ישיבת הסדר היא ישיבה המשלבת לימודים תורניים גבוהים ושירות בצה"ל במסגרת דתית. ישיבות ההסדר הן ישיבות ציוניות המשתייכות לזרם הדתי-לאומי, ונחשבות בחברה זאת לשילוב בין החובה הדתית ללמוד תורה ולהתפתח רוחנית, לבין תפיסתה את המחויבות לשרת בצה"ל ולהשתלב בחברה הישראלית. תלמידי ישיבות ההסדר, המכונים בצה"ל בראשי תיבות "בני"שים" (נהגה בֶּיְינישים) – בני ישיבות, מגיעים ברובם מהזרם הציוני דתי, לאחר סיום הלימודים בתיכון דתי או ישיבה תיכונית.
לרוב, תלמידי ישיבות ההסדר נמצאים במסגרת זו כחמש שנים, שמתוכן:
שלוש שנים ושבעה חודשים מוקדשים ללימודי ישיבה (של"ת)
כשנה וארבעה חודשים בשירות צבאי בפועל.[1][2] בשנת 2014 הוארך משך השירות הפעיל לשנה וחמישה חודשים.[3]
נכון ל־2023, ישנן כ־80 ישיבות הסדר ברחבי המדינה, ובהן כ־12,000 תלמידים.[4]
בשנת ה'תשנ"א קיבל מפעל ישיבות ההסדר את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.[5]
הבסיס החוקי להסדר
מעמדן החוקי של ישיבות ההסדר התקבע בתקנות שהוציא שר הביטחון. בסיסו של ההסדר ברעיון הקמת נח"ל תורני, אולם בעקבות החלטת בג"ץ ב־1999 כי יש לקבוע את הסדר דחיית השירות לחרדים בחוק, עוגן בחוק גם הסדר השירות הצבאי המקוצר.[6] עם ביטול חוק טל בהחלטת בג"ץ בחודש פברואר 2012, התבטל גם הבסיס החוקי של ישיבות ההסדר, ביטול זה נכנס לתוקף באוגוסט 2012. בחודש מרץ הגישו חברי הכנסת זבולון אורלב, אורי אורבך ויריב לוין, הצעת חוק חילופית לחוק טל, שמיועדת לעגן מבחינה חוקית את ישיבות ההסדר בנפרד מהישיבות הגבוהות, אולם המפלגות החרדיות מתנגדות לה והיא מתעכבת. מעשית, כיום הצבא מאפשר לדתיים להתגייס דרך מסלול ההסדר גם באופן רשמי (לדוחי הגיוס ניתנת האפשרות לבחור בין ישיבת הסדר למכינה קד"צ).
על המיועדים למסלול ההסדר בצה"ל להיות בוגרי ישיבה תיכונית או לגשת לבחינת בגרות מורחבת בגמרא.[7] בכמה תיכונים דתיים ובכל הישיבות התיכוניות ניתנים לתלמידים ימי חופשה, לאחר קבלת האישור לשירות בהסדר מצה"ל, על מנת שיוכלו ללמוד כמה ימים בישיבות ומכינות שונות ולבחור ביניהן. חופשה זאת נקראת "שבוע ישיבה" (שבו"ש).
הגדרתה של ישיבה כישיבת הסדר נעשה בהמלצת איגוד ישיבות ההסדר. ארגון זה גם מייצג את ראשי ישיבות ההסדר במגעים, דיונים, ובקשות מול צה"ל ומשרד הביטחון בנושא שירות וזכויות חיילי הסדר. מספר מועט של ישיבות אינן חברות באיגוד והן מתנהלות מול צה"ל בצורה עצמאית. הגוף האחראי על הקשר בין חיילי המסלול לצבא במהלך השהות בישיבה הוא מדור בני"ש בענף תגבורת סדיר שבמיטב. מדור בני"ש עובד בתיאום עם איגוד ישיבות ההסדר, שהוא עמותה אזרחית.
