אנואר סאדאת

מוחמד אנואר סאדאת
محمد أنور السادات
סאדאת ב-1978
סאדאת ב-1978
לידה 25 בדצמבר 1918
מצרים (1805-1922)מצרים (1805-1922) מית אבו אל-כום (אנ'), מצרים
נרצח 6 באוקטובר 1981 (בגיל 62)
מצרים (1972-1984)מצרים (1972-1984) קהיר, מצרים
שם מלא מוחמד אנוור א-סַּאדַאת
מדינה סולטנות מצרים, הרפובליקה הערבית המאוחדת, רפובליקת מצרים, ממלכת מצרים, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מצריםמצרים קהיר, מצרים
השכלה האקדמיה הצבאית המצרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הלאומית דמוקרטית
בת זוג ג'יהאן סאדאת
www.anwarsadat.org
נשיא מצרים ה־3
28 בספטמבר 1970 – 6 באוקטובר 1981
(11 שנים)
סגן נשיא מצרים חוסני מובארכ
אירועים בתקופתו מלחמת יום הכיפורים, חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוחמד אנואר א-סַּאדַאת (בערבית: محمد أنور السادات, תעתיק מדויק: מֻחַמַּד אַנְוַּר אלסַאדַאת; 25 בדצמבר 1918 – 6 באוקטובר 1981) היה נשיא מצרים בשנים 1970–1981. יזם את מלחמת יום הכיפורים ביחד עם סוריה נגד ישראל ב-1973. ב-1977 ערך ביקור היסטורי בישראל, שהוביל לחתימת הסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום בין ישראל למצרים – הסכם השלום הראשון בין ישראל לבין מדינה שגובלת בה. על מאמציו להשגת הסכם זה זכה (יחד עם מנחם בגין) בפרס נובל לשלום לשנת 1978. נרצח בהתנקשות בידי אנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי.

תחילת דרכו

סאדאת נולד בכפר מית אבו אל-כום שבדלתת הנילוס, לאב ממוצא מצרי-ערבי ואם ממוצא סודאני. הוא למד באקדמיה הצבאית (1938). במלחמת העולם השנייה נמנה סאדאת עם חבריה של מחתרת אנטי־בריטית שהאמינה כי גרמניה הנאצית יכולה לסייע במאבקם נגד הבריטים. הוא נעצר על ידי הבריטים ונאסר למשך שלוש שנים. בינואר 1946 נעצר שוב, בידי ממשלת מצרים, בחשד שהיה מעורב ברצח שר האוצר אמין עות'מאן, אך זוכה בסוף 1948 מחוסר הוכחות, והוחזר לצבא.

סאדאת נמנה עם חבורת "הקצינים החופשיים" שהשתתפו במהפכת הקצינים החופשיים שהורידה מהשלטון את המלך פארוק בשנת 1952 והיה איש הקשר בין קבוצת הקצינים לבין תנועת האחים המוסלמים. בשנת 1957 הפך סאדאת למזכ"ל האיחוד הלאומי – המפלגה הממלכתית היחידה במצרים. בשנים 1959–1969 שימש בתפקיד יו"ר האספה הלאומית. בתפקיד זה שימש גם במלחמת ששת הימים שתוצאותיה הקשות עבור ארצו היוו אבן דרך בתפיסתו המדינית כפי שהעיד: "הוכיתי בתדהמה מוחלטת מהתבוסה שלנו... לא חדלתי מלחיות אותה יומם וליל".[1] ב-1969, לאחר שמילא שורת תפקידים בממשלה, נבחר לסגנו של הנשיא גמאל עבד אל נאצר. הוא שימש כנציג ראשי של מצרים בארגונים אסלאמיים ובוועידותיהם, וכן קישר בין מצרים למדינות האסלאם. לאחר שנאצר מת ב-1970, ירש סאדאת את מקומו כנשיא, לאחר שמועמדותו אושרה במשאל עם (משאל עם נוסף נערך בשנת 1976). עלייתו לשלטון לוותה בישראל בזלזול, בעיקר בשל חוסר הכריזמה שלו ביחס לנאצר, וכן היותו בן כפר קטן חסר השכלה פורמלית מרשימה.[2]

תקופת שלטונו של סאדאת במצרים

סאדאת מבקר בבסיס הצבאי אנדרוז, ינואר 1980

סאדאת נחשב בתחילה לשליט של פשרה בין הפלגים בראשות מפלגת השלטון המצרית, אולם עד מהרה הדגים את מנהיגותו ומדיניותו התקיפה כאשר בחודש מאי 1971 העמיד את יריביו, אנשי הסיעה השמאלנית והנאצריסטים הוותיקים, למשפט בטענה שקשרו קשר ובאשמות שחיתות. הנאשמים נידונו למאסר עולם או הוגלו.[2]

בשנת 1975 התיר סאדאת את התגבשותם של "זרמים" מאורגנים בתוך מפלגת השלטון, והחל מסוף שנת 1976 הותרה פעילותן של מפלגות ממוסדות במצרים. תחילה כונו צעדים אלו "מהפכה מתקנת", ונעשו בשם הנאצריזם ומהפכת 1952; אולם עם הזמן הותר למתוח ביקורת גלויה על משטרו של נאצר, ורבים מ"פשעיו" נחשפו. ב-1978 ייסד סאדאת מפלגה ממלכתית חדשה: המפלגה הלאומית-דמוקרטית, שלתוכה מוזגה למעשה המפלגה הקודמת – האיחוד הערבי הסוציאליסטי.

