פֶלְדְשְפַּטוֹאִידִים הם קבוצה של מינרליםטקטוסיליקטיים (סיליקטים במבנה מרחבי) הדומים לקבוצת המינרלים של פצלת השדה (המוכרת גם בשמות פלדספט או פלדספאר) בהרכבם הכימי, כלומר הם אלוּמוֹ-סיליקטים אלקליים, אך בעלי מבנה שונה ותכולה קטנה בהרבה של סיליקה (SiO2). בעוד שבפצלת השדה היחס בין כמות האלומיניום לכמות הצורן הוא כמעט 1 ל-3, בפלדשפטואידים היחס הוא כמעט אחד לאחד. בחלק מהמינרלים מופיעים בנוסף לאניון הראשי (SiO4]-4]) גם אניונים אחרים כדוגמת כלוריד, סולפיד, סולפט או קרבונט. הפלדשפטואידים מופיעים בסוגי סלעי יסוד אלקליניים נדירים שאינם מכילים קוורץ, ובכמה סוגים נוספים של סלעים כדוגמת סקארן, סלע מותמר שנוצר בהתמרת מגע.
כמו פצלת השדה בנויים הפלדשפטואידים מארבעונים של סיליקה ואלומיניום, אך שלא כמו בפצלת השדה הסידור של הארבעונים שונה מסוג לסוג. לפלדשפטואידים יש מבנה דומה לזאוליטים בכך שיש חללים גדולים במבנה הגביש, אם כי בניגוד לזאוליטים, שהחללים קשורים ביניהם ויוצרים תעלות (וכך נעשה שימוש בהם כמסננת המאפשרת מעבר רק של מולקולות ברוחב התעלה), אין בפלדשפטואידים קשר בין החללים. בחלק מהפלדשפטואידים מתיישבים בחללים אלו מולקולות מים או אניונים כדוגמת כלוריד, סולפיד, סולפט או קרבונט. משקלם הסגולי הנמוך של המינרלים בקבוצת הפלדשפטואידים מעיד על החללים הגדולים במבנם.
בדיאגרמת QAPF "פואיד" (Foid), קיצור של המילה פלדשפטואיד, הוא כינוי לכל סלע יסוד המכיל עד ל-60% מינרלים פלדשפטואידים. לדוגמה סיאניט המכיל כמויות ניכרות של נפלין מכונה "סיאניט נושא פואיד" (foid-bearing syenite) או "סיאניט-פואידי" (foid-syenite).
נפלין הוא המינרל הנפוץ ביותר, והוא מהווה מרכיב עיקרי בסלעי יסוד אלקליניים כדוגמת "סיאניט נפליני". נפלין הוא גם הפלדשפטואיד היחיד המצוי בישראל והוא מרכיב ראשי בסלעי בזלת מגיל קרטיקון מוקדם במכתש רמון.
שימושים
לפלדשפטואידים יש ערך כלכלי מועט. המינרל לזוריט הוא המרכיב העיקרי באבן החןלפיס לזולי ונהגו בעבר להפיק ממנו את הפיגמנט הכחול המכונה "אולטרמרין", שבו השתמשו לצביעת בדים ולהכנת צבעי טמפרה. גם הסודליט, מינרל בצבע "כחול מלכותי" משמש כאבן חן. באיטליה נעשה בעבר שימוש בלוסיט כדשן. מנפלין, מינרל המכיל 36% Al2O3, מפיקים אלומינה ואלומיניום.
לקריאה נוספת
Feldspars and Feldspathoids: Structures, Properties and Occurrences, editor: W.L. Brown, Springer; 1 edition (September 30, 1984)
