הירגזי הפרסי הוא עוף קטן, אורכו 12.5–14 ס"מ, מסתו 13.3–15.4 גרם,[2] ומוטת כנפיו 19–23 ס"מ.[3] הראש גדול ועגול עם כיפה חומה שנמתחת עד העורף, לחיים לבנות וסנטרשחור. החזה לבן, הגב בצבע חום־אפרפר והבטן בצבע בז' אפרפר.[4] הזנב חום אפרפר, כאשר האברות הקיצוניות בעלות שוליים לבנים, והמרכזיות בעלות שוליים בצבע ירוק-זית חיוור. הכנף חומה אפרפרה. סוככות היד הקיצוניות בעלות שוליים חומים, והפנימיות וסוככות האמה בעלות שוליים חומים-לבנבנים. הצד התחתון של הכנף לבן. הזנב קצר בהשוואה לירגזי החרמון. בקיץ, הנוצות דהויות ואפרפרות יותר. הכנפיים באורך 66–73 מ"מ, הזנב באורך 53–58, המקור השחור באורך 11.5–13 מ"מ, וכף הרגל באורך 15.5–17.5 מ"מ.[5] הוא מאוד דומה לירגזי החרמון, ואף נחשב בעבר לתת־מין שלו.[6][7] הזכר והנקבה דומים, ופרטים צעירים דומים לבוגרים, אבל חיוורים יותר.[3]
התנהגות
הירגזי הפרסי הוא עוף שקט יחסית לבני סוגו. הקריאות האופייניות לו נשמעות כ-"ציט"; ו-"צ'ב-צ'ב" מאונפפת, שמשמשת כקריאת אזהרה, החוזרת על עצמה במקצב אקראי. השיר נשמע כ-"טיו" בקול צלול וחלש, וחוזר על עצמו 3–5 פעמים, עם הפסקות בנות 5–7 שניות בין שיר לשיר. הזכר שר לעיתים רחוקות, על צמרות עצים או שיחים, לרוב רק 1–2 דקות בשעה, והשירים מפסיקים עם הטלת הביצים.[5]
הירגזי הפרסי הוא מין מונוגמי. השרת נוצות מתרחשת בסוף עונת הקינון (יולי).[5] ניזון מחרקים (בעיקר זחלים וכנימות) וזרעים.[3] הוא מחפש מזון על צמרות ובשיחים, בין זרדים וענפים ועל הקרקע. עונת הקינון מתחילה באמצע מרץ – סוף אפריל. שני ההורים חופרים את חלל הקן בעץ מת במשך 5–14 ימים,[8] כאשר הנסורת נזרקת במרחק 7–25 מטרים מהקן.[5] חלל הקן אופייני לבני הסוג, עם כניסה אופקית של 3–5 ס"מ, שמתחברת למנהרה שפונה כלפי מטה (אורכה 21.6 ס"מ), לחלל הקן (בקוטר 7.3 ס"מ, ובגובה 12.7 ס"מ). הקן בצורת גביע, גובהו 5.6 ס"מ, עומקו 3.6 ס"מ וקוטרו 5.2 ס"מ. הנקבה בונה את הקן מחומר צמחי (לא טחב, בניגוד לרבים מבני הסוג), נוצות וצמר, ומטילה בו 5–7 ביצים לבנות ועגלגלות עם נקודות בצבע אדום־חום,[8][3] ובגודל 16.9×12.8 מ"מ. הדגירה אורכת 13–14 ימים, הנקבה דוגרת והזכר מביא לה מזון. שני ההורים מאכילים את הגוזלים.[5]
הערכות טווח התפוצה (165,000 קמ"ר) וגודל האוכלוסייה לא קטנות, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח וקריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה לא ידועה, אבל מעריכים כי הירידה אינה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. כתוצאה מכך, הירגזי הפרסי מסווג כמין ללא חשש.[9]
טקסונומיה
המין נכלל בעבר בסוג ירגזי עם רוב הירגזיים האחרים, אך מחקר משנת 2005 מבוסס נתונים גנטיים ומורפולוגיים תמך בהפרדת הסוג פויסילה,[10] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[11]ITIS,[12] ו-IOC (אנ').[6] תוצאות דומות חזרו במחקר מאוחר יותר (יוהנסון ואחרים, 2013), אם כי פוצלו מהסוג מספר מינים לסוג סיטיפרוס. כמו כן, הירגזי הפרסי נחשב בעבר לתת־מין של ירגזי החרמון.[7][6] טקסון האחות של הירגזי הפרסי הוא ירגזי הרים.[13][7]
_Sombre_Tit,_Jadovnik,_Serbia.jpg)
