הר אומיי

אומיי
סינית: 峨嵋山
פיניין: Éméi Shān

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית מעורב בשנת 1996, לפי קריטריונים 4, 6, 10 חלק מתוך נופי הר אומיי, כולל האזור הנופי של הבודהה הענק של לֶשָׁאן
מידע כללי
גובה	3,099 מטרים
מדינה	הרפובליקה העממית של סין
מיקום	מחוז סצ'ואן
מסלול ההעפלה הקל	צעידה
קואורדינטות	29°31′11″N 103°19′57″E
(למפת הרפובליקה העממית של סין מוגדלת)   בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן אומיי (למפת הרפובליקה העממית של סין רגילה)   בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן אומיי

פסגת הר אומיי

הר אוּמיי^[1] (סינית: 峨嵋山, פין-יין: Éméi Shān, מילולית "הר הגבה הנישאת") הוא הר במחוז סצ'ואן במערב סין, אחד מארבעת ההרים הקדושים לבודהיזם בסין. ב-1996 הכריז ארגון אונסק"ו על ההר כאתר מורשת עולמית.

תיאור

הר אומיי שוכן כ-160 קילומטרים דרומית מערבית לצ'נגדו בירת סצ'ואן, ומהווה חלק מהגבול המערבי של מישור צ'נגדו. שטח ההר הכלול באתר המורשת העולמית הוא 154 קמ"ר, והוא מתנשא מבסיסו במישור, בגובה של 500 מטרים מעל פני הים, עד לגובה של 3,099 מטרים מעל פני הים. פסגתו הגבוהה ביותר, וָאנְפו (מילולית "עשרת אלפים בודהות"), צופה אל המישור מרום של 2,600 מטרים. לרכס ההר צורה קשתית הדומה לגבה, וזו העניקה לו את שמו ("הר הגבה הנישאת"). ההר ניחן בנופים מגוונים של גבעות, עמקים, קניונים עמוקים ופסגות נישאות. קרוב ל-90% מהשטח מכוסים צמחייה שאופייה משתנה בהתאם לגובה, מיערות עצים רחבי-עלים סובטרופייים ועד שיחים תת-אלפיניים בגבהים שמעל 2,800 מטרים. בשטח אותרו כ-3,200 מינים של צמחים, בהם כ-100 מינים אנדמיים.^[2] אחד הבולטים בהם הוא הדווידיה אינוולוקרטה, המכונה באנגלית "Dove tree" ("עץ היונה") או גם "Handkerchief Tree" (עץ הממחטה), בשל עלי החפה הלבנים והארוכים של פרחיו הדומים לכנפי יונה או לממחטה. הפאונה כוללת 2,300 מינים, ובהם פנדה אדומה, סרו סיני ( Capricornis sumatrensis), חתול זהוב אסייתי, מקוק טיבטי ו-Liocichla omeiensis, סוג של ציפור שיר הקרויה באנגלית על שם ההר "Emei Shan Liocichla". הקופים מהמין מקוק טיבטי התרגלו לכך שבני האדם מאכילים אותם, והם נעשו תוקפניים למדי כאשר תיירים אוכלים בקרבתם.

האקלים משתנה במידה ניכרת בהתאם לגובה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת נעה בין 17.2 °C באזור הסובטרופי ועד 3 °C באזור האלפיני. האזור מכוסה בעננות גבוהה, ולכן הלחות בו וכמות המשקעים היורדת עליו גבוהה. באזורים בגובה שמעל ל-2,000 השלג נשאר על פני האדמה כשישה חודשים בשנה.

היסטוריה

מבחינה גאולוגית הר אומיי הוא חלק מאזור נרחב יותר המכונה "משטח הבזלת הנרחב מתקופת הפרם של אומיישאן" (Permian Emeishan Large Igneous Province) או גם מדרגות אומיישאן, משטח בזלת נרחב (large igneous province) שנוצר על ידי סדרת התפרצויות געשיות שבהן נוצרו כמה שכבות של סלעי יסוד בתור הפרם לפני כ-260 מיליון שנים. הגורם להתפרצויות הוא פעילות מתמשכת של תימרת מעטפת. להתפרצויות אלו נלווה אירוע של הכחדה המונית והמדענים חלוקים בדעה האם התפרצויות אלו היו הגורם לכך.

