האזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים ביונאן (בסינית: 云南三江并流; בפין-יין: Yúnnān Sānjiāngbìngliú) הוא תחום אזורי נוף במדינה סין, בעל מגוון נופי וביולוגי מהמיוחדים בעולם ובעל התרבות המגוונת בסין, אשר כולל ומנוהל במסגרות אזורים טבעיים מוגנים וריכוזי אוכלוסייה ומוכר במעמד אתר מורשת עולמית.
התחום מצוי בדרום-מערב סין, בצפון-מערב מחוז יוּנָּאן, לצד הגבול עם מדינת מיאנמר במערב ורמתטיבט בצפון-מערב, כאשר מרבית שטחו המוכרז מאופיין בכיוון צפון-דרום באמצעות פני רכס חֶנְגּדְּווַאן ושלוש מהנהרות הגדולים באסיה, יאנגצה, מקונג ו-סאלווין, הזורמים בו דרומה זה לצד זה. שמונה יחידות נוף בעלות סוגי אדמה וגבהים מגוונים ביותר מרכיבות את התחום, אשר במסגרתן מתקיימים מרבית מתנאי האקלים השוררים בכדור הארץ וצומח וחי מהמגוונים ומהייחודיים בעולם.
המגוון האתני הגדול ביותר בסין מתקיים גם הוא באזור ובסביבתו, במסגרת היות מחוז יונאן בעל מספר קבוצות המיעוטים הרב בסין במפגשו עם טיבט ועם שלוש מדינות נוספות ואוכלוסייהן, ובתחום כלול גם שטח העיר ליג'יאנג אשר מרכזה העתיק הוכרז אתר מורשת עולמית.
התחום מנוהל במסגרת חלוקה של 15 אזורים הכוללים שמורות טבע וגנים לאומיים עם ריכוזים עירוניים וכפריים אשר הוכרזו כמוגנים בהדרגה עם הקמת תוכניות להגדרת ולשימור אזורי הטבע הייחודיים בשמונה יחידות הנוף, עד אשר הפכו עם אזורי החיץ ביניהם לתחום אשר תחת תוכניות שימור כוללות של שלטונות מחוז יונאן וממשלת סין ובהכרה וניהול גם כאתר מורשת עולמית טבעי על ידי ארגון אונסק"ו.
סביבה
הנוף מהר אבן הירח בגבול מערב השמורה עם מדינת מיאנמר
רכס חנגדוואן
רכס חֶנְגּדְּווַאן מהווה את השלוחה ההררית העיקרית ממזרח לרכס הימאליה, בהתעקלו ממנו כצורת חצי-קשת מזרחה ולאחר מכן דרומה דרך מערב מחוז יונאן לכיוון חצי האי של חבלהודו-סין. הרכס התרומם והתקמט לתצורות תתי הרכס בעלי התלמים המקבילים במסגרת כוחות לחיצה הפועלים על הסלע בשטח הקרקע, קרום כדור הארץ.
חלק הרכס העובר בתחום כולל ארבעה תוואיי תת-רכסים מקבילים בכיוון צפון-דרום במסגרת הרכס עם הפרדתם זה מזה בעיקר באמצעות ערוצי הנהרות. תת-רכסים אלו ממערב למזרח: "גַּאולִיגּונְגּ" - על גבול מיאנמר, "נו" - הכולל את פסגות הרי מיילי, בילואו Biluoshan ולָאוֹווֹ, "באימאנג-יוּ'נְלִיאנְג" Yunliang ו-"לָאוֹגּ'וּ'ן" לצד מורדות הרי "צְ'ייֵנְחוּ" ו-"הונג" Hong.
שלושת הנהרות
הנהרות יאנגצה, מקונג וסאלווין נובעים ברמתטיבט. יאנגצה זורם דרומה ואחר פונה מזרחה לכל רוחבה של סין עד הישפכו לים סין המזרחי באוקיינוס השקט, מקונג זורם דרומה ומזרחה דרך המדינות מיאנמר, לאוס, תאילנד וקמבודיה עד הישפכו לים סין הדרומי באוקיינוס השקט, סאלווין ממשיך דרומה למיאנמר עד הישפכו לים אנדמן באוקיינוס ההודי. לאורך 70 קילומטרים זורם ממערב לסאלווין ולתחום כולו נהר רביעי מקביל בשם "דּוּלוֹנְגְגְּ'יַאנְגּ" בזרימה דרומה למיאנמר כאשר ממערבו רכס "דַּאנְדַּאנְגּלִיקַה".
