אנדרטה משותפת להגנה ואצ"ל לנופלים בקרבות ראש העין במלחמת העצמאותאחד הביתנים הבודדים שנשארו מהמחנה הצבאי הבריטי בראש העין משמש כיום כבית מורשת יהדות תימןאגם הצלילים בראש העיןכיכר התווים בראש העיןגבעת טל וסביבותיהשכונת גבעת הסלעיםמבט מהאוויר של ראש העין מזרח, 2017מראה העיר מכיוון מגדל אפקשכונותיה המזרחיות של העיר מתל אפקאנדרטה לנופלים במערכות ישראל בראש העיןתצפית ביער ראש העין לכיוון מזרחעיריית ראש העין
רֹאשׁ הָעַיִן היא עיר במחוז המרכז בישראל. העיר שוכנת במרזבה המזרחית של השרון, למול הרי השומרון.
ראש העין נקראת על שם מיקומה במוצא נחל הירקון (ראס-ראש, (מקור), עין- מזרקה, מעיין).
ראש העין הוכרזה כעיר בשנת 1994, היא משתרעת על פני שטח של כ-16,000 דונם. שכונותיה המזרחיות של ראש העין גובלות בקו הירוק והעיר מהווה גבול בין מחוז המרכז למחוז יהודה ושומרון. בראשות העיר עומד רז שגיא.
ראש העין היא אחת הערים שצומחות בקצב הכי מהיר בישראל, נכון לאוגוסט2024 אוכלוסייתה עומדת על 78,010 תושבים וקצב הגידול השנתי הוא 6%.
תולדות ראש העין
פרהיסטוריה
שפע המים, החי והצומח באזור מעיינות הירקון משכו את האדם לאזור מאז ומתמיד. בקרבת העיר נמצאת מערת קסם, אתר ארכאולוגי חשוב משלהי התקופה הפלאוליתית התחתונה, בה נתגלו שרידי אדם, כליו ומזונו. כמו כן, באמצעות צנפות שנתגלו במקום מנסים החוקרים לשחזר את אורחות החיים בתקופות קדומות.[6]
על גדות נחל רבה, מתחת למה שהיום הוא רחוב הגר"א, נתגלה כפר המתוארך לתקופה הכלקוליתית, ושמו היווה בסיס לשמה של התרבות שהקימה אותו, תרבות ואדי רבה, ששרידים ממנה מצויים ברחבי הארץ.
בתולדות ארץ ישראל שימשה ראש העין צומת דרכים, ולמעבר אפק נודעה חשיבות אסטרטגית וכלכלית. ממערב לעיר ניצב תל אפק שריד לשכבות היישוב והמבצרים שחלשו על האזור ועל מעיינות הירקון. אפק (מקור השם במילה אפיק, קרי מקום שיש בו מים) הייתה עיר כנענית, והיא נזכרה בכתבי המארות המצריים מן המאה ה-18 לפנה"ס. התרחשויות היסטוריות ומסעות צבאיים עברו באזור זה. במאה ה-15 לפנה"ס היא נכבשה על ידי מלכי מצרים, תחותימס השלישי ולאחריו על ידי אמנחותפ השני. אפק הפכה למצודה מצרית ובה שלט מושל מצרי. היא מוזכרת במכתבי אל-עמארנה במצרים. בארמון המושל מהמאה ה-13 לפנה"ס נמצא מכתב בכתב יתדות, שנשלח למושל מאוגרית שבסוריה.