סאדאת נקט מדיניות כפולה כלפי האסלאם במצרים. מצד אחד, ארגוני מחתרת אסלאמיים-פונדמנטליסטים נקטו צעדי התנגדות מאורגנת ואף טרור, בעיקר משנת 1977, והממשל פעל נגדם ביד קשה. אולם במקביל פעל סאדאת להאדרת האסלאם בחברה המצרית ולהשתתת החוקה והמשפט המצריים על השריעה.

מדיניותו הכלכלית

ערך מורחב – אנפתאח

סאדאת הנהיג ליברליזציה במשק שהיה ריכוזי עד אז, ופתח את מצרים להשקעות חוץ, בעיקר מהמערב, וליוזמה חופשית ברוח הקפיטליזם; בתוך כך צמצם את המשק הממלכתי והחזיר חלק מהרכוש המולאם לבעליו הקודמים.

משטרו של סאדאת הצמיח שכבה של מתעשרים חדשים ופשתה בו שחיתות רבה, שעה שמצבם של המוני העם נותר דל כשהיה. מדי פעם נערכו הפגנות נגד המשטר, וכמה פעמים אף פרצו מהומות (ינואר 1972, פברואר 1977). הממשל דיכא את המהומות, אף שנכנע לחלק מן התביעות בדבר שכר ומחירים, ובמקביל ערך "טיהורים" בחוגי השמאל.

יחסי חוץ

מדיניות הליברליזציה אכן קירבה את מצרים למערב, ובייחוד לארצות הברית, והחלישה את זיקתה לברית המועצות. במאי 1971 חתם סאדאת על חוזה ידידות עם ברית המועצות, אולם חוזה זה נועד לעצור את הידרדרות היחסים, ולא היה בו משום אישור לברית יציבה. ביולי 1972 גירש את אלפי היועצים הצבאיים הסובייטיים, וברית המועצות קיבלה את הדין.

מלחמת יום הכיפורים

סאדאת ב"מרכז 10" עם המטה הכללי המצרי במלחמה
ערך מורחב – מלחמת יום הכיפורים

בריאיון שנתן בדצמבר 1970 הביע סאדאת נכונות להכיר בזכויותיה של ישראל כמדינה עצמאית, בתמורה לנסיגת ישראל מכל השטחים המצריים שכבשה במלחמת ששת הימים.[3] בפברואר 1971, חודשים אחדים לאחר הפסקת האש ששמה קץ למלחמת ההתשה עם ישראל, הגיש סאדאת לשליח האו"ם גונאר יארינג את תנאי השלום המצריים.[4] המצרים דרשו ראשית שישראל תתחייב לנסיגה מלאה מסיני ומעזה ולהשגת פתרון צודק לפליטים הפלסטינים. אחר כך ייפתח משא ומתן לשלום. הסכם שלום יושג רק לאחר התחייבות לנסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שנכבשו ב-1967 לקווי יוני 1967.[5] הייתה זו הפעם הראשונה בה הצהיר נשיא מצרים כי הוא מוכן להכיר בישראל ולהגיע עמה לשלום. הדרישות המצריות הרעו את מצב ישראל אפילו יחסית למצב שהיה לפני יוני 67. בין היתר דרשו המצרים ששליחים סובייטים ישתתפו בכו"ח האו"ם ושהאזורים המפורזים יהיו בעומק שווה משני צידי הגבול. ממשלת ישראל (בראשות גולדה מאיר, משה דיין ואבא אבן) הסכימה בתגובה לפתיחת משא ומתן ללא תנאים מוקדמים אך מבלי להתחייב על הגבולות הסופיים. הפער בין הצדדים היה גדול מדי, והביא את גונאר יארינג לנטוש את מאמץ התיווך. יוזמות תיווך נוספות בין ישראל למצרים קיבלו היענות מעטה מסאדאת וממשלתו.[6] אשתו של אנואר סאדאת, ג׳יהאן, אמרה שנים לאחר מכן שבעלה לא היה יכול להסכים להסכם שלום עם ישראל לפני מלחמת יום כיפור, שכן האווירה הציבורית במצרים לאחר התבוסה של מלחמת ששת הימים לא איפשרה זאת. מנגד בצד הישראלי היה חוסר רצון לוותר על ההישגים של מלחמת ששת הימים, כהצהרת שר הביטחון, משה דיין: "טוב שארם א-שייח בלי שלום, משלום בלי שארם א-שייח". למרות זאת, כאשר קיסינג'ר הציע למצרים ולישראל תוכנית שלום ב-1973, כחצי שנה לפני מלחמת יום הכיפורים, שלפיה ישראל תכיר בריבונות מצרית על כל סיני, כאשר תהיה נוכחות ביטחונית ישראלית במספר נקודות בסיני, גולדה הסכימה לתוכנית בעוד שסאדאת לא השיב ולאחר מספר חודשים פתח במלחמת יום הכיפורים.[7][8]