בתחום השמור נהר יאנגצה גם קרוי בשם ערוץ "גִּ'ינְשַׁאגְּ'יַאנְגּ", נהר מאקונג בשם ערוץ "לַאצַאנְגּ" ונהר סאלווין בשם "נוּגְּ'יַאנְגּ". מחוץ לתחום מתרחקים הנהרות זה מזה בירידתם מההרים לכיווני ולאזורי הימים השונים באסיה. לתחום צביון נוף של שורות ערוצים לצד שרשראות הרים בעיקר לאורך מרכזו ומערבו, וצביון זה מכתיב את גבולותיו לסביבת אזורי טבע עם אגני ניקוז ועמקים לעומת רמות עם צמחיית מים והרים שופעת על פני שמונה יחידות נוף.
התחום
השטח המוכרז כאזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים יחד עם אזורי חיץ ביניהם כולל כ-16,984,190 דונמים כאשר הוא מתפרש לאורך 310 קילומטרים בכיוון צפון-דרום ו-180 קילומטרים בכיוון מזרח-מערב. תחום שלושת הנהרות המקבילים מצוי בנקודת מפגש של הלוחות היבשתיים המהווים את מזרח אסיה, דרום אסיה ורמת צ'ינגהאי-טיבט אשר יצרה כוחות התנגשות טבעיים להתרוממות רכס חֶנְגּדְּווַאן ועל פניו זרימת שלושת הנהרות זה לצד זה. כך תוואי התחום הוא תוצר יוצא דופן בשלל נופיו וניגודיהם בעיקר בערוצי קניוני הנהרות לעומת ההרים עטויים שלג וקרחונים, אשר אליהם מתלווים אגמים, ביצות, יערות ושדות שופעים לעומת ערבות, רמות, תצורות אבן קרסט אלפיני ותצורות אבן חול אדמדמה הקרויה "דאנשיה". כל אחד מרכיבי הנוף הללו מתפרש על פני שטחים נרחבים.
שיאי הניגוד הנופי בתחום הם במקומות בהם מגיעים ערוצי הקניונים עד לעומקי 3,000 מטרים בינות לפסגות המגיעות לגבהים מעל 6,000 מטרים. השטח הבולט בתחום בשיאי עומקי הערוצים וגובהי ההרים הללו גם יחד הוא שרשרת "הרי השלג מיילי" ברכס חנגדוואן, הנמצאת בצפון השמורה עד גבול רמת טיבט. הגבוה בהריה והנקודה הגבוהה בשמורה כולה הוא "קהוָה-קארפו" ברום 6,740 מטרים אשר מהווה חלק בקו הגבול של מחוז יונאן והתחום השמור בצלעותיו ממזרח הנישאות מעל עמק נהר מקונג, ומחוז ורמת טיבט בצלעותיו מערבה. מעבר לכך קיימת בו תופעה מיוחדת של קרחון הנפרש בתלילות לאורך צלע ההר המזרחי אשר בתחום יונאן והשמורה, מהפסגה עד לגובה 2,700 מטרים מעל פני הים, כאחד הקרחונים הנמוכים ביחס לפני הים על פני כדור הארץ ובקו הרוחב 28º - כאחד המצויים בקו הרוחב הנמוך בחצי הכדור הצפוני.
שמונה אזורי הנוף
"הרי באימאנג-מיילי": בחלקו הצפוני של תת-רכס יוּ'נְלִינְג הכולל את זרימת מקונג וסאלווין.
"הרי יונלינג": בחלקו הדרומי של תת-רכס יוּ'נְלִינְג ממזרח למקונג, קרויה על שמו.
תת-רכס גַּאולִיגּונְגּ מהווה את כל אורך הקו המערבי של התחום מהגבול עם מדינת מיאנמר במערב ועד נהר סאלווין במזרח. כולל את הר גּונְגּ והר יְוֵּ'הלְיָאנְג-"אבן הירח" בעל מערה בצורת חצי עיגול.
"הר לָאוֹגּ'וּ'ן" - בדרום-מזרח התחום, בין מקונג ויאנגצה.
"הר לָאוֹווֹ" - במרכז-מערב התחום, בין מקונג וסאלווין.
"הר אדום" - מהווה את צפון-מזרח התחום מצפון-מזרח ליאנגצה, כולל את אגם בִּיטָה.
"הר צְ'ייֵנְחוּ" - במרכז-מזרח התחום ממזרח ליאנגצה.
"הר הַהבַּה" - מהווה את מרכז הגבול המזרחי של התחום, ממזרח ליאנגצה ו-"הר צְ'ייֵנְחוּ", כולל את "ערוץ הטיגריס המזנק".
