הקונגרס הציוני השני של הקונגרס הציוני העולמי, התקיים בבית הקזינו בבזל בימים 28–31 באוגוסט 1898.
השתתפו בקונגרס 385 צירים ו-531 אורחים.
צירי הקונגרס נבחרו הפעם על ידי משלמי-מס (שוקלי השקל הציוני) בכ-400 "מחוזות בחירה".[1]
בקונגרס זה הוחלה הזכות לבחור ולהיבחר, באמצעות השקל, גם על נשים, וזאת בעת שזכות זו לא הוענקה עדיין על ידי שום פרלמנט אירופי.[2]
בראש הקונגרס עמד בנימין זאב הרצל. השתתפו בו המנהיגים מרדכי אהרנפרייז, מנחם אוסישקין, מכס בודנהיימר, מרקו ברוך, דוד וולפזון, פרופ' עמנואל מנדלשטאם, מכס נורדאו, נחמן סירקין, יחיאל צ'לנוב ויצחק רילף.
מרקו ברוך חצה את הרי האלפים ברגל כדי להגיע לקונגרס.[1] בקונגרס נכחו בפעם הראשונה גם חיים ויצמן, סטפן וייז וברנאר לזר.[3]
מספר שעות לפני הפתיחה החגיגית, עברו מתחת לחלונות הקונגרס כמה עשרות סטודנטים שווייצרים בלבוש ססגוני בתהלוכה לכבוד קדוש מקומי. כאשר הבחינו בדגל הציוני הכחול-לבן המונף על הבניין, קראו בקול "הידד ליהודים!" (!Hoch die Juden). מקס נורדאו התרגש מאוד ואמר: "דבר מעין זה לא נתרחש בעולם כולו אלפיים שנה". הרצל הזכיר את התקרית הזו בנאום הפתיחה שלו. הקונגרס נפתח לצלילי "טנהויזר" של ריכרד וגנר. הרצל התייחס בנאומו לביקור קיסר הגרמני בארץ ישראל בחודש הבא וטען כי זו הוכחה לחשיבותה של ארץ ישראל לאנושות כולה.[3]
הרצל התייחס בנאומו להתנגדות שקמה לתנועה הציונית, אצל מנהיגים בקהילות היהודיות בעולם, וקרא לפעילות הסברה ותמיכה לתנועה הציונית, וזאת במקביל להכנות ולהתארגנות להתיישבות בארץ ישראל.
אחרי הרצל נאם נורדאו, שאמר כי מאז הקונגרס הקודם מצב היהודים בעולם "לא נשתפר בשום מקום. במקומות מסוימים אף הוחמר".[4]
בפתיחת הקונגרס הוקרא שיר לאומי יהודי שחיברה פאולינה קורווין-פיוטרובסקה, משוררת פולנייה לאומית שהייתה ידידתו של הרצל ותמכה בתנועה הציונית.[5]
בקונגרס נבחר "ועד פועל" להסתדרות הציונית, שבו היה רוב לציוני רוסיה. חברי "הוועד הפועל" היו הרב שמואל יעקב רבינוביץ, מנחם אוסישקין, פנחס יאמפולסקי, ד"ר ישראל ילסקי, ד"ר יחיאל צ'לנוב, זאב טיומקין, יהושע סירקין, ישראל יסינובסקי, פרופ' עמנואל מנדלשטאם וד"ר יעקב ברנשטיין-כהן.
בקונגרס הציוני השני הייתה הפעם הראשונה בתולדות התנועה הציונית של הרצל, שבה דובר בפומבי על נושא הימצאותה של אוכלוסייה ערבית בארץ ישראל. ליאו מוצקין, שחזר מארץ ישראל בשליחות הוועד הפועל הציוני, מסר לקונגרס דוח רשמי על המצב בה. הדוח שלו דן בעניינים כלכליים, והוא הדגיש בו את "העובדה כי החלקים הפוריים ביותר של ארצנו תפוסים על ידי הערבים". הוא מסר גם שבשנים האחרונות "אירעו הרבה התנגשויות בין יהודים וערבים מוסתים". מוצקין תיאר את הארץ כ"תערובת ססגונית של שממה, תיירות וצליינים". ציר אחר ציין כי אוכלוסיית הארץ דלילה ו"שמית, כלומר קרובה לנו קרבת דם" ולכן "בלי ספק יעלה בידנו לחיות אתם בשלום".[6]
הקונגרס וההכנות להקמתו היו המסגרת למיזמים חדשים ותקדימיים אחדים בתנועה הציונית ובעם היהודי:
- ועידות: ועידת נשים ציוניות ראשונה, ועידת רבנים ייחודית לדיון בשאלות הציונות, ועידה לשאלות התרבות העברית העתידית.
- הקמת בנק של ההסתדרות הציונית בשם אוצר התיישבות היהודים, לקראתה נבחרה ועדה מכינה.
- הופעתה בראשונה של קבוצת ציונים סוציליסטים מאורגנת אשר חתרה להשתתפות בהנהגת ההסתדרות הציונית.
לקריאה נוספת
- אריה (צנציפר) רפאלי, פעמי הגאולה, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, 1951, עמ' 109–110.
- מרדכי אהרנפרייז, רעיונות על דבר הקונגרס הציוני השני, סדרת מזמן לזמן ; III, ברלין : הוצאת אחיאסף, תרנ"ח.
- פרוטוקול סטנוגרפי (השלם) מהמשא ומתן בהקונגריס הציוני השני בעיר באזעל י - י"ב תרנ"ח (31-28 אויגוסט 1898), וורשא: דפוס שולדבערג ושותפו, 1899.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 עמוס אילון, הרצל, עמ' 288.
- ^ שלמה אבינרי, הרצל, עמ' 139.
- ^ 1 2 עמוס אילון, הרצל, עמ' 289.
- ^ עמוס אילון, הרצל, עמ' 290.
- ^ שלמה אבינרי, הרצל, עמ' 187.
- ^ עמוס אילון, הרצל, עמ' 291–292.
