אמילי גרין באלץ'

אמילי גרין באלץ'
Emily Greene Balch
לידה 8 בינואר 1867
בוסטון/ג'מייקה פליין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בינואר 1961 (בגיל 94)
קיימברידג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Forest Hills Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת מייסדת ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות
השכלה
מקצוע כלכלנית
מעסיק מכללת ולסלי עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית קוויקריזם
פרסים והוקרה פרס נובל לשלום
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמילי גרין באלץ' (באנגלית: Emily Greene Balch;‏ 8 בינואר 1867, בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית – 9 בינואר 1961, קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית) הייתה כלכלנית אמריקאית אשר זכתה בפרס נובל לשלום בשנת 1946.

ביוגרפיה

באלץ' נולדה לפראנסיס ו' באלץ' ולאלן באלץ' לבית נויס. הוריה היו אמידים, והיא התחנכה בבתי ספר פרטיים. היא סיימה תואר ראשון במכללת ברין מאר בשנת 1889, חלק ממחזור הבוגרות הראשון של המכללה. לאחר הלימודים, קיבלה מלגה מן המכללה ללמוד כלכלה בפריז, וחיברה חיבור עיוני בשם "Public Assistance of the Poor in France" ("סעד ציבורי לעניים בצרפת"), שפורסם בשנת 1893. היא המשיכה בלימודיה בנוטלה קורסים בודדים באוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת שיקגו, ושנת לימודים מלאה בברלין.

בשנת 1896 הצטרפה לסגל האקדמי של מכללת וולסלי והורתה כלכלה, והגיעה לדרגת פרופסור בכלכלה ובסוציולוגיה בשנת 1913. היא הייתה מורה אהודה בשל בהירות מחשבתה והרצאותיה, ובשל התעקשותה על עידוד מחשבה עצמאית בקרב הסטודנטים. במקביל להוראה, הייתה באלץ' מעורבת בשתי ועדות עירוניות (אחת בנושא ילדים והשנייה בנושא תכנון עירוני), בשתי ועדות של מדינת מסצ'וסטס (אחת על חינוך מקצועי, ואחת על הגירה), בתנועת הסופרג'יזם למען זכות בחירה לנשים, ובמאבקים להסדרת עבודת ילדים, ולמען הטבת תנאי שכר ותנאי עבודה. בשנת 1910 פרסמה מחקר על ריכוזי המהגרים הסלאביים בארצות הברית, תחת הכותרת "Our Slavic Fellow-Citizens".[1][2]

פעילות למען שלום עולמי

באלץ' התעניינה בפוליטיקה בינלאומית, ועקבה אחר ועידות השלום בהאג ב-1899 וב-1907. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, החליטה להקדיש את חייה לביעור מלחמות מן העולם. היא שיתפה פעולה עם ג'יין אדמס מאוניברסיטת שיקגו. היא הייתה ציר הקונגרס הבינלאומי של נשים בהאג בשנת 1915, ויסדה את ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות. באלץ' אף ניסחה הצעות שלום עבור המדינות הלוחמות, ביקרה בסקנדינביה וברוסיה כדי לעודד את ממשלות המדינות הללו לתווך במאמצי שלום, וחיברה, עם ג'יין אדמס, דין וחשבון על הכינוס בהאג.[3] באותה שנה גם השתתפה ב"כנס הנייטרלי לתיווך רצוף" של הנרי פורד בסטוקהולם, במסגרתו חיברה נייר עמדה בשם "International Colonial Administration" ובו הצעות דומות לשיטת מנדט חבר הלאומים שאומצה לימים.[1]

משחזרה לארצות הברית, נאבקה נגד כניסת ארצה למלחמה. בין היתר, כתבה לנשיא מכללת וולזלי, שעל האמריקאים ללכת "בדרכו של ישו".[4] עם כניסת ארצות הברית למלחמה בשנת 1917, סירבה לתמוך במאמץ המלחמתי, וביקשה להאריך את החופשה ללא תשלום שנטלה מן המכללה; במקום להיענות לבקשתה, החליטה הנהלת המכללה לפטר אותה.