פני השטח
נהר יאנגצה בקטע זרימה בערוץ "דילוג הנמר" החרוץ בעומק הרי השלג "דרקון ג'ייד" ו-"ההבה", בין הקניונים העמוקים בעולם.הר יְוֵּ'הלְיָאנְג-"ירח" כדוגמת סלע בהשפעת קרסט והמוקף יערות שופעים
התחום מקיף ארבעה תת-רכסים מקבילים ברכס חנגדוואן בהתאם לתוואי ערוצים עמוקים, קרובים, ומקבילים באופן גס לאורך 170 קילומטרים של זרימת שלושה נהרות בכיוון צפון-דרום. ערוץ זרימת המקונג נמשך כ-310 קילומטרים ומכתיב את אורך התחום המרבי מצפון לדרום. תוואי זרימתם הקרוב ביותר של הנהרות זה לזה הן נקודות מרחק של 18 קילומטרים בין סאלווין ומקונג ו-66 קילומטרים בין מקונג ויאנגצה.
קרקע התחום, כשכבת הקרום, מעוצבת בכוחות רצועת אורוגנזה גדולה ומורכבת המעידה על תנועות עוצמתיות בעבר, בעיקר דחיסת שולי הלוח היבשתי האירואסייתי מעל קו הלוח היבשתי ההודי בצורת שבר העתק לאורך נהר המקונג ונוף נרחב של מסלעים הרריים אשר חלקם נמתח מרחק רב כתוצאה מהעתק וקימוט היבשה העוצמתי בצורות הקרויות גלישונים, לרבות נגזרות של שבירות פני המסלע והתרוממות ההרים הגבוהים של רכס חנגדוואן ורמת צ'ינגהאי-טיבט. ישנו מגוון סלעים רב בתחום המעיד על סביבת העבר הימית של האזור כקרקעית מי ים טתיס ונאו-טתיס אשר התקיים כמקווה מים רדוד בתקופה המוקדמת של עידן המזוזואיקון ואשר גם הוא עוות בצורה עוצמתית תחת הכוחות הטקטוניים. תהליכים אלו ניכרים בדפוסים מורכבים של סלעים מקומטים ותצורותמינרלים רבות יוצאות דופן ביחס לשכבת הקרקע בעולם, ובהן ארבעה סוגים עיקריים של סלעי יסוד המאופיינים בסיליקה דלה וריבוי ברזל ומגנזיום: "אולטרה-מאפי", "מאפי", חומצה מגובשת ו-"אלקלי" של מלחי מתכות דוגמת נתרן וסידן, בנוסף לתצורה די מפותחת של קרום כדור הארץ האוקייני אשר נחשפה על פני היבשה בגבול הלוחות הטקטוניים וקרויה "אוֹפּיוּליט" ואשר אליה נקשרת הופעת תרכובת מינרלים סיליקטיים של מים עמוקים.
התחום מהווה גם דוגמה מובהקת של נופים אלפיניים יחד עם תצורות מאפייני היווצרותם, כאשר ההרים, המישורים והעמקים במזרח התחום עטויים כרי דשא, מפלי מים ומעל ל-400 אגמים קפואים ושלל שטחי קרח אשר נותרו מתהליכי סחיפת קרחונים. מגוון צורות קרסט אלפיני קיימות במרחבי התחום דוגמת "מערת אבן הירח" באזור פוג'ונג ומערכת מערות "וואלאיה" באזור לושווי, משקעי סלעי גיר וטוף ומקבצי הרי קרסט אלפיני אשר גם הם תוצר של פעילות קרחונית לצד תהליכי שחיקת הקרקע. בתחום כולו מצויים שטחי קרחונים מתחילת תקופת תוררביעון אשר החל לפני 1.75 מיליון שנים ושטחי קרח חדשים יותר דוגמת מינגיונגקיה, סיקיה והַהבַּה. ישנם שטחים נרחבים של הרי סחיפת גרניט בהימצאם מאזור פוג'ונג ועד אזור גונגשאן, ומשטחי גושי מסלע-מונוליתים של גיר אבן חול אדמדמה כתוצר שחיקת רוח ומים מתקופת תור שלישון של לפני 65 מיליון שנה עד לפני 1.75 מיליון שנה, עם תחילת תור רביעון. תצורת קרקע זו מומחשת באזור העיר ליג'יאנג.
