במשך שנים רבות לא התקבלו נשים להרווארד קולג', והתהליך של הפיכת הרווארד למוסד המתייחס באופן שוויוני לנשים היה הדרגתי ואיטי. ב-1879 הוקם רדקליף קולג' לנשים בסמוך להרווארד כמוסד נלווה המיועד לנשים. בזמן מלחמת העולם השנייה הותר לראשונה לסטודנטיות מרדקליף ללמוד קורסים בהרווארד. החל מ-1963 היו התעודות של בוגרות רדקליף חתומות על ידי נשיא הרווארד. ב-1977 עברו כל תלמידות רדקליף למעשה להרווארד קולג' וב-1999 התאחדו המוסדות רשמית ורדקליף הפך למכון הרווארד רדקליף (אנ').
במהלך המאה ה-19 הייתה הרווארד מעוזם של ה"ברהמינים מבוסטון", המעמד העליון הפרוטסטנטי. מאידך, הייתה הרווארד ממוסדות העילית הראשונים בארצות הברית שקיבלו יהודים וקתולים, בניגוד, לדוגמה, לאוניברסיטת פרינסטון ולאוניברסיטת ייל. החל מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-19 בוטלה חובת הנוכחות בתפילה בכנסייה. עם תחילת המאה ה-20 עלה מספרם של בני המהגרים - יהודים וקתולים. בשנת 1908 היוו הסטודנטים הקתולים 9 אחוזים מבין כלל הסטודנטים. בין השנים 1906–1922 עלה אחוז היהודים מ-6 ל-25. לנוכח העלייה באחוז היהודים בקמפוס ביקש נשיא האוניברסיטה לורנס לאוול להגביל את אחוז הסטודנטים היהודים החדשים המתקבלים למוסד ל-12 אחוז, אך הצעתו נדחתה על ידי הסגל האקדמי.[1] בפועל ירד בשנים אחר כך מספרם היחסי של הסטודנטים היהודים שהתקבלו למוסד והדבר הוביל, בין השאר, להקמת אוניברסיטת ברנדייס. לאחר מלחמת העולם השנייה גברה הרבגוניות של ציבור הסטודנטים והאוניברסיטה משכה אליה גם מספר הולך וגובר של סטודנטים בינלאומיים.
בדוח משנת 2022 חשפה האוניברסיטה שב-150 שנותיה הראשונות, עד לשנת 1783 שבה העבדות הפכה לבלתי חוקית במסצ'וסטס, חברי סגל האוניברסיטה השתמשו בכ-80 עבדים. האוניברסיטה הקימה קרן של מאה מיליון דולר לתמיכה במיזמים מחקריים וחינוכיים בנושא זה.[2]
בהרווארד קולג' לומדים כ-6,650 סטודנטים לתואר ראשון. באוניברסיטת הרווארד לומדים כ-13,000 סטודנטים לתארים מתקדמים. סגל ההוראה מונה כ-2,300 פרופסורים. אחוז המתקבלים ללימודים בקולג', מתוך מגישי המועמדות, הוא כשלושה אחוז, וכ-80 אחוז מהמתקבלים בוחרים ללמוד במוסד. לפי US News and World Report, הרווארד הוא המוסד השני הסלקטיבי ביותר לתואר ראשון מבין האוניברסיטאות והקולג'ים בארצות הברית, לאחר קאלטק (נכון לסתיו 2022).[3]
המועמדים מתקבלים על סמך ציוניהם בתיכון, הצלחתם בבחינות ה־SAT (שהיו לאופציונליות לאחר מגפת הקורונה ויחזרו להיות חובה החל מסתיו 2025[4]), כל פעילות שעשו בזמן לימודי התיכון וראיון עם בוגר האוניברסיטה. יש העדפה לילדי משפחות בוגרים ותורמים (מכונים לגאסי - legacy). העדפה זו שנויה במחלוקת ושני נשיאים לשעבר של האוניברסיטה, לארי סאמרס[5] ודרק בוק,[6] קראו לבטלה. בעבר הייתה נהוגה העדפה מתקנת על בסיס גזעי, אולם בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק ב-2023 כי הדבר אינו חוקי.[7]
ספריית הרווארד (אנ') מכילה יותר מ-20 מיליון פריטים, והיא מערכת הספריות הרביעית בגודלה בארצות הברית, והראשונה בקרב הספריות האקדמיות בעולם.[8]
בעקבות טבח שבעה באוקטובר קבוצה של 34 ארגוני סטודנטים חתמו על עצומה שקוראת לגנות את ישראל, ומאשימה את ממשלת ישראל בטבח, ובאוניברסיטה הקימו ארגון מיוחד להגנה על אותם סטודנטים מפני התקפות נגדם.[9] בעקבות כך בתיה ועידן עופר, שהיו חלק מהוועד המנהל של בית הספר לממשל של הרווארד, התפטרו מתפקידם, וביל אקמן ועוד רבים מתורמי הרווארד משכו את כספי תרומתם.[10]
בעקבות העלייה בגילויים אנטישמיים באוניברסיטה הוזמנה נשיאת האוניברסיטה, קלודין גיי לשימוע בפני ועדת בית הנבחרים לחינוך וכוח העבודה, ביחד עם נשיאת אוניברסיטת פנסילבניהליז מגיל ונשיאת MITסאלי קורנבלות'. במהלך השימוע נמנעה גיי מלהגדיר גילויי אנטישמיות כדבר הנוגד את תקנון האוניברסיטה, ובכך הגדילה את הביקורת כנגדה.[11] ב-2 בינואר 2024 התפטרה גיי מתפקידה כנשיאת האוניברסיטה.
הן בקולג' לתואר ראשון והן בבתי הספר לתארים מתקדמים יש תוכניות ספורט פנים-ארגוניות. להרווארד קולג' יש 42 קבוצות ספורט בחטיבת NCAA I (אנ') של ליגת התאחדות ספורט הקולג'ים הלאומית, יותר מכל קולג' אחר במדינה. מדי שנתיים, קבוצות הספורט של הרווארד ואוניברסיטת ייל מתאחדות כדי להתחרות מול נבחרת משולבת של אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת קיימברידג' בתחרות החובבים הבין-לאומית הרציפה הוותיקה ביותר בעולם. כמו באוניברסיטאות אחרות של ליגת הקיסוס, הרווארד לא מציעה מלגות ספורט. צבע בית הספר הוא ארגמן. היריבות האתלטית של הרווארד עם ייל היא עזה בכל ענף ספורט והיא מגיעה לשיא בכל סתיו במפגש הכדורגל השנתי, שראשיתו ב-1875.
תוכנית קרן וקסנר בישראל, שנוסדה בשנת 1989, מעניקה מדי שנה מלגות לכעשרה מעובדי המגזר הציבורי בישראל, ללימודי תואר שני במינהל ציבורי בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד. עד לשנת 2019 סיימו כ-300 ישראלים את לימודיהם במסגרת זו.[12]