באלץ' הצטרפה לצוות העורכים של השבועון הליברלי The Nation. בשנת 1919 מילאה תפקיד מרכזי בקונגרס הנשים בציריך, וביצירת ה-WILPF (ליגת הנשים הבינלאומית לשלום ולחירות), עם משרד ראשי בז'נבה, ואף שימשה מזכירת הארגון עד 1922. במסגרת הארגון סייעה ביצירת קורסי קיץ לחינוך לשלום, וטיפחה סניפים בלמעלה מ-50 מדינות. היא שיתפה פעולה עם חבר הלאומים הטרי בנושאי תעופה, פליטים, חקיקה נגד סמים, ופירוק נשק.[5]

בשנת 1921 המירה את דתה מאוניטריאניזם לקוויקריזם. היא כתבה: "הדת נראית לי אחד הדברים המעניינים ביותר בחיים, ואחד התחומים העשירים, המתמיהים, והמלהיבים שבמחשבה ובדמיון האנושי. [...] הדת זקוקה גם לאור [...] ולשיתוף אוהד עם הזולת, אך דומני שיש מעט מדי מזה [...] לדעתי מציע הפולחן הקווייקרי במיטבו דרך להשגת שיתוף כזה ללא חילול השם."[6]

בשנת 1926 נסעה להאיטי ופעלה לסיום הכיבוש האמריקאי שם. במסעותיה ביקרה גם במצרים ובפלשתינה-א"י. הכיבוש היפני במנצ'וריה גרם לה לצאת נגד תורת הבידוד במדיניות החוץ האמריקאית, ובכך גם לחלוק על רוב עמיתותיה בסניף האמריקאי של ליגת הנשים.

בראש ליגת הנשים, פעלה באלץ' נגד פאשיזם ודחקה בראשי המעצמות לפעול נגד מוסוליני והיטלר. מלחמת העולם השנייה הניעה את באלץ' לוותר על הפאציפיזם הגמור שלה, והיא החלה לדגול ב"הגנה על זכויות האדם בכוח החרב".[7]

פרס נובל לשלום

בשנת 1946, בהיותה בת 79, הוענק לבאלץ' פרס נובל לשלום. שגריר ארצות הברית בשוודיה קיבל את הפרס בשמה, היות שמצבה הבריאותי לא איפשר לה להגיע. בנאום הענקת הפרס סקר גונר יאן, יושב ראש ועדת הפרס, את פעילותה הענפה של באלץ' ברחבי העולם.[8]

באלץ' הייתה רווקה. לצד פעילותה הבינלאומית אהבה לצייר ולחבר שירה. היא פרסמה קובץ שירים אחד, בשם The Miracle of Living, בהוצאת Island Press, בשנת 1941.[1] היא הלכה לעולמה יום לאחר יום הולדתה ה-94.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמילי גרין באלץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 דף ביוגרפי (אנגלית) באתר פרס נובל.
  2. ^ עותק סרוק של הספר (אנגלית) באתר ארכיון האינטרנט.
  3. ^ עותק סרוק של הדו"ח (אנגלית), באתר ארכיון האינטרנט.
  4. ^ מרסדס מוריץ ראנדל, Improper Bostonian, הוצאת Ardent Media,‏ 1964, עמ' 364, 378.
  5. ^ סוזאן נימייר (עורכת), Research Guide to American Historical Biography, כרך 4, 1990, עמ' 1806-1814.
  6. ^ מצוטט אצל ראנדל, עמ' 60
  7. ^ מצוטט אצל אוגוסט שו, Nobel: The Man and His Prizes, אמסטרדם, 1962, עמ' 597.
  8. ^ נאום הענקת הפרס (אנגלית), באתר פרס נובל.


זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!