אִנְפּוּף (בלועזית: נָזָלִיזָצִיָה) הוא מונח בפונטיקה, המתאר את מידת הזרימה של האוויר דרך האף בעת הגיית הגה בשפה כלשהי. אנפוף נוצר בדיבור כאשר בעת הוצאת אוויר, הווילון, ובמיוחד הענבל, יורד ובכך פותח במידה מסוימת את מעבר האוויר אל חלל האף.
יש אנשים שנוטים לְאַנְפֵּף מעט יותר כחלק מאופי ההגייה הרגילה שלהם. יש גם שפות, ניבים או סוציולקטים שבהם קיימת נטייה של כל דובריהם לאנפף תמיד או לעיתים.[דרוש מקור]
אַפִּיוּת: הגאים שבעת הגייתם האוויר עובר דרך האף הם עיצורים אפיים, לדוגמה העיצור המכתשי האפי [n], העיצור הדו-שפתי האפי [m], העיצור הווילוני האפי [ŋ], ועוד. בעת הגיית הגה אַפִּי, הווילון יורד וסוגר לחלוטין את מעבר האוויר דרך הפה, כך שהאוויר יכול לצאת אך ורק דרך האף. התוצאה היא עיצור אפי.
אִנְפּוּף: הגאים (תנועות או עיצורים) המבוצעים דרך הפה, אך בו-זמנית חלק מהאוויר עובר דרך האף – הם עיצורים מאונפפים. בעת הגיית הגה מְאוּנְפָּף, הווילון יורד מעט ובכך מאפשר מעבר אוויר בו-זמנית גם דרך הפה וגם דרך האף. התוצאה היא עיצור מאונפף או תנועה מאונפפת. תנועות, בהגדרתן, מחייבות הוצאת אוויר דרך הפה לפחות חלקית; על כן, לעיתים תנועות מאונפפות מכונות בטעות "תנועות אפיות".
תנועות מְאוּנְפָּפוֹת הן תנועות אשר בעת הגייתן, האוויר זורם גם דרך הפה וגם דרך האף. בכך מוענק לתנועה "גוון" (תכונית) מאונפף.
בכל השפות יש תנועות פּוּמִיוֹת (אוראליות), אך ב-20% משפות העולם יש גם תנועות מאונפפות. בשפות אלה, התנועות המאונפפות הללו עומדות בניגוד למקבילותיהן הפּוּמיות, למשל בצרפתית הצמד [a] הפומית ו-[ɑ̃] המאונפפת.
דוגמאות לשפות שבהן אנפוף הוא תכונית מבחינה בתנועות: צרפתית, פולנית, פורטוגזית, הינדי-אורדו, נפאלית, בנגלית, יורובה, צ'רוקי (שפה), פשטו, ברטונית, השפות הסיניות הְמוֹנְג והוקיין, אורייה והניב האלבני גֵג (Gheg).
בשפות – כמו עברית – שבהן אנפוף אינו תכונית מבחינה, כלומר אינו מבדל במשמעות, מקובל לומר שאין בהן אנפוף.
בזמן הגיית עיצורים מאונפפים, האוויר יוצא ברובו דרך הפה ומעט דרך האף, בו-זמנית (זאת בניגוד לעיצורים אפיים, שבזמן הגייתם כל האוויר זורם החוצה דרך האף).