היירו החל את הקריירה המקצועית בריאל ואיאדוליד, אך שיחק במרבית הקריירה בריאל מדריד. ב-14 עונות במדי הקבוצה זכה היירו, בין היתר, שלוש פעמים בליגת האלופות וחמש פעמים באליפות ספרד. הוא רשם 610 הופעות רשמיות במדי הקבוצה, וממוקם חמישי בטבלת מלך ההופעות במועדון בכל הזמנים. בשתי עונותיו האחרונות בקבוצה היה היירו לקפטן הקבוצה. בהמשך הקריירה בא-ריאן הקטרית ופרש במדי בולטון וונדררס האנגלית.
היירו ערך קרוב לתשעים הופעות במדי נבחרת ספרד, אותה אף הוביל כקפטן. הוא ממוקם רביעי בטבלת מלך השערים של הנבחרת, הישג נדיר עבור שחקן הגנה, עם 29 שערים. בשנת 2001 היה למלך השערים בכל הזמנים של הנבחרת, הישג בו החזיק למשך שנה עד למונדיאל 2002. הוא היה שותף לארבעה טורנירי מונדיאל ולשתי אליפויות אירופה.
היירו הצליח לשלב בין יכולות שונות, ובצד היותו שחקן הגנה קשוח ניחן גם ביכולות מסירה גבוהות והן ביכולת כיבוש שערים, עם מספר שערים גבוה יחסית לשחקן הגנה.
קריירת משחק
היירו החל את הקריירה בקבוצת הנוער של ולס-מאלגה מעיר הולדתו. בתווך שיחק זמן קצר בקבוצת הנוער של מאלגה, אך שוחרר מהקבוצה בטענה כי הוא רמתו אינה מספיקה לקבוצה. היירו הרשים את מאמן ריאל ואיאדוליד, ויסנטה קנטאטורה, וצורף לקבוצה לקראת עונת 1987/1988, כשהיה בן 19.
היירו ערך את הופעת הבכורה שלו בליגת העל הספרדית במחזור השישי של העונה, ב-4 באוקטובר1987, כשפתח בהרכב בניצחון הביתי 1-0 על אספניול, בדרך ל-22 הופעות ליגה רצופות בהרכב הפותח, ו-29 בסך הכול באותה העונה. ואיאדוליד סיימה את העונה במקום השמיני בטבלה. היירו שמר על מקומו בהרכב גם בעונה הבאה, ושוב ערך 29 הופעות ליגה בדרך למקום השישי של קבוצתו בטבלת הליגה.
לאחר שתי עונות מוצלחות במדי ואיאדוליד, הצטרף היירו לריאל מדריד של המאמן ג'ון טושאק לקראת עונת 1989/1990. כבר בעונת הבכורה שלו היה היירו לשחקן מפתח בקבוצתו החדשה, בה כבש שבעה שערי ליגה ב-37 הופעות כבר בעונת הבכורה שהסתיימה בזכייה באליפות. הגעתו של המאמן רדומיר אנטיץ' בשלהי עונת 1990/1991 הביאה את היירו לעמדה קדמית יותר, והוא היה לכובש שערים חשוב עבור הקבוצה על אף שלא שיחק בחוד ההתקפה. בעונת 1991/1992 כבש היירו 21 שערי ליגה, שיא קריירה אישי ויותר מכל שחקן אחר בקבוצתו באותה העונה. עונה זו החלה רצף של שלוש עונות בהן כבש היירו מספר דו-ספרתי של שערי ליגה, ובסך הכול 44 שערים.
לקראת עונת 2001/2002, לאחר זכייתה הרביעית של ריאל עם היירו באליפות ספרד ופרישתו של קפטן הקבוצה מנולו סאנצ'יס, זכה היירו בתפקיד הקפטן החדש של המועדון. כבר בעונת הבכורה שלו כקפטן, זכה היירו להניף את גביע אירופה. ריאל הדיחה בשלבי הנוקאאוט את באיירן מינכן ואת ברצלונה, ובמשחק הגמר גברה 2:1 על לברקוזן בדרך לזכייה בתואר, זכייה שלישית של היירו בליגת האלופות. היירו פתח בהרכב של דל בוסקה, ושיחק לכל אורך הגמר.
