צמיגותה של לבה אולטרה-מאפית נמוכה מאוד בשל תכולת סיליקה נמוכה ובשל העובדה כי בטמפרטורה של יותר מ-1,100°C לא מתאפשר פילמור. סוג זה של לבה התקיים בשעה שכדור הארץ היה חם מאוד, דבר שאיפשר קיום כמות גדולה של מגנזיום בלבה במהלך הפרוטרוזואיקון ובתחילת הפנרוזואיקון.
הנפח העיקרי של סלעים אולטרה-מאפיים בכדור הארץ מצוי במעטפת, המורכבת בעיקר מפרידוטיט – המורכב מאוליבין ומפירוקסן, ומדוניט – המורכב בעיקר מאוליבין. סלעים נוספים נוצרים מהתקררות והתקרשות של מאגמה ולבה.
קומטיט (komatiite) – סלע שמקורו במאגמה מתחתית המעטפת הנוצר בטמפרטורה של 1,600°C. בהגדרתו מכיל קומטיט פחות מ-18% תחמוצות מגנזיום.[1] מקור שמו: נהר קומאטי (Komati) בדרום אפריקה. הקומטיט הצעיר ביותר נמצא באי גורגונה (Gorgona) בקולומביה, וגילו כ-90 מיליון שנה. קומטיטים אחרים שנמצאו נוצרו לפני יותר מ-3 מיליארד שנה, ולא ידועים סלעים נוספים מתקופות מאוחרות יותר.[2]
מבחינה טכנית, סלעים אולטרה-אשלגניים ומכילי מליליט נחשבים קבוצה נפרדת בהתבסס על מודלים של התכה, הנחשבים אולטרה-מאפיים בשל תכולה נמוכה במיוחד של סיליקה ותחמוצות מגנזיום. סלעים כאלה שמקורם במעטפת, נחשפים על-פני הקרום, אם כי לא נצפו התפרצויות היסטוריות שפלטו אותם על-פני השטח. סלעים אלה נדירים ומופיעים לרוב כמחדרים.
התמרה של סלעים אולטרה-מאפיים בנוכחות מים או פחמן דו-חמצני יוצרת שני סוגים עיקריים של סלעים אולטרה-מותמרים: קרבונטים של טלק וסרפנטיניט (Serpentinite) – סלע המורכב ממינרל אחד לפחות מקבוצת הסרפנטין.