אפק נזכרת ברשימות ערי כנען שנכבשו בידי בני ישראל בזמן כיבוש הארץ בהנהגת יהושע בן נון נכתב "וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"..."מֶלֶךְ אֲפֵק אֶחָד, מֶלֶךְ לַשָּׁרוֹן אֶחָד." (ספר יהושע, פרק י"ב, פסוק ז', פסוק י"ח). מאוחר יותר במאבק עם הפלשתים בתקופת השופטים בימי עלי הכהן, נערכו הפלשתים באפק למלחמה נגד בני ישראל, בשנת 1050 לפנה"ס. בני ישראל, שחנו באבן העזר (עזבת צרטה), ניגפו לפני הפלשתים. שנאמר: "וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק" (ספר שמואל א', פרק ד', פסוק א') - שני בני עלי הכהן נהרגו בקרב וארון ברית ה' נפל בשבי הפלשתים. הפלשתים גם נערכו באפק במערכה נגד שאול המלך בגלבוע.
בתקופות מאוחרות יותר נבנו בסמוך לראש העין מבצרים צלבניים וטורקיים. באזורים הסמוכים לעיר נמצאים אתרים ארכאולוגיים רבי חשיבות ומתקופות שונות (כתובת קדומה בשפה העברית, שנכתבה לפני כ־3,000 שנה, נחשפה בחפירות בסמוך לעיר),[7][8] בשנת 2017 נחשף בראש העין מפעל מים בן 2,700 שנה.[9]
בימי הביניים
במאה ה-5 נבנתה באזור מעיינות ראש העין כנסייה נוצרית–יוונית. במשקוף אחד הבתים נמצאה כתובת זיכרון לקדוש נוצרי, שהוצא להורג בפקודת הקיסר הביזנטי דיוקלטיאנוס; נראה שנלקחה מכנסייה או ממבנה קבורה ביזנטי.
במאה ה-12 נבנה על המוֹרָד המערבי של הרי השומרון המבצר הצלבני מיראבל, שהיווה חלק מרוזנות יפו ואשקלון, בה שלטה משפחת איבלין, משפחת אצולה פרנקית בארץ ישראל. המבצר נכבש ב-1187 על ידי אחיו של המצביא המוסלמי צלאח אל-דין, ונהרס ב-1191 בפקודתו של מצביא זה, לאחר שהכוחות המוסלמיים ניגפו בקרב ארסוף בידי ריצ'רד לב הארי.
הצלבנים בנו גם מבצר בשם סורדי פונטס. מבנה תל אפק, ששרד עד עתה, הוא למעשה חאן (מבנה) מבוצר מהתקופה הממלוכית, שהמשכו בתקופה העות'מאנית (משנת 1571). החאן מכונה בינאר באשי (שיבוש של פינאר באשי – ראש העין).
פיתוח ראש העין בשנות ה-20 של המאה ה-20
בתחילת המאה ה-20 בעת השלטון הבריטי באזור נסללה מסילת רכבת בשנים 1917–1918 והייתה לה חשיבות רבה בתנועת רכבות לצורכי הצבא הבריטי בהתקדמותו צפונה. בקרבת תחנת הרכבת של ראש העין הקימו הבריטים בסיס צבאי גדול, שכלל גם מחסני תחמושת, בתי מלאכה ומגדלי שמירה (ששומרו כאתרי מורשת). תחנת הרכבת שירתה את קווי הרכבות ממצרים דרך ארץ ישראל לסוריה וללבנון.
לתחנה בראש העין היו מביאים פרי הדר למשלוח למצרים ולאנגליה דרך פורט סעיד. בקיץ, כשהאדמה השחורה יבשה, התנועה הייתה סבירה. אולם בחורף מכיוון שלא היה כביש (גם במושבה פתח-תקווה), היה קושי רב לעבור בדרך הבוצית מפתח תקווה לראש העין. התנועה התנהלה בעגלות (חישוקי ברזל על גלגליהן), והעגלות היו שוקעות בבוץ.
