הירגזי שחור־הציצה הוא עוף קטן; אורכו 13 ס"מ ומסתו 7–13 גרם. גופו אפור עם ברק כחלחל וראשו שחור עם לחיים ועורף לבנים. תת־השתכתום. הכתף חומה, אבל לא נראית במנוחה. לירגזי ציצה שחורה וקטנה. אברות היד אפורות כהות ואברות האמה בצבע בז'. השרת הנוצות מתבצעת באוגוסט. בפרטים צעירים, הציצה קטנה, והלחיים והעורף צהבהבים. קשתית העין חומה כהה, המקור שחור וכף הרגל אפורה כחלחלה.[2]
לירגזי שחור־הציצה מגוון רחב של קריאות, רובן בתדר גבוה. הקריאות נשמעות כ–"סיט", "פסיט", "סיפ", "פיו" המזכיר ציוץ גוזל וקריאות רבות נוספות. קריאות אלו לרוב משתלבות לקריאות מורכבות יותר.[2] השיר מהיר ומזכיר את זה של קרובו, ירגזי שחור.[3]
התנהגות
הירגזי שחור־הציצה חי בזוגות ובלהקות קטנות של 10–20 פרטים, גם בעונת הקינון. הירגזים יוצרים לעיתים קרובות להקות מעורבות מינים עם ציפורי שיר אחרות בזמן חיפוש המזון. הירגזי ניזון מחרקים וזרעים. ידוע מעט מאוד על רביית הירגזי שחור־הציצה. עונת הקינון מתחילה באפריל או מאי. כמו מיני ירגזי רבים אחרים, הירגזי שחור־הציצה מקים את הקן בחלל בעץ, בגבהים של 0.5–6 מטרים מהקרקע. הקן בנוי מפרווה וטחב. הנקבה מטילה 2–3 ביצים לבנות עם נקודות אדמדמות, בגודל 18.7×13.9 מ"מ.[2]
הירגזי שחור־הציצה חי במגוון בתי גידול שונים: באזורים נמוכים, הוא מצוי ביערות אלון וחורשי עצים בעלי־פרחים מעורבים; באזורים גבוהים יותר, הוא מצוי ביערות אורן, אשוח, צוגה, ערער, ערבה, ברוש ורודודנדרון; ברמות ובהרים, הוא מצוי ביערות שדר, רודודנדרון ואשוח; ביונאן, הוא נפוץ במיוחד ביערות אורן. מחוץ לעונת הרבייה, הוא נודד לעיתים לאזורים ממוזגים, ובעונת הרבייה הוא חי באזורים בעלי אקלים קר. הירגזי חי בגבהים של 3,000–4,100 מטרים מעל פני הים במערב ההימלאיה, 2,700–4,250 מטרים בנפאל, 2,745–4,270 מטרים בבהוטן ומזרח הרכס, 2,130–3,660 מטרים בטיבט, ו–2,000–4,000 מטרים בדרום סין.[2]
טווח התפוצה (כ–2,400,000 קמ"ר) של מין זה גדול מאוד, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה לא כומת, אך לא סביר שהוא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, הירגזי שחור־הציצה מסווג כמין ללא חשש.[4] ירגזי צהוב־גבה הוכרז כמין בסכנת הכחדה במיאנמר ב-4 במרץ2020 על ידי מחלקת היערות של משרד משאבי הטבע ושימור הסביבה של מיאנמר (אנ').[5]
