במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 התקיימו בארץ-ישראל מסורות של אמנות עיטורית בעלת מאפיינים דתיים, במיוחד יהודיים ונוצריים, שנוצרו עבור עולי רגל, אך גם ליצוא ולצריכה מקומית. האמנים שיצרו אותם היו חסרים את המוטיב הלאומי, שעתיד להיות מרכזי בפעילותו של "בצלאל" בעשורים הראשונים של המאה ה-20.
בתוך היישוב הישן פעלו מגוון של סדנאות ובתי מלאכה קטנים שייצרו חפצים במדיה מסורתיות כגון צורפות, רקמה, וייצור חפצים בטכניקות של גילוף עץ, אבן או שנהב. החפצים הללו כללו מגוון של מוצרי צריכה, מזכרות לתיירים וחפצים ליטורגיים, שעוטרו במגוון של טכניקות, שהתבססו על דימויים גרפיים.[1] במקביל למסורות אלו התפתחה מסגרת מודרנית לעשייה אומנותית בבית-הספר "תורה ומלאכה", שנפתח בשנת 1882 על ידי "כי"ח". בבית הספר נפתחו מחלקות לייצור חפצי אומנות, כגון שטיחים, תוך שילוב בין עבודת יד לבין שימוש במכונות מודרניות, בסגנון נאו קלאסי ובארוקי.[2]
הציונות והאמנות היהודית באירופה
כבר בסוף המאה ה-19, החל להופיע מושג ה-"אמנות יהודית" באירופה. הביטויים הראשונים לכך התמקדו באספנות של תשמישי קדושה יהודיים והקמת מוזיאונים יהודים ואתנוגרפיים.[3] בזכות האמנציפציה ליהודים, יכלו גם יהודים לרכוש הכשרה אמנותית באקדמיות והחלו להופיע אמנים יהודים, חלקם אף עסקו בתיאור היבטים יהודיים מובהקים כגון מוריץ דניאל אופנהיים, מארק אנטוקולסקי, מאוריצי גוטליב, איזידור קאופמן ואחרים. עם התפתחות התנועה הציונית, עלתה השאלה מה צריך להיות המקום של האמנות הפלסטית בדגש על ציור ופיסול בתנועה הציונית, והאם יכולה האמנות להפוך לכלי ביטוי לשאיפות לאומיות.[4]
הביטוי הראשון המשמעותי לכך היה נאומו של מרטין בובר הצעיר על האמנות היהודית בקונגרס הציוני העולמי החמישי שהתקיים בשנת 1901 בבזל. במסגרת המפעל הציוני. בובר קרא על בימת הקונגרס ל"שילוב ידיים" בין האמנות ליהדות במטרה "להביא לתחיתו המחודשת של העם היהודי".[5] בעיני בובר נתפשה האמנות כמכשיר הומניסטי להתפתחותו של היהודי החדש. בנאומו טען בובר שעדיין אין אמנות יהודית אלא רק אמנים יהודים. בהשפעת השיח הדומיננטי של תקופתו הרואה בסגנון אמנות ביטוי לאומי טען כי אמנות יהודית שלמה תוכל להתפתח רק על אדמת ארץ ישראל. את הקונגרס ליוותה התערוכה הראשונה בהיסטוריה של "אמנים יהודים" אותה ארגן עם אפרים משה ליליין וכן הוחלט על הקמת בית הוצאה לאור "יהודי" בשם "יודישער פערלאג" ובו התפרסמו יצירותיהם של אמנים יהודים רבים.[6]
היוזמה להקמת בית-ספר לאמנות בארץ-ישראל הייתה של בוריס שץ. שץ, יליד קובנה שבאימפריה הרוסית (כיום בליטא), פרש בגיל צעיר מלימודיו בישיבה כדי ללמוד ציור ופיסול בווילנה ובוורשה. בין היתר למד פיסול אצל הפסל היהודי המפורסם מרק אנטוקולסקי. באותה תקופה גיבש לעצמו שץ תודעה לאומית-יהודית שהושפעה ממגמות לאומיות ואתנוגרפיות שרווחו באותה עת באירופה.[7] שץ זכה לפרסום רב בזכות פסלו "מתתיהו החשמונאי", שבעקבותיו קיבל הזמנה מפרדיננד הראשון, נסיך בולגריה, לשמש כפסל החצר ולהיות בין מקימי האקדמיה המלכותית הבולגרית לאמנות בסופיה.
בראשית שנת 1903 נפגש שץ עם בנימין זאב הרצל בווינה. בפגישה ביקש שץ לקדם את רעיונו להקמת בית ספר לאמנות בארץ ישראל.[8] שץ בחר לכנות את בית הספר על שם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי, האמן היהודי הראשון המוזכר בספר שמות, כמי שאחראי להורות את האמנים כיצד לבנות את המשכן וכליו.[9] עם מותו של הרצל, בשנת 1904, החל שץ בניסיון לגייס תומכים ותורמים נוספים לרעיון הקמת בית הספר. בשנת 1905 שהה שץ בברלין שהייתה מרכז ציוני חשוב במטרה לצקת כמה מפסליו.[10] שם הוא נפגש עם אוטו ורבורג ופרנץ אופנהיימר, על מנת להתחיל לפעול להגשמת חזונו. בינואר החליטה הנהגת התנועה הציונית בגרמניה לתמוך ברעיון של שץ ואף להקים ועד מייסד להקמת בית מדרש למלאכה דקורטיבית ותעשיות בייתיות בירושלים. בנוסף החלה בגיוס מעשי של תרומות לשם הקמת בית הספר.
ההחלטה להוציא לפועל את הקמת בית הספר הועברה בקונגרס הציוני העולמי השביעי בבזל. וארבורג הציג את התוכנית חברה להקמת תעשיות בית יהודיות ואומנויות דקורטיביות בארץ ישראל [Gesellschaft zur Begründung jüdischer Hausindustrien und Kunstgewerbe in Palästina] וזכה לתמיכה רחבה בתוכנית.