ביוני 1971 הבטיח סאדאת "קרב פראי ואכזרי, שבו נסכים להקריב מיליון קרבנות". סאדאת היה נחוש לבצע מהלך צבאי להחזרת השטחים, הצליח לשכנע את הסורים להשתתף ביוזמה, ופעל להתעצמות צבא מצרים.[9] הוא הורה למפקדי צבאו להכין תוכניות אופרטיביות לכיבוש סיני ("גרניט"[א]) או לפחות להניע מהלך צבאי מאסיבי בחלק מסיני, שיזעזע את ישראל.

מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר תיאר כך את מטרת המלחמה בעיני סאדאת אשר יזם אותה: "איש לא הבין בתחילה שסאדאת לא כיוון לניצחון, אלא לשינוי בשיווי המשקל במשא ומתן שרצה לפתוח בו. הוא העריך שהלם המלחמה יאפשר לשני הצדדים, ישראל ומצרים כאחת, להראות גמישות שלא הייתה אפשרית כל עוד ישראל ראתה את עצמה עליונה מבחינה צבאית, בעוד מצרים הייתה משותקת בביזוי לאומי".[11]

מלחמת יום הכיפורים נגד ישראל באה על ישראל בהפתעה, בזכות מאמץ מצרי להסוואתה ועקב כישלון "הקונספציה" הישראלית שגרסה כי אין סיכוי שמצרים תפתח במלחמה כוללת, לאחר שצה"ל הפגין את עליונותו במלחמת ששת הימים. מטרתו של סאדאת במלחמה זו, שהחלה במבצע בדר, לא הייתה ניצחון מוחץ, אלא השגת מטרות צבאיות מוגבלות ופגיעה בישראל, שתביא להפשרת הקיפאון המדיני הממושך, וכן תשקם את המוניטין של מצרים לאחר תבוסתה במלחמת ששת הימים. מבחינה זאת תוצאות המלחמה היוו הישג למצרים, על אף שמבחינה צבאית, רוב מטרותיה של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו.

הסכם השלום עם ישראל

ערך מורחב – הסכם השלום בין ישראל למצרים

הביקור בישראל ותהליך השלום

לחצו כדי להקטין חזרה
אנואר סאדאתג'ימי קרטרמנחם בגין
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
בקמפ דייוויד עם הנשיא קרטר וראש הממשלה, מנחם בגין


ערך מורחב – ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל
סאדאת ובגין מתקבלים בתשואות בקונגרס האמריקאי, בעת ההכרזה על תוצאות הסכמי קמפ דייוויד, ספטמבר 1978

שנים ספורות לאחר המלחמה החלו גישושים בין ישראל למצרים על הסכם שלום. סאדאת הפתיע, כשהצהיר כי על מנת להשיג שלום, הוא מוכן אף להגיע לביקור בישראל. ראש הממשלה מנחם בגין קיבל את הצעתו, והזמין את סאדאת לביקור רשמי בישראל.

הביקור עצמו כמעט ולא יצא אל הפועל. בערב 18 בנובמבר, איתר המודיעין הישראלי תנועת כוחות מצריים בגדה המזרחית של תעלת סואץ, שמצרים החזירה לרשותה במלחמת יום הכיפורים. בהתייעצות שכונסה, המליץ יגאל ידין (אז סגן ראש הממשלה) שלא לקחת סיכון ולגייס מילואים – צעד שהיה מוביל, מטבע הדברים, למתיחות רבה ולביטול הביקור – אך בגין דחה את המלצתו.

ב-19 בנובמבר 1977 נחת סאדאת בנמל התעופה בן-גוריון ובכך היה למנהיג הערבי הראשון שבא לביקור בישראל, ופתח תקופה חדשה בהיסטוריה של המזרח התיכון. מיליוני אנשים ברחבי העולם צפו ברגע ירידתו של סאדאת מהמטוס, לצלילי תרועת חצוצרות ורעש תותחים. סאדאת שהה בביקורו זה שני לילות בישראל, נאם בכנסת ונפגש עם כל סיעות הבית. הציבור בישראל קיבל אותו בהתלהבות ובכבוד של מלכים. כשחזר במטוסו ליוו אותו שני מטוסים של חיל האוויר הישראלי בדרכו חזרה למצרים.[12] בשל ביקורו זה זכה סאדאת להיבחר כאיש השנה של המגזין טיים באותה השנה.