מממצאים ארכאולוגיים עולה שהאדם ישב את ההר כבר לפני 10,000 שנים, אך ההר קיבל משמעות תרבותית מיוחדת עם הגעת הבודהיזם לאזור. הבודהיזם הגיע לראשונה לסין דרך דרך המשי במאה ה-1 לספירה. איכר שגידל צמחי מרפא בשם פּוּגונְג בנה את המקדש הבודהיסטי הראשון על "הפסגה המוזהבת"(הפסגה השנייה בגובהה בהר) בתקופה זו וכינה אותו "היכל פּוּגוָאנְג". במאה ה-3 התקבלה הדוקטרינה הבודהיסטית של הבודהיסאטווה סמנטבהדרה, הידוע במנדרינית תקנית בשם "פּוּשְׂייֵן" (普贤菩萨), כדוקטרינה השלטת בהר. במאה ה-4, בתקופת שושלת ג'ין, בנה נזיר בודהיסטי סיני בשם חְווֵיצְ'ה לרגלי רכס גְווָאנְשִׂין את "מקדש פּוּשְׂייֵן", מקדש הפעיל עד היום, אם כי כיום הוא קרוי "מקדש וָאנְנְייֵן". במאה ה-6 הפכה סין למרכז עולמי של הבודהיזם, ומחוז סצ'ואן הפך למרכז הזן בודהיזם הסיני, ונבנו בו למעלה ממאה מקדשים. באמצע המאה ה-10 שלח הקיסר טָאידְזו משושלת סונג (שלט 976-960) משלחת בודהיסטית בראשות המלומד גִ'ייֵה להודו. לאחר שגִ'ייֵה חזר לסין הוא התיישב בהר אומיי, עסק בתרגום הכתבים שהביא עמו מהינדית לסינית, והטיף את תורתו. גִ'ייֵה קיבל רשות ליצוק את דמותו של סמנטבהדרה בארד, פסל בגובה של 7 מטרים הנמצא עד היום במקדש "מקדש וָאנְנְייֵן". מאז ההר הפך להר קדוש במסורת סינית. קיסרים משושלות שונות ומלומדים נהגו להעניק תשורות למקדשים ולנזירים הנודעים שהתגוררו בהם, או לכתוב להם שירים המוצגים כיום במקדשים. השירים כתובים על קלף ומוצמדים לעמודים באולמות המקדש, או כהקדשות חקוקות באבן. קיימות הערכות כי במאה ה-15 חיו מעל ל-1,000 נזירים בודהיסטים על ההר, והיו בו מעל למאה מקדשים. תפילה, לימוד והעתקת הכתבים לא היו הפעילויות היחידות במקדשים. מקורות מהמאה ה-16 וה-17 מספרים על נוהג ללמוד אמנויות לחימה במנזרים שעל הר אומיי. סגנונות הלחימה שפותחו במנזרים על ההר נקראים "אומיי פאי וו-שו", זרם בוו-שו.

ב-1939 נתגלו בהר מאובנים של סוג חדש של דינוזאורים. סוג זה קיבל את השם אומייזאורוס על שם המקום בו נתגלה.

מהפכת התרבות (1976-1966) חוללה שמות במנזרים הבודהיסטיים על ההר כשם שפגעה באתרים דתיים אחרים בסין. אחרי שהיא הסתיימה שוקמו מחדש חלק מהמקדשים וכיום פועלים על ההר 26 מקדשים. ב-1996 הכריז ארגון אונסק"ו על הר אומיי ועל האזור הכולל את פסל בודהה הענק בלשאן כאתר מורשת עולמית אחד בשם "נופי הר אומיי והאזור הנופי של הבודהה הענק של לֶשָׁאן".

