PROFILBARU.COM

אוסטן צ'מברלין
Austen Chamberlain
לידה	16 באוקטובר 1863; ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	16 במרץ 1937 (בגיל 73); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	בית הקברות מזרח פינצ'לי
השכלה	המכון למדע המדינה פריז; טריניטי קולג'; בית הספר רוגבי ;
מפלגה	המפלגה השמרנית, המפלגה הליברלית-יוניוניסטית
בן או בת זוג	Ivy Muriel Dundas (21 ביולי 1906–?)
	24 באוגוסט 1931 – 5 בנובמבר 1931; (74 ימים)
	→ A. V. Alexander, 1st Earl Alexander of Hillsborough Bolton Eyres-Monsell, 1st Viscount Monsell ←
	1 באפריל 1921 – 23 באוקטובר 1922; (שנה)
	→ אנדרו בונאר לואו אדגר ססיל ←
	3 בנובמבר 1924 – 4 ביוני 1929; (4 שנים)
	→ רמזי מקדונלד ארתור הנדרסון ←
	9 באוקטובר 1903 – 4 בדצמבר 1905; (שנתיים)
	→ Charles Ritchie, 1st Baron Ritchie of Dundee הרברט הנרי אסקווית' ←
	10 בינואר 1919 – 1 באפריל 1921; (שנתיים)
	→ אנדרו בונאר לואו Robert Horne, 1st Viscount Horne of Slamannan ←
	11 באוגוסט 1902 – 9 באוקטובר 1903; (שנה)
	→ Charles Vane-Tempest-Stewart, 6th Marquess of Londonderry Edward Stanley, 17th Earl of Derby ←
	30 במרץ 1892 – 28 ביוני 1892; (91 ימים)
	4 ביולי 1892 – 8 ביולי 1895; (3 שנים)
	13 ביולי 1895 – 17 בספטמבר 1900; (5 שנים)
	1 באוקטובר 1900 – 8 בינואר 1906; (5 שנים)
	12 בינואר 1906 – 10 בינואר 1910; (4 שנים)
	15 בינואר 1910 – 28 בנובמבר 1910; (318 ימים)
	3 בדצמבר 1910 – 7 ביולי 1914; (3 שנים)
	14 ביולי 1914 – 25 בנובמבר 1918; (4 שנים)
	14 בדצמבר 1918 – 26 באוקטובר 1922; (3 שנים)
	15 בנובמבר 1922 – 16 בנובמבר 1923; (שנה)
	6 בדצמבר 1923 – 9 באוקטובר 1924; (309 ימים)
	29 באוקטובר 1924 – 10 במאי 1929; (4 שנים)
	30 במאי 1929 – 7 באוקטובר 1931; (שנתיים)
	27 באוקטובר 1931 – 25 באוקטובר 1935; (4 שנים)
	14 בנובמבר 1935 – 16 במרץ 1937; (שנה)
	23 במרץ 1921 – 19 באוקטובר 1922; (שנה)
	→ אנדרו בונאר לואו אנדרו בונאר לואו ←
פרסים והוקרה
	פרס נובל לשלום (1925); מסדר הבירית ;
חתימה

סר ג'וזף אוסטן צ'מברלין (Sir Joseph Austen Chamberlain;‏ 16 באוקטובר 1863 – 17 במרץ 1937) היה מדינאי בריטי, אחיו-למחצה של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין וחתן פרס נובל לשלום (על חלקו בהסכמי לוקרנו).

תולדות חייו

נולד בברמינגהאם לג'וזף צ'מברלין, תעשיין ופוליטיקאי שהיה ראש עיריית ברמינגהם, חבר הפרלמנט הבריטי ושר בממשלתה. אמו, הארייט, מתה בעת לידת אחותו ביאטריס. מאוחר יותר נשא ג'וזף את אחייניתה של הארייט, פלורנס והביא עמה עוד ארבעה ילדים, אחד מהם, נוויל, היה לראש ממשלת בריטניה בשנת מותו של אוסטן.

כמועמד למסלול חיים פוליטי התחנך צ'מברלין בקיימברידג', לאחר מכן נשלח לתשעה חודשי לימודים במכון למדעי המדינה בפריז, שם למד להכיר ולהוקיר את תרבות צרפת ואף נפגש עם בכירים בצמרתה כגון ז'ורז' קלמנסו. כעבור שנה נשלח להשתלמות באוניברסיטת ברלין, שם למד גרמנית והכיר את אוטו פון ביסמרק, אך גם נחשף ללאומנות הפרוסית דרך סטודנטים שנהו אחר תורתו של היינריך פון טרייצ'קה.