באמצעות הביקור פתח סאדאת דרך לתהליך של שלום עם ישראל, ששיאו היה בחתימת ההסכם ב-26 במרץ 1979. במעמד החתימה שהתקיים בקמפ דייוויד סעדו סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין בארוחת ערב ממלכתית שאירח נשיא ארצות הברית ג׳ימי קרטר. על הסכמי קמפ דייוויד שסללו את הדרך להסכם השלום זכה יחד עם מנחם בגין, שותפו הישראלי לתהליך, בפרס נובל לשלום.

מניעי סאדאת בתהליך

יש הרואים את מסעו של סאדאת לישראל כהמשך ישיר ומחושב של מלחמת יום הכיפורים, שבעיני העם המצרי הייתה ניצחון ותיקון עלבון התבוסה של מלחמת ששת הימים. אם לפי הכלל של פון קלאוזביץ "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים", הרי שאפשר לראות בצעדו הנועז של סאדאת צעד מחושב שמהווה המשך ישיר למלחמה. חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא בדבריו של סאדאת עצמו, שהיה מודע לביקורת הקשה על ההסכם בתוך ישראל, ואמר: "מנחם המסכן, יש לו בעיות; אחרי הכול אני קיבלתי את סיני ואת הנפט. ומה קיבל מנחם? פיסת נייר".[13]

כמו כן, נבע צעדו של סאדאת ממשבר כלכלי חמור במצרים, שדרש סיוע כספי דחוף ובכמות גדולה מארצות הברית.[14]

מטרתו של סאדאת הייתה להחזיר למצרים את חצי האי סיני בכל מחיר, ולשם כך הוא שיחק בין האופציות של מלחמה ומדיניות שלום. ביקורו של סאדאת החל להתגבש מבחינה מעשית כאשר התמנה משה דיין כשר חוץ בממשלת בגין, לאחר המהפך. דיין יצא בתחפושת למרוקו לפגוש שם את שליחו של סאדאת, חסן תוהאמי. לפי עדויות שונות כבר אז נתן דיין לסאדאת להבין כי חצי האי סיני יובטח לו בשלמותו. אלמלא הבטחה כזאת יש להניח שסאדאת לא היה מגיע לירושלים. בניגוד לדעה זו טוען העיתונאי דן פתיר, שסרק לדבריו את כל התכתובת בנושא, כי לא הושגו שום הסכמות בפגישת דיין–תוהאמי ולא ניתנה שום הבטחה לסאדאת.

מניע נוסף של סאדאת היה רצונו להתקרב למערב על חשבון ברית המועצות. כתוצאה מההסכם הפכה מצרים להיות בת ברית של ארצות הברית וזכתה בסיוע צבאי ואזרחי בשווי מיליארדי דולרים.

תוצאות הסכם השלום

ההסכם התקבל בזעם ברוב מדינות ערב, ומצרים ספגה גינויים ונודתה בעולם הערבי. גם בתוך מצרים עצמה התעוררה התנגדות, והתפתחה מחתרת הג'יהאד האסלאמי. סאדאת נלחם במחתרת זו וב-1981 עצר 1,600 פעילים שלה.

רצח סאדאת

ערך מורחב – רצח אנואר סאדאת
בגין בקהיר אחרי רצח סאדאת, עם האלמנה ג'יהן. צילם: נינו הרמן, 1981.
קבר אנוואר סאדאת באנדרטת החייל האלמוני

ב-6 באוקטובר 1981, בעת שצפה במצעד הניצחון השנתי לציון חגיגת מבצע בדר בראשית מלחמת יום כיפור, נרצח סאדאת על ידי אנשי הג'יהאד המצרי ("הג'יהאד החדש"), שהשתתפו במצעד כשהם לובשים מדי צבא. כשהגיעו לבימת הכבוד קפצו מן המשאית הצבאית שבה נסעו, והתנפלו ביריות על בימת הכבוד. סאדאת נהרג, וסגנו חוסני מובארכ, שישב גם הוא על בימת המצעד, הספיק להימלט, ניצל ויירש את מקומו של סאדאת בהנהגת מצרים. הסיבה לרצח הייתה פתווה (פסק הלכה מוסלמי) שהוציא השיח המצרי עומאר עבד א-רחמאן, בה סאדאת הוגדר ככופר על שסירב להסכים שהשריעה (ההלכה המוסלמית) תהיה בסיס לחוקי מצרים.[15]

בהלוויית סאדאת השתתפו נציגי מדינות רבות, ביניהם גם מנחם בגין ושלושה מנשיאי ארצות הברית לשעבר. אולם, מקרב חברות הליגה הערבית שלחו רק סומליה, עומאן וסודאן נציגים. ג'עפר נומיירי, נשיא סודאן, היה מנהיג המדינה הערבי היחיד שהשתתף בהלוויה.

