הירגזי הסיבירי הוא עוף קטן באורך 13.5–14 סנטימטרים, מוטת כנפיים של 19–21 סנטימטרים ובמשקל 11–14 גרמים.[3] הראש גדול עם כיפה בצבע שחום, סנטר שחור ולחיים לבנות. הגבאפור–חום, הבטן לבנה במרכז ובז' בשוליים, הכנפיים והזנב אפורים עם שוליים לבנות. לירגזי יש מספר התאמות מיוחדות לחורפים הקפואים בצפון: יש לו נוצות צפופות ומבודדות יותר מציפורי שיר אחרות בגודלו; הוא יכול לאכול שומן במשקל ששווה לשמונה אחוזים ממשקל גופו כל יום; הוא מוריד את טמפרטורת הגוף שלו בלילה, ורועד כדי לשמור על חום גוף יציב. לתת המין האמריקאי יש בדרך כלל נוצות כהות יותר ומקור גדול יותר.[4]
הירגזי הסיבירי גדול מקרובו ירגזי הרים וזנבו ארוך יותר.[5]
התנהגות
הירגזי ניזון מחרקים (בעיקר זחלים, כנימות, חיפושיות, זבובים, ביצים וגלמים), עכבישים, פירות, וזרעים (בעיקר של עצי מחט), ומבקר במתקני האכלה. כשהירגזי אוכל עש, הוא קורע את הכנפיים ומשליך אותן לפני שהוא אוכל את העש. הירגזי מחפש מזון בלהקות קטנות. הוא מעדיף לאכול מעצי מחט ברוב עונות השנה. מחפש מזון תוך טיפוס על ענפים וזרדים ועל הגזע, ונתלה הפוך מענפים כדי לבחון את צידם התחתון. לפעמים אוכל מהאדמה. הירגזי מאחסן מזון לעיתים קרובות, בחזזיות ובקליפות עץ, ואוכל אותו מאוחר יותר. הירגזי נצפה מנקר בפגר של אייל קורא. הירגזי יכול לאכול שומן במשקל ששווה לשמונה אחוזים ממשקל גופו כל יום. הוא נטרף על ידי נצים וינשופים.
בני הזוג נשארים יחד לאורך השנה בטריטוריה קבועה. טריטוריה זו עשויה להיות די גדולה, ולעיתים חיים בה שני זוגות. עונת הקינון מתחילה לרוב במאי. הקן נמצא בתוך חור בעץ, חלל טבעי או קן נקר נטוש ונבנה על ידי הנקבה מקליפת עץ, דשא או טחב, ומרפדת אותו בשיער ונוצות. הנקבה מטילה 4–15 ביצים (לרוב 6–10) לבנות מנוקדות בערמון עם כתמים דהויים בצבע אפור, ודוגרת עליהן 14–18 ימים עד לבקיעה, בזמן שהזכר מאכיל אותה. אחרי הבקיעה, הנקבה אוכלת את קליפות הביצים בגלל הסידן שבהן. כשהגוזלים קטנים הנקבה נשארת בקן ורק הזכר מביא מזון. כשהגוזלים גדלים שני ההורים מביאים את המזון. הגוזלים פורחים בגיל 19–20 ימים, אך נשארים בקן עוד שבועיים לאחר מכן. לרוב הנקבה מטילה פעם אחת בשנה.
תפוצה ובית גידול
הירגזי הסיבירי מצוי ביערות אורן, אשוחית, צפצפה ושדר, בחלקים הצפוניים של אירואסיה ואמריקה,[6] לרוב באזורים קרים בהם הטמפרטורה נמוכה מ–10 מעלות צלזיוס.[5] בצפון אמריקה, הירגזי הסיבירי מצוי אך ורק בצפון מערב קנדה ואלסקה, ביערות אשוחית בצפון הרחוק, קרוב לקו העצים, ובחורשות ערבה לאורך נהרות. הירגזים לא נודדים לרוב, אך ייתכנו נדידות בסתיו ובאביב, לרוב כתוצאה ממחסור במזון. האקלים הצפוני הקשה שהוא שוכן בו, גודל האוכלוסייה הקטן שלו ותפוצתו הדלילה הופכים את האוכלוסייה האמריקאית לרגישה לירידה פתאומית באוכלוסייה, בניגוד לאוכלוסיית המין הכוללת, שלא עומדת בקריטריונים להיכלל כמין בסכנת הכחדה. המין תועד באמריקה הצפונית בכל עשור בין שנות ה-60 של המאה ה-19 לשנות ה-90 של המאה ה-20, למעט שנות ה-30 וה-40.[6] באזורים בעלי מזג אוויר קשה מאוד מצפון למעגל הארקטי, הירגזים מגיעים לעיירות קטנות בשביל אוכל.[5]
שימור
אומדן משנת 2004 של האוכלוסייה העולמית של המין עומד על 2,000,000 פרטים. אומדנים חדשים יותר מעריכים את גודל האוכלוסייה המקננת באירופה בכ– 2,340,000–3,890,000 פרטים (2015) וברוסיה בכ–20,000–200,000 פרטים (2009).[7] טווח התפוצה (כ–23,300,000 קמ"ר) וגודל האוכלוסייה של מין זה גדולים מאוד, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח וקריטריון גודל האוכלוסייה. למרות העובדה שמגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה, הירידה אינה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. הירגזי הסיבירי מסווג כמין ללא חשש.[8] האוכלוסיות הסקנדינביות מצטמצמות מאז שנות ה-40. הירגזי הסיבירי נדיר מאוד בצפון אמריקה. מבחינה היסטורית, האוכלוסיות של צפון אמריקה השתרעו על פני חלקים של פנים וצפון אלסקה וצפון מערב קנדה. האיומים כוללים שינויי אקלים, כריתת עצים, תחרות על אתרי קינון עם מינים אחרים של ירגזי שמתפשטים צפונה, הכלאות, ומחלות. המין לא מוגן על ידי חוק המינים בסיכון של קנדה, ואף פרובינציה קנדית או מדינה אמריקאית לא הכריזה על הירגזי הסיבירי כעל מין בסכנת הכחדה.[6]