האתרים העיקריים

פסל בודהה המוזהב הענק על הפסגה המוזהבת

פסל פּוּשְׂייֵן רכוב על פיל לבן בעל ששה חטים במקדש וָאנְנְייֵן

בריכת הפיל המתרחץ

מקדש בָּאוֹגְווֹ

הר אומיי הוכרז כאתר מורשת עולמית בשל המורשת התרבותית הבודהיסטית וכן כאתר טבע שבו מגוון צמחייה נרחב. כיום כאמור פועלים בהר 26 מקדשים בודהיסטיים, כולם קשורים לפולחן סמנטבהדרה. מכיוון שהאגדה טוענת כי סמנטבהדרה עף אל ההר על גבי פיל לבן בעל שישה חטים, קיים בכל מקדש לפחות פסל אחד שלו. לעיתים לבד, לעיתים על גבי הפיל הלבן, ולעיתים יש פסלים של הפיל הלבן בלבד. להלן האתרים החשובים בהר:

• גִ'ינְדִינְג (金顶, מילולית "הפסגה המוזהבת") – הפסגה השנייה בגובהה בהר, 3,077 מטרים מעל לפני הים. אל הפסגה ניתן להגיע ברכבל או לטפס בשביל מדרגות אחד ולרדת בשביל מדרגות שני. מהפסגה מוביל רכבל אל הפסגה הגבוהה ביותר בהר, וָאנְפו (מילולית "עשרת אלפים בודהות") שגובהה 3,099 מטרים.^[3] על פסגה זו נבנה במאה ה-1 לספירה המקדש הבודהיסטי הראשון בהר, "היכל פּוּגוָאנְג", שמו שונה אחר כך ל"מקדש גוָאנְגשְׂיָאנְג" וב-1614, בתקופת שושלת מינג, שונה שמו שוב ל"מקדש חְווָאדְזָאנְג", השם הרשמי בו הוא קרוי עד היום. מסופר כי ג'ו מו, אחד מבניו של חונְגווֹ, מייסד שושלת מינג, שהיה בודהיסט אדוק, תרם 150 ק"ג זהב להקמת היכל מוזהב במקדש. בזהב נעשה שימוש בבניית ההיכל, מה שתרם לכינוי הפסגה בשם הפסגה המוזהבת ובהשאלה לכינוי המקדש על הפסגה בשם מקדש גִ'ינְדִינְג ("מקדש הפסגה המוזהבת"). במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 נבנה המקדש וצויד מחדש, אם כי נעשו מאמצים לשמר את צורתו המקורית.
• "פסל הבודהה המוזהב" או "פסל הבודהה של עשרת הכיוונים" הוא פסל בודהה מצופה הארד הגבוה ביותר בסין. הפסל, השוכן בנקודה הגבוהה ביותר על הפסגה, כולל עשרה פנים של בודהה הפונים לכיוונים שונים, על גבי פילים בני שישה חטים הניצבים בתורם על גבי מסד. גובה המבנה כולו 48 מטרים, ומשקלו 660 טון. משקל הפסל לבדו הוא 350 טון וגובהו 42 מטרים.^[4] המסד עצמו הוא אולם המכיל פסל בודהה נוסף.
• מקדש וָאנְנְייֵן (בפיניין: Wànnián-Sì, מילולית "מקדש עשרת אלפים השנים") – המקדש נמצא בגובה 1,200 מטרים לרגלי רכס גְווָאנְשִׂין. זהו המקדש העתיק ביותר על הר אומיי הפעיל עד היום. המקדש נבנה במקור במאה ה-4 בתקופת שושלת ג'ין על ידי נזיר בודהיסטי סיני בשם חְווֵיצְ'ה בשם "מקדש פּוּשְׂייֵן" (שמו הסיני של הבודהיסאטווה סמנטבהדרה). בתקופת שושלת טאנג שונה שם המקדש ל"מקדש המים הלבנים", ובתקופת שושלת סונג שונה השם ל"מקדש המים הלבנים של פּוּשְׂייֵן". בשנה ה-28 לשלטונו של הקיסר ואן-לי משושלת מינג (שנת 1600) נבנה מבנה אבן המכונה "היכל הלבנים נטול הקורות" (ווּלְיָאנְג ג'וּאָנְדְייֵן). המבנה הושלם שנה אחר כך, ואז גם קיבל המקדש את שמו הנוכחי ("מקדש וָאנְנְייֵן"). מבנה זה הוא המבנה המקורי היחיד במקדש ששרד מהקמתו, למרות 18 רעידות אדמה עיקריות שהתחוללו בהר מאז.