אקלים
הודות למיקומו הגאוגרפי ומגוון גבהיו, מכיל האזור כמעט את כל סוגי האקלים הקיימים בכדור הארץ. האזור מתפרש בין קווי רוחב 29º ו-25º (25º30) בכיוון צפון-דרום, ובין קווי אורך 98º ו-101º (100º20 - 98º15) בכיוון מערב-מזרח. מיקום זה הוא גם חלק בסביבת האזור האקולוגי האוריינטלי של אסיה כולה והאזור האקולוגי הפלארקטי של צפון כדור הארץ להוציא את אמריקה, וגם בתחום האקלים הסובטרופי של חצי הכדור הצפוני אשר בין קו הרוחב "חוג הסרטן" לקן הרוחב 40º. רכסי ההרים הממשיכים את אזור הרי ההימאליה הגבוהים בעולם מצד אחד והקניונים והעמקים של ערוצי הנהרות מצד שני, יוצרים מגוון של גובהי שטח אשר נע מ-6,740 מטרים ועד מאות מטרים בודדות מעל לפני הים. כך כולל האזור את כל סוגי האקלים היבשתיים מסובטרופי ועד קיפאון ומאופיין לרוב בערפל מגובה 2,400 מטרים ומעלה. כל זאת פרט לאקלים מדברי חם, כאשר הקרוב ביותר לכך הוא מזג יבש וחם בעמק נהר מקונג. בהתאם לכך נעה כמות המשקעים השנתית הממוצעת בין 4,600 מילימטרים במערב התחום בעל ההרים הגבוהים ביותר לבין 300 מילימטרים בעמקים הגבוהים יותר של נהר יאנגצה בקניון העמוק בעל הגבהים הנמוכים ביותר בתחום.
צומח
תנאי הגבהים המגוונים אשר מהם נובעים תנאי אקלים מגוונים, מקיימים צמחייה מגוונת. תנאי הגובה יחד עם תנאי האקלים שלהם יוצרים הפרדה ראשית מובחנת של הצומח לפי שני אזורי גובה. האחד, צמחיית עצי יערות מחטניים בעלי עלים ירוקי-עד ועלים נשירים בתחום תנאי גדילת עצים המכונה קו העצים. השני, צמחייה נמוכה אשר מעל קו העצים במסגרת מערכת אקולוגית של צמחיית טוּנְדְרָה ועד לפסגות הגבוהות עם מעטה קרח ושלג בלבד אשר בהן האוויר דליל מדי לתנאי צמחייה כלשהי במסגרת כוללת של אקלים המכונה אלפיני.
תתי הרכסים במערב התחום כוללים לאורכם יערות בעלי לחות גבוהה ועננות אשר יוצרת ערפל באקלים טרופי וסובטרופי כתופעה המכונה יער עננים, כאשר בדרומם יערות עננים עם צמחייה טרופית עבותה ובצפונם דלילים יותר מצמחייה עקב אקלים המאפשר בעיקר או רק מעטה קרח ושלג בגבהים הרמים יותר בצפונם, בראשם קאוה-קארפו עם קרח ושלג עד וקרחון Mingyongqia.
אזורי הצומח בתחום מאופיינים בחלוקה הבאה:
יערות ירוקי-עד רחבי עלים, אקלים מונסון ולחות בדרגה גבוהה ורגילה עד לחות למחצה.
יערות ירוקי-עד רחבי עלים ונוקשי עלים אשר צפופים יחסית על פני הגזע-הגבעול, אקלים הררי ממוזג-קר ועמק יבש-חם.
יערות נשירים ורחבי עלים של עץ אלון וצמח פרחי אלמון.
יערות עצים מחטניים ויערות מעורבים במחטניים ורחבי עלים, אקלים חמים עד חם וממוזג-חם.
יערות עצים מחטניים ירוקי-עד של אצי אשוחית ואשוח, אקלים ממוזג-קריר עד ממוזג-קר.
מעטה קרח ושלג ב-118 הפסגות בתחום העוברות את גובה 5,000 המטרים.
באזור מצויים 6,000 מיני צמחים לערך אשר כוללים 500 סוגי צמחי מרפא לערך ו-37 מיני צמח "שושנת האלפים"-רודודנדרון נתגלו בשמורה מבין 200 במחוז יונאן כולו ומתוך 1,000 הקיימים בכלל בעולם.
עצים - ברוש סיני, "דאווידיה ינוולוקראטה" שם מדעי–סוג נשיר, "לאריקס פוטאניניי" שם מדעי–סוג מחטני, גינקגו דו-אונתי, טאיוואניה.
צמחים ופרחים - טקסוס סיני, שרך שחור, מגנוליה נשרית.
חי
פנדה אדומה
עם סביבת ותוואי השטח הכה מגוונים, מצויים שפע צמחים וחיות אשר בהם מינים ייחודיים רבים. מוערך כי האזור מכיל כרבע מכלל סוגי החיות בעולם וכמחצית מהקיימים בסין. שני שלישים מעולם החי ייחודי-אנדמי לאזור בלבד או לסביבת הרי הימאליה וחנגדוואן, והשליש הנוסף אופייני לאזורים האקולוגים האוריינטלי והפליארקטי בהתאם לתנאי האקלים היבשתיים מסובטרופי ועד קיפאון, להוציא בעלי חיים המתקיימים באקלים מדברי.