ועד המושבה, ובמיוחד זלמן גיסין, פנה לנציב העליוןהרברט סמואל, לוועד הצירים ולברון רוטשילד וביקש להמשיך בסלילת ענף למסילת הרכבת מראש העין לפתח תקווה. בסיועו של הברון רוטשילד נתאפשרה עבודה עברית: הביצוע נמסר ל"גדוד העבודה", אנשיו הקימו מחנה במבצר אנטיפטרוס (אחרי מאורעות 1921 הועבר המחנה לעין גנים). ב-1922 כבר הגיעה הרכבת עד פתח תקווה. נבנתה תחנה, ומשלוחי הפרי, העץ, הזבלים והנפט הגיעו לשם. נוסף על כך, יצאה בכל בוקר רכבת מיוחדת מפתח תקווה ליפו (קרון אחד או שניים), ומסלולה היה: פתח תקווה - ראש העין - לוד - תל אביב - יפו. לפנות ערב חזרה הרכבת למושבה. כיום ניתן לראות את מבני התחנה, מסילת הרכבת ומבנים מתקופת השלטון הבריטי המפוזרים באזור.[10][11]
משנות ה-30
בתקופת המאורעות ראש העין הייתה בסיס צבאי של חיל האוויר הבריטי, והיא סבלה מהתנכלויות של פורעים ערביים. הערבים היו מחבלים בפסי הרכבת, מפרקים את הפסים או מניחים מוקשים, כך שהרכבות היו יורדות מהפסים. למשטרת היישובים העבריים היו נוטרים שסרקו את פסי הרכבת עם "טרולי" (קרון משמר) לפני הרכבת, כך שאם היה מוקש היו הם מתפוצצים ולא הרכבת. נוטרי פסי הרכבת עבדו בתנאים קשים במיוחד. בפרעות 1936 השתלטו ערבים על המחצבות באזור מגדל צדק שהופעלו על ידי חברות יהודיות בתקופת המנדט, אך הונסו ב-1937 על ידי פלוגת נוטרים בפיקודו של יצחק שדה.
לראש העין הייתה חשיבות אסטרטגית בתקופת המנדט: בייחוד מגדל צדק על מחצבותיו סביבו שסיפקו חומרי בנייה למישור החוף, וכן ראש העין שהייתה מקור המים לירושלים ועורק תובלה מנמל חיפה למרכז ולדרום. במאי 1948 השלימו כוחות המנדט הבריטי את פינוי המחנה ותחנת השאיבה שלידו, ומיד לאחר עזיבתם ניצתו מאבקים קשים באזור בין כוחות ההגנה לבין כוחות לא סדירים מהכפרים סלמה, יהודייה, כפר ענה, בסקיה ועוד. חיילי ההגנה תפשו מתקנים ומחנות כמשטרת פתח תקווה, מחנה בכפר סירקין, ומחנה בתל-ליטוינסקי, אך את ראש העין לא הצליחו עוד לכבוש, ובמגדל צדק החזיקו רק לתקופה קצרה עד אשר נסוגו. ימים לאחר מכן כוחות עיראקיים סדירים נכנסו לכפר קאסם ולראש העין, ומטרתם הייתה להתקדם למרכז היישוב היהודי ולחצוץ את היישוב בין צפונו לדרומו.
ההתקפה הראשונה על ראש העין התבצעה ב-30 במאי, על ידי שתי פלוגות של האצ"ל מגדוד 35 של חטיבת אלכסנדרוני, שמפקדו היה איתן לבני. בהתקפה זו נכבש המקום, והצבא העיראקי נסוג לכפר קאסם. כעבור שעתיים התבצעה התקפת נגד של העיראקים. הכוח היהודי נתפס לא מאורגן בהגנה, נהרגו ארבעה חיילים, וראש העין שוב נכבשה על ידי העיראקים.
לאחר קרבות עזים נכבשו המחנה ותחנת השאיבה, במסגרת מבצע בתק.[10][11]
הקמת ראש העין העברית
היישוב התפתח על בסיס מעברה של עולים מתימן. כ-5,000 מיהודי תימן, שניסו לעלות לישראל בשנות ה-40 ונעצרו על ידי הבריטים במחנה חאשד ליד עדן, עלו לישראל במבצע אווירי בתקופה דצמבר 1948-מרץ 1949. מחנה זה כונה על ידי יהודי תימן כמחנה גאולה.