ב-8 באוקטובר 1905 נרשם "בצלאל" כאגודה שיתופית גרמנית[11] שמטרתה הייתה "קידום מלאכת-יד ותעשיית-בית בארץ-ישראל ובארצות השכנות".[12] בגיליון כתב העת "אלטנוילנד: ירחון לפיתוח כלכלי של ארץ ישראל" מינואר 1905,הוצג רעיון הפרויקט ומטרותיו. עקרונות הפרויקט ביקשו לתת מענה למצוקות החומריות והתרבותיות מהן סובלים יהודי ארץ הקודש על ידי מתן אפשרות להשתכרות עצמאית, תוך הסבר הבעיה שנוצרה בשל כספי החלוקה. לטענתם, זה לא ראוי ולא מוסרי לעודד את מי שמסוגלים לעבוד לחוסר פעילות וחוסר פרודוקטיביות. הקריאה הייתה "לא צדקה אלא עבודה" כבסיס להתחדשות חברתית וחובה מוסרית. האוכלוסייה היהודית המקומית חייבת להתאושש על מנת לאפשר התיישבות רחבת היקף. הפתרון הוא ידי יצירת חינוך והכשרה כדי לפתח הזדמנויות תעסוקה בארץ ישראל לתעשיות ביתיות מבוססות מלאכת יד. ההשראה לכך היא פרויקטים דומים שזכו להצלחה על ידי חברת עזרה של יהודי גרמניה בגליציה. ארץ ישראל לטענתם מתאימה במיוחד לפיתוח אמנות דקורטיבית ארץ-ישראלית,וזהו מקצוע יותר משתלם ושיכול למשוך גם אוכלוסייה משכילה ולהפוך את פלשתינה למרכז עולמי של תעשיות אמנותיות דקורטיביות. בשל היותה קדושה לשלוש דתות גדולות ומושכת צליינים ומטיילים מכל העולם, יהיה ביקוש רב למזכרות אמנותיות ייחודיות. המסורות היהודית, נוצרית ומוסלמים יפקו שפע השראה לפיתוח סגנון אמנותי אשר מותאם לאזור ולהיסטוריה. על המסמך היו חתומים שץ, אפרים משה ליליין, הרמן שטרוק, הירש הילדסהיימר, וארבורג, אופנהיימר וזליג סוסקין.
בסופה של שנת 1905 היה שץ עסוק בגיוס תרומות נוספות לבית הספר, אולם נתקל בקשיים רבים לאחר שמרבית המוסדות היהודיים היו עסוקים בשיקום הקהילות היהודיות לאחר "פרעות הטירונים" ופרעות "המאות השחורות" ברוסיה. בנוסף עסק שץ בבחירת תלמידים לבית הספר וברכישת חומרי עבודה ועזר ובבחירתו של מורה נוסף לציור, רישום ואמנות שימושית שהיה עתיד להצטרף אליוכסגל ההוראה של בית הספר. ליליאן הצטרף לשץ למשך חצי שנה על מנת להקים את בית הספר. ב-17 בינואר1906 הגיעו שץ וליליאן לירושלים.[13] כחודש לפניהם הגיע לארץ-ישראל יוליוס רוטשילד, המורה הנבחר לציור.[14] בחזונו ראה שץ את בצלאל כמקור פרנסה לכאלף משפחות.[15]
בית-הספר נפתח בפברואר 1906[16] במבנה בית הקיסרית טאיתו בשכונת החבשים, והוא כלל בתחילה שתי מחלקות.
המחלקה לאמנות היוותה את "הכיתה העליונה" של בית-הספר.[17] תלמידיה הראשונים היו ברובם צעירים יהודים מאירופה אשר נבחרו בקפידה על מנת שישמשו מנהיגים ומובילים בבצלאל בשנים הבאות. התלמידים לא היו צריכים לשלם שכר לימוד, אולם חויבו להציג הוכחה ליכולת לכלכל את עצמם, ובתשלום חד-פעמי עבור חומרי גלם. תקנון בית הספר קבע את משך הלימודים במחלקה לארבע שנים, אולם החלק הגדול של התלמידים פרש מוקדם יותר ולא השלים את לימודיו.[18] מחלקת המלאכה הכשירה אומנים בטכניקות של כיור, סיתות, מלאכת נוי, יציקות גבס ואריגת שטיחים.[19] חלק מן התלמידי המחלקה היו ילדים צעירים מגיל 6, שהועסקו כשוליות בבתי המלאכה השונים, ואילו אחרים הועסקו כפועלים וכפועלות. דגש מיוחד ניתן גם להכשרה של ילדות אשר בשנה הראשונה למדו את המקצוע ומהשנה השנייה יכלו כבר לקבל משכורת ולעזור למשפחה כלכלית.
1908–1912
עבודות ממחלקת המקשה (1929-1912), תצלום מאוסף מוזיאון ישראל
בשנת 1908 עבר בית-הספר לאחד משני מבנים, שנרכשו בעבורו על ידי הקק"ל.[20] המעבר אפשר את התרחבותו של בית-הספר. בשנת 1910 נחנך המבנה השני. בשנת 1911 הגיע מספר המורים בבית-הספר ל-15, ומספר התלמידים והפועלים עלה ל-269.[21] עם זאת, המצב הכספי הקשה של בית-הספר, ביקורות על סגנונם ואיכותם של מוצרי בצלאל והמאבק על השליטה-בבית הספר, היוו מוקדי חיכוך קבועים בקשר שבין שץ לוועד המפקח בברלין.[22]
תוכנית הלימודים של בית-הספר כללה מערכת קורסים שכללה ציור, פיסול (פיסול בחמר ויציקת גבס), מלאכת נוי (ציור ועיצוב של חפצים שונים, תוך הדגשת מוטיבים מן החי והצומח), מלאכות מעשיות (עבודה מעשית במגוון טכניקות כבאטיק, מקשה, פיסול זעיר באבן ושנהב וכדומה) ותאוריה (אנטומיה, פרספקטיבה וכדומה). לשם כך הורחבו מאוד בתי-המלאכה שהפעיל "בצלאל", שכללו עתה גם מלאכת-דמשק (עבודות מתכת), רהיטי קש, תחרה, צילום, באטיק, אמייל ועוד. דרך הפעולה של "בצלאל", שהתוו שץ והוועד הגרמני של בית הספר, כללה הפרדה בין מלאכת התכנון ועיצוב פריטי האמנות, שנעשתה על ידי מורי בית הספר ותלמידי הכיתה הגבוהה, ובין סדנאות העבודה שעסקו גם בהכשרת פועלים ובייצור חפצי אומנות. החפצים שיוצרו בבתי-המלאכה נמכרו בתערוכות שונות שארגן שץ באירופה ובארצות הברית ושימשו למימון בית-הספר. כמו כן הוקם בשנת 1912 "ביתן בצלאל" ליד שער יפו והוא כלל חנות ואולם תצוגה למוצרי בצלאל. עד לשנת 1911 הגיע מספר עובדי הסדנאות לכ-259. בין עובדים אלו הייתה קבוצה של כ-70 ילדים וילדות מתחת לגיל 12 שהועסקו בסדנאות כפועלים.
