בוחארדה הצטיין בעיקר בתקופתו באייאקס אמסטרדם, עמה העפיל פעמיים ברציפות לגמר ליגת האלופות, ובמדי ברצלונה עמה זכה בשתי אליפויות ספרד. הוא סיים את הקריירה במדי צ'לסי, בה בחר להישאר במשך ארבע עונות בהן כמעט ולא שיחק, וזאת על מנת לנצל עד תום את חוזהו היקר לארבע שנים. לבוחארדה 20 הופעות במדי נבחרת הולנד, והוא נכלל בסגל הנבחרת לטורנירי יורו 1996 ומונדיאל 1998.
קריירת משחק
בוחארדה החל את קריירת המשחק שלו בקבוצת SVV מליגת המשנה ההולנדית בעונת 1988/1989, לאחר שגדל במחלקת הנוער של ספרטה רוטרדם. הוא שיחק כקשר שמאלי ואף כחלוץ בשלבי הקריירה המוקדמים שלו. בתחילת עונת 1989/1990 הושאל לאקסלסיור רוטרדם, אך חזר לאחר חצי עונה ל-SVV, שסיימה במקום הראשון בליגת המשנה ועלתה לליגה הבכירה. בוחארדה איבד את מקומו בסגל כשהקבוצה שיחקה בליגה הראשונה, ולא שיחק במדיה כלל בליגה הבכירה.
בתום העונה שב בוחארדה לקבוצת נעוריו, ספרטה רוטרדם. בעונת, 1991/1992, עונתו הראשונה בקבוצה, נכלל בוחארדה בסגל קבוצת המילואים של ספרטה, ורק עונה כך הפך לראשונה בקריירה לשחקן הרכב פותח, כשרשם 32 הופעות ליגה. בעונת 1993/1994 כבר היה לאחד ממצטייני הקבוצה. הוא כבש 11 שערי ליגה, שיא קריירה אישי.
לקראת עונת 1994/1995 עבר בוחארדה לאייאקס אמסטרדם, אותה אימן אז לואי ואן חאל, שייעד לו את תפקיד המגן השמאלי, בניגוד לעמדות ההתקפיות יותר בהן שיחק בשלבי הקריירה המוקדמים. תחילת הדרך של בוחארדה באייאקס הייתה קשה. הוא חווה פציעה בחודש דצמבר ממנה התקשה להתאושש, ובנוסף התקשה להתרגל לתפקיד החדש בהגנה. הוא שימש בעיקר כשחקן מחליף והסתפק באותה עונה ב-13 הופעות ליגה בלבד. בוחארדה היה שותף להישג המרשים של קבוצתו באותו עונה, שזכתה באליפות הולנד ובליגת האלופות, לאחר שגברה במשחק הגמר, בו בוחארדה לא שותף, בתוצאה 0–1 על מילאן. עונה אחר כך כבר היה בוחארדה לשחקן הרכב קבוע. הוא רשם 33 הופעות ליגה במדי הקבוצה, עמה זכה באליפות שנייה ברציפות, בגביע הביניבשתי ובסופר קאפ האירופי, במהלכו גם כבש מול ריאל סרגוסה. בליגת האלופות, הצליחה הקבוצה להעפיל למשחק הגמר מול יובנטוס, אך נוצחה בדו-קרב בעיטות עונשין. בוחארדה פתח ושיחק לאורך כל דקות המשחק וההארכה. עונת 1996/1997 הביאה עמה ירידה הן ביכולתה של אייאקס והן ביכולתו של בוחארדה, שרשם רק 16 הופעות ליגה, בעקבות פציעות שונות שחווה שבמהלך העונה והירידה שחלה ביכולתו.
לקראת עונת 1997/1998 עבר בוחארדה, יחד עם חברו לקבוצה פטריק קלויברט, למילאן האיטלקית. הצמד הצטרף לקבוצה של המאמן פאביו קאפלו, שם פגשו את חבריהם לקבוצה שעברו למילאן עונה קודם לכן, מיכאל רייזיחר ואדגר דווידס. על אף שזכה למקום בהרכב במשחקי קדם העונה, בהם הוסט המגן השמאלי הקבוע של מילאן, פאולו מלדיני, לעמדה אחרת, בוחארדה פתח את העונה כשחקן מחליף. לאחר סכסוך עם המאמן קאפלו, וטעות במשחק ליגה מול אודינזה בו עלה כמחליף שהובילה לשער ולהפסד של מילאן, איבד בוחארדה לחלוטין את מקומו, ולאחר חצי עונה צבר רק שלוש הופעות ליגה, כולן כמחליף.
