ביאליאצקי נכלא פעמיים: מ-2011 עד 2014, ומ-2021 עד היום, בשני המקרים באשמת העלמת מס. ביאליאצקי, כמו פעילי זכויות אדם נוספים, טענו שההאשמות הגיעו ממניעים פוליטיים. ב-3 במרץ 2023, גזר בית משפט על ביאליאצקי 10 שנות מאסר.[1]
בתחילת שנות ה-80 היה ביאליאצקי מעורב במספר יוזמות פרו-דמוקרטיות, כולל קבוצה בשם המפלגה החשאית הבלארוסית "עצמאות" שמטרתה לטפח את עזיבת בלארוס את ברית המועצות וליצור מדינה ריבונית ודמוקרטית. הקבוצה פרסמה ביטאון בלתי חוקי בשם "בוראצ'וק" וארגנה את ההפגנות האנטי-סובייטיות הראשונות אי פעם, בעיקר הפגנות דזיאדי ב-1987 ו-1988, מחאה נגד בניית תחנת הכוח ההידרואלקטרית דאוגבפילס ועצרת מחאה נגד הריסת המורשת האדריכלית של העיר העליונה במינסק. בדצמבר 1987 היה ביאליאצקי חבר בוועדה המארגנת של האספה הראשונה של הקהילות הבלארוסיות.
בשנת 1989 קיבל ביאליאצקי תואר דוקטור מהאקדמיה הבלארוסית למדעים. במהלך לימודי הדוקטורט סייע ביאליאצקי לייסד את אגודת הסופרים הצעירים טוטישיה, וכיהן כיושב ראש הקבוצה בין השנים 1986 ל-1989, מה שגרם להטרדה מצד הנהלת האקדמיה. בשנת 1988 ביאליאצקי הקים יחד עם כמה מחבריו את ארגון המרטירולוגיה של בלארוס. הוא גם היה אחד מהחברים המייסדים של החזית העממית הבלארוסית ושל הקהילה הקתולית הבלארוסית.[4]
בשנת 1989 עבד ביאליאצקי כחוקר זוטר במוזיאון לתולדות הספרות הבלארוסית. מאוחר יותר באותה שנה הוא מונה למנהל מוזיאון הספרות ע"ש מקסים בהדנוביץ'. ביאליאצקי עזב את המוזיאון באוגוסט 1998, לאחר שארגן מספר תערוכות מרכזיות, כולל שתיים במינסק, אחת במחוז מלדזייצ'נה ואחת בירוסלבל, רוסיה.
במהלך כהונתו של ביאליאצקי אירח המוזיאון אירועים ציבוריים רבים בנושאים פוליטיים, תרבותיים ודתיים. בשנת 1990 שכנה בבניין המוזיאון במרכז מינסק מערכת העיתון "Svaboda", אחד העיתונים הפרו-דמוקרטיים הראשונים בבלארוס. ביאליאצקי סיפק את הכתובת לעשרות ארגונים לא ממשלתיים, כולל מרכז זכויות האדם ויאסנה ומרכז "סופולנסטים".
ביאליאצקי היה חבר במועצת הצירים של עיריית מינסק בין השנים 1991 ו-1996. ב-20 באוגוסט1991, ביום שלאחר ניסיון ההפיכה הסובייטי, הוא, יחד עם 29 חברי מועצה אחרים, קרא לאנשי העיר "להיות נאמנים לרשויות שנבחרו כחוק ולחפש את כל האמצעים החוקתיים כדי לסיים את הפעילות של ועדת החירום של המדינה". ב-5 בספטמבר 1991, לאחר שמועצת העיר מינסק אישרה את השימוש בסמלים לאומיים, הביא ביאליאצקי דגל לבן-אדום-לבן, ששימש כדגל בלארוס עד 1995, לחדר המועצה. הדגל היה הראשון שהונף רשמית על בניין עיריית מינסק.
בבלארוס
ביאליאצקי היה מזכיר החזית העממית הבלארוסית בשנים 1996–1999 וסגן יושב הראש שלה בשנים 1999–2001.
