בית העירייה במעלה אדומיםכיכר העיר במעלה אדומים, ובה מזרקה ופסל של נשר
מַעֲלֵה אֲדֻמִּים[6] היא עיר והתנחלות השוכנת בצפון מדבר יהודה, ממזרח לירושלים. היא נקראת על שם מעלה המוזכר במקרא בשם מעלה אדומים, ועל שם מדבר אדומים המצוי באזור. היא מאופיינת בקרבתה לחיים העירוניים של ירושלים מן הצד האחד ולשטחים הפתוחים של המדבר מן הצד השני.
הרעיון להקמת עיר ממזרח לירושלים על דרך מעלה אדומים, עלה לראשונה בתוכנית אלון, תוכנית שלום שיזם יגאל אלון בסוף יולי 1967, כחודש לאחר מלחמת ששת הימים. על פי התוכנית, יסופחו לישראל בקעת הירדן וחלקם המזרחי של הרי יהודה ושומרון, שהיו מיושבים בדלילות, אזור ירושלים רבתי, ומסדרון בין ירושלים לבקעת הירדן, לאורך דרך מעלה אדומים. שם העיר שהוצע היה "יריחו עילית", והיא נועדה לחזק את הנוכחות היהודית באזור ירושלים ולאורך ציר הגישה לבקעת הירדן[7][8]. על פי תוכנית אלון הוקמה בין השנים 1967 ל-1974 שדרה כפולה של יישובים בבקעה: קו יישובים אחד שנמתח לאורך כביש הבקעה והאחר לאורך ציר שנקרא על שם תוכניתו "כביש אלון", במדרונות מזרח השומרון. חוסיין, מלך ירדן, התנגד תחילה לתוכנית, אך לאחר אירועי "ספטמבר השחור" יזמו המלך חוסיין ויגאל אלון מהלך מדיני, ולפי פרסומים בירדן הם נפגשו בתחילת 1971 כדי לדון בתוכנית השלום[9][10]. ב-15 במרץ 1972 הציג המלך חוסיין את תוכנית הפדרציה – תוכנית להקמת ישות פלסטינית עצמאית בגדה המערבית, שתהיה בפדרציה עם ירדן, "ממלכה ערבית מאוחדת"[11]. ב-24 במרץ 1972 הודיע אלון שלדעתו אין לישראל סיבה להתנגד לתוכנית הפדרציה, אך יש לקבוע עובדות בשטח, ולהקים עיר במעלה אדומים, כדי להשלים את תפרוסת היישובים על פי תוכניתו[12]. ב-26 במרץ 1972 נשאל אלון בכנסת מה חשיבותה של מעלה אדומים, והסביר:
במבואותיה המזרחיים של ירושלים משתרע מרחב מדברי. הדרך היחידה לקיים נוכחות יהודית מרשימה באזור זה הוא באמצעות התיישבות עירונית, אשר תתפרנס בחלקה מתעשייה ושירותים שיפותחו במקום וחלקה מתעסוקה בירושלים. ישוב יהודי איתן, בעל חשיבות אסטרטגית כזאת, יבטיח את ערפה של ירושלים ממזרח וישמש חוליית חיבור עם ישובי חוף ים המלח ומדבר יהודה, וים המלח מזה וישובי בקעת הירדן מזה.
ב-24 בנובמבר 1974 החליטה ממשלת ישראל השבע עשרה, בראשותו של יצחק רבין, על הקמת אזור תעשייה במקום, כחלק מתוכנית כוללת לפיתוח ירושלים, שכללה גם הקמת אזור תעשייה בענתות והקמת שיכונים במזרח ירושלים עבור האוכלוסייה הערבית של העיר. עם זאת הוחלט לא להתיר הקמת שכונת מגורים במקום, אלא רק מבנים למגורי עובדים[23]. בהחלטה תמכו 12 שרים ו-8 התנגדו[24]. ההחלטה גררה ביקורת על ההוצאה הכספית הכרוכה בהכשרת השטח והקמת המבנים, כאשר לא היו שום מפעלים שיועדו לעבור למבנים אלו[25], וביקורת שההשקעה הכספית הגבוהה היא על חשבון ערי הפיתוח[26][27]. האזור תוכנן כאזור לתעשייה כבדה הדורשת שטחים גדולים ומישוריים. את האחריות לפיתוח האזור קיבלה החברה הכלכלית לירושלים (אז חברה עירונית של עיריית ירושלים)[28], על שטח של 1,600 דונם שהוקצו לה. המקום קיבל את השם "מישור אדומים" ועד סוף 1975 הוכשר שטח של 600 דונם לטובת הקמת המפעלים הראשונים[29].