ב-1946 פרצה שרפה גדולה במקדש וכל מבני העץ של המקדש נשרפו לחלוטין. המבנה היחידי ששרד היה "היכל הלבנים נטול הקורות". מבני המקדש נבנו מחדש ב-1953, והוא כולל כיום חמישה מבנים: שער המקדש, אולם מאיטריה, היכל הלבנים, ההיכל היקר הנישא, וההיכל הראשי, חלקם עברו שיפוץ שוב בשנת 1986. גובהו של "היכל הלבנים נטול הקורות" 16 מטרים ואורכו 15.7 מטרים הוא מכיל פסל ארד שגובהו 7.35 מטרים ומשקל 62 טון של פּוּשְׂייֵן רכוב על פיל לבן בעל שישה חטים. הפסל נוצק בצ'נגדו בירת סצ'ואן במאה ה-10. בנוסף יש גומחות בכל ארבעת קירות הבניין ובהם מעל ל-300 פסלי בודהה מוזהבים.

• מקדש שִׂישְׂיָאנְגְצְ'ה (מילולית "בריכת הפיל המתרחץ") – מקדש השוכן על מדרון פסגת ג'וּאָנְטְייֵן בגובה 2,070 מטרים. תחילת המקדש בביתן שהוקם במאה ה-15 בתקופת שושלת מינג. הביתן נבנה מחדש כמנזר לנזירות בשם "מנזר צ'וּשִׂי". בתקופת הקיסר קאנגשי משושלת צ'ינג הורחב המנזר וייעודו שונה למקדש. בתקופת הקיסר צ'יינלונג (שנת 1736) נבנה המקדש מחדש. כפי שרומז השם יש בריכה קטנה לפני המקדש. האגדה מספרת שכשהבודהיסאטווה סמנטבהדרה הגיע להר על גבי הפיל הלבן הוא עבר במקום זה, והפיל שלו התרחץ בבריכה (ומכאן שם האתר). המקדש מכונה "מקדש פיית הפרחים" והוא מכיל כמה מבנים ואכסניה.
• מקדש בָּאוֹגְווֹ (מילולית "מסירות לארץ") – מקדש גן השוכן בכניסה לאתרי הר אומיי בגובה 533 מטרים מעל פני הים, כ-6.5 קילומטרים מהעירה אומיי. המקדש נבנה בשנת 1573, השנה הראשונה לשלטונו של הקיסר ואן-לי. במקור היה המקדש קרוי "היכל חְווֵידְזונְג" (המקום בו נפגשים טאואיזם, בודהיזם וקונפוציוניזם). המקדש נבנה מחדש בתקופתו של הקיסר שׁוּנְגְ'ה משושלת צ'ינג, ועבר שיפוצים נרחבים בשנה ה-42 לשלטונו של הקיסר קאנגשי משושלת צ'ינג. אז גם נקבע שם המקדש הנוכחי ("מקדש בָּאוֹגְווֹ"). המבנים במקדש בנויים על ארבעה מפלסים, רובם מבנים חדשים שנבנו בשנת 1993 וכוללים את ארמון מאיטריה, היכל הבודהה הגדול, היכל שבעת הבודהה, ארמון סמנטבהדרה ועוד. בין אוצרות האומנות במקדש, בודהה עשוי פורצלן מזוגג בגובה 24 מטרים שנעשה ב-1415 ומגדל חְווָאיֵן המצופה נחושת בגובה 7 מטרים. המגדל נבנה בתקופת ואן-לי ובו 4,700 פסלוני בודהה. הכתבים של חְווָאיֵן מגולפים על גוף המגדל בשלמותם. בנוסף בשל היותו של המקדש שער הכניסה להר אומיי יש בו חדרי תצוגה המוקדשים להיסטוריה של ההר והסבר על נתיבים לטיול בהר.