מאמצע 1949 ועד ספטמבר 1950 התנהל "מבצע על כנפי נשרים" להטסת יהודי תימן לישראל.
בשנים 1949–1950 התיישבו עולים מתימן בקרבת המחנה הבריטי בראש העין, סביבו הוקמו כ-1,500 אוהלים. נראה שבמעברה שהו כ-35,000 עולים. הקשיים ששררו במדינה חלו גם על שירותי הבריאות, החינוך והרווחה במחנות העולים. תקופה זו הותירה פצעים פתוחים בחברה הישראלית עקב מחלות ומוות של ילדים, פרשה שמכונה "ילדי תימן". מאבקים על שמירת המסורת והזרמים בחינוך במחנות (שהביאו לכינונה של ועדת החקירה הממלכתית הראשונה בישראל), וכן מצוקת רעב ו"תקופת הצנע" (במעברת ראש העין ארעה הפגנה של עולים רעבים, במהלכה נהרג עולה מיריות שוטרים). בתוך המחנות, נרקמו חיים קהילתיים, אשר תורגמו להוויה חברתית ופוליטית ביישובי הקבע שקמו באתרי המעברות.
ב-1951 הוקם בראש העין יישוב קבע, שנוהל על ידי ועד מקומי. ב-1954 מינה שר הפנים ליישוב מועצה ממונה, שהוחלפה ב-1955 על ידי מועצה מקומית נבחרת. באותה שנה הוקם קולנוע "ירקון" שפעל עד לשנת 1980. ביולי 1994 הוכרזה ראש העין כעיר.
הפיתוח המואץ בשנות ה-90 של המאה העשרים ושנות העשרים של המאה ה-21
אוכלוסיית העיר הייתה מורכבת רובה ככולה מעולי תימן וצאצאיהם עד לתחילת שנות ה-90; בעשור זה נבנו ביוזמתו של ראש העיר, יגאל יוסף, שכונות חדשות רחבות ידיים במזרח העיר אשר אוכלסו על ידי עמותות של אנשי קבע וגמלאי צה"ל מחתך סוציו-אקונומי גבוה, זוגות צעירים ומשפרי דיור מהערים השכנות פתח תקווה ותל אביב, וכן על ידי עולים חדשים רבים, במיוחד־ממדינות ברית המועצות לשעבר. אוכלוסיית העיר שילשה את עצמה בתוך עשור (1985-1995).[12][13]
בין השנים 1983–2005 אוכלוסיית העיר צמחה פי שלושה, מ-11,400 תושבים ל-36,900 תושבים.[14] בשנים 2019–2022 נבנו שכונות חדשות ובגלל מצוקת הדיור באזור מרכז הארץ הן אוכלסו במהירות. רוב האכלוס הוא בשכונת פסגות אפק. שנבנתה בדרום מזרח העיר והגדילה את שטח העיר משמעותית. שכונה נוספת שנבנתה ואוכלסה במהירות היא ניצבא הסמוכה לצומת קסם. בעקבות זאת טיפסה אוכלוסיית העיר ליותר מ-70 אלף תושבים.
השינוי באופן התפתחות העיר הביא לחלוקתה לשלושה חלקים גאוגרפיים ודמוגרפיים ברורים: במערב (אזור מישורי, בגובה של כ-50 מטרים מעל לפני הים) האזור הוותיק הקיים משנות החמישים, נמצאות השכונות הוותיקות (מכונות "ראש העין הישנה"), המאוכלסות ברובן ביוצאי תימן. ממזרח (אזור גבעות שיפולי השומרון, גובה ממוצע של כ-200 מטרים מעל לפני הים) אזור שאוכלס בשנות התשעים, נמצאות שכונות של בתים צמודי קרקע. אוכלוסיית העיר הוותיקה היא יהודיתמסורתית ברובה; אוכלוסיית השכונות החדשות, לעומת זאת, מורכבת ברובה מחילונים מבוססים. אליהם נוספו בסוף העשור השני של המאה ה-21 תושבי שכונת פסגות אפק. המורכבת מאוכלוסיית מעמד הביניים.