מאזור תעשייה להתנחלות
בספטמבר 1975 אושר ל"גרעין מעלה אדומים" להתיישב סמוך לשטח המתוכנן של אזור התעשייה, בגבעה שנקראת מאז "גבעת המייסדים", כ"מחנה עובדים" אך לא כיישוב קבע[30]. בדצמבר 1975 הושלמה בנייתם של מספר מבנים טרומיים ביישוב[31], אך שנה לאחר הקמתו עוד לא הוקמו מבני קבע והוא עדיין הוגדר "מחנה עובדים"[32]. באוגוסט 1977 החליטה ממשלת ישראל להקים יישוב עירוני בנקודה המרוחקת כ-4 קילומטר מאזור התעשייה, בגבעות שמעל מישור אדומים[33]. ב-5 ביולי אושרה הקמת שלב א' של העיר, לאחר שמשרד השיכון הכין תוכנית להקמת 5,000 יחידות דיור במקום[34]. זמן קצר אחר כך החלו עבודות התשתית להקמת העיר[35]. במרץ 1979 חתם מפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון בנימין בן אליעזר על צו להפיכת מעלה אדומים למועצה מקומית[36]. כראש המועצה הראשון שימש אבנר פרץ[37]. במקביל התלוננו עשרות ערבים מתושבי אבו דיס וכפרים אחרים בסביבת מעלה אדומים, שהקרקעות שהופקעו לצורך בניית העיר הן בבעלותם. תלונותיהם נדחו משום שהקרקעות הן אדמות מדינה ורק חלק מזערי מהן עובד על ידם[38].
ב-8 אוגוסט 1979 הניח שר השיכון והבינוידוד לוי את אבן הפינה לעיר החדשה[39]. העיר אוכלסה החל מספטמבר 1982[40]. רוב חברי הגרעין עברו בהדרגה למקום היישוב החדש. ב"גבעת המייסדים" נותרה ההתנחלות מישור אדומים, וסביב לה התפתח "פארק תעשיות אדומים", המהווה את אזור התעשייה של מעלה אדומים. בתחילה תוכנן להקים ועדת קבלה לתושבים שביקשו לגור בעיר, לפי המתכונת שיושמה בעיר ערד, ולתת עדיפות לעובדים באזור התעשייה מישור אדומים ולבעלי מקצועות נדרשים כגון מורים ורופאים. המטרה הייתה שהעיר לא תהפוך לפרבר שינה של ירושלים, אלא שתהיה בה פעילות כלכלית עצמאית (בפועל הדבר לא קרה ורוב תושבי העיר עובדים בירושלים)[41]. העיר תוכננה על ידי האדריכלית רחל ולדן ואת התשתית העירונית של העיר תכננה והקימה החברה הממשלתית "ערים"[42]. עם קבלת ההחלטה על הקמת יישוב עירוני ולא יישוב קהילתי כפרי התפצל "גרעין מעלה אדומים" בין קבוצה של משפרי דיור שעברה לעיר מעלה אדומים, לקבוצה של פעילי גוש אמונים שדרשו שיוקם להם יישוב קהילתי[43]. ב-20 בדצמבר 1978 החליטה ועדת השרים להתיישבות להיענות לבקשה ולהקים להם יישוב[44], על שטח של 4,600 דונם שהופקעו מתושבי הכפר ענאתא[45]. היישוב הוקם בתחילת ספטמבר 1979, ב"מבצע התיישבות", כמה ימים לפני שנקבע דיון בבג"ץ בעתירה נגד הפקעת האדמות. תחילה נקרא היישוב "מעלה אדומים ב'", אחר כך שונה שמו לכפר אדומים[46].
הכרזה כעיר
ב-1989, שש שנים לאחר אכלוס היישוב, כבר גרו בו כ-13,000 תושבים, והוחל בדיונים להעניק לו מעמד של עיר[40]. ב-1991 החליט שר הפניםאריה דרעי להכריז על מעלה אדומים כעיר[47]. ראש העירייה הראשון היה עמוס טרטמן (שבאותה עת כבר היה בתפקיד כראש המועצה המקומית)[48]. החל מסוף שנת 1989 כיהן בני כשריאל כממלא מקום ראש המועצה ובשנת 1992 החל לכהן כראש העירייה, עם פרישת טרטמן מהתפקיד. החל מאוקטובר 1994 כיהן כשריאל כראש העיר הנבחר במשך חמש כהונות רצופות במסגרת רשימה עצמאית.
במסגרת השיחות על הסדר הקבע הישראלי-פלסטיני בשנת 2000, הגיעו הצדדים להסכמה כי מעלה אדומים תסופח ותיכלל בשטח מדינת ישראל, בנוסף לגושי התנחלות האחרים, בהם אריאל וגוש עציון[49].
במשך השנים הוצעו מספר הצעות לחבר את מעלה אדומים לירושלים באמצעות בנייה ישראלית בשטח E-1 ("מבשרת אדומים"). לטענת הפלסטינים ותנועות כגון שלום עכשיו, מטרת הבנייה בשטח E1 היא ליצור חיץ בין השומרון ובין יהודה, שנועדה לסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית בעלת רצף טריטוריאלי. באיזור הוקם ב2008 מטה מחוז ש"י של משטרת ישראל.
