עם הקמתה, נועדה הישיבה לתלמידים מסיימי בית ספר יסודי ולמדו בה במשך ארבע השנים המקבילות ללימודי תיכון. שפת ההוראה בישיבה בתקופה הראשונה הייתה יידיש[3]. במשך הזמן איפשרה הנהלת הישיבה לתלמידים לעבור במסגרת הישיבה את מבחני הבגרות.
בשנת 1966 למדו בישיבה למעלה מ-100 בחורים, ובישיבה הגבוהה "תפארת הכרמל" למעלה מ-50 בחורים.
מראשית שנות ה-80, לאחר פטירתם של רבני הישיבה, חדלה הישיבה מלתפקד במתכונתה המקורית, ומוסדותיה פעילים מאז במתכונת של בית מדרש, ובו שיעורי תורה מזדמנים. בימי החופשות מתקיימת במקום "ישיבת בין הזמנים" ובה מועברים הרצאות תורניות. במאה ה-21 עומד בראש מוסדות הישיבה, הרב שמחה זיסל שפירא בנו של הרב רפאל שפירא ונכדו של המייסד הרב רובמן.
רבים מבוגרי הישיבה כיהנו ומכהנים במשרות רבניות ותורניות.
ישיבת תפארת הכרמל
בשנת ה'תשכ"א (1961) הקים הרב רפאל שפירא חתנו של הרב רובמן את "ישיבת תפארת הכרמל"[7] שכלל ישיבה גדולה וכולל אברכים[8], מנהלה הרוחני של הישיבה היה הרב חיים זייצ'יק. מוסד נוסף של הישיבה היה "ישיבת ירחי כלה" שהופעלה החל משנת 1963 בחודשי חופשת הקיץ, ונועדה לאנשים עובדים, בדרך כלל בוגרי ישיבות, שרצו ללמוד במתכונת ישיבתית.
פנחס גרייבסקי, מגנזי ירושלים חוברת כא. מקדשת לעיר חיפה ... ולישיבת תפארת ישראל. ירושלים: דפוס צוקרמן, תרצ"ב.
נחשוני התורה בחיפה: ישיבת 'תפארת ישראל' ובית מדרש גבוה לתורה 'תפארת הכרמל', בית יעקב: ירחון לענייני חינוך, ספרות ומחשבה. גיליון 29, ירושלים תשכ"ב, עמ' 41.