מיזמי הפיתוח הצפויים בראש העין יגדילו את כמות האוכלוסייה לכ־100,000 תושבים עד שנת 2025.
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:
סביבת ראש העין
ראש העין וסביבתה במבט מהאוויר, פברואר 2014. ניתן לראות את מחצבות מגדל צדק (ימין למעלה), יער ראש העין (שמאל למעלה), כביש 6 (חוצה אופקית), ואת פארק אפק ואנטיפטריס (חלקה התחתון של התמונה)
מעיינות ראש העין
מעיינות ראש העין משתרעים על פני שטח של 250 דונם. לפני הקמת מפעל ירקון-נגב זרמו מי המעיינות דרך סבך של אפיקים שהצטרפו בהמשכם לאפיק אחד - הוא אפיק הירקון. סבך אפיקים זה נוצל ליצירת מאגר מים.
הצמחייה
באזור יש שני סוגי צומח: צמחי בר וצמחי תרבות. צמחי הבר שייכים לחברת בתת-הספר האופיינית לסלעי גיר קרטוני באזור הים התיכון. מידת הכיסוי של השיחים ובני השיח מגיעה ל-40–50 אחוזים. הצמחים המצויים במקום מעידים על שימוש אינטנסיבי של האדם בשטח: בנייה, חציבת אבן ורעיית צאן.
צמחי התרבות הם חלק משיקום נופי שבוצע על ידי הקרן הקיימת לישראל.
צמחי הבר המצויים בשטח מעידים על כך שהאזור היה נתון תחת לחץ פעילותו של האדם במשך דורות רבים. הכיסוי של הצמחים הרב-שנתיים אינו גדול ומשטחי הסלע מבצבצים בכל השטח.
העיר בנויה על סלע גיר, ובשטח שיפוטה פועלות מחצבות שמספקות חומר גלם לתעשיית הבנייה, כגון מבנים, סלילת דרכים וכבישים.
הראשונה מהמחצבות הוקמה בשנת 1941. רוב המחצבות מייצרות אבני גיר. בעבר המחצבות היוו מקור פרנסה לתושבי ראש העין, העולים מתימן. תפקידם היה למלא קרונות בעזרת שקי גומי שחורים, ואת שכרם היו מקבלים לפי מספר הקרונות שהיו ממלאים. כיום השיטות הן מכניות וחוסכות עבודת ידיים. לצד המחצבות הוקמו מפעלים לבלוקים ולבטון.
פארק התעשייה אפק שבצפון העיר הוקם בשנות ה-90, וכיום שוכנות בו חברות גדולות וידועות, כגון חברת פרטנר תקשורת. הקמת פארק התעשייה לוותה במחלוקת עם כפר קאסם,[16] שתושביו טוענים שפארק התעשייה נבנה על שטח השייך לכפר, אך לבסוף הושגה פשרה.
תחבורה
אפק שכנה על ציר דרך הים והיוותה נקודה חשובה ביותר הן בשל נקודת תצפית לאורך השרון והשפלה והן בשל תנאי הטבע ששררו במקום - בעקבות דרכים אלו נסללו דרכי התחבורה המודרנית: כביש מזרח השרון, כביש בית נבאלא-ראש העין-ג'לג'וליה, אשר היווה בעצם את תוואי דרך הים. כן הסתעפו מאפק כבישי רוחב לכיוון הרי אפרים, שכם, שילה וירושלים, כביש קולה, רנטיס, בית זית. האזור היווה מעבר מהמישור להר ומהשרון לשפלה.