ישיבות ההסדר
הישיבה בה הוקם לראשונה מסלול "הסדר בני־ישיבות" הייתה הישיבה הגבוהה "כרם ביבנה", בקיץ 1959 יצאו לראשונה שלושה תלמידים מהישיבה לאימוני צניחה, שיזם המזכיר הכללי של בני עקיבא, יעקב דרורי.[8] ההסדר אפשר לתלמידי ישיבה לשרת במסלול צבאי בגדוד נח"ל מוצנח בחטיבת הצנחנים. אולם זה היה הסדר לא רשמי שכלל רק את תלמידי כרם ביבנה.[9] במקביל הוכנס ההסדר גם לישיבת שעלבים. לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו מספר ישיבות נוספות: ישיבת הכותל, ישיבת הר עציון, ישיבת ניר קריית ארבע, והמכון להכשרת מורים ליד ישיבת הדרום, שביקשו לשלב לימודים ושירות צבאי והוסכם עם שלטונות הצבא על הרחבת המסגרת עד לכ־250 תלמידים בשנה.[10] בסוף 1972 נוספה גם ישיבת הגולן, כך שהיו שבע ישיבות הסדר.[11] המסלול הוסדר והורחב במהלך ממשלת רבין הראשונה, בלחץ שר הדתות יצחק רפאל, והוחלט לא להגביל את מספר התלמידים ולממן את הישיבות מתקציב משרד הדתות.[12] בעקבות הסרת המגבלות בשנת 1978 גדל מספר ישיבות ההסדר ל־12 עם כ־1,200 תלמידים.[10]
בשנות ה־80 של המאה ה־20 החלו ישיבות ההסדר לקבל תמיכה כספית גם מהסוכנות היהודית.[13]
בשנת 2009 מספר המתגייסים לצה"ל במסגרת ההסדר היה כ־1,350 תלמידים, שהם יותר מחמישית מבוגרי החינוך הציוני דתי.[14] שאר בוגרי החינוך הציוני דתי הולכים לישיבות גבוהות, מכינות או שירות צבאי רגיל. ישנם גם תלמידי ישיבות הסדר שמחליטים בסופו של דבר לשרת שירות צבאי מלא, כתוספת למסלול או על ידי עזיבת מסלול ההסדר באמצעו.
בעת הקמת המכינות הקדם צבאיות, עלה חשש שהדבר יגרום לתלמידים שלא ללכת לישיבות הסדר. תחילה אכן הייתה ירידה במספר תלמידי ישיבות ההסדר, מכ־1,200 בשנתון לכ־800, אך לאחר מספר שנים אחוז הפונים לישיבות הסדר חזר לרמתו הקודמת.
סדר היום בישיבה ואופי הלימוד
סדר היום בישיבות ההסדר דומה לישיבות רבות אחרות, ההולכות בעקבות המודל הליטאי של ישיבת וולוז'ין: הקדשת רובו של היום ללימוד מעמיק של תלמוד, המכונה "לימוד בעיון" ולימוד מהיר יותר שלו הנקרא "לימוד בבקיאות". אולם בחלקן ניתן מקום מכובד גם ללימוד תנ"ך ומחשבת ישראל. בישיבות ההסדר, כמו ברוב הישיבות הגבוהות הציוניות, מקובל לחלק את היום לשלושה חלקים, הנקראים 'סדרים': סדר בוקר בו לומדים "גמרא בעיון", סדר צהריים שבו בעיקר נושאי הלימוד משתנים: לעיתים לומדים "גמרא בבקיאות" (במטרה להקנות ללומד שליטה מקיפה יותר בש"ס), וברוב ישיבות ההסדר מועברים בו שיעורים באמונה, מחשבת ישראל ותנ"ך, וסדר ערב שבו בדרך כלל לומדים "גמרא בבקיאות" ובחלק מהישיבות הלכה או נושאים אחרים. הלימוד עצמו נעשה רוב הזמן בחברותות או בחבורות. עם זאת מתקיימים שיעורים בנושאים שונים במהלך היום, המרכזי שבהם הוא השיעור בגמרא אותו מעביר הר"מ של השיעור (שיעור = מחזור) לאחר "סדר בוקר". בחלק מהישיבות ישנו גם סדר מוסר.