עיצובן הרוחני של סדנאות אלו הושפע מאוד מתנועות אומנות אירופיות, כגון תנועת האמנויות והאומנויות של ויליאם מוריס, מהגותו של ג'ון ראסקין ואחרים. יצירות האומנות של בצלאל נשענו על עבודה ידנית עמלנית. אחד הביטויים להשפעות אלו הייתה הקמתה של "מושבת בצלאל" בבן שמן, שהוקמה בשנת 1910 ובה יושבו צורפים עולים מתימן, מתוך מטרה ליצירת שילוב ציוני בין חיי האומנות המסורתית לעיבוד האדמה. את המושבה ניהל בן-ציון בן-אהרון ובניהולה היה מעורב גם שמואל פרסוב, ראש המחלקה למלאכת כסף בבצלאל, שהושתתה אף היא על כישורי הצורפים התימנים.[23]
מראשית קיומו היה "בצלאל" נתון בקשיים כספיים תמידיים. נוסף על כך, בוריס שץ ניהל סביב בית הספר מאבקים שונים. מן הצד האחד הם היו שקועים במאבקים משפטיים כנגד סוחרים ובעלי בתי מלאכה על השימוש המסחרי בשם "בצלאל", ומן הצד האחר נאבקו שץ ותומכיו עם הוועד בברלין על השליטה האמנותית והמנהלתית בבית הספר.[25] הגיעו של אריה לייב אסתרמן, שנשלח מברלין לתפקיד מנהל בתי המלאכה של בית הספר, היוותה נקודה מכרעת ביחסים בין ירושלים וברלין.
על רקע משבר כספי חמור שהתרחש ערב מלחמת העולם הראשונה, אחת מן הפעולות המרכזיות שנקט אסתרמן, היה מהלך של צמצום דרמטי של הפועלים במחלקות בית-הספר השונות והעברת העבודה לבתי-מלאכה עצמאיים שפעלו בחסות בית-הספר. היה זה מהלך שהחל ב"בצלאל" עוד ב-1912 וקיבל עתה משנה חשיבות.[26]
פריצת המלחמה בשנת 1914 הקשתה עוד יותר על בית הספר בשל הניתוק מברלין והקושי הגובר בגיוס תרומות ותלמידים לבית הספר. עיקר התרומות, שהגיעו מארצות הברית ועמדו על כ-100 דולר לחודש, שימשו למימון בית-תבשיל לתלמידים, שהפסיקו לקבל תמיכה כספית מהוריהם, ולתשלום משכורות מופחתות למורים.[27] בשנת 1915 קיבלו חלק מן התלמידים והמורים אזרחות של האימפריה העות'מאנית. ב-1916 אף נשלחו תלמידי בית הספר לשירות צבאי במסגרת הצבא העות'מאני, בעוד תלמידים אחרים שהיו תושבי מדינות נייטרליות עבדו במושבות שונות בשרון בחקלאות, ביקב "כרמל מזרחי" בראשון לציון או במחנות עבודה כגון מחנה "עֵמֵלִיה" בבאר שבע. חלק משכרם של אותם תלמידים נועד למימון פעילותו של בית הספר.[28] שיאו של משבר זה היה ב-1917, אז נסגר בית הספר לכמה חודשים ושץ עצמו הוגלה לדמשק ואחר כך ישב בטבריה ובצפת.
במרץ 1918 חזר בית-הספר לפעול תחת המנדט הבריטי. שיעורי הבוקר כללו 25 תלמידים ושיעורי הערב כללו 68.[29] שץ עצמו חזר לבית הספר רק ב-1919. התגייסותם של חלק מן התלמידים ל"גדודים העבריים" הקשתה על פעילותו הסדירה של בית הספר.[30]
פרסומת לתוצרת בתי המלאכה של בצלאל שנמכרה בביתן בצלאל (1919)
שנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה היוו שנות משבר מתמשך ב"בצלאל". מן הצד האחד נפסקה התמיכה של יהדות גרמניה, ששקעה במשבר כלכלי גדול, מן הצד השני לא הצליח שץ לגייס תרומות חדשות בקרב יהודי ארצות הברית. גם מצב מכירות המוצרים השונים היה רע, וחלק מן המחלקות, הקבוצות ובית-המלאכה השונים שפעלו תחת חסותו נסגרו במהלך חצי העשור הראשון של שנות ה-20 של המאה ה-20.
ביטוי למצבו הכספי הקשה של בית-הספר ניתן למצוא בשורה של משברים שעברו בתי המלאכה וכללו שביתות פועלים, לצד סגירת שעריהם. ב-1 באפריל1921 נסגרו כל בתי המלאכה של בצלאל, שהעסיקו באותה עת 70 עובדים.[31] כעבור כחודשיים חודשה העבודה עם 25 פועלים.[32] סגירה נוספת התרחשה ב-1 בינואר 1922.[33]
למרות המשברים הרבים, המשיך שץ בניסיון להגשים את חלומותיו להגדלת בצלאל, שכללו כעת גם הקמת מרכז חנויות להשכרה ושכונת מגורים, שתשמש את אמני בצלאל.[34]
מרבית יצירות האמנות שנוצרו ב"בצלאל" היו יצירות של אמנות שימושית. ביניהן כלי קודש יהודיים, מזכרות מארץ הקודש וחפצים מעוצבים שונים. אלו נעשו בטכניקות מסורתיות, כמעט ללא שימוש במכונות מודרניות. לצידן נוצרו גם עבודות אמנות, בעיקר פורטרטים של דמויות מזרחיות בנוסף אקדמי.