בעיתונות הישראלית, סיקור מותו של סאדאת שיקף נימה של צער עמוק ואף תחושות אכזבה ואחריות על כך שדווקא המנהיג שבחר להושיט יד לישראל ולשבור את מעגל הדמים והשנאה שילם על כך בחייו. לא בכדי הוצג סאדאת לאחר הירצחו כידיד אמת של העם היהודי וכסמל של חתירה לשלום.[16]

איראן, שניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם מצרים בעקבות הסכם השלום עם ישראל, קראה בשנות השמונים רחוב על שמו של המתנקש בסאדאת, ח'אלד אל-אסלאמבולי, אך בשנות האלפיים שינתה שוב את שמו ל"רחוב האינתיפאדה הפלסטינית".[17]

ספריו

סאדאת פרסם שני ספרי זיכרונות והגיגים: "המהפכה על גדות הנילוס" (1957) ו"חיפוש אחר זהות" (1978; בעברית: "סיפור חיי").

הנצחה

בשנת 1984 העניק לו נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, את "מדליית החירות הנשיאותית". ב-2019 הוענקה לו מדליית הזהב של הקונגרס.[18]

העיר המצרית מדינת א-סאדאת קרויה על שמו.

הנצחה בישראל

סאדאת הונצח במספר מקומות בישראל, והוא אחד המנהיגים הערביים היחידים שזכו לכבוד כזה. בין השאר: רחוב על שמו בשכונת "נווה שלום" בלוד, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, וכיכר אל סאדאת ברמת בגין שבחיפה.[19]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אנואר סאדאת
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנואר סאדאת

ביאורים

  1. ^ בזכרונותיו של יאקושב ששירת מטעם ברית המועצות כמתורגמן זוהי התוכנית "גרניט-2" שנבנתה על ידי היועצים הסובייטיים. שם המבצע שניתן על ידי המצרים היה "מסגדים גבוהים".[10]

הערות שוליים

  1. ^ אנואר סאדאת, תרגום: אהרון אמיר, סיפור חיי, עידנים/ידיעות אחרונות, 1978, עמ' 142
  2. ^ 1 2 אורי נאמן, דוד ארבל, הכרעות גבוליות : ארץ ישראל - מחלוקה לחלוקה, תל אביב: ידיעות ספרים, 2011, עמ' 81
  3. ^ מצרים לעולם לא תסכים ליחסים דיפלומאטיים תקינים עם ישראל, מעריב, 28 בדצמבר 1970
  4. ^ עבודת מחקר על יארינג (אנגלית), עמ' 109
  5. ^ אתר האו"ם, REPORT OF THE SECRETARY-GENERAL UNDER SECURITY COUNCIL RESOLUTION 331 (1973) OF 20 APRIL 1973 ANNEXES III and IV
  6. ^ זהר לבקוביץ, גולדה לא החמיצה הזדמנות, 15 ביוני 2003.
  7. ^ האתר להנצחת זכרה של גולדה מאיר, דברי שמחה דיניץ, המצטט מספרו של יצחק רבין "פנקס שירות" עמ' 389–390
  8. ^ אתר למנויים בלבד אמיר אורן, הנרי קיסינג'ר: "אתם יודעים שהצלנו אתכם ב-73', נכון?", באתר הארץ, 4 באוקטובר 2013
  9. ^ ר"מ, "פעם כאשר מותר יהיה לספר..." – המוסד ומלחמת יום הכיפורים, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – מחלקת ההיסטוריה, 2023, עמ' 24–47
  10. ^ ויקטור יאקושב "אנו התורגמנים מנילוס וולגה"
  11. ^ הנרי קיסינג'ר, משבר: ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום הכיפורים וביציאה מוויטנאם, ירושלים: שלם, תשס"ה, עמוד 7
  12. ^ סרטונים ביקור סאדאת בכנסת, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1977
  13. ^ מתוך ריאיון בניו-יורק טיימס, אוקטובר 1980. מצוטט אצל יאיר שפרינצק, דבר ימי הכנסת
  14. ^ על הקשר בין משברים תקופתיים כאלה במצרים למדיניות החוץ שלה, ראה בספרו של אילן אסיה, 'תסמונת דיין'.
  15. ^ מעריב 11.12.1998, משה ששון, התהליך המדיני בפרספקטיבה היסטורית
  16. ^ ברק בר-זוהר, בנפול אויבך: סיקור מותם של נשיאים מצרים בעיתונים ובאתרי חדשות ישראליים, קשר 58, עמ' 59–82
  17. ^ רועי נחמיאס, משפחת סאדאת זועמת: סרט איראני מציגו כבוגד, באתר ynet, 6 ביולי 2008
  18. ^ מדליית הזהב תוענק לנשיא המצרי שחתם על הסכם שלום עם ישראל, במלאת 100 שנה להולדתו., באתר ערוץ 7, 1202 בפברואר 2017
  19. ^ טקס בכיכר אל סאדאת, קטע ווידאו בפייסבוק


שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953)
נשיאי מצרים המודרנית מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)
זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)
ראשי ממשלת מצרים
ח'דיוות מצרים נובהר פאשא (1878–1879) • אסמאעיל פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוחמד שריף פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוסטפא ריאד פאשה (1879–1881) • מוחמד שריף פאשא (1881–1882) • מחמוד סאמי אל-בארודי (1882) • ראע'ב פאשא (1882) • אחמד עוראבי (1882) • מוחמד שריף פאשא (1882–1884) • נובהר פאשא (1884–1888) • מוסטפא ריאד פאשה (1888–1891) • מוסטפא פהמי פאשא (1891–1893) • חוסין פאחרי פאשא (1893) • מוסטפא ריאד פאשה (1893–1894) • נובהר פאשא (1894–1895) • מוסטפא פהמי פאשא (1895–1908) • בוטרוס ראלי (1908–1910) • מוחמד סעיד פאשא (ראש ממשלה) (1910–1914) • חוסיין רושדי פאשא (1914)
סולטנות מצרים חוסיין רושדי פאשא (1914–1919) • מוחמד סעיד פאשא (1919) • יוסף ווהבה (1919–1920) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1920–1921) • עדלי יאקון פאשא (1921–1922)
ממלכת מצרים עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1922) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1922–1923) • יחיא איברהים פאשא (1923–1924) • סעד זע'לול (1924) • אחמד זוהיר פאשא (1924–1926) • עדלי יאקון פאשא (1926–1927) • עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1927–1928) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1928) • מוחמד מחמוד פאשא (1928–1929) • עדלי יאקון פאשא (1929–1930) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1930) • איסמעיל סידקי (1930–1933) • עבד-אל פתח יחיא פאשא (1933–1934) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1934–1936) • עלי מאהר (1936) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1936–1937) • מוחמד מחמוד פאשא (1937–1939) • עלי מאהר (1939–1940) • חסן סברי פאשה (1940) • חוסיין סירי (1940–1942) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1942–1944) • אחמד מאהר (1944–1945) • מחמוד פהמי נוקראשי (1945–1946) • איסמעיל סידקי (1946) • מחמוד פהמי נוקראשי (1946–1948) • אבראהים עבד אל-האדי (1948–1949) • חוסיין סירי (1949–1950) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1950–1952) • עלי מאהר (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • חוסיין סירי (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • עלי מאהר (1952) • מוחמד נגיב (1952–1953)
הרפוליקה של מצרים מוחמד נגיב (1953–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954) • מוחמד נגיב (1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1958)
הרפובליקה הערבית המאוחדת גמאל עבד אל נאצר (1958–1962) • עלי סברי (1962–1965) • זכריא מוחי א-דין (1965–1966) • מוחמד סדקי סוליימן (1966–1967) • גמאל עבד אל נאצר (1967–1970) • מחמוד פאוזי (1970–1971)
הרפובליקה הערבית של מצרים מחמוד פאוזי (1971–1972) • עזיז צדקי (1972–1973) • אנואר סאדאת (1973–1974) • עבדל עזיז מוחמד חיג'אזי (1974–1975) • ממדוח סאלם (1975–1978) • מוסטפא ח'ליל (1978–1980) • אנואר סאדאת (1980–1981) • חוסני מובארכ (1981–1982) • אחמד פואד מוחי א־דין (1982–1984) • כמאל חסן עלי (1984–1985) • עלי לוטפי מחמוד (1985–1986) • עאטף צדקי (1986–1996) • כמאל גנזורי (1996–1999) • עטאף עביד (1999–2004) • אחמד נזיף (2004–2011) • אחמד שפיק (2011) • עיסאם שרף (2011) • כמאל גנזורי (2011–2012) • הישאם קנדיל (2012–2013) • חאזם אל-בבלאווי (2013–2014) • אבראהים מחלב (2014–2015) • שריף אסמאעיל (2015–2018) • מוסטפא מדבולי (2018–מכהן)
הקודם:
גמאל עבד אל נאצר 		נשיא מצרים הבא:
חוסני מובארכ

Read other articles:

Hari Peringatan Pembantaian Nanjing

Hari Peringatan Pembantaian NanjingFoto Balai Peringatan Para Korban Pembantaian Nanjing oleh Penjajah Jepang pada tahun 2017 dengan tanda Hari Peringatan Pembantaian NanjingNama resmiHari Peringatan Nasional bagi Korban Pembantaian Nanjing (南京大屠杀死难者国家公祭日)Dirayakan olehTiongkokTanggal13 DesemberFrekuensitahunanPertama kali13 Desember 2014; 8 tahun lalu (2014-12-13) Artikel ini adalah bagian dari sebuah serial tentangPembantaian Nanking Pembantaian Nanking (1937)...

