PROFILBARU.COM

אוסטרוב מזובייצקה
**Ostrów Mazowiecka**
סמל אוסטרוב מזובייצקה סמל אוסטרוב מזובייצקה	דגל אוסטרוב מזובייצקה דגל אוסטרוב מזובייצקה
	בניין העירייה
	בניין העירייה
מדינה	פולין
פרובינציה	מזוביה
ראש העיר	ג'ורג ' באואר; (Jerzy Bauer)
תאריך ייסוד	1434
שטח	22.09 קמ"ר
גובה	110 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	22,013 (31 במרץ 2021)
‑ צפיפות	1,036 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות	52°48′N 21°54′E / 52.8°N 21.9°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.ostrowmaz.pl
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי אוסטרוב מזובייצקה

אוסטרוב מזובייצקה (בפולנית: Ostrów Mazowiecka להאזנה, ביידיש: "אוסטרובה"), היא עיר בפולין, 92 ק"מ צפונית-מזרחית לוורשה בירת פולין. מספר תושביה כיום כ-22,560. מאז 1999 נמצאת העיר בפרובינציית מזוביה, בין השנים 1975–1998 השתייכה העיר לפרובינציית אוסטרולקה. העיר היא בירת פלך (gmina) אוסטרוב מזובייצקה.

היסטוריה

האזכור הראשון של אוסטרוב מזובייצקה הוא משנת 1410, בשנת 1434 העניק לה הנסיך המזובי בולסלאב ה-4 זכויות עיר על פי חוק חלמנו. בשנת 1514 הנסיכה אנה מזובייצקה העניקה לעיר את הזכות לערוך 4 ירידים בשנה ושוק אחת לשבוע ובכך האיצה את התפתחות העיר. לאחר עלייתו לשלטון של זיגמונד הראשון, מלך פולין ואיחודה של דוכסות מזוביה עם ממלכת פולין ב-1526 החלה בעיר פריחה בתחומי התרבות והמסחר. במחצית השנייה של המאה ה-16 הוקמו בעיר מבני שלטון מקומי, באותה תקופה חיו בה כ-3,000 תושבים. המלחמות הרבות שנערכו באזור במאה ה-17 עיכבו את התפתחות העיר ובשנים שלאחר מכן היא ניסתה להחזיר לעצמה את תהילת העבר שלה. מלחמת העולם הראשונה לא הביאה להרס העיר אך במלחמת העולם השנייה ספגו העיר ותושביה, במיוחד היהודים, מכה קשה. לאחר המלחמה החל תהליך הבנייה מחדש ובמסגרתו הוקמו בעיר מפעלים תעשייתיים חדשים.

אוסטרוב מזובייצקה מהווה מרכז נפה שכולל 11 מועצות אזוריות: מלקיניה גורנה, ואסבו, אנדז'ייבו, סטארי לובוטין, זארמבי קושצ'יילנה, נור, בוגוטי פיאנקי, ברוק, צולבורז'ה ויליקיה ואוסטרוב מזובייצקה.

הקהילה היהודית באוסטרוב מזובייצקה

ראשוני היהודים הגיעו לאוסטרוב מזובייצקה במאה ה-17, רובם היו קמעונאים ובעלי מלאכה. בשנת 1789 פסק בית דין פולני שאין ליהודים זכות ישיבה בעיר והאיסור נשאר בתוקפו עד 1862. אף על פי כן ישבו בעיר כ-810 יהודים שהיוו ב-1827 כ-39% מכלל האוכלוסייה. היהודים הגיעו בעיקר ממרכז פולין ומליטא והשילוב ביניהם יצר ניב יידישאי מעורב ואופייני למקום. ב-1857 מנתה הקהילה 2,412 יהודים שהיוו כ-61% מכלל האוכלוסייה ובעיר אף נפתחה ישיבה. בסוף המאה ה-19 התקרב מספר האוכלוסייה היהודית ל-6,000 ועד סוף מלחמת העולם הראשונה התפתחו בה מוסדות הקהילה השונים, לרבות מוסדות חינוך ודת. ב-1921 נמנו במפקד התושבים הפולני 6,812 יהודים. ב-1934 סופחו לקהילה יהודי קומורוב הסמוכה. ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה יותר מ-7,000 יהודים (ולפי אומדן אחר כ-12,000 יהודים).

