בראשית המחקר הפטרולוגי תוארו סלעים על ידי גאולוגים כבעלי מאפיינים שונים מאלה של סלעים שתוארו בעבר, כך שניתן היה לתת להם שם ייחודי. מאחר שסלעים זהים במוצאם ובהרכבם עשויים להראות סימני בליה שונים, היה נחוץ לבנות מערכת קריטריונים שתאפשר סיווג חד-משמעי של סלעי יסוד. אחת הדרכים היא מיונם על-פי הרכבם המינרלוגי, ודיאגרמות QAPF מציגות אותם באופן ברור ואחיד. דיאגרמות QAPF למיון סלעי יסוד נוצרו על ידי האיגוד הבינלאומי למדעי הגאולוגיה (IUGS – International Union of the Geological Sciences),[1] והפכו למקובלות בקרב גאולוגים בעולם, בעיקר למיון של סלעים פלוטוניים אך גם של סלעים געשיים.[2] באמצעות תרשימים אלה ניתן לתת שם לסלעים בעלי הרכב מינרלוגי ידוע.