 

Retrofokus

Funktionsprinzip eines Retrofokus-Objektivs (Lichteinfall von links). H ist die bildseitige Hauptebene Der Begriff Retrofokus bezeichnet eine besondere Bauweise von Objektiven mit kurzer Brennweite. Das Wort Retrofokus beschreibt dabei bereits im Kern die wesentliche Eigenschaft dieser Objektive: es leitet sich ab vom lateinischen retro: rückwärts, zurück und focus: Feuerstätte, Herd, im übertragenen Sinne Brennpunkt. Retrofocus bedeutet übersetzt also: Den Brennpunkt zurücksetzen. Inh...

 

Paco Villa

Paco Villa Paco Villa en mayo de 2018Información personalNombre de nacimiento Francisco Javier Villa Escobosa Nacimiento 17 de diciembre de 1969 (53 años)Colima (México) Residencia MiamiNacionalidad MexicanaInformación profesionalOcupación Periodista deportivo [editar datos en Wikidata] Francisco Javier Villa Escobosa, conocido como Paco Villa (Colima, 17 de diciembre de 1969), es un periodista deportivo mexicano con 28 años de experiencia en Medios de Comunicación de México...

Lagu kebangsaan RSS Kazakstan

Қазақ Советтiк Социалистік Республикасының мемлекеттік әнұраныLagu kebangsaan RSS KazakhstanPenulis lirikAbdilda Tazhibayev Kayum Mukhamedkhanov Gabit MusirepovKomponisMukan Tulebayev Yevgeny Brusilovsky Latif Khamidi, 1945Penggunaan1945Pencabutan1992Sampel audioberkasbantuan Lagu Kebangsaan Republik Sosialis Soviet Kazakhstan (bahasa Kazakh: Қазақ Советтiк Социалистік Республикасының мемле...

 

Arena Accor

Arena AccorBercyEksterior ArenaNama lamaPalais omnisports de Paris-Bercy (1984–2014)Bercy Arena (2014–15)AccorHotels Arena (2015–2020)Lokasi8 Boulevard de Bercy Bercy, XIIe, Paris, PrancisKoordinat48°50′19.15″N 2°22′42.60″E / 48.8386528°N 2.3785000°E / 48.8386528; 2.3785000Koordinat: 48°50′19.15″N 2°22′42.60″E / 48.8386528°N 2.3785000°E / 48.8386528; 2.3785000Transportasi umum BercyPemilikPemerintah Kota ParisOperat...

 

2019 New York Excelsior season

2019 New York Excelsior season Atlantic Division championsHead coachYu Hyeon-sangGeneral managerKim Yo-hanOwnerJeff WilponDivisionAtlanticResultsRecord22–6 (.786)PlaceAtlantic: 1stLeague: 2ndStage 1 PlayoffsQuarterfinalsStage 2 PlayoffsSemifinalsStage 3 PlayoffsQuarterfinalsSeason PlayoffsLower finalsTotal Earnings$550,000 ← 2018 New York Excelsior 2020 → The 2019 New York Excelsior season was the second season of New York Excelsior's (NYXL) existence in the Overw...

كلب قصير الأذنين

اضغط هنا للاطلاع على كيفية قراءة التصنيف الكلب قصير الأذنين حالة الحفظ أنواع قريبة من خطر الانقراض[1] المرتبة التصنيفية نوع[2]  التصنيف العلمي النطاق: حقيقيات النوى المملكة: الحيوانات الشعبة: الحبليات الطائفة: الثدييات الرتبة: اللواحم الفصيلة: الكلبيات الجنس: كلب...

 

BNN-20

Chemical compound BNN-20Clinical dataOther namesBNN20; 17β-Spiro-(androst-5-en-17,2'-oxiran)-3β-olIdentifiers IUPAC name (3S,8R,9S,10R,13S,14S,17S)-10,13-Dimethylspiro[1,2,3,4,7,8,9,11,12,14,15,16-dodecahydrocyclopenta[a]phenanthrene-17,2'-oxirane]-3-ol CAS Number847-75-6 YPubChem CID44542342ChemSpider24661247UNII5WM22TG224ChEMBLChEMBL1076355Chemical and physical dataFormulaC20H30O2Molar mass302.458 g·mol−13D model (JSmol)Interactive image SMILES C[C@]12CC[C@@H](CC1=CC[C@@H]3[C...

 

Енвер-паша — зрадник Туреччини

Енвер-паша — зрадник ТуреччиниЖанр драмаРежисер Володимир ГардінСценарист Володимир ГардінУ головних ролях Володимир ГардінВолодимир МаксімовАмо Бек-НазарянОператор Олександр ЛевицькийМова російськаКраїна Російська імперіяРік 1914 «Енвер-паша — зрадник Туреччи...