בסיום עונת 2002/2003, לאחר 14 עונות ו-439 הופעות ליגה במדי ריאל מדריד, שוחרר היירו מהמועדון בצוותא עם מאמנו דל בוסקה. היירו היה שותף לתקופה עשירה בתארים עבור הקבוצה, וזכה עמה בשלוש אליפויות אירופה, חמש אליפויות ספרד, שני גביעים בין-יבשתיים, פעם אחת בסופר קאפ האירופי, פעם אחת בגביע הספרדי וארבע פעמים בסופר קאפ הספרדי.
בתום עונה אחת בקטר, חזר היירו לאירופה וחתם במדי בולטון וונדררס מהפרמייר ליג, בעקבות המלצתו של חברו לקבוצה לשעבר, סטיב מקמנמן. בבולטון שיתף היירו פעולה בחלק האחורי, בין היתר, עם איוואן קאמפו ששיחק לצדו בריאל מדריד ועם טל בן-חיים הישראלי, תחת המאמן סם אלרדייס. היירו החל את העונה בעיקר כשחקן מחליף, אך בחציה השני זכה לרצף הופעות בהרכב ובסך הכול סיים את העונה עם 29 הופעות ליגה, מתוכן 15 בהרכב. על אף הלחץ מצד מאמנו ומצד אוהדי הקבוצה להמשיך לעונה נוספת, בחר היירו לפרוש ממשחק פעיל בתום העונה, בגיל 37. שנתיים לאחר פרישתו דורג היירו במקום ה-43 ברשימת חמישים הכדורגלנים הקשוחים ביותר בכל הזמנים מטעם עיתון הטיימס הבריטי.
על אף ששותף רק בשני משחקי ידידות (באחד מהם שיחק חמש דקות בלבד), זומן היירו לסגל של סוארס לקראת מונדיאל 1990 באיטליה, אך לא שותף כלל במהלך הטורניר. מספר חודשים אחר כך, במסגרת מוקדמות יורו 1992, כבש היירו את שער הבכורה שלו במדי ספרד בהופעתו השלישית. היירו כבש את השער הרביעי בדרך לניצחונה המוחץ של ספרד 9-0 על אלבניה.
אחד משעריו החשובים של היירו במדי הנבחרת נכבש במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994. ספרד הגיעה למחזור הנעילה כשהיא במקום השלישי וזקוקה לניצחון על המוליכה דנמרק כדי להעפיל למונדיאל. בדקה ה-63 התרומם היירו היטב לכדור קרן מול יציאה של השוער הדני ונגח פנימה כדי לקבוע את תוצאת המשחק, 1:0 לספרד שהעניק לה את המקום הראשון בבית ואת הכרטיס למונדיאל 1994. הוא זומן לסגל הנבחרת לטורניר על ידי המאמן חבייר קלמנטה, ופתח בשני משחקיה הראשונים של ספרד בשלב הבתים, בהם סיימה בשוויון 2:2 עם קוריאה הדרומית ושוויון 1:1 עם גרמניה. במשחק השלישי עלה במחצית המשחק בו ניצחה ספרד 3:1 את בוליביה. במשחק שמינית הגמר מול שווייץ כבש היירו בדקה ה-15 שער מרהיב, כשקיבל כדור במרכז המגרש, עבר בין ארבעה שווייצרים ומכעשרים מטר בעט כדור שטוח מול השוער שיצא משערו, כדי לקבוע 1:0 בדרך לניצחונה של ספרד 3:0. ברבע הגמר עלה היירו מהספסל בדקה ה-65, בהפסד נבחרתו 2:1 לאיטליה.
