בעולם הישיבות נהוג לחגוג את סופי השבוע באכילת המאכל השבתי צ'ולנט. לשם כך הוקמו צ'ונטיות, חנויות המוכרות בעיקר צ'ולנט ותוספות הנלוות אליו, שתייה קלה, סלטישבת, קוגל וכדומה.
עיקר הסועדים במקומות אלו הם בחורי ישיבות אך גם מהציבור הרחב, המנה המסורתית היא קערית צ'ולנט, פחית קולה וחלה.
הצ'ונטיות פועלות רק בלילות שישי, רבות מהחנויות מוקמות בצורה פיראטית, שולחן שעליו מונחים סירי הצ'ולנט וקופת תשלום, בעיר בני ברק לבדה יש מעל חמישים צ'ונטיות הפתוחות רק בליל שישי.[2] אך תפוצתן של הצ'ונטיות נפוץ בכל ריכוזי הציבור החרדי ובפרט בקרבת ישיבות גדולות.
"זו תאווה, תאווה, צריך להשפיע שלא ילכו לשם, בכלל, כל הצ'ולנט זה תאווה, כל הטשולנט זה תאווה, זה גיהינום, זה גיהינום, יש איגרת הגר"א שכל הנאות העולם הזה הן גיהינום"[5]
רבנים נוספים התנגדו למנהג בעיקר בגלל ביטול תורה, זלזול בכבוד שבת (העתקת מנהג שבתי ליום חול),[6] ובעיות כשרות בצ'ונטיות לא מפוקחות.[7]