העבודות שנוצרו, ביקשו לבסס את אידיאל הלאומיות היהודית. לשם כך גויסה איקונוגרפיהאוטופית המבטאת את רוח הציונות, שנשענה - מן הצד האחד - על מסורות שמקורן באמנות היהדות האירופית, ומן הצד השני על סמלים ציוניים, שחלקם פותחו בבית הספר עצמו. התנ"ך, הארכאולוגיה והמסורת האוריינטליסטית האירופית, היוו מקורות מרכזי לאיקונוגרפיה זו.[35]
גדעון עפרת טען בחיבורו אודות בית-הספר כי אמני בצלאל המירו את הריאליזם האקדמי האירופי ב"ריאליזם של מקומות קדושים".[36] ואכן, באיקונוגרפיה של יצירות בצלאל ניתן למצוא התייחסות רבה לטופוגרפיה ולמונומנטים הדתיים של ארץ-הקודש, כמו גם לדמויות מן המקורות היהודיים. אלו עוצבו כסמלים, ולא כתיאור ריאליסטי. בכך ניתן למצוא דמיון לאמנות הדתית היהודית שהתקיימה בא"י במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. יגאל צלמונה הצביע על התפיסה הסנטימנטלית של התיאורים, המשקפים חזון אוטופי סמלי.[37]
מחלקת השטיחים יצרה שטיחים על פי דוגמאות שיצרו מורי בצלאל. צוות הפועלים כלל ילדות ונערות צעירות מגיל 9. מרביתן בנות 13–16. בשנת 1911 מנתה המחלקה 91 פועלות. כמחצית הפועלות לא קיבלו שכר, ואלו שכן זכו לשכר שעמד על עד 30 פרנק בחודש.[38] השטיחים, כגון "שטיח מנורה" או "שטיח שיר השירים" נוצרו על גבי נולים מסורתיים, בעבודה יידנית, מצמר וממשי. התהליך כלל לבד מן האריגה, גם את הכנת הצמר וצביעתו. בשנת 1910 צינו ב"בצלאל" את אריגת "שטיח האלף". בשנת 1913 צומצם מספר הפועלות מ-120 ל-35. כל אלו הובילו לעזיבת קנטרוביץ' ולהקמת בית המלאכה העצמאי "מרבדיה".
הסדנה שימשה ליציקת קישוטים מגבס. בנוסף, שימשה המחלקה לשם יציקה של עבודות חומר שכוירו בבית-הספר ושמשו למחלקות אחרות. החמר, ברובו טרה קוטה, הובא ממוצא ואילו הגבס היה מיובא.
מחלקה לסיתות באבן
1907-
התלמידים השתלמו בסיתות אבן בידי מסתתים תימנים ובערבים השתלמו באומנות בבצלאל. על התלמידים נמנו גם חברי קומונת הסתתים
מחלקת הכסף
1908-
המחלקה נפתחה בשנת 1908, כשהיא כוללת שני פועלים תימנים. בשנת 1911 מנתה המחלקה 51 פועלים, מהם כ-17 בני פחות מ-16 שנה. העבודה התנהלה בשיטות מסורתיות כפיליגרן, מיקשה, באטיק (צריבה) וניילו. מושבת הצורפים בבן-שמן היוותה חלק ממחלקה זו. ב-1913 צומצם מספר הפועלים
במחלקה נוצרו תבליטים בטכניקה של חיטוב, לעיתים תוך שימוש במכונת העתקה. התבליטים נעשו בעץ, אבן, שנהב וגללית (חומר המחכה שנהב). חלק מעבודות המחלקה שובצו בפריטים אחרים, כגון קופסאות שונות, שנוצרו במחלקות אחרות. בחיבורו "הצעה לחזק ולהפיץ עבודת-בית של מלאכת אמנות בירושלים ובארץ ישראל בכלל" (1917), תיאר שץ את הפסקת העבודה בטכניקה זו בבית-הספר והעברתה לבתי-מלאכה חיצוניים.
ייצור רהיטים מקש קלוע. במרץ 1921 חזר פופוביץ לאחר שגלה בזמן המלחמה לירושלים, ופתח מחדש את בית המלאכה שלו.[39] על פי דו"ח שכתב שץ ב-1925 רהיטי קש נוצרו בתקופה מאוחרת יותר גם בבית חינוך עיוורים, בשיתוף כל שהוא עם בצלאל.[40]
א. פופוביץ
מחלקת הדפס-אבן
1909-
במחלקה היה מכבש אחד להדפס הדפס-אבן. אולם, ההדפסה הייתה מוגבלת בכמותה, מאחר שמכונת להדפסות (אופסט) לא הייתה, לפחות עד לאחר מלחמה"ע ה-1. ב-1918 החלו במחלקה ניסיונות לעבודה בשיטה של צינקוגרפיה. לבד מהדפסת הדפסים אמנותיים, ייצרה המחלקה מגוון אקלקטי של מוצרים. ביניהם ידוע במיוחד משחק הלוטו שיצר נחמיה בדרשי
המחלקה הוקמה בשנת 1911 על ידי שרה טהון. לימדו בה גם שרה קנרבורסקי ולייבקה הדביג (מאיר). פועלות המלקה היו ילדות בנות 9–13, שעסקו ברקמה ב"בצלאל" ובתיהן. מרבית הפועלות לא קיבלו שכר, ואלו שכן זכו לשכר נמוך במיוחד, שעמד על עד 15 פרנק בחודש.[38] בשנת 1911 מנתה המחלקה 46 פועלות. בשנת 1912 עברה המחלקה לבית הספר אוולינה דה רוטשילד.[42] המחלקה נסגרה בשנת 1913–1914, בעת הארגון מחדש של בתי-המלאכה על ידי אריה לייב אסתרמן
עבודה בטכניקת באטיק על מתכת ועץ. המחלקה נפתחה בידי ריכארד גולדברג, ששימש מנהל בתי-המלאכה של בית הספר. עם זאת באותה שנה חתם גולדברג על הסכם ההופך את המחלקה לקבוצה עצמאית הפועלת בחסות "בצלאל".