היירו זומן על ידי קלמנטה לסגל ספרד לקראת יורו 1996 באנגליה. הוא פתח בהרכב בכל ארבעת משחקיה של ספרד בטורניר. בשלב רבע הגמר פגשה ספרד את המארחת אנגליה, והמשחק הסתיים בשוויון 0:0 בתום הארכה. היירו בעט ראשון בדו-קרב בעיטות עונשין והחמיץ בדרך להדחתה של נבחרתו עם הפסד 4:2. שנתיים אחר כך, עדיין תחת קלמנטה, זומן היירו לסגל ספרד לקראת מונדיאל 1998 בצרפת, שם פתח בכל משחקיה של ספרד בשלב הבתים. במשחק הראשון של ספרד מול ניגריה, כבש היירו בבעיטה חופשית את שער היתרון של ספרד שקבע 1:0, אך ספרד נוצחה 3:2 בסיום. לאחר שוויון 0:0 מול פרגוואי, שוב כבש היירו את שערה הראשון של נבחרתו, הפעם בפנדל, בדרך לניצחון 6:1 על בולגריה – שלא הספיק לספרד על מנת להעפיל לשמינית הגמר. היירו המשיך להיות חלק חשוב מסגל הנבחרת גם תחת חוסה אנטוניו קמאצ'ו בטורניר יורו 2000, שם שימש היירו כקפטן הנבחרת. הוא פתח עם סרט הקפטן בשני משחקיה הראשונים של ספרד בשלב הבתים, אך נפצע ולא שולב במשחק השלישי וברבע הגמר, בו הודחה ספרד על ידי צרפת.
היירו זומן כקפטן הנבחרת לטורניר מונדיאל 2002. היה זה הטורניר האחרון של היירו בנבחרת, וכבר במשחק הראשון כבש בפנדל בדרך לניצחון 3:1 על סלובניה. במשחק השני שוב כבש היירו בפנדל בניצחון 3:1 על פרגוואי, ולא שותף במשחק השלישי והאחרון בשלב הבתים. היירו חזר להרכב בשמינית הגמר מול אירלנד, וכבש את הפנדל הראשון בדו-קרב הפנדלים שבסיומו ניצחה ספרד 3:2 אחרי שוויון 1:1 בתום הארכה. משחקו האחרון בשורות הנבחרת היה בהפסד בפנדלים לקוריאה הדרומית, לאחר שכבש את הפנדל הראשון בדו-קרב. בסיום הטורניר נכלל היירו בנבחרת הטורניר, והיה לשחקן ההגנה הספרדי הראשון שעושה זאת מאז מונדיאל 1950. בתום הטורניר פרש היירו ממשחק בינלאומי לאחר 13 שנות פעילות.
בסך הכול ערך היירו 89 הופעות במדי ספרד, וכבש 29 שערים. הוא ממוקם רביעי בטבלת מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים.
ביולי 2011, לאחר ארבע שנות פעילות בהתאחדות הספרדית, חזר היירו למאלגה בה שיחק בגילאי הנוער בתפקיד המנהל הספורטיבי. על אף העונה המוצלחת של הקבוצה שהסתיימה במקום הרביעי בטבלה ובהעפלה למוקדמות ליגת האלופות, עזב היירו את התפקיד בתום עונה אחת.
הצלחתו בתפקיד המנהל הספורטיבי של ההתאחדות הספרדית הובילה את מירי רגב, שרת התרבות והספורט, לקדם את מינויו של היירו לתפקיד יועץ מיוחד לרפורמה בכדורגל הישראלי. לאחר כחצי שנה של חיפוש מתווה להשלמת הגעתו של היירו, המהלך לא צלח[2] וב-8 ביוני2016 התמנה היירו לראשונה לתפקיד מאמן ראשי, כשחתם בריאל אוביידו מליגת המשנה הספרדית[3].
ב-13 ביוני2018 מונה היירו למאמן נבחרת ספרד יומיים לפני משחקה הראשון של ספרד במונדיאל 2018, לאחר שז'ולן לופטגי פוטר בעקבות מינויו בריאל מדריד[4]. היירו עזב את תפקידו לאחר שספרד הודחה בשמינית הגמר על ידי רוסיה. הקדנציה של היירו בנבחרת ספרד הסתיימה עם מאזן של ניצחון אחד, שלוש תוצאות תיקו ויחס שערים של שבעה שערי זכות לעומת שישה שערי חובה[5].