173 מיני יונקים אשר 81 מהם אנדמיים, 56 מיני זוחלים אשר 27 מהם אנדמיים, 36 מיני דו-חיים אשר 25 מהם אנדמיים, 417 מיני ציפורים אשר 22 מהם אנדמיים, 76 מיני דגים אשר 35 מהם אנדמיים ו-27 מיני חרקים מעופפים אשר 8 מהם אנדמיים.
80 ממיני החיות באזור נחשבים במצב סיכון, 20 בסכנת הכחדה.
יונקים
אנדמיים לסביבת האזור: קופים - סלוד אף זהוב-יונאני, סלוד אף שחור
האזור כולל רבים מבני 25 קבוצות מיעוטים המצויים בכל מחוז יונאן, בעל האוכלוסייה המגוונת ביותר בסין בהיותו סמוך לרמת טיבט ולמדינות מיאנמר, לאוס ווייטנאם. במסגרת זו מתקיימים באזור ריבוי בצורות מראה פיזי ולבוש מסורתי, מנהגים, דתות ולשונות נבדלים. אוכלוסיית האזור כוללת את דז'ונג – הקטנה שבקבוצות האתניות בסין, טיבטים, לִיסוּ - קבוצה טיבטית-בורמזית, באי, פּוּמִי ונָאשִׂי. רובם לבושים בצורה מסורתית גם במסגרת פעילותם היומיומית. האזור כולל את העיר ליג'יאנג אשר המרכז ההיסטורי שלה מוכר כאתר מורשת עולמית תרבותי בפני עצמו משנת 1997, בבחינת חשיבות וייחודיות ארכיטקטונית.
התחום כולל אזורים רבים המגיעים לגובה דליל בצמחייה ומניעת אפשרות גידולים חקלאיים לקיום אנשים כפריים, וגבהים דלילים בחמצן בכלל ללא יישובים, וכן אזורים רבים המגיעים לגובה 2,400 מטרים אשר בהם ערפל לרוב עם קשיי ראות ויישובים קטנים ודלילים ביותר. ברבים מהאזורים המיושבים בכפרים, מעצבים תושביהם טרסות - צורות מדורגות מקרקע צלעי ההרים והגבעות, ובמורדות העמקים המצויים לצד אלו מגדלים בעיקר תירס, שעורה, אגוזים וערמונים. פסגות הר השלג מיילי אשר בראשן קַהוָה קארפו, מהווים מקומות קדושים לטיבטים. קהוה קארפו הוא אחד האתרים הקדושים לזרם הדת בודהיזם טיבטי כביתו הרוחני של אל המלחמה, אשר על שמו קרוי האתר.
התיעוד הקדום ביותר הידוע לגבי נתוני אדמת האזור ומאורעות שונים בו, הוא מתקופת שושלות מינג ו-טאנג. התיעוד המערבי הידוע הראשון הוא משנת 1883 על ידי המיסיונר החוקר והבוטנאי הצרפתי פר ז'אן מארי דלאווי אשר שהה תחילה בדרום-מזרח סין במחוז גְוָאנְגְדונג ולאחר מכן עבר לעיר קונמינג במחוז יונאן, והיה המערבי הראשון שחקר את התחום, וכן לאבחן ולאסוף בו אלפי מיני צמחים כאשר ביניהם רבים אשר הציג לראשונה בצרפת ותרמו בכך לחקר מוזיאון הטבע בפריז. בעקבות דלאווי באו מספר בוטנאים נוספים לתור וללקט באזור. מחקרים רבים של האזור מסוף המאה העשרים ועד היום נעשו על ידי האקדמיה הסינית למדעים, אוניברסיטת בייג'ינג ומכון קונמינג לאקולוגיה, לצד חוקרים רבים אחרים לרבות משלחות ממכוני מחקר במדינות אחרות.
ניהול
התחום כולו מוגן בשלוש מסגרות מנהלתיות: מחוזית, לאומית ועולמית. זאת כאשר התחום הוא באחריות "משרד ההנהלה של אתר הנוף והתרבות של שלושת הנהרות המקבילים במחוז יונאן" אשר כפוף ל-"משרד השיכון והפיתוח העירוני-כפרי של סין" לצד תוכניות שימור ומעורבות של ארגון אונסק"ו העולמי. מועצת מחוז יונאן החלה במהלך שנות השמונים של המאה העשרים לתחום שמורות וגנים מחוזיים תחת דרגות שונות של כללי שימור בהתאם לרגישות הטבעית והביולוגית של אזורי הנוף השונים בתחום. ממשלת סין החלה להיות מעורבת בהמשך שנות השמונים עם הגדרת הגנים והשמורות כלאומיים. ארגון אונסק"ו הצטרף בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 לצד הרחבת תוכניות עם הגברת פעילויות להגנת הסביבה הטבעית וגם התרבותית, בבחינת דאגה לבני המיעוטים בתחום. בנוסף נכללים בתחום שלושה אזורי שיפוט מינהלי של מועצות עירוניות, לענייני תושביהן: הנציבות העירונית דִּיצִ'ינְג אשר מתפרשת בצפון-מרכז-מזרח התחום, הנציבות העירונית נוג'יאנג בדרום-מערב וחלק מעיר המחוז ליג'יאנג בדרום-מזרח.