ביאליאצקי הקים את מרכז זכויות האדם ויאסנה ב-1996. הארגון, שבסיסו במינסק, שנקרא אז "ויאסנה-96", הפך לארגון לא-ממשלתי כלל-ארצי ביוני 1999. ב-28 באוקטובר 2003 ביטל בית המשפט העליון של בלארוס את הרישום הממלכתי של מרכז זכויות האדם בשל תפקידו בהשקפה על הבחירות לנשיאות ב-2001. מאז, ארגון זכויות האדם הבלארוסי המוביל פועל ללא רישום.[5]
ביאליאצקי כיהן כיושב ראש הוועד הפועל של אספת הארגונים הלא-ממשלתיים הדמוקרטיים בשנים 2000–2004. בשנים 2007–2016 היה סגן נשיא הפדרציה הבין-לאומית לזכויות אדם (FIDH).[6]
ב-4 באוגוסט2011נעצר ביאליאצקי באשמת העלמת מס ("הסתרת רווחים בקנה מידה גדול במיוחד", סעיף 243, חלק 2 של הקוד הפלילי של הרפובליקה של בלארוס).[8]כתב האישום התאפשר בזכות רישומים כספיים שפרסמו תובעים בליטא ופולין.[9]
ב-24 באוקטובר 2011 נידון ביאליאצקי לארבע וחצי שנות מאסר והחרמת רכוש. ביאליאצקי כפר באשמה ואמר כי הכסף התקבל בחשבונות הבנק שלו כדי לכסות על פעילות מרכז זכויות האדם של ויאסנה.[10] הוא שוחרר מהכלא ב-21 ביוני2014.[11]
ב-12 בספטמבר השיקה הפדרציה הבין-לאומית לזכויות אדם קמפיין למען שחרורו של ביאליאצקי ולהעלאת המודעות לאסירים פוליטיים בבלארוס.[17]
טציאנה רביאקה, עמיתה של ביאליאצקי במרכז ויאסנה ונשיאת בית זכויות האדם הבלארוסי בווילנה, טענה כי "הסיבה מאחורי האשמות אלו היא העובדה שהארגון שלנו, ויאסנה, העניק סיוע שונה לקורבנות הדיכוי הפוליטי בבלארוס.[18]
ארגון Human Rights Watch הצהיר כי "מעצרו של בליאצקי הוא מקרה מובהק של תגמול נגדו ונגד ויאסנה על עבודתם בתחום זכויות האדם. זה האחרון בסדרה ארוכה של מאמצים של הממשלה לרסק את החברה האזרחית של בלארוס".[19]
בזמן מאסרו נענש ביאליאצקי שוב ושוב על ידי הנהלת הכלא בשעל "הפרת כללי הכלא" והוכרז כ"עבריין זדוני", מה שמנע ממנו חנינה ב-2012, כמו גם ביקורי משפחה וחבילות מזון.
במהלך שהותו בכלא כתב ביאליאצקי טקסטים בנושא ספרות, זיכרונות וחיבורים שנשלחו למקורביו.
ב-21 ביוני2014, 20 חודשים לפני המועד שנקבע בתחילה, שוחרר ביאליאצקי מהכלא, לאחר שבילה 1,052 ימי מעצר בתנאים קשים, כולל תקופות בידוד.[20]
תאריך מעצרו של ביאליאצקי, 4 באוגוסט, מצוין מדי שנה כיום ההזדהות הבין-לאומי עם החברה האזרחית של בלארוס. ציון היום יוסד ב-2012 בתגובה למעצרו של הפעיל.[21]
מעצר 2021
ב-14 ביולי2021, משטרת בלארוס ערכה חיפוש בבתי עובדי מרכז ויאסנה ברחבי המדינה ופשטה על המשרד המרכזי של הארגון. ביאליאצקי ועמיתיו ולדימיר סטפנוביץ' ו-ולדימיר לבקוביץ' נעצרו.[22][23] ב-6 באוקטובר 2021 הואשם ביאליאצקי בהעלמת מס עם עונש מרבי של 7 שנות מאסר.[24] נכון ל-7 באוקטובר 2022, ביאליאצקי עדיין נמצא בכלא.[25]
הכרה בין-