לאחר כחצי עונה במילאן, ובידיעה כי הוא צריך לצבור דקות משחק על מנת להיכלל בסגל נבחרת הולנד למונדיאל 1998 שנועד להתקיים בסיום העונה, החליט בוחארדה לעזוב את מילאן. בינואר 1998 חתם בוחארדה בברצלונה הספרדית, שם התאחד עם מאמנו מאייאקס, לואי ואן חאל. החצי השני של העונה היווה היפוך מוחלט לחצי הראשון מבחינתו של בוחארדה. הוא היה לשחקן הרכב חשוב בברצלונה, בה שיחק בעיקר כבלם, וכבר באותה עונה זכה עם הקבוצה בשלושה תארים - אליפות ספרד, הגביע הספרדי והסופר קאפ האירופי. לאחר שחווה פציעה קשה במהלך המונדיאל, בוחארדה החמיץ כמעט לחלוטין את עונת 1998/1999, ושותף למשחק ליגה אחד בלבד בדרך לזכייה באליפות שנייה ברציפות. הוא חזר לכושר משחק לקראת עונת 1999/2000, ושותף ל-21 משחקי ליגה בעונה שהסתיימה בסגנות הליגה הספרדית, ובחצי גמר ליגת האלופות.
לקראת עונת 2000/2001, לאחר שחוזהו בברצלונה הסתיים, עבר בוחארדה לצ'לסי בחוזה לארבע עונות. כשהגיע לקבוצה אימן אותה ג'אנלוקה ויאלי, אך חמישה מחזורים לאחר פתיחת העונה הוא הוחלף בקלאודיו ראניירי. כבר לאחר שלושה חודשים, החליט ראניירי כי בוחארדה לא מתאים לסגל הקבוצה, ורצה לשחררו. משחק הליגה האחרון בו שותף באותה עונה היה ביום הקופסאות, ה-26 בדצמבר2000, כשעלה כמחליף מול איפסוויץ' טאון. מאז אותו משחק ניסתה צ'לסי להשתחרר מחוזהו של בוחארדה כששלחה אותו להתאמן עם קבוצת המילואים (ולאחר מכן עם קבוצת הנוער), ובשלבים מסוימים לא רשמה אותו בהתאחדות הכדורגל האנגלית ולא נתנה לו מספר. אף על פי כן, בוחארדה סירב לעזוב, בטענה כי אין קבוצה שתשלם לו סכום הקרוב לזה שהרוויח בצ'לסי, ועמד על כ-40,000 ליש"ט בשבוע. בוחארדה כיבד את חוזהו עד סופו בקיץ 2004. במהלך ארבע העונות בהן היה חתום בצ'לסי רשם בוחארדה 11 הופעות בלבד. מאז המשחק מול איפסוויץ' בדצמבר 2000, הוא לא רשם יותר הופעות ליגה בקבוצה. למעשה, מאז אותו משחק הוא רשם הופעה נוספת אחת בלבד - כמחליף בגביע הפוטבול ליג בנובמבר 2002. ב-8 בנובמבר2005, יותר משנה מאז עזב את צ'לסי ונותר ללא קבוצה ומשלא הצליח למצוא קבוצה שתענה על דרישותיו הכלכליות, פרש בוחארדה ממשחק פעיל בגיל 35.
בוחארדה זומן על ידי הידינק לסגל הנבחרת לקראת טורניר היורו. על אף שצבר שלוש הופעות בינלאומיות בלבד טרם הטורניר, היה בוחארדה למגנה השמאלי הקבוע של הולנד בטורניר, ולא החמיץ אף דקת משחק מארבעת משחקיה של הולנד בטורניר. ההולנדים העפילו משלב הבתים מהמקום השני מתחת לאנגליה, וסיימו את דרכם מול צרפת ברבע הגמר בדו-קרב בעיטות עונשין.
לאחר שכמעט ולא שיחק במדי מילאן, ובמקביל איבד את מקומו בהרכב הולנד ורשם שתי הופעות בלבד במסגרת מוקדמות מונדיאל 1998, זכה בוחארדה למקום מחודש בסגל ובהרכב ההולנדי בעקבות מעברו המוצלח לברצלונה. הוא זומן על ידי הידינק לסגל הנבחרת לקראת מונדיאל 1998, אך בניגוד לטורניר היורו הקודם, הפעם זומן על תקן מחליפו של ארתור ניומן. בוחארדה רשם שתי הופעות כמחליף בשלב הבתים, שתיהן בשלבים המאוחרים של המחצית השנייה. הוא לא שותף בניצחונותיה של הולנד על יוגוסלביה בשמינית הגמר ועל ארגנטינה ברבע הגמר. הרחקתו של ניומן בכרטיס אדום מול ארגנטינה ייעדה לבוחארדה את המקום בהרכב הפותח למשחק חצי הגמר מול ברזיל, אך באימון לקראת המשחק סבל בוחארדה מפגיעה קשה בעצם השוקה שגרמה לו להחמיץ, מעבר לשארית המונדיאל, גם את רוב עונת 1998/1999.
בוחארדה חזר לסגל הנבחרת של פרנק רייקארד באוקטובר 1999, אך נגרע מסגל נבחרתו לקראת יורו 2000. הופעתו הבינלאומית האחרונה הייתה ב-15 בנובמבר2000, בניצחון החוץ של הולנד על ספרד, 2-1 במשחק ידידות. בסך הכול רשם בוחארדה 20 הופעות במדי נבחרת הולנד.