מעמד
תתי הרכס יוּ'נְלִינְג וגַּאולִיגּונְגּ, המהווים את תוואי מרכז ומערב התחום בהתאמה, היו הראשונים אשר בהם הוכרזו שמורות טבע וגנים מחוזיים ולאומיים. בתחילת שנות האלפיים החלה להתגבש תוכנית לתחימה כללית מוגנת של האזורים עם שטחי החיץ אשר ביניהם, אם כי עדיין ברמות הגנה שונות בהתאם לייחודיות ולרגישות השטחים השונים אשר נקבעו קודם לכן. במקביל להגנת האזור הכללית, הוכרז התחום במעמד אתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו בעיקר בהכרת ייחודיות נוף קניוני הנהרות החורצים את פני ההרים במקביל על פני ובינות כל האזורים המוגנים אשר גם בעלי מגוון טבעי וביולוגי ייחודי, כפי שהסביר בהתאם לארבע דרישות המאפיינים אשר קבע להכרה באתרי מורשת עולמית טבעיים: פני התחום מבחינת מגוון גבהיו, מגוון סוגי האקלים שבו, היותו מפגש וגורם בהיווצרות צורות נוף המכתיבות שטחים המתפרשים ברחבי אסיה יחד עם מינרלים ומחצבים רבים, ומגוון החי המתקיים בו. כל מאפיין נקשר במאפיינים האחרים. בנוסף תיאר אונסק"ו בסעיף יושרה להכרת כל יחידות הנוף כאתר אחד, את פעילויות האדם הדומות והמשותפות ברחביהן מעל לאלף שנים אשר ליכדו אותן בתרבות אזורית אחת, תוך התייחסות ליכולת לחזק ולבסס אזורי גישור טבעיים באמצעות העברה והעשרה של אוכלוסיות בעלי חיים בנקודות הגבולות והחיץ שבין שתי יחידות נוף שונות, להגברת לכידות מערכת טבעית משותפת לאזור כולו וכן להגברת היושרה בהכרת אפיון מגובש של התחום.
להלן חלוקת יחידות הנוף לפי שטחי ניהול של שמורות וגנים בהתאם לסדר הכרזתם עד לפיתוח שימור התחום כולו:
תת-רכס יוּ'נְלִינְג, התוואי המרכזי, כולל בצפונו את יחידת הנוף הרי השלג באימאנג-מיילי עם שמורת הטבע "הר בַּאימָאנְג" אשר לאורך מרכז התחום, כאשר זו הוכרזה בשנת 1983 לשם הגנה על היערות המחטניים האלפיניים, כלל צמחיית ההרים והקוף היונאני הזהוב המצויים בה, והוכרה במעמד של ניהול לאומי בשנת 1988.
תת-רכס גַּאולִיגּונְגּ, תוואי הגבול המערבי כולל שלוש שמורות טבע על שמו - אחת בצפונו, אחת במרכזו ואחת בדרומו. ביניהן נפרשים שלושה אזורי נוף כגנים לאומיים ומשלימים את כל אורך יחידת הנוף בתחום: מזרחה ודרומה מהשמורה הצפונית נמצא אזור הנוף הלאומי "הר גּוֹנְגּ" ומדרום לו אזור הנוף הלאומי "הר אבן ירח" המגיע לגבול השמורה במרכז, אשר מגבולה ועד לגבול השמורה הדרומית נמצא אזור הנוף הלאומי "פיאנמה". שמורת הטבע הדרומית הוכרזה בשנת 1983.
שמורות הטבע "אגם בִּיטָה", "ימת נאפּה"-"האגם שמאחורי היער" עם ערבת הדשא הגדולה באזור דיצ'ינג, "הר הַהבַּה" ו-"הר יוּ'לוֹנְג", הוכרזו בשנת 1984.
כניסה לתוקף של חוקים לאומיים המעמידים את אזורי הנוף והתרבות בסין תחת אחריות המשרד לפיתוח עירוני וכפרי ולהגנת הסביבה בממשלת סין, בשנת 1985.
יחידת הנוף של "הר לָאוֹגּ'וּ'ן" אשר בה הוכרז גן לאומי על שמה בשנת 1985.
