בתקופת כהונת הממשלה נעשו ניסיונות להגיע לפתרון מדיני של הסכסוך בין ישראל למצרים. מזכיר המדינה האמריקני, ויליאם רוג'רס, ערך מסעות דילוגים בניסיון לגבש פשרה בקוורטט בינלאומי שכלל את ארצות הברית, בריטניה, צרפת ורוסיה.
בזירה הפנימית הייתה התחושה שכהונתה של גולדה מאיר התאפיינה בשמרנות ובחוסר תשומת לב לשכבות המצוקה. זכורה אמירתה, בעקבות פגישה שקיימה עם אנשי תנועת הפנתרים השחורים: "הם לא נחמדים" (13 באפריל1971). היא עצמה העלתה על נס פרויקטים שקידמה לרווחת תושבי עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה. הממשלה נקטה במדיניות רווחה מובהקת: בפברואר 1971 הקימה מאיר את "ועדת ראש הממשלה לטיפול בילדים ובני נוער במצוקה", ונעשו צעדים רבים לצורך צמצום הפערים, כולל קצבאות אוניברסליות. ההוצאה על שירותי רווחה גדלה.
בהקשר הפלסטיני זכורה אמירתה "אין עם פלסטיני". מאיר התירה הקמת התנחלויות באזור חברון אחרי התלבטות ממושכת. ההתנחלות הראשונה שהוקמה הייתה קריית ארבע.
בעקבות אימוץ הממשלה את יוזמת רוג'רס השנייה, אשר הכילה בחובה את עקרונותיה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242, התפטרו שרי גח"ל ב-6 באוגוסט1970.
בתחילת שנות השבעים החלו ארגוני הטרור הפלסטינים, בראשות אש"ף, בהפעלת גל טרור כנגד ישראל וכנגד מטרות יהודיות בחו"ל.
כשלושה ימים לפני יום הכיפורים ביקר שר הביטחון, משה דיין, ברמת הגולן ואיים כי צה"ל יגיב בחריפות על כל ניסיון לתקוף את ישראל. באמ"ן הסבירו את הפעילות הסורית בגבול עם ישראל כתגובה להפלת 13 מטוסי מיג חודש קודם לכן. למרות זאת, כיום לפני המלחמה העריך אמ"ן כי הסבירות למלחמה נמוכה.
את טעותה הגדולה ביותר, שעליה "לא הייתה לה נחמה", ראתה גולדה מאיר בהחלטתה שלא לקרוא לגיוס מילואים כללי בערב יום כיפור, זאת, בהסתמך על חוות דעתם של אנשי ביטחון מובהקים כמשה דיין וכחיים בר-לב. המילואים גויסו לבסוף ביום כיפור עצמו, שעות לפני המלחמה, בהחלטה שלה שהתקבלה כנגד דעתו של דיין, שחשש שהעולם יראה זאת כהתגרות וכתוקפנות, ובתמיכת הרמטכ"ל דוד אלעזר. הכורח להכריע בין שתי דעות מנוגדות של אנשי ביטחון בשעה הגורלית הבעית אותה, אולם, בדיעבד, הייתה החלטת זו אחת ההחלטות הנכונות והחשובות ביותר שהתקבלו במהלך המלחמה. מנגד סירבה להצעתו של הרמטכ"ל להנחית מכה מקדימה מחשש שזו תמנע הגעת עזרה בינלאומית במהלך המלחמה.
חרף המכה הקשה שספגה ישראל בתחילת ימי הקרבות, תוצאותיה של המלחמה היוו הישג לצה"ל, שמנקודת פתיחה קשה ביותר הכריע לחלוטין את אויביו, ובערוב היום האחרון של הקרבות מצאו עצמם חייליו כ-35 ק"מ מדמשק, בירת סוריה ו-101 ק"מ מקהיר, בירת מצרים, כשבין כוחות צה"ל לעיר הגדולה במזרח התיכון לא חוצצים כוחות מצריים. אולם, מבחינה פוליטית, היוותה המלחמה הישג למדיניותה של מצרים, שרצתה לשבור את התעקשותה של ממשלת ישראל שלא לדון בגורל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים וכן חפצה לפגוע ככל האפשר בחיילי צה"ל.
המלחמה הכשירה את הקרקע להסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו שנים אחדות לאחריה, ובמסגרתם נסוגה ישראל מחצי האי סיני שנכבש מידי מצרים במלחמת ששת הימים, וזאת בתמורה להסכם שלום בין ישראל למצרים. זו הייתה מטרתה של מצרים מלכתחילה, טען נשיאה אנואר סאדאת, שהושגה חרף הכישלון הצבאי - רוב מטרותיה הצבאיות של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו, ומפלתו של צבא סוריה, אחרי המפנה בלחימה ברמה, הייתה קשה עוד יותר.
יש האומרים כי מלחמת יום הכיפורים הייתה יכולה להימנע. טיעון זה מתבסס על העובדה שבשנים שלפני המלחמה, דחתה ממשלת ישראל כמה ניסיונות תיווך שהתבססו על נסיגה מסיני תמורת הסדר מדיני, כולל יוזמות מדיניות של נשיא מצרים עצמו, אנואר סאדאת.
בעקבות המלחמה, נדחה מועד הבחירות לכנסת השמינית, ובתום תקופת כהונת הכנסת המשיכה הממשלה לכהן כממשלת מעבר עד לבחירות.
הממשלה מנתה עם כינונה 24 שרים, שניים יותר מהממשלה הארבע עשרה, בעקבות הגדלת הייצוג של גח"ל משניים לשישה שרים והקטנת הייצוג של המערך מ-16 ל-14 שרים. בעקבות פרישת שרי גח"ל ירד מספר השרים ל-18. התפטרותו של יעקב שמשון שפירא, בסוף אוקטובר 1973, הביאה את מספר השרים ל-17.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
_-_Labor_Party_Convention_(1)_(cropped).jpg)
.jpg)
.jpg)
_(cropped).jpg)
.jpg)
_-_Soccer_Player_Yehoshua_Glazer_Receiving_Medal_(Zevulon_Hammer).jpg)
.jpg)