מסלול הלימוד בישיבות ההסדר מדגיש את התרומה לחברה הישראלית. תלמידים רבים מתנדבים במסגרות כגון המשמר האזרחי, מד"א, אגף הרווחה העירוני, שמירות ביישוב ועוד, או במסגרות שיוזמת הישיבה.
מיקומן של ישיבות ההסדר מושפע בין השאר מהשקפת עולם:
ישיבות הממוקמות בעיירות פיתוח או באזורי ספר שבהם בנוסף ללימוד בישיבה התלמידים משתדלים להתנדב ולעזור בהרמת המוראל.
ישיבות בערים הגדולות, שבהם התלמידים יוצאים ל"חיזוק התורה" בעיר. ובכך להגביר את ההשפעה התורנית והשיח בין הציבור הכללי לציבור הדתי בערים.
ישיבות הנמצאות בתחומי יהודה ושומרון, כחלק מחיזוק ההתיישבות היהודית במקום.
מימון
ישיבות ההסדר ממומנות על ידי תמיכה של משרד החינוך ומשרד הביטחון, בעקבות הסדר שקבע היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין ב־1997. עקב כך בין 1996 ל־2000, הוכפל תקציבם לכ־70 מיליון שקל השנה.[15] בנוסף, ישנן ישיבות הזוכות לתמיכה של הרשות המקומית בה הן נמצאות ורוב הישיבות נתמכות בנוסף על ידי תרומות ומענקים של גופים שונים. בשנת 2005 קיבלו ישיבות ההסדר כ־548 ש"ח לתלמיד לחודש מתקציב מוסדות תורניים של משרד החינוך ובשנת 2005 כ־408 ש"ח לחודש לתלמיד. הישיבות מקבלות תקציב עבור התלמידים גם בעת שירותם הצבאי.[16]
בשנת 2008 הייתה ההקצבה השנתית של משרד הביטחון לישיבות ההסדר 24 מיליון שקל.[17] בחלוקה ל־7500 תלמידים מדובר על תקציב של כ־300 ש"ח לתלמיד לחודש. נשותיהם של תלמידים בשל"ת שהם נשואים או הורים לילדים ועומדים בתנאי הזכאות מקבלות גם תשלומי משפחה כמו נשותיהם של חיילים סדירים,[18] זאת כדי להבטיח קיום מינימלי של המשפחה, משום שתלמידים בשל"ת אינם יכולים לעבוד לפרנסתם.[19]
שכר הלימוד שמשולם על ידי ההורים משתנה מישיבה לישיבה אך לרוב נע בין 8000–10000 ש"ח לשנה ומשולם גם על התקופה שבה התלמיד נמצא בצבא.[20]
מסלול ההסדר
לרוב, תלמידי ישיבות ההסדר נמצאים במסגרת זו כחמש שנים, שמתוכן:
שלוש שנים ושבעה חודשים מוקדשים ללימודי ישיבה (של"ת)
כשנה וארבעה חודשים בשירות צבאי בפועל.
במסלול ההסדר הצבאי, כל שנה מכונה בפי בני הישיבות "שיעור", בדומה לשמותיהן של הכיתות בבית ספר.
שיעור א' – בשנה שלאחר התיכון דוחים בני הישיבות את הגיוס לצבא בשנה (דחיית שירות, דח"ש) ומקדישים ימיהם ללימוד.