הגשת תוכנית לניהול ולהגנה כוללים של השמורות כתחום אחד לממשלת סין בשנת 2000, והכרה בתחום כאתר מורשת עולמית טבעי על ידי ארגון אונסק"ו בשנת 2003. מהסברי אונסק"ו לקביעת המקום כאתר מורשת עולמית על פי הדרישות אשר קבע:
זהו אחד האזורים הממוזגים המגוונים עלי אדמות...מגוון יוצא דופן של מאפייני תצורות-שטח - מקניונים לשטחי קרסט לפסגות קרח - מצביעות על הקשר האתר כנקודת התנגשות של לוחות טקטוניים...מגוון תצורות הקרסט, גראניט מונוליתי, ואבן החול האדמדמה באזור האלפיני, מכילות כמה מהדוגמאות הטובות ביותר של סלעים אלו בכל ההרים בעולם.
לצד מחקרי התרבות והטבע אשר החלו במאה ה-19 על ידי מערביים ונמשכים כיום בעיקר במחקרי הנתונים הטבעיים על ידי ממשלת סין, מתבצעים דיווחים ועדכונים טכניים מנהלתיים, דיווחים על שטחי המרעה ומיני החי המקומי והפולש לאזור עם נתוני אלו אשר בסכנת הכחדה ודיווחים על החומרים והמנהגים אשר משמשים את תושבי המקום כאמצעי רפואה מסורתית. דיווחים אלו נעשים על ידי מועצת סין לשיתוף פעולה בינלאומי בנושא פיתוח סביבתי ועל ידי קבוצת עבודת הביולוגיה-המגוונת הסינית. ממשלת סין השקיעה ומתכננת להמשיך להשקיע מיליארדי דולרים בהגנה ובפיתוח האזור.
מרבצי המינרלים והמתכות העשירים בקרקעות האזור המגוונות הביאו לפעילות כרייה נרחבת אשר הזיקה רבות לטבע באזור, והובילה להחלטת הממשל לסגירת מכרות. הזרימה השופעת ומקווי המים המרובים של שלושת הנהרות הביאו להצעות של חברות מקומיות לשלטונות בסין לפעילות יצירת אנרגיה הידרואלקטרית בהפקת חשמל מתנועת המים עם בניית סכרים. "IUCN"-"האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע" סקר את האזור בשנת 2002 ללא ידיעה על תוכניות לפעילות זו. בשנת 2004 גילו IUCN ואונסק"ו על הצעות תכנון לבניית 13 סכרים לאורך יובל הנהר "נוּ-גְּ'יַאנְגּ" אשר תואר "כנהר הגדול האחרון הזורם בחופשיות" של סין ושל כלל דרום-מזרח אסיה, כאשר כמה מהסכרים בקו הזרם העובר בתחום השמור או בסמוך לו, ובעוד שפעילות זו תורמת לאוויר נקי יותר באמצעות הפקת חשמל שאינה מזהמת, דיווחו הארגונים המפקחים הבינלאומיים על נזקי הבנייה העתידיים לרבות פגיעה בקצב ובאיכות זרימת המים בתחום לצד פגיעה גדולה בדריסת שטחי הצמחייה ושטחי החי עם בניית כבישים, דליפה של חומרי בנייה כגון שמני דלק לקרקע המערכת הטבעית הרגישה, נוכחות גדולה של אנשים עובדים ועקירת תושבים מקומיים של קבוצות מוצא ייחודיות כדבר אשר יפגע גם בתרבות האזור. בנוסף לכך התריעה על פגיעה בסביבות הטבעיות של המדינות הגובלות בסין מדרום אשר אליהן ממשיך הזרם.[1] בשנת 2005 גברו חששות הגופים הבינלאומיים בעקבות חששות ודיווחי תושבים, פעילי סביבה ואנשי אקדמיה בסין על התקדמות פעילות הסכרים וכן מידע שטרם אומת לגבי בנייה נוספת גם בערוץ הטיגריס המזנק בצפון-מזרח התחום, בעוד ממשלת סין טרם מסרה למזכירות אונסק"ו דיווח ועמדה ברורים שלה בנושא. ואולם, אומת ביצוע והתקדמות בניית הסכר "לְיוֹ קוּ" על יובל נוּ-גְּ'יַאנְגּ בתוך התחום השמור. שלטונות סין נתבקשו למסור דיווח מפורט על הפעילות בתחילת שנת 2006 לצד החלטה לקדם מעורבות פיקוח-משלחת של IUCN ואונסק"ו בדבר יישום ההמלצות אשר נתנה הוועדה מטעמן לגבי פיתוח ושמירת האזור עוד בשנת 2003, עם תחילת מעורבותם הרשמית.[2]