מבחינה תחבורתית מקושרת ראש העין בצורה טובה. כביש 5 עובר צפונית לעיר ומחבר אותה לתל אביב ולאריאל; שני מחלפים גדולים מובילים מהכביש אל העיר: מחלף קֶסֶם (על שם כפר קאסם) ומחלף ראש העין מזרח. כביש מספר 6 ("כביש חוצה ישראל") עובר מערבית לעיר; גם כביש זה מתחבר למחלף קסם, ובנוסף - למחלף נחשונים (על שם קיבוץנחשונים הסמוך), המוביל גם כן אל העיר. כביש 444 ("כביש המחצבות") מוביל מהעיר דרומה, אל אזור בן שמן והשפלה; כביש 483 מוביל ישירות לפתח תקווה, מרחק של 15 דקות נסיעה. כדי לנסוע מזרחה מראש העין אל תוך שטחי יהודה ושומרון, יש לעבור במחסום רנתיס הצמוד לראש העין.
בראש העין תחנת רכבת, אך זאת מרוחקת מהעיר עצמה. באפריל2006 הועברה האחריות לתחבורה הציבורית לחברת "קווים" שזכתה במכרז להפעלת אשכול ראש העין-פתח תקווה ויישובי הסביבה; מהלך זה, שלווה בתקווה לשינוי במצב התחבורה בעיר, ספג ביקורת מצד רבים מהתושבים. במאי2016 הועברה האחריות על כל התחבורה הציבורית בעיר מחברות "דן" ו"קווים" לחברת "אפיקים" שזכתה במכרז פתח תקווה-ראש העין תשעה חודשים מוקדם יותר ונוספו קווי אוטובוס חדשים. לראש העין יש שירות אוטובוסים לרחבי גוש דן, השרון הדרומי, השומרון, אלעד, וירושלים.
בעיר קיימות שתי תחנות רכבת כאשר כיום רק תחנת הרכבת ראש העין צפון היא תחנת נוסעים פעילה. התחנה ממוקמת בפאתי העיר בסמוך למחלף קסם ומשרתת את האוכלוסייה במרחב הסובב – בעיקר תושבי העיר ראש העין, אך גם את תושבי כפר קאסם, אורנית ויישובים ממזרח ומצפון המתנקזים דרך כביש 5 וכביש 444.
נחל רבה וגשר הקשתות ברחוב יהודה הלוי בעירמראה ביער ראש העיןמגדל צדק השוכן דרומית לראש העיןקבר השייח שבגן הלאומי מגדל אפק, ממנו תצפית אל כל העיר
גן לאומי מגדל אפק - הפיכתו של מגדל אפק השוכן מדרום לעיר לגן לאומי ואזור נופש מטרופוליטני. במתחם אמורים להיבנות חווה חקלאית, חוות רכיבה, שבילי אופניים, ספורט אתגרי ואמפיתיאטרון.
פארק התעסוקה לב ישראל - מרכז תעסוקה, היי טק ומגורים המתוכנן לקום בחלקה הצפון מערבי של ראש העין, סמוך לכפר קאסם. הפארק הוא תולדה של שיתוף פעולה יוצא דופן בין יישוב עירוני (ראש העין), לבין הקיבוצים גבעת השלושה וחורשים בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. במסגרת הסכם שנחתם בין ראש העין לבין הקיבוצים שהסכימו לספח קרקע משטחם לראש העין וליזום ביחד עימה את הקמת הפארק. הפארק עתיד להשתרע על שטח של כ-1,000 דונם כאשר על מחציתו האחת תוקם שכונת מגורים שתכלול כ-1,000 יחידות דיור ועל מחציתו השנייה ייבנו כ-250,000 מטרים רבועים של שטחי מסחר ותעסוקה (על 100,000 מ"ר מהם אמור להיות מוקם הקניון הגדול בארץ), אולמות קולנוע, אולמות קונגרסים ומרכזי תרבות.[17][18][19]
טיילת צלילי המוזיקה - טיילת לאורך נחל רבה, שתמתח מיער ראש העין שבמזרח העיר, ועד לפארק לב העיר. אורך הטיילת סה"כ כ-26 ק"מ, כש-7 ק"מ מתוכם הם בתוך העיר.