מרבית הקבוצות ובתי-המלאכה השונים שפעלו בחסות בית-הספר, הוקמו ופעלו בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כחלק ממהלך הארגון מחדש וסגירת מחלקות העבודה של בית-הספר שנעשו על ידי אריה לייב אסתרמן. בנוסף, חלק מן מגופים אלו לקחו על עצמן תפקידי הכשרה של תלמידי בית-הספר, שנעשתה עד כה בתחומי המחלקות השונות.
ה"קבוצות" התנהלו במתכונת של קואופרטיב. היו אלו יוזמות של בוגרי בית-הספר, שעשו שימוש בעיצובים שנוצרו בו ובוצעו עכשיו מחדש בבתי-המלאכה השונים שנפתחו במתחם בית-הספר וכונו "בתי בצלאל". לצדם פעלו בתי-מלאכה פרטיים של אמנים מבוססים יותר. בשנת 1922 הוקמה "התאחדות עובדי בצלאל", שאיגדה את בעלי המלאכה השונים. היא עסקה בעיקר בניסיונות לשיווק המוצרים השונים. בין פעילותם הצגת תערוכה במסגרת הקונגרס הציוני העולמי ה-13 (1923).[43] אגודה אחת קמה בשנת 1939 בשם "יצרני בצלאל בירושלים אגודה שתופית בעמ" ופעלה עד לשנת 1944.[44]
לצד בצלאל, פעלו גם חנויות נוספות, כגון "סטנצקי" ו"מריון", שעשו שימוש בשם "בצלאל" על מוצריהם. לעיתים, עוצבו מוצריהם על ידי אמני "בצלאל", כגון זאב רבן.[45]
המידע על הקבוצות ברשימה נלקח מתוך קטלוג התערוכה "בצלאל של שץ",[46] מתוך "רשימת "התעשייה העברית בירושלים" (1922),[47] מ-"תיק "בוריס שץ - התכתבות" (1925) בארכיון המדינה (פ-1959/11) וממקורות נוספים.
שם
תחום פעילות
אילה (קבוצה)
קבוצה שעסקה בעבודות באטיק על מתכת. בין היתר יצרה תרמילי פגזים מעוטרים כדוגמת "תרמיל פגז מעוטר במזכרת מכיבוש ירושלים" (1918 בקירוב) בטכניקה זו. בכרוניקה שפורסמה בשנת 1912 בעיתון "האחדות" מתוארת הקמת קבוצה בתחום הבטיק שכוללת 3 חברים ועוד שני מתמחים.[48] בין האמנים שעסקו בטכניקה זו בבצלאל נמנים אברהם בר-אדון ורפאל אברהם שלם.
בית-המלאכה למעשה צדף
בית המלאכה נפתח בכספי הנדבןנתן שטראוס (שטרויס) ובעזרת ד"ר יצחק לוי, מנהל סניף ירושלים של בנק אנגלו-פלשתינה.[49] הוא נפתח ברחוב הנביאים, בסמוך לבית היתומים דיסקין, עם חמישה עובדים. יהודה שניאור עמד בראש בית-מלאכה זה. בשנת 1913 גייס בית המלאכה פועלים מגיל 12.[50] בתערוכת תלמידי בצלאל ב-1918 הוצגו עבודות של בית המלאכה שנעשו בשיתוף תלמידי בצלאל. ייתכן כי היו אלו תבליטים נמוכים שגולפו על צדף או כונכיה. בארכיון עיריית נתניה מצוי מכתב מצוי מכתב המתאר את "בית חרושת לכפתורי צדף", שנפתח ב-1922 בבני ברק, כהמשכו של בית מלאכה זה.[51]
בית-המלאכה של מיכאל פילמוס
בית-המלאכה של מיכאל פילמוס (1962-1892), יליד וורשה,[52] עסק ביצירת תמונות בטכניקה של הדפס סטנסיל על בד או על קטיפה שחורה כדוגמת "הכותל המערבי" או "דיוקן הרצל". את חלק מן הדגמים עיצבו, כנראה, אמני בצלאל. על האמנים העיקריים שעסקו בטכניקה זו נמנים מאיר גור אריה וישראל מרדר. פילמוס השתתף בתערוכת מגדל דוד (1921) וב-"יריד המזרח" (1932). קבוצה נוספת שעסקה בתחום זה הייתה "תומר".
בית-החרושת האמנותי לכריכת ספרים וקופסאות
בית-המלאכה של אלחנן חפץ הוקם בשנת 1924 לאחר עלייתו לארץ-ישראל. הוא עסק בעיקר בכריכת ספרים, לצד עבודות בעור ומוצרי עץ זית. בין העבודות שיצר כריכת הספר "ברוך אגדתי: אמן הרקוד העברי" (1925), "אברהם סוסקין: אלבום מראות תל אביב" (1926), "הגדה של פסח" (1930) באיור נחום גוטמן ועוד. הוא השתתף בתערוכה קולוניאלית בפריז (1931), "יריד המזרח" (1932) ועוד.
בית-עבודה לאמנות אינדוסטריאלית
חברת העיצוב שהקימו זאב רבן, מאיר גור אריה בשנת 1932, פעלה מקומתו השנייה של בית-הספר ועסקה בעיצוב של מגוון פריטים, החל מעיצוב גרפי ועד למוצרים שונים. בשנת 1962, בעקבות מחלה, העביר רבן את הבעלות על בית המלאכה לשלמה קדמי, שהעבירו לבניין ברחוב המעלות בירושלים.[53]
בני-בצלאל
הוצאת ספרים שבראשה עמד יצחק נרקיס והוציאה לאור גלויות וספרים של אמני בצלאל. בין הספרים: "החלוצים, לקט צלליות גזורות בידי מאיר גור-אריה", תרפ"ה (1924); "על אמנות, אמנים ומבקריהם. פתגמים ומכתמים (מאת) בוריס שץ, "בני בצלאל", ירושלים, תרפ"ד; ברוך שץ, חייו ויצירתו, "בני בצלאל", ירושלים, תרפ"ה (1925); "חד גדיא" מאת זאב רבן, תרפ"ו; "ארץ ישראל, 10 תמונות, על ידי זאב רבן" (1931); "בראשית, מחזור צלליות גזורות בידי מ. גור-אריה" (1934); "מנורת החנוכה" מאת מ. נרקיס (1939)
גלוונופלסטיקה
בשנת 1932 הקים שלמה בלנק, כנראה יליד האימפריה הרוסית, בית מלאכה לציפוי מתכות בכסף וזהב וכן "העתקות מנחושת" ב"בצלאל".[54]
גרפיקה בצלאל
בית-ההדפוס שפתח אבל פן במתחם "בתי בצלאל" התבסס על מכונת אופסט שרכש בשנת 1921 בווינה, והגיעו לירושלים בדצמבר של אותה שנה.[55]
זית
"זית" היה בית-המלאכה הראשון שהוקם בשנת 1913 מחוץ לבצלאל, על ידי אליהו אדם, לאחר סגירת מחלקת המסגרות בבצלאל. בית המלאכה מוקם במחנה יהודה ועסק עבודות בעץ זית, מסגרות משובצות ובאטיק על עץ. ב-1916 הוצגו עבודות שלו בניו יורק.[56] בשנת 1921 השתתף בתערוכת מגדל דוד.