שיעור ב' – לרוב, בתחילת השנה (או בסוף השנה שלפניה) עוברים התלמידים חיול חלקי, אך ממשיכים ללמוד בישיבה עד גיוס מרץ או אוגוסט (לפי החלטת הישיבה). במקרה כזה, נחשבת לתלמידים התקופה כשירות צבאי ללא תשלום (של"ת). לאחר מכן, מצטרפים התלמידים למסגרת הצבאית הרגילה.
שיעור ג' – בשנה זאת נמשך השירות הצבאי הרגיל. תקופה זאת נמשכת שנה וחמישה חודשים.
שיעור ד' – בשנה הראשונה לאחר השירות הרגיל מחויבים השייכים למסלול ההסדר ללמוד בישיבה. שנה זאת נחשבת להם כשנת שירות ללא תשלום.
שיעור ה' – הלימוד בישיבות נמשך במהלך שיעור ה', והשיחרור מהשירות ללא תשלום נעשה החל מאמצע השנה.
בחלק מישיבות ההסדר, מתבצע הגיוס בפועל בסוף שעור ג', כשנה מאוחר יותר מאשר בשאר הישיבות, וכן גם זמן השחרור מן הישיבה נדחה בשנה, לסוף שעור ו'.
תלמידים רבים נשארים בישיבה שנים רבות מעבר להתחייבותם במסגרת ההסדר. רבים מהם עוסקים בתקופה זאת בלימודי רבנות ודיינות.
מסלול הפיקוד בישיבות ההסדר
במקביל לתרומת תלמידי ישיבות ההסדר לשורות הלוחמים ישנה תרומה משמעותית בתחום הפיקוד. תלמידים רבים מישיבות ההסדר יצאו לפיקוד וקצונה במהלך שירותם הצבאי. במהלך שנות המילואים אף מילאו תפקידי פיקוד ברמות שונות ואף תפקידי קצונה בכירה. ישיבות ההסדר יצרו תופעה חדשה של רבנים תלמידי חכמים וראשי ישיבות שמשרתים בצבא בתפקידי פיקוד וקצונה. בקרב ישיבות ההסדר ישנם ר"מים וראשי ישיבות בעלי דרגות קצונה. ביניהם ניתן לציין את הרבצ"ר לשעבר הרב אביחי רונצקי (תא"ל במיל'), הרב יהושע בן־מאיר (אל"ם במיל'), הרב אליעזר שנוולד (אל"ם במיל'), הרב יובל שרלו (רס"ן במיל'), הרב רא"ם הכהן (רס"ן במיל'), הרב חברון שילה (רס"ן במיל') הרב מאיר כ"ץ (רס"ן במיל'), הרב ברוך גנות (סא"ל במיל') הרב אורי ליפשיץ (אל"ם במיל') ואחרים.
אופיו של השירות הצבאי בפועל בהסדר
חייל המתגייס במסלול ההסדר מחויב בשירות חובה – מתוכו שלוש שנים ושבעה חודשים בישיבה (המכונה של"ת) וכשנה וחמישה חודשים בשירות צבאי פעיל (שר"פ),[2] ולעיתים יותר (למשתתפים בקורסים כגון: חובשים, מ"כים, קצינים וכו'). אורך השירות איננו קבוע, ותלוי בצרכי הצבא המשתנים, וכן בתפקידו של החייל. חיילים בתפקידי העורף משרתים כיום גם כשנה וחמישה חודשים כמו חייל בני"ש קרבי רגיל, ואילו חיילים בתפקידי פיקוד משרתים יותר.