Jake Connor

England international rugby league footballer This biography of a living person needs additional citations for verification. Please help by adding reliable sources. Contentious material about living persons that is unsourced or poorly sourced must be removed immediately from the article and its talk page, especially if potentially libelous.Find sources: Jake Connor – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (November 2015) (Learn how and when to rem...

 

Sauce andalouse

Belgian sauce Belgian frites with sauce andalouse Sauce andalouse is a Belgian condiment commonly served with Belgian fries. The sauce is also popular and widely used throughout France. It consists of mayonnaise, tomato paste, and peppers, such as pimientos or roasted bell peppers.[1][2][3][4] Some recipes use velouté[5] or espagnole sauce instead of mayonnaise.[6] See also Algérienne sauce List of sauces  Food portal References ^ Rom...

 

LGBT rights in Liechtenstein

LGBT rights in LiechtensteinLocation of Liechtenstein (green)in Europe (dark grey)  –  [Legend]StatusLegal since 1989, equal age of consent since 2001.MilitaryNot applicable(country has no army)Discrimination protectionsSexual orientation protections since 2016Family rightsRecognition of relationshipsRegistered partnership since 2011AdoptionFull adoption rights since June 2023 Lesbian, gay, bisexual and transgender (LGBT) people in Liechtenstein have several...

Назайкинский, Евгений Владимирович

У этого термина существуют и другие значения, см. Назайкинский. Евгений Владимирович Назайкинский Дата рождения 12 августа 1926(1926-08-12)[1] Место рождения Новая Малыкла, Мелекесский уезд, Ульяновская губерния, СССР Дата смерти 3 апреля 2006(2006-04-03) (79 лет) Место смерти Москва, Р...

 

KRI Fatahillah (361)

Artikel ini membutuhkan rujukan tambahan agar kualitasnya dapat dipastikan. Mohon bantu kami mengembangkan artikel ini dengan cara menambahkan rujukan ke sumber tepercaya. Pernyataan tak bersumber bisa saja dipertentangkan dan dihapus.Cari sumber: KRI Fatahillah 361 – berita · surat kabar · buku · cendekiawan · JSTOR Karier (ID) Produksi'Wilton-Fijenoord, Schiedam, Belanda Mulai dibuat Diluncurkan 1979 Status Masih Bertugas Karakteristik umum Bera...

 

Pier 35 (San Francisco)

Pier in San FranciscoPier 35Pier 35Location within San FranciscoGeneral informationTypePierLocationSan FranciscoAddress1454 The Embarcadero, San Francisco, CA 94133Coordinates37°48′26″N 122°24′22″W / 37.807313°N 122.406249°W / 37.807313; -122.406249Construction started1914Completed1916Renovated1933, 1981OwnerPort of San Francisco Pier 35 is a pier in The Embarcadero, San Francisco, USA, just to the east of Pier 39.[1] Background Pier 35 served as Sa...

Fired Up (video game)

This article has multiple issues. Please help improve it or discuss these issues on the talk page. (Learn how and when to remove these template messages) This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Fired Up video game – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (June 2023) (Learn how and when to r...

 

Association rule learning

Method for discovering interesting relations between variables in databases Part of a series onMachine learningand data mining Paradigms Supervised learning Unsupervised learning Online learning Batch learning Meta-learning Semi-supervised learning Self-supervised learning Reinforcement learning Rule-based learning Quantum machine learning Problems Classification Generative model Regression Clustering dimension reduction density estimation Anomaly detection Data Cleaning AutoML Association ru...

 

3-тя козача пластунська дивізія (Третій Рейх)

3-тя козача пластунська дивізіянім. 3. Kosaken-Plastun[Infanterie]-DivisionНа службі лютий 1945 — травень 1945Країна Третій РейхНалежність ВермахтВид дивізіяТип ПіхотаВійни/битви Друга світова війнаКомандуванняПоточнийкомандувач І. Н. Кононовфон РентельнІ. Г. Борисов 3-тя коза...

Battle of Lake Kastoria

Battle of KastoriaPart of the German invasion of GreeceLake Kastoria viewed southeast from Korisos. The plains in the background were the area where the German artillery deployed.Date15 April 1941LocationKastoria, West Macedonia, GreeceResult German victoryBelligerents Greece GermanyCommanders and leaders Mj. Gen. Sotirios Moutousis Col. Efstathios Liosis SS-Ogruf Josef Dietrich Standartenführer Staudinger Sturmbannführer Kurt MeyerStrength Cavalry Division13th Infantry Division (elements) ...

 

List of mammals of Brazil

Brazil has the largest mammal diversity in the world, with more than 600 described species and more likely to be discovered. According to the International Union for Conservation of Nature, 66 of these species are endangered, and 40% of the threatened taxa belong to the primate group. 658 species are listed.[1] The following tags are used to highlight each species' conservation status as assessed by the International Union for Conservation of Nature: EX Extinct No reasonable doubt tha...

 

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!