י' בן דב. בצלאל ירושלים
בשנת 1912 פתח יעקב בן דב בית הוצאה לאור שעסק בעיקר בהפקת גלויות מנופי הארץ, הכנת שקופיות ל"פנס קסם" וצילום דיוקנאות של ראשי היישוב וצילומי סטודיו. בין העבודות הראשונות סדרת גלויות שיצר שמואל בן דוד ששלבו תצלומים ואיור. בסה"כ הפיק בן דב כשמונה מאות גלויות. תחילה שיווקן באמצעות חברת "הלבנון", ואחר כך באופן עצמאי. בהוצאה זו אף הוציא שישה אלבומים מנופי ההתיישבות ואת האלבום "הגדודים העבריים בארץ ישראל".
"מנורה - החברה הארץ-ישראלית הראשונה להוצאת פילם לראינוע" (באנגלית: "The First Palestine Film Co. - MENORAH") היא חברה שהקים יעקב בן דב להפקת סרטי קולנוע, ושפעלה בין השנים 1917–1933. בן דב הפיק מדי שנה סרט תעודי באורך מלא, המבוסס על "יומנים" שסקרו את תולדות היישוב העברי. הראשון מהם היה הסרט "יהודה המשוחררת" (1918). דיווח עיתונאי מציין את השתתפות החברה בתערוכת בצלאל בשנת 1919.[61]
מרבדיה / מרבדיה החדשה
חברת "מרבדיה" נפתחה בפברואר 1921 בשכונת הבוכרים כחברת מניות בהשקעה אמריקאית. היא ייצרה שטיחים בטכניקת קשרים מסורתית על גבי נולים ידניים שהועברו אליה ממחלקת השטיחים של "בצלאל" שנסגרה. דגמים שיוצרו שעוצבו ויוצרו בעבר ב-"בצלאל" כגון "שטיח שיר השירים", "שטיח הר סיני, אשל אברהם וארז הרצל" ואחרים. בנוסף, ייצרה שטיחים מסורתיים בעיצובים שונים. יעקב קנטרוביץ', שהיה בעבר מנהל מחלקת השטיחים ב"בצלאל", הפך המנהל האמנותי וח. איזקסון שימש כמנהל העבודה. בעת פתיחתו הועסקו בו 65 מתלמדות ופועלות צעירות, שהשתכרו 5 לירות בחודש. חלק גדול מן הפועלות היו יתומות, והאחרות היו בנות מהגרים. חלק מהן עבדו מביתן.[62] בשנת 1922 הציגה לראשונה את תוצרתה. בשנת 1923 כבר הייתה החברה בקשיים כספיים[63] בשנת 1924 הוקמה החברה מחדש בשם "מרבדיה החדשה" בעזרת השקעה של אמריקאי מפיטסבורג בשם פרלמן.[64] "מרבדיה החדשה" הציגה את תוצרתה ב"יריד השלישי למזרח הקרוב בתל אביב" (1926), בתערוכת מלאכות הארץ במגדל דוד (1928), ב-"יריד היובל" (1929) של תל אביב.
בית המלאכה של יעקב איזנברג ידוע בעיקר אריחים המעוטרים ועליהם מוטיבים יהודיים וציוניים. בין היתר יצר תמונות אריחים ושלטי רחובות על פי עיצובים של אמני בצלאל, כגון "תפילת הדרך" (1925). בין אלו בולטים האריחים בבית ביאליק, בית ספר אחד העם ועוד. בנוסף, ייצר בית המלאכה גם חפצים מעוטרים נוספים.[66]
רותאלה (שעונים)
שווייצרי בשם הנרי ראלסון (Raelson) פתח במאי 1923 בית-מלאכה לשעונים. בתערוכת בצלאל בשנת 1924 הציג שעונים שהורכבו בירושלים מחלקים שיוצרו בשווייץ. בין העובדים ידוע תלמיד בצלאל גדליהו ערמוני. שם בית המלאכה נקרא על שם בנותיו - רות ואלה.
רמון (קבוצה)
על חברי הקבוצה נמנו שמואל בן-דוד, ב. אוראל (פייבלזון), צילה לוי, י. ליכטנשטיין, ב. אוראל (פייבלזון)
שושנה
בתערוכת תלמידי בצלאל שנת 1918 הוצגו יצירות רקמה ותחרה שנעשו ע"פ עיצוב של מורי בצלאל בבית המלאכה "שושנה", שמוקם ליד שכונת מאה שערים. ניתן להניח כי הפועלות היו ילדות ונרות צעירות. בשנת 1921 הוצגו עבודות בתערוכה במגדל דוד.
שנהב (קבוצה)
קבוצה בהנהגת מאיר גור אריה שעסקה בפיסול ופתוח בשנהב ואבן, וכן הציעה פיתוחים במתכת לדפוס. מפויעה ברשימת בתי המלאכה של "בתערוכת בצלאל" בשנת 1918.