במהלך שירותם הצבאי משרתים חלק מתלמידי ההסדר בצוותא במחלקות מיוחדות להם, אשר מפוזרות בסוף מסלול ההכשרה הקרבי וחלקם משרתים במחלקות "מעורבות", מתחילת השירות. חיילים לא קרביים, אשר מהווים מיעוט בהסדר, עוברים רק את הטירונות יחדיו ולעיתים אף את הקורס המקצועי. בסוף 2004 החליט ראש אכ"א, האלוף אלעזר שטרן, לפרק את המחלקות המיוחדות של תלמידי ההסדר ולשלבם עם חיילים אחרים.[21]
בשנת 1982 התאמנה לראשונה קבוצה של תלמידי ישיבות ההסדר במסגרת חטיבת גולני.[22] בשנת 1988 מספר חיילים תלמידי ישיבות ההסדר התנדבו לראשונה לקורס טיס. אם חיילים אלה התקבלו לקורס והשלימו אותו בהצלחה, הם לא משרתים בהתאם לתנאי ההסדר, אלא נדרשים לשירות מלא כטייסים.[23]
של"ת, ראשי תיבות של "שירות ללא תשלום" – הוא החלק העיקרי של השירות לתלמידי ישיבות ההסדר. ברוב הישיבות התלמידים דוחים את השירות הצבאי בשנה כך שהלימודים בשנה הראשונה הם בגדר התנדבות. רק בסוף שנה זאת או במהלך השנה השנייה (תלוי בישיבה) הם מצטרפים למסגרת צבאית. ההצטרפות לצבא כרוכה בתהליך חיול. בשונה מהמסלול הרגיל לאחר החיול תלמידי ההסדר אינם עולים על מדים אלא נחשבים כמשרתים בשל"ת. סך משך השל"ת, לפני השירות בפועל ולאחריו, הוא כשנתיים וחצי. משך זמן השירות בפועל (שר"פ) הוא כשנה וארבעה חודשים. במשך השירות בפועל, בניגוד לתקופת השל"ת, החיילים מחויבים, ככל חייל אחר, בנשיאת חוגר.
תוכניות אחרות בעלות אופי דומה
ישנן ישיבות בעלות מתכונת דומה, המשלבות שירות צבאי עם לימוד תורה, אך במתכונת אחרת.
במסלול זה משרתים התלמידים שירות צבאי מלא, בן שלוש שנים. השירות מפוצל לשתי תקופות בנות שנה וחצי כל אחת, כאשר באמצע השירות הם חוזרים לתקופת לימודים בישיבה.
ישיבת אופקים וישיבת מודיעין בראשות הרב אליעזר שנוולד, השייכות לקבוצת הלא־מזדהות, הייתה הראשונה לפעול במתכונת המכונה שֵסדֵר (הֶלְחֵם של שש + הסדר). כפי ששמה מרמז, אורכה של התוכנית הוא שש שנים, שהן שנה אחת יותר מבמסלול ההסדר הרגיל. חלוקת השנה הנוספת שונה בין המסלולים השונים, אך לפחות חצי ממנה מנוצל לטובת שירות צבאי ארוך יותר.
מסלול השסדר נוצר כחלופה למסלול ההסדר הישן, והתגבש כתוצאה מתפיסה שהצרכים של השירות הצבאי שונים משהיו בעת נוסד מסלול ההסדר, וכי יש צורך בהארכה של תקופת הלימוד בישיבה לפני עזיבתה, למען התלמידים בפרט, ולטובת כלל עולם לימוד התורה.
המסלול מורכב מחמישה חלקים:
תקופת לימוד בישיבה, בת שנה וחצי.
תקופת שירות ראשונה, בת עשרה חודשים, שבה מקבל הלוחם הכשרה בפלוגת מסלול.
הסדר מרכז הוא מסלול המיועד לבני הישיבות הגבוהות. אורך השירות הצבאי בפועל במסלול זה נע בין חצי שנה לשנה וחצי בהתאם ליחידה. הגיוס במסלול הוא מגיל 22 ומעלה. מסלול זה מותאם לתלמידים המעוניינים בעתיד תורני ובלימודים ארוכי טווח. הישיבה שפיתחה אותו היא ישיבת מרכז הרב והמסלול קרוי על שמה. מאפיין נוסף במסלול זה הוא שהפונים אליו אינם מתגייסים ליחידות המיוחדות לבני הישיבות אלא משתלבים ביחידות רגילות. בתקופת הלימוד מעמדם של אנשי מסלול זה מוגדר כדחיית שירות ולא כשירות ללא תשלום, בניגוד למעמדם של בני ישיבות ההסדר.