בשנת 2006 דיווחה ממשלת סין כי אין פעילות בניית סכרים בתחום השמור אך כי בסביבתו מתוכננות להיבנות 17 תחנות הפקה הידרואלקטרית עם פירוט מיקומיהן על פני שלושת הנהרות. במקביל יישמו IUCN ואונסק"ו את תוכניתם באמצעות משלחת שהגיעה לאזור למספר ימים, אשר לאחר מכן הגיעה למסקנות בדבר הגברת פיקוח פרטני - לכל אחד משמונה יחידות הנוף המוגנות, פעילות במספר מכרות קטנים המצויים בהר האדום אשר בצפון-מזרח התחום, נזק של מפעל לחציבת שיש, שיתוף פעולה עם סיוע של ארגונים חוץ-ממשלתיים וייעור אזורים. בנוסף דיווחה על הצורך לשנות את גבולות התחום כולל פיצול השטח השמור של הרי גאוליגונג במערב התחום על גבול מדינת מיאנמר, וכי באופן כללי הגבולות הנוכחיים של התחום אינם ברורים יחד עם חוסר בתיחום של שילוט ואמצעים אחרים, תוך בקשה משלטונות סין להגיש בשנת 2007 דו"ח על המשך פעילות בניית הסכרים, על גבולות טבעיים בין שטחים מסוימים, על פעילות מכרות וצורך בהגברת תקציב ממשלת סין לממשל מחוז יונאן וגופי פיקוח השמורות המקומיים בהגנת ופיתוח האזור.[3] בשנת 2007 דיווחו הגופים המפקחים בסין כי הם עוד בוחנים את פני השטח לקביעת גבולות התחום. ממשלת סין דיווחה כי מדענים מצאו משאבי מינרלים רבים על שטחים גדולים עד בינוניים בתחום ובסביבתו, עם איסורה על פעילות כרייתם בתחום וכן קיום חוקי פיקוח לגבי פעילות זו בסביבתו כך שלא תסב לו נזק, אולם כי גם בתחום קיים שטח גדול תחת זכויות בעלות מסוימות של קבוצות תושביו המקומיים עם פעילויות כרייה בלתי חוקיות בסדרי גודל קטנים, אשר השלטונות המקומיים מטפלים בסגירתן.[4]
בשנת 2008 כבר דיווחו השלטונות על סגירת 146 ממכרות קטנים אלו בתוך התחום,[5] ובשנת 2010 דווח על איתור וסגירת כל המכרות בתוך התחום. באותה שנה הציגו שלטונות סין מסמך-ניסוח שלהם להצהרה על האתר כבעל ערך עולמי יוצא דופן והגיעו למסקנות המתבקשות בבחינת השטח הטבעי עם הצעה לשינויים קלים בגבולות שמורות רכסי ההרים כגבול התחום לרבות הגדרת אזורי חיץ ואכלוסם בחי וצומח אשר יגשרו ביניהן. רוב ההצעות לשינויי הגבול, פרט להצעה להוסיף שלושה אזורים להרחבה, אושרו על ידי אונסק"ו. אולם, כך גם הודגשו כעת מכרות נוספים בסביבה - גדולים וחוקיים עם פעילותם אשר החלה והתאפשרה טרם הגדרת האזור כאתר מורשת ובהיותם מחוץ לתחום, אשר כעת ניכרו כקרובים יותר לאזורים הרגישים. IUCN סייר עוד בשנת 2009 בכמה ממפעלי כרייה אלו ודיווח עליהם כמזיקים לתחום וכי יש לזרז את הטיפול בבעיה.[6]
תוכניות הגנה נוספות מבוצעות במניעת נזקי מחיית האדם באזור - אוכלוסייה ותיירות. ממשלת סין וממשלת מחוז יונאן החלו ביישום תוכניות עקירת תושבי אזורי הליבה המוגנים בשנת 2000. עד לשנת 2003 הועברו משבעה אזורים עיקריים בתחום כ-36,000 אנשים מ-9,000 בתי משפחות לערך, כאשר 1,500 מהבתים נעקרו מאזורי הליבה המוגנים והשאר מאזורי החיץ בתחום. למרות ריחוקו היחסי של התחום מדרכים ראשיות, מגוון נופיו מושך יותר ויותר תיירים בחלוף הזמן כמו גם לפי נתונים שנאספו בין השנים 1999-2001, וממשלות סין ויונאן סגרו מפני תיירים אזורים רגישים ביותר ומגבילות בצורה מחמירה את מספר המבקרים המותר ואת שעות הביקור לצד איסור פעילויות רבות בשמורות נוספות. במקביל קיימות תוכניות לשימורי כפרים מסוימים כמוקדי תיירות נוספים למבקרים ולרווחת ופרנסת המקומיים.