שרא"ר (קבוצה)
קבוצת שרא"ר (באנגלית: Shrar), ששמה מבוסס על ראשי תיבות של שמות החברים יהודה שניאור, שלמה רבינוביץ, מרדכי אוסונוביץ ודוד ריבקינד, פעלה מ"בתי בצלאל" ועסקה בעבודת פילגרין, מקשה בכסף ונחושת ובאטיק על מתכת. חלק גדול מעבודותיה, כגון "צלחת המרגלים", התבסס על עיצובים של זאב רבן. חלק מעבודות הקבוצה בוצעו על ידי צורפים תימנים בביתם. לפחות בשני מקרים התעוררה בבצלאל אי נוחות כנגד הקבוצה בשימוש בעבודתם של אמנים לא יהודים בייצור החפצים.[67]
תומר או תמר
יצירת הדפסים משבלונות על בד. הפסיקה פעילותה לפני 1918. בין חברי הקבוצה ראובן ליפשיץ (ליף) ודוד ריבקין. בית מלאכה נוסף לעבודות כאלו היה בבעלות מיכאל פילמוס.
ארכיון "בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות", מפוזר בין כמה מוסדות, ובה בית שץ, הארכיון הציוני, האגף לאמנות ותרבות יהודית במוזיאון ישראל, ארכיון עיריית ירושלים, ועוד.
^ראו: מנור, דליה, "אמנות, לאומיות ויחסי ציבור: המיתוס של בצלאל", עיונים בתקומת ישראל 18, 2008, עמ' 425-425
^ראו: יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, עמ' 24-13
^מצוטט בתוך: אופק, רותי; שוץ, חנה (עורכות), הרמן שטרוק 1876-1944, המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן, תפן, 2007, עמ' 37.
^ראו: יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, עמ' 23
^תודעתו זו הלכה וגדלה ובהמשך קיבלה משנה חשיבות בעקבות השתתפותו ב"תערוכה העולמית", שנערכה בסנט לואיס בשנת 1904. ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל של שץ", 1903-1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 34.
^ראו: שילה-כהן, נורית (עורכת), "בצלאל של שץ", 1903-1929, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 33.
Hamlet in the state of New York, United States Hamlet in New York, United StatesAlcovehamletMotto: Here comes the rushLocation of Alcove within New YorkAlcoveLocation of Alcove within New YorkCoordinates: 42°28′7″N 73°55′31″W / 42.46861°N 73.92528°W / 42.46861; -73.92528CountryUnited StatesStateNew YorkRegionCapital DistrictCountyAlbanyElevation545 ft (166 m)Population (1994[1]) • Totalappr. 300Time zoneUTC-5 (EST)...
Artikel ini bukan mengenai Avrist Assurance, yang dahulu dikenal juga sebagai Asuransi AIA Indonesia. PT AIA FinancialJenisJasa keuangan/publikDidirikan1996Kantorpusat Jakarta, IndonesiaTokohkunciSainthan Satyamoorthy Presiden DirekturPemilikAIA GroupSitus webwww.aia-financial.co.id AIA Financial adalah perusahaan asuransi jiwa yang berdiri sejak 1996 dan berkantor pusat di Jakarta. AIA Financial sendiri bermula dari bisnis asuransi jiwa milik PT Asuransi Lippo Life Tbk (tidak sama dengan Lip...
Come leggere il tassoboxRinoceronte bianco[1] Esemplare di rinoceronte bianco meridionale (C. simum simum). Stato di conservazione Prossimo alla minaccia (nt)[2] Classificazione scientifica Dominio Eukaryota Regno Animalia Phylum Chordata Classe Mammalia Ordine Perissodactyla Famiglia Rhinocerotidae Genere CeratotheriumGray, 1867 Specie C. simum Nomenclatura binomiale Ceratotherium simum(Burchell, 1817) Sinonimi Rhinoceros simum (Burchell, 1817) Sottospecie C. simum simum (mer...
هذه المقالة يتيمة إذ تصل إليها مقالات أخرى قليلة جدًا. فضلًا، ساعد بإضافة وصلة إليها في مقالات متعلقة بها. (يونيو 2023) هذه مقالة غير مراجعة. ينبغي أن يزال هذا القالب بعد أن يراجعها محرر مغاير للذي أنشأها؛ إذا لزم الأمر فيجب أن توسم المقالة بقوالب الصيانة المناسبة. يمكن أيضاً تق
Panorámica de las caras en el espolón. Detalle de algunas de las caras. Las Cien caras del Auditorio de Tenerife es una obra de arte que se compone de imágenes de artistas musicales situadas en las rocas del espolón que se encuentran junto al Auditorio de Tenerife en Santa Cruz de Tenerife (Islas Canarias, España). Fueron creadas por el artista búlgaro Stojko Gagamov entre 2010 y 2011. Algunas imágenes fueron pintadas sobre cubos de hormigón, pero la mayor parte se encuentra en piedra...
أميديو كاربوني (بالإيطالية: Amedeo Carboni) معلومات شخصية الميلاد 6 أبريل 1965 (العمر 58 سنة)أريتسو الطول 1.80 م (5 قدم 11 بوصة) مركز اللعب مدافع الجنسية إيطالي المسيرة الاحترافية1 سنوات فريق مشاركات (أهداف) 1983–1986 نادي أريتسو 22 (1) 1983–1984 → فيورنتينا (إعارة) 0 (0) 1985–1986 → باري (إع...
South African legislation limiting rights of the Indian minority Asiatic Land Tenure and Indian Representation Act, 1946Parliament of South Africa Long title Act to impose restrictions with regard to the acquisition and occupation of fixed property in the Province of Natal; to amend the law relating to the ownership and occupation of fixed property in the Province of Transvaal; to make special provision for the representation in Parliament of Indians in the Provinces of Natal and Transvaal, a...
Seventh season of RuPaul's Drag Race Season of television series RuPaul's Drag RaceSeason 7Promotional poster for season sevenHosted byRuPaulJudges RuPaul Michelle Visage Carson Kressley Ross Mathews No. of contestants14WinnerViolet ChachkiRunners-up Ginger Minj Pearl Miss CongenialityKatyaCompanion showRuPaul's Drag Race: Untucked! Country of originUnited StatesNo. of episodes14ReleaseOriginal networkLogo TVOriginal releaseMarch 2 (2015-03-02) –June 1, 2015 (2015-06-01)S...