שילובים
ב־2008 החל לפעול מסלול "שילובים" הכולל שנתיים שירות צבאי ושנתיים לימוד בישיבה. המסלול קיים בישיבת היכל אליהו ובשלוחתה ישיבת "אורות משה" בראש העין ובעוד מספר ישיבות.[25]
מסלול השילובים מורכב מחמישה פרקים:
פרק לימוד בישיבה של שנה. (במהלכו תחילת חיול חלקי).
פרק שירות בצבא של שנה.
פרק לימוד קצר בישיבה של חודש וחצי.
המשך שירות בצבא של שנה.
פרק לימוד בישיבה של שנה.
סה"כ: 4 שנים (שנתיים שירות צבאי, שנתיים לימוד בישיבה).[26][27]
ההסדר בדעת הקהל
מוסד ישיבות ההסדר עולה לעיתים כחלק מהשיח הפוליטי סביב דת ומדינה ופוליטיקה סקטוריאלית בישראל.
באמצע פברואר 2006 הגישה ועדה בראשות פרופ' אבי בן־בסט דו"ח, הקובע כי יש לקצר את שירות החובה בצה"ל. אחד הסעיפים בדו"ח היה ביטול המסלולים הייחודיים, בהם מסלול ההסדר.
לאחר רצח רבין בידי יגאל עמיר, בוגר ישיבת הסדר, נדונה בכנסת הצעה לפירוק המסגרות הצבאיות הישיבתיות, ועלה החשש שהן יהוו מצע למרדנות ימנית קיצונית.[28] בחשש זה עסק גם הסרט "ההסדר" (ישראל, 2002), אשר מתאר תלמידי ישיבת הסדר המתכננים לפוצץ את מסגדי הר הבית.
מכיוון אחר התעוררה מחלוקת בשל התעקשותם של רבני הישיבות על כללי צניעות שיונהגו בבסיסים שבהם חייליהם משרתים. בסופו של דבר צה"ל התרצה לחלק מדרישותיהם בנושא זה והטיל הגבלות מסוימות על לבוש חיילות ועל שירות של מדריכות אימון גופני הנמצאות יחד עם בני הישיבות.
ההסדר וסוגיית הסרבנות
עם תחילת ההכנות ליישום תוכנית ההתנתקות, ביולי 2005, דווחו מקרים לא מעטים של הצהרות על סרבנות בקרב חיילי הסדר.[29] הצבא הזהיר כי סרבנות של חייל הסדר עלולה להביא להוצאתו הן מיחידתו והן ממסלול ההסדר, מה שיאריך את שירותו הצבאי בשנה וחצי נוספות.[30] במקרה אחד פוזרה מחלקת בני ישיבות אחר שתשעה מחייליה סירבו פקודה.[31] לצד זאת, במהלך יישום התוכנית נשמר הצבא מהכנסת יחידות הסדר (כמו גם יחידות אחרות בהם משרתים דתיי.ם רבים שירות סדיר) למעגלי הפינוי הפנימיים.[32]
באוגוסט 2007, בעקבות פינוי הבתים בשוק הסיטונאי בחברון, התרחש אירוע מרוכז נוסף של סרבנות חיילי הסדר, בתמיכת מספר רבנים. בעקבות התקרית הודחו 12 לוחמים מהיחידה. שר הביטחון בנימין בן אליעזר אמר בעקבות התקרית כי על צה"ל לעשות חשבון נפש ולשקול לפרק את ישיבות ההסדר.[33]
השלכות לישיבות בעקבות סרבנות
לפני תוכנית ההתנתקות נשקלה בצה"ל האפשרות לפרק את המחלקות שבהן שירתו רק בוגרי ישיבות ההסדר ולשלב את חייליהן במחלקות רגילות.[34] לאחר ההתנתקות, תבע ראש אמ"ש האלוף אלעזר שטרן את התפטרותם של שני ראשי ישיבות הסדר שהטיפו לסרבנות בפומבי, ואיים בהוצאת ישיבותיהם מחוץ להסדר אם לא יתפטרו. עם זאת, איומו לא התממש.