מיזם שכונת פסגות אפק - מיזם משותף של העירייה עם משרד הבינוי והשיכון, שהקציב כ-1.5 מיליארד ש"ח לבניית התשתיות לשכונה. המיזם כולל בנייה הדרגתית של 6 מתחמי מגורים בגבעות המזרחיות בעיר, סלילת כביש עורקי שיחבר את כביש 444 לכביש 5 ובניית מחלף חדש בכביש 5. השכונה עתידה לכלול כ-14,000 בתי אב, ולהגדיל בכך את אוכלוסיית העיר לכ-100 אלף תושבים.
מוזיאון מורשת יהדות תימן נמצא בביתן האחרון שנותר מהמחנה הצבאי הבריטי. במוזיאון תמונות, תעודות, מסמכים, ספרי קודש, כתבי יד עתיקים, כלי בית, תלבושות ומוצגים רבים מחיי היהודים בתימן ומהתערותם בישראל. במקום מוקרן סרט על חיי היהודים בצנעא ועל טקס החינה.
במוזיאון קיים מרכז למידה בו מצויה ספרות עשירה העוסקת בהיסטוריה, ספרות, שירה, פולקלור ונושאים נוספים במורשת יהדות תימן.
הגרעין התורני ראש העין
הגרעין התורני "רוח חדשה" בראש העין הוא עמותה רשומה המונה כשלושים משפחות. עשרות משפחות משתתפות בפעילויות הגרעין. מטרותיו הן הקמת מרכז רוחני - ערכי לתושבים.
מדי שנה מתקיים בעיר מרוץ על שם שי דנור ומשתתפים בו יותר מאלף רצים בכל שנה.
עיר המוזיקה
בשנים האחרונות מועצת ראש העין ממתגת את העיר כעיר המוזיקה. במסגרת זו מושקע כסף רב בחינוך מוזיקלי. נבנה הפרויקט הנופי "טיילת צלילי המוסיקה" לאורך נחל רבה, ובכיכרות רבים הוצבו פסלים של כלי נגינה ונגנים. ב-2007 הוקם המרכז למוזיקה ראש העין, המרכז את הקונסרבטוריון העירוני למוזיקה – קונסרבטוריון ראש העין, מקהלת מזמורי תימן ועוד. כמו כן בכל חג סוכות מתקיים בעיר פסטיבל מוזיקה ואוכל בפארק לב העיר הנקרא תימנה, הנמשך מספר ימים ומתחיל מאחר הצהריים ועד הלילה.
מקור השם
שמה של ראש העין בא מתרגום השם הערבי "ראס אל-עין", כלומר "ראש המעיינות". כך כינו הערבים את מבצר אנטיפטרוס על שום קרבתו למעיינות הירקון, ואת המחנה הבריטי הגדול שהוקם ליד הכפר הערבי מג'דל יאבא (כיום "חרבת מג'דל אפק").[20][21]
"ואשא אתכם על כנפי נשרים" - ציור כנפי הנשר בכותרת מייצג את עליית יהודי תימן מתימן במטוסי תובלה של המדינה שהוקמה.
בתים קטנים ברקע מייצגים את המהות של היישוב (עיר כיום) - יישוב עם אוריינטציה כפרית, בתים נמוכים, משיקים לקרקע באזור כפרי.
מזרקת המים - ראש העין יושבת על מקורות מים זכים - מעיינות ראש העין/מקורות הירקון הנשאבים ומהווים חלק חשוב ממקורות המים המתוקים הזורמים ליישובי הסביבה ולירקון.
המזרקה מסמלת אנרגיה מתפרצת ויש בה קשת הזדמנויות, תנועה, פריצה וזינוק החוצה. כמו כן, כל קו צבעוני במזרקה נראה כמו ציפור במעופה ומתקשר לציטוט המקראי: "ואשא אתכם על כנפי נשרים..." ובכך מחזק את הקשר בין העבר לעתיד.