הקהילה היהודית בשואה

ב-8 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים לעיר וכעבור יומיים רצחו 30 יהודים. בסביבות ה-30 באוקטובר פקדו השלטונות הגרמניים על כל היהודים ובני משפחתם להתאסף בכיכר העיר, כל היהודים נלקחו בכוח מבתיהם למקום הכינוס ושם נאמר להם כי מעתה נאסר עליהם לעסוק בתעשייה, במלאכה עדינה ובקמעונאות. הגרמנים הורו ליהודים (כולל יהודים שהגיעו מברוק הסמוכה) לעזוב את העיר מרצונם תוך יום אחד ולחצות את קו הגבול עם ברית המועצות שעבר מחוץ לאוסטרוב מזובייצקה. רוב היהודים אכן מיהרו ונמלטו מהעיר, חלקם הגדול לביאליסטוק, אך כ-600 יהודים אחרים, ביניהם מספר חברים במועצת הקהילה, החליטו להישאר בעיר ופנו לגרמנים וביקשו אישור להמשיך להתגורר במקום, הגרמנים לא נעתרו לבקשה אך הניחו ליהודים לבינתיים. כך נמשך המצב עד ה-9 בספטמבר, באותו יום נצפה חייל גרמני לבוש מדים על ידי תושבים פולניים כשהוא נכנס לבניין מעץ (שהיה בבעלות יהודית) וברשותו מסכת גז ובקבוק עם נוזל דליק. התושבים ראו אותו עורם חומרים דליקים ליד חלון קטן בעליית הגג, שופך את הנוזל מהבקבוק על הערימה, מעלה אותה באש, שובר חור בגג המבנה כדי לשפר את זרימת האוויר ויוצא בחזרה לרחוב. האש החלה להתפשט ומבני העץ הסמוכים לבניין (שחלקם היה שייך גם כן ליהודים) החלו להישרף גם הם. כשהגיעו מכבי האש למקום מנעו מהם הגרמנים מלהתערב עד שכל השכונה היהודית עלתה באש, רק לאחר שהאש איימה להתפשט למבנים שעליהם השתלטו הגרמנים הם אישרו לכבאים לכבות את השרפה. בנוסף להצתה החלו הגרמנים להפיץ שמועות בקרב התושבים הפולנים כאילו היהודים ניסו להצית את העיר ושהם ייענשו על כך. הגרמנים עמדו במילתם והיהודים נעצרו והואשמו בהצתה, המעצרים נערכו במשך כל אותו הלילה ונמשכו ביום המחרת, לא רק בעיר עצמה אלא בכל המחוז. כל העצורים הושמו בתאים בבניין העירייה, בבית הסוהר ובמבשלה. ב-10 בנובמבר הוציא ראש העיר הוראה בגרמנית למשרד הדואר המקומי של המשמר האזרחי:

למשרד הדואר המקומי. בנוגע להגנה משריפות (מכבי אש).
כל החברים במכבי האש צריכים להיות משובצים בלוח התורנויות. האוכלוסייה חייבת להיות מודעת שבמקרה של שרפה כל הגברים בין הגילאים 17 ל-45 מחויבים להרתם לעזרת מכבי האש באופן מיידי. כל הציוד לכיבוי אש בעיר ובסביבתה חייב להימצא, להיאסף ולהיות מאוחסן בצורה נאותה במחסן של מכבי האש. האוכלוסייה (המקומית) מוכרחה ללמוד על התוכניות היהודיות לחולל שריפות נוספות. בכל רגע נתון, חייב לפחות אדם אחד לעמוד על המשמר בכל בית. חשודים, במיוחד יהודים, יכולים להיות מעוכבים באופן זמני על ידי כל אדם ולהישלח לתחנת המשטרה העירונית לחקירה.

ב-11 בנובמבר, ביום השנה לחתימתה של גרמניה על הסכמי שביתת הנשק של מלחמת העולם הראשונה נלקחו העצורים היהודים ליער ליד הכביש הראשי לוורשה ונרצחו ביריות. התוכן והצורה של ההוראה מאששים את החשדות שהרצח תוכנן מראש ובכוונה תחילה.

רוב היהודים שחיו באוסטרוב מזובייצקה נספו בשואה. חלק מהניצולים עלו לישראל, אחד מהם, אליעזר פרצ'יק, נהרג במלחמת העצמאות. ב-1949 הוקם בישראל ארגון עולי אוסטרוב מזביצקי והסביבה.^[1]

הסופר והמתרגם ישעיהו אוסטרי-דן נולד בעיר.

רבני העיר

"הרב מקויל" (שמו לא ידוע), הרב פייבל "סוקולוקר", הרב יהודה יודל מברוק (חסיד גור, לפני כן כיהן כרב בסוקולוב ואחר כך כיהן בפלוצק), הרב דוד שלמה מרגליות מחבר הספרים "חידושי מהרשד"ם", (מתרמ"ג, 1883, כיהן לפני כן בלוקוב, דזיאלושין, ניישטאט וקלווריה), רבי גרשון חנוך הניך ליינר (מתרמ"ו, פעל רבות בעיר), "הרב מפיוטרקוב" (עזב תקופה קצרה לאחר מינויו עקב התנגדות החסידים), הרב יהודה לייב גורדין (מתרנ"ז, 1897 עד תרס"ד, 1904. לאחר תקופה ארוכה של מחלוקות רבות בין החסידים למתנגדים מונה כמועמד מוסכם על שני הצדדים), רבי יוסף קאליש לימים האדמו"ר מאמשינוב (מתרס"ד עד תרע"ז, 1917), רבי מאיר דן פלוצקי (עד תרפ"ח, 1928), רבי יעקב שרגא זינגר (מתר"צ ועד השואה. מונה לאחר שנתיים שלא היה רב). שמש בית הכנסת שעשה כל עבודה קשה בהתלהבות קודש - ר' אברהם (הירש) מרקוס.

אישיות מפורסמת מהעיר היה הרב בן ציון רבינוביץ (המכונה ר' בן ציון אוסטרובער) מחסידי קוצק מזמנו של רבי מנחם מנדל מקוצק ולאחר מכן חסיד של רבי יצחק מאיר אלתר מגור וצאצאיו.

לקריאה נוספת

מ. צאנין, אוסטרוב בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 190–193 (תיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)