במסגרת השיחות על הסדר הקבע הישראלי-פלסטיני בשנת 2000, הגיעו הצדדים להסכמה כי מעלה אדומים תסופח ותיכלל בשטח מדינת ישראל, בנוסף לגושי התנחלות האחרים, בהם אריאל וגוש עציון. תוואֵי גדר ההפרדה, על פי החלטות הממשלה, כללו את העיר בתוכם, אך בפועל בשל לחצים אמריקאיים ועתירות לבג"ץ, התוואי לא הוצא אל הפועל, וה"פרצה" באזור הגדר במזרח ירושלים נסתמה והותירה את מעלה אדומים מחוץ לגדר[50]. ממחלף הזיתים מזרחה בחלקו הדרומי של הכביש לעבר מעלה אדומים הוצבה גדר תלתליות תלת-קומתית מקוטעת, ובחלקו הצפוני לא נסללה כל גדר.
"כיכר יהלום" - שכונת כיכר יהלום היא אחת השכונות הראשונות שנבנו בעיר ומהווה בעצם את "מרכז העיר", השכונה מתאפיינת במרכז מסחרי פתוח הגדול בעיר, מתחת לשלוש קומות מגורים וכן מאכלסת את היכל התרבות המכרזי של העיר, הקונסרבטוריון והספרייה העירונית
"הנחלים" – ובה הרחוב הראשי "הנחלים", ורחובות הנושאים שמות נחלים מאזור מדבר יהודה, בסדר אלפביתי, מא' ועד י', מסמטת נחל אוג ועד סמטת נחל יעלים. בשכונה זו נבנה בית הכנסת הראשון בעיר "אור התורה".
"אבני החושן" – ובה הרחוב הראשי "אבני החושן" ורחובות הנושאים את שמות 9 מתוך 12 אבני החושן, כגון אודם, ברקת ופיטדה.
"מצפה נבו" – בעלת שני רחובות: "מצפה נבו", ו"הגילגל". השכונה היא בעלת אופי דתי ונמצאת בה "ישיבת ההסדר ברכת משה" (בשכונה ממוקמת גם ישיבה תיכונית).
"מגדים" – ידועה גם כשכונת 03 עוד מתקופת התכנון של השכונה מאחר שזה היה שמו של אתר הבנייה. רחובותיה נושאים שמות ביטויים משיר השירים, כגון עת הזמיר ובת נדיב. שמו של הרחוב הראשי בשכונה זו הוא פרי מגדים.
"צמח השדה" – ידועה גם כשכונת 06 עוד מתקופת התכנון של השכונה מאחר שזה היה שמו של אתר הבנייה. בעלת רחובות הנושאים שמות צמחים, כגון המרווה והערבה. שמו של הרחוב הראשי בשכונה זו הוא צמח השדה.
"נופי הסלע" – ידועה גם כשכונת 07 עוד מתקופת התכנון של השכונה מאחר שזה היה שמו של אתר הבנייה. בעלת רחובות הנושאים שמות סלעים, כגון הרכס, הצור, הקירטון והאבן. שמו של הרחוב הראשי בשכונה זו הוא נופי סלע. זוהי השכונה הגדולה בעיר. האכלוס בה החל בשנת 2000.
"כלי שיר" – בעלת רחובות הנושאים שמות של כלי נגינהתנ"כיים, כגון הנבל, העוגב והשופר.
"משואה" – ובה הרחוב הראשי נתיב משואה. נושאת שמות של הרים כגון הר סרטבה והר גדור.
"המיצדים" – בעלת רחובות הנושאים שמות של מצודות גדולות: הורקניה והרודיון, ושמו של הרחוב הראשי הוא המיצדים. ידועה ברמת חיים גבוהה. שכונת וילות וקוטג'ים.
"מישור אדומים" – אזור התעשייה הממוקם כ-2 ק"מ ממזרח ליישוב. בסמוך לאזור התעשייה ממוקמת שכונת גבעת המייסדים שהיא השכונה הראשונה במעלה אדומים.
את התחבורה הציבורית בתוך העיר וממנה אל ירושלים משרתת חברת אגד תעבורה החל מ-2013, במקום חברת אגד שפעלה עד אז. בנוסף, קיים שירות בינעירוני של אגד לתל אביב ובאר שבע, וכן קו ישיר של תנופה לאריאל. בכביש 1 בסמוך למעלה אדומים, עוברים קווי תחבורה גם לאילת, ים המלח והיישובים בסביבה, בית שאן, בקעת הירדן וטבריה.
קניון אדומים נפתח בשנת 1999 וממוקם בכניסה לעיר סמוך לעירייה, והוא הקניון הראשי בגוש אדומים.
מוזיאון משה קסטל נפתח לקהל מבקרים בשנת 2010 ברחוב המוזיאון שבשכונת כלי שיר. במוזיאון, שתכנן האדריכל דוד רזניק, נמצאות עבודותיו של הצייר משה קסטל מכל תקופת יצירתו.
היכל תרבות בעיר שהוקם בשנת 2015.
קניון של "קרסו אחזקות" בשכונת נופי הסלע שהוקם בשנת 2018.
במעלה אדומים שורר אקלים צחיח למחצה, החורף קר וגשום והקיץ חם ויבש,
כיוון שהעיר נמצאת בצפון מדבר יהודה כמויות הגשם לא גדולות, ולעיתים רחוקות יורד אף שלג בעיר.