• מקדש פֿוּחוּ (מילולית "הטיגריס הרובץ") – המקדש הגדול ביותר בהר אומיי. המקדש שוכן במעלה ההר כקילומטר ממקדש בָּאוֹגְווֹ. המקדש נבנה לראשונה בתקופת שושלת טאנג במאה ה-12 והיה מכונה אז "היכל אל הדרקון". מסופר כי כאשר עבר המקדש שיפוצים והורחב בתקופת שושלת סונג הוסכם פה אחד כי יש לשנות את השם ל"מקדש פֿוּחוּ" משום שהמקדש שוכן למרגלות הר הדומה מאוד לטיגריס פראי רובץ. במאה ה-17 שתלו הנזירים מעל ל-100,000 עצים ירוקי עד כדוגמת אלסר, אשוח סיני, וברושים סביב המקדש. הגן הגדול קרוי "גן לִיגוֹאוּ" וכיום משתלבת הצמחייה העשירה שבתוך המקדש עם הצמחייה שמחוץ לו. המבנה המרכזי במקדש פֿוּחוּ הוא "היכל היקרות של הגיבור הכביר", מאחורי חלקו הימני מצוי מגדל בן 13 מפלסים מצופה נחושת שנבנה בתקופת שושלת יואן. גובהו 5.8 מטרים ועל גופו חרותים הכתבים הבודהיסטים "הסוטרה של אמן הבריאות".
• ביתן צִ'ינְגיִין (מילולית "צליל צלול") – מקדש שנבנה בשנת 877, והבנוי מביתנים, מגדלים ומרציפים המפוזרים למרגלות רכס נְיוֹשִׂין, על פיסת קרקע צרה בין נהר הדרקון השחור לנהר הדרקון הלבן. האתר מכונה "גן ההר" בשל מיקומו והצמחייה השופעת בשל הפלגים העוברים בו.
• אתרים נוספים כוללים את מקדש שְׂייֵנְפֶנְג ("הפסגה בת האלמוות") בגובה 1,700 מטרים ולידו מערת גְ'יוֹלָאו ("תשעת הזקנים"), ביתן שׁוָאנְגְפֵיי ("התעופה הכפולה") ומערת בָּאילונְג ("הדרקון הלבן").

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הר אומיי בוויקישיתוף

• תיאור ההר ואתריו
• אתר מפורט על האטרקציות בהר, כולל מידע שימושי על דרכי ההגעה והשהות
• דף המפנה לשלושה אתרים מרכזיים בהר
• מפה סכמטית של ההר

הערות שוליים

1. שמו של ההר בפי תושבי האזור הוא "אוּמיי שאן", כלומר הר אוּמיי. שם זה משתקף גם בתעתיק הישן יותר של וייד-ג'ילס מסינית לכתב לטיני -O²-mei² Shan¹ והן בשמו של הדינוזאור שעצמותיו נתגלו בהר, האומייזאורוס. עם זאת, התעתיק הרשמי של הרפובליקה העממית של סין, הפין-יין, גורס Éméi Shān, קרי: "אֵמֵיי שאן", ולכן גם תעתיק זה מקובל. בערך זה נבחר התעתיק המייצג את ההגייה של שם ההר בפי תושבי האזור, אך כאמור שני התעתיקים תקינים.
2. המקור למספר זה נלקח מה Advisory Body Evaluation של אונסק"ו. אותו מסמך עצמו נוקב במקום אחר במספר 300 מינים אנדמיים.
3. נכון ל-2009 היה הרכבל מושבת בשל שיפוצים.
4. The saint statue of Shifang Puxian