For the building at 42nd Street, Manhattan, formerly known as the Lincoln Building, see One Grand Central Place. United States historic placeLincoln BuildingU.S. National Register of Historic PlacesNew York City Landmark No. 1536 Location1 Union Sq. W.New York CityCoordinates40°44′8″N 73°59′32″W / 40.73556°N 73.99222°W / 40.73556; -73.99222Built1887ArchitectR. H. RobertsonArchitectural styleRomanesque, Romanesque RevivalNRHP reference...
1991 Filipino filmOkay Ka, Fairy Ko!: The MovieDVD CoverDirected byBert De Leon Tony Y. ReyesWritten byBibeth Orteza Bert De LeonBased onOkay Ka, Fairy Ko!Produced byFelix E. Dalay Lily Y. Monteverde Roselle Y. Monteverde Vic SottoStarringVic Sotto Tweetie De Leon Charito SolisCinematographyJoe TutanesEdited byEduardo Jarlego Jr.Music byHomer FloresProductioncompanyM-Zet ProductionsRelease date December 25, 1991 (1991-12-25) Running time125 minutesCountryPhilippinesLanguageFili...
Мертва голова Версії Різновид гербаДеталіНосій Małynicki, Połukord, Pszonek, Racadowski (Racędowski, Raczedowski) Мертва Голова (пол.Trupia Głowa, Calvaria, Głowa Trupia, Trupiagłowa) — шляхетський герб. Зміст 1 Опис герба 2 Історія 3 Гербовий рід 4 Джерела 5 Примітки Опис герба Опис з використанням принципів блазонува...
Programming language Visual FoxProVisual FoxPro v9 running on Windows XPDeveloper(s)MicrosoftFinal releasev9.0 SP2[1] / October 16, 2007; 16 years ago (2007-10-16)[2] Operating systemWindows 2000, Windows XP, and Windows Server 2003[3]PlatformIA-32[4]Available inIDE: English, German, SpanishRuntime: Above plus French, Chinese, Russian, Czech, KoreanTypeIntegrated development environment, programming languageLicenseCommercial proprietary softwa...
Overview of football in Australia Not to be confused with Australian rules football, Football Australia, or Soccer in Australia. This article is about football codes in Australia. For the Wikipedia naming guidelines, see Wikipedia:Naming conventions (Football in Australia). Australian football: AFL match at the Adelaide Oval, South AustraliaRugby league: NRL match at Suncorp Stadium, QueenslandRugby union: Super Rugby at ANZ Stadium, New South WalesSoccer: A-league at AAMI Park, VictoriaFour ...
Church in West Midlands, United KingdomSt Mary's ChurchSt Mary's the Mount Church52°34′48″N 1°59′01″W / 52.5801°N 1.9835°W / 52.5801; -1.9835LocationWalsall, West MidlandsCountryUnited KingdomDenominationRoman CatholicWebsiteStMarystheMount.co.ukHistoryStatusParish churchFounder(s)Fr Francis MartynDedicationSaint MaryArchitectureFunctional statusActiveHeritage designationGrade II* listedDesignated31 July 1986Architect(s)Joseph IrelandStyleNeoclassicalGround...
Norwegian newspaper editor and publisher (born 1965) Espen Egil HansenBorn (1965-10-16) 16 October 1965 (age 58)Grimstad, NorwayNationalityNorwegianOccupation(s)journalist, newspaper editor and publisher Espen Egil Hansen (born 16 October 1965) is a Norwegian newspaper editor and publisher. Biography Hansen was born in Grimstad on 16 October 1965.[1] He was assigned with the newspaper Verdens Gang from 1991 to 2013. In 2013 he was appointed editor-in-chief of the newspaper Aftenp...
Gavin NewsomGubernur California ke-40PetahanaMulai menjabat 7 Januari 2019WakilEleni KounalakisPendahuluJerry BrownWakil Gubernur California ke-49Masa jabatan10 Januari 2011 – 7 Januari 2019GubernurJerry BrownPendahuluAbel MaldonadoPenggantiEleni KounalakisWali Kota San Francisco ke-42Masa jabatan8 Januari 2004 – 10 Januari 2011PendahuluWillie BrownPenggantiEd LeeAnggotaBadan Pengawas San Franciscodari distrik ke-2Masa jabatan8 Januari 1997 – 8 Januari 200...
Waterfront street in Chiswick, west London West end of Chiswick Mall with houseboats in front of St Nicholas Church, at low tide. Woodroffe House and waterfront gardens are on the right. Sketch map of Chiswick Mall with house names. All positions are approximate. Chiswick Mall is a waterfront street on the north bank of the river Thames in the oldest part of Chiswick in West London, with a row of large houses from the Georgian and Victorian eras overlooking the street on the north side, and t...
Rick Yune Född22 augusti 1971 (52 år)Washington, USAMedborgare iUSAUtbildad vidUniversity of the Arts (Philadelphia)Wharton SchoolOur Lady of Good Counsel High School SysselsättningManusförfattare, modell, filmproducent, skådespelareRedigera Wikidata Rick Yune, född 1971 i Washington, D.C., USA, är en amerikansk skådespelare. Han har bland annat haft roller i filmerna Die Another Day och The Fast and the Furious. Filmografi (urval) 1999 – Snö faller på cederträden ...
SogdiJenis aksara Abjad BahasaBahasa SogdiPeriodeAbad Kuno AkhirAksara terkaitSilsilahFenisiaAramSuryaniSogdiAksara turunanAksara MongoliaAbjad ManiAksara Uighur Lama Artikel ini mengandung transkripsi fonetik dalam Alfabet Fonetik Internasional (IPA). Untuk bantuan dalam membaca simbol IPA, lihat Bantuan:IPA. Untuk penjelasan perbedaan [ ], / / dan ⟨ ⟩, Lihat IPA § Tanda kurung dan delimitasi transkripsi. Abjad Sogdi pada mulanya merupakan aksa...
Union Switch & Signal Inc.US&S位於Swissvale, Pennsylvania（英语：Swissvale, Pennsylvania）的總部，攝於1929年公司類型子公司 (1917–)[1]公司結局1917 年首先被WABCo（英语：Westinghouse Air Brake Company）收购，後續相繼被其他公司收購。2009年1月，更名为“Ansaldo STS USA”後繼機構日立軌道STS[1]成立1881结束2009年1月，15年前（2009-01） [2]創辦人乔治·威斯汀豪斯總部...