ב־13 בדצמבר 2009, לאחר הנפת שלטים נגד פינוי יהודים בטקס השבעה של טירוני חטיבת כפיר, הורה שר הביטחון, אהוד ברק, על הוצאתה של ישיבת הר ברכה בראשותו של הרב אליעזר מלמד מן ההסדר. צעד זה בא בעקבות הודעתו של ראש הישיבה שלא יגיע לשימוע אליו זומן אצל שר הביטחון. בנימוקו לכך אמר שר הביטחון כי "מעשיו ודבריו של הרב אליעזר מלמד מערערים את יסודות הדמוקרטיה הישראלית, דבריו עודדו והסיתו חלק מתלמידיו לסרבנות, להפגנות ולפגיעה ברוח צה"ל, ומשכך, אין להם מקום במדינה מתוקנת. חובה עלינו להקפיד ולשמור את צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי". גם ראשי ישיבות הסדר האחרות לחצו על הרב מלמד לגנות סרבנות.[35]
ב־2017 אישרה ועדת החוץ והביטחון תקנות לפיהן שר הביטחון לא יוכל להוציא מההסדר ישיבות שראשיהן קוראים לסירוב פקודה.[36]
מיפוי הישיבות
ישיבות ההסדר הן ישיבות ציוניות ותלמידיהן כמעט תמיד משתייכים לציונות הדתית. למערך ישיבות ההסדר משתייכות ישיבות מכל תתי הזרמים של הישיבות הציוניות, שכן תלמידים המעוניינים במסלול ההסדר הם המאגר הגדול ביותר של תלמידים פוטנציאליים לישיבות. עם זאת, ישנן ישיבות ציוניות המעדיפות שלא להיות ישיבות הסדר מסיבות אידאולוגיות, בעיקר ישיבות מרכז הרב והר המור וחלק מבנותיהן, והן נקראות ישיבות גבוהות. גם ישיבות אלה, ברובן, מאפשרות לתלמידיהן להתגייס לצה"ל במסגרת ההסדר דרך ישיבת הסדר אחרת, או כגיוס רגיל לתקופה של שלוש שנים. גם בחלק מישיבות ההסדר מתקיים במקביל מסלול של ישיבה גבוהה.
בשנת 2009 היו 47 ישיבות הסדר ברחבי המדינה, ובהן יותר מ־7500 תלמידים.[37] ב־2023, ישנן 80 ישיבות הסדר ברחבי ישראל, ובהן כ־12,000 תלמידים.[4]
נוסדה על ידי הרב חיים סבתו והרב יצחק שילת. משנת 1983 עמד בראשות הישיבה הרב נחום אליעזר רבינוביץ'. בשנת 2015 הצטרפו חזרה הרב סבתו והרב שילת לראשות הישיבה.
הוקמה על ידי הרב מישאל כהן יחד עם הרב יצחק צורישדי,[40] ביוזמת הרב מרדכי אליהו שהיה פטרון של הישיבה. בישיבה היו בשנת 2008 כ־50 תלמידים.[41][42] בהמשך היא נסגרה. הרב כהן והרב צברי פועלים כיום במסכרת כולל 'שערי ציון' ביפו.
הישיבה הוקמה תחילה כשלוחה של ישיבת מאיר הראל בראשות הרב אליעזר שנוולד, היחידה שמיועדת לבוגרי תיכונים דתיים בראשות הרב יצחק סבתו והרב אוריאל סעייד בעיר קריית אונו. בקורונה הישיבה נסגרה ועברה במתכונת חדשה לבאר שבע
.jpeg)