בשנת 1888 שב לבריטניה וב-1892 נבחר כחבר פרלמנט מטעמה של מפלגתו של אביו, המפלגה הליברלית-יוניוניסטית.^[1] בתחילת דרכו היה שרוי בצלו של אביו אך התבלט בכוחות עצמו בהתמדה. בין 1895 ל-1900 כיהן כלורד הראשון של האדמירליות וב-1903 היה לשר האוצר של בריטניה תחת ראש הממשלה 1903 ארתור ג'יימס בלפור. עם פרישת אביו ב-1906 היה צ'מברלין למנהיגה-למעשה של המפלגה, שספגה מפלה כבדה בבחירות. כאשר הוצעה לו ב-1911, לאחר פרישת בלפור, מנהיגות המפלגה השמרנית, ויתר צ'מברלין לאנדרו בונאר לואו, פעולה שאמנם הרחיקה אותו מעמדת מנהיגות, אך הצליחה לחזק את הברית הפוליטית בין שתי המפלגות.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נוצרה ממשלת אחדות לאומית רחבה, בה כיהן כשר לענייני הודו, תחילה תחת הרברט הנרי אסקווית' ולאחר מכן תחת לויד ג'ורג'. ב-1917, לאחר כישלון המלחמה במסופוטמיה, בה היה אחראי על כוחות הודו, התפטר צ'מברלין מתפקידו. באפריל 1918 חזר לתפקיד שר בלי תיק בקבינט המלחמה ולאחר סיום המלחמה שב לתפקיד שר האוצר במסגרתו הנהיג את שיקום כלכלת המדינה לאחר המלחמה. ב-1921–1922 כיהן תקופה קצרה כראש המפלגה השמרנית, כלורד שומר החותם וכמנהיג בית הנבחרים (השר המקשר בין הקבינט לבית הנבחרים), אך לא הוביל אותה לבחירות.

ב-1924 מונה לשר החוץ של בריטניה בממשלתו של סטנלי בולדווין. הישגו העיקרי כשר חוץ היה בהצלחתו להוביל לחתימתם של הסכמי לוקרנו שנידונו בלוקרנו שבשווייץ ב־5–16 באוקטובר 1925 ונחתמו רשמית בלונדון ב־1 בדצמבר. את הדרך לדיונים על ההסכמים פתח בנאומו בפני חבר הלאומים בו קבע שיש לפתור סכסוכים דיפלומטיים בדרך של "הסכמים מיוחדים לפתרון צרכים מיוחדים" ("making special arrangements in order to meet special needs").^[2] יחד עם שר החוץ הגרמני, גוסטב שטרזמן ועמיתו הצרפתי אריסטיד בריאן, הצליח בולדווין לקיים ועידה פורה שהניבה שורת הסכמים שקבעו את גבולות גרמניה והצליחו לפוגג את המתיחות בין גרמניה מחד וצרפת ובלגיה מאידך בחבל הרוהר והבטיחו ערובה בריטית ליציבותם. כן נחתמו הסכמים שביצרו את חוזי ההגנה של פולין וצ'כוסלובקיה עם צרפת. לצ'מברלין הוענק תואר אביר מסדר הבירית והוא זכה, יחד עם צ'ארלס דוז האמריקאי בפרס נובל לשלום, כן הופיע ב-30 בנובמבר 1925 על שער גיליון טיים מגזין. בריאן ושטרזמן זכו בפרס שנה לאחר מכן. הדחיפה הבריטית להסכמי לוקרנו נבעה מראשית מדיניות של פיוס כלפי גרמניה, מתוך מטרה לקרב בין צרפת לגרמניה, צעד שעתיד לגרום לצרפתים ולגרמנים ליצור אינטרסים משותפים במסגרתם תסכים צרפת להחליש את תמיכתה בפולין וצ'כוסלובקיה, צעד שיביא להסכמתן למסור את שטחים "גרמניים" (חבל הסודטים, המסדרון הפולני ודנציג) לגרמניה בדרכי שלום ובכך להוביל את אירופה לשלום יציב. צ'מברלין פרש ממשרתו ב-1929. למעט גיחה קצרה חזרה לממשלה כלורד הראשון של הימיה בממשלת רמזי מקדונלד לא שב עוד למשרת שר. ב-1935 המליץ על אנתוני אידן למשרת שר החוץ שהוצעה לו.

בניגוד לאחיו למחצה, היה צ'מברלין הדמות הציבורית הראשונה בבריטניה שזיהה את הסכנה הנשקפת מגרמניה הנאצית וביקש להפוך את המאבק בהיטלר למדיניות עיקרית.^[3] כבר ב-10 באפריל 1933, פחות משלושה חודשים לאחר עליית הנאצים לשלטון, קרא צ'מברלין להיטלר לעצור את רדיפת היהודים.^[4] הוא נחשב גם לתומך בציונות.^[5] יחד עם לאופולד אמרי ווינסטון צ'רצ'יל, ניהל מערכה פרלמנטרית נגד הנאציזם ונגד מדיניות של פיוס עם גרמניה הנאצית.