רבי שאול ישועה אביטבול, רבי שלמה אביטבול, רבי רפאל אהרן מונסונייגו, רבי מרדכי הלוי, רבי משה אלמושנינו, רבי שלום הנקרא מאמאן.
בני דורו
רבי שאול אבן דנאן, רבי יעקב אבן צור, רבי אפרים מונסונייגו, רבי רפאל עובד אבן צור, רבי מתתיה סירירו, רבי משה בן זמרא, רבי יוסף חיים בן סאמון, רבי ראובן אבן צור.
חיבוריו
'קול אליהו' - דרושים על התורה
'אליהו זוטא - ליקוטי אליהו' - דרשות, פלפולים והתנצחויות עם רבני מרוקו. עדיין בכתב יד.
'נער בוכה' - דרושים על הנפטרים בעיר פאס.
'אדרת אליהו' - דרושים על התורה.
ספרי תשובות ופסקים - מקובצים בכתבי יד שונים, ועוד.
שמו לחם - חידושים על התורה, חיברו בגיל שבע עשרה.
תשובות ופסקים - שו"ת על ארבעת חלקי השולחן ערוך.
אגרות ומכתבים.
פתגמים מליצות ומשלים.
שירים ופיוטים.
ליקוטי אליהו - חידושים וביאורים על הנ"ך, אגדות התלמוד ומעט חידושים על הרמב"ם.
נולד בעיר פאס שבמרוקו בשנת ה'תע"ה (1715), לרבי יוסף הצרפתי, בן למשפחת רבנים בקהילת המגורשים שבפאס, המתייחסת לרבנו תם, נכדו של רש"י ודרכם לדוד המלך,[2] נחשב לדור החמישה-עשר. רבי אליהו הצרפתי למד מחכמי עירו: רבי יהודה בן עטר שהיה נחשב פוסקי בולט במרוקו, רבי שמואל אבן אלבאז, ורבי חיים בן עטר. בשל הרעב הכבד שנמשך בעיר[3][5] בין השנים ה'תצ"ה – ה'תצ"ח, עזב את העיר בשנת ה'תצ"ח יחד עם רבו רבי חיים בן עטאר, ורבי יעקב אבן צור, ושאר גדולי רבני העיר,[3] לחפש מקום בו אפשר להתקיים מפני הרעב, ועבר לעיר הבירה - תטואן. בשנת תק"א (1741) חזר לעירו פאס. נשא ונתן בדברי חכמי תטואן הרב מנחם עטיאה (אב בית דין תטואן),[6] ורבי יצחק הלוי.[7] רבים מתלמידיו נשלחו לשרת בתפקידי רבנות בערים שונות.[3]
בכס הדיינות
בשנת ה'תק"י (1750) נסמך על ידי רבי יעקב אבן צור (המכונה: היעב"ץ), אב בית הדין בפאס, לשבת ב'בית דין של חמש' במסגרתו פעלו חמשת רבני העיר הגדולים: רבי שאול אבן דנאן,[8] רבי אליהו הצרפתי, רבי רפאל עובד אבן צור, רבי אפרים מונסונייגו, רבי מתתיה סירירו. מאוחר יותר, הצטרף רבי יהודה בן עטר השני. אלו השיבו לשאלות השעה והזמן, ערכו וכתבו מאות פסקי דין. רבי אליהו הצרפתי תיקן תקנות רבות לבני קהילתו שנשמרו לאורך הימים, העמיד תלמידים הרבה, והסמיך רבים מהם לרבנות ודיינות.[3] הרבה לדרוש בקהל, הן בבית הכנסת בשבת, והן בעת צרה וצוקה לבני העיר,[9] כך שהשאיר אחריו מאות דרושים, שחלקם נדפסו בספריו. מבין תלמידיו נמנה הרב רפאל אהרן מונסונייגו, לימים רבה של פאס.
אשתו - מרת מרים נפטרה בחייו בשנת ה'תקל"ח. שני בניו רבי יהודה ורבי יוסף נפטרו בקיצור ימים. בתו בליידא נפטרה באותה שנת פטירתו של יוסף.[14] חלק מנכדיו וחתנו רבי שמואל אבן דנאן, נפטרו עליו בחייו.
שבחיו
החיד"א[15] מזכירו לתלמיד חכם גדול ועצום, ומזכיר גם את שושלתו. וכן הוזכר בשושלת משפחות המגורשים המיוחסות, כתלמיד חכם עצום.
פטירתו
נפטר בגיל 91 בליל שישי בחצות לילה,[1] בכ"ו אלול ה'תקס"ה, ונטמן בעיר פאס. חיבר ספרים רבים, חלקם נותרו בכתבי יד. בפטירתו, ספדו לו רבני העיר.[16] קברו שימש מוקד לעליה לרגל. בשנת ה'תרמ"ח, יצאה הוראה מהשלטונות לפנות את הקבר, והעתיקו את קבורתו בסמוך לקברה של סוליקה הצדקת.[17]
חיבוריו
תנא דבי אליהו שו"ת (ליקט מכתבי יד וההדיר- הרב פרופ' משה עמאר, הוצאת מכון אורות יהדות המגרב, תשע"א)
קול אליהו - דרושים על התורה
אליהו זוטא - ליקוטי אליהו[18] - דרשות, פלפולים והתנצחויות עם רבני מרוקו. עדיין בכתב יד.
נער בוכה - דרושים על הנפטרים בעיר פאס
אדרת אליהו - דרושים על התורה
ספרי תשובות ופסקים - מקובצים בכתבי יד שונים, ועוד.
^עיינו בספר אבני הקדש בדרושיו של רבי שאול ישועה אביטבול שהספידו, דרוש י"ג להספד. וכן באגרת יחס פאס הובא שביום השלושים הספידו רבי דניאל בן צולטאן, וכמוהו רבים.
^עיינו בהקדמה לספרו "אדרת אליהו" (הוצאת חברת אהבת שלום) עמוד 15 - תולדות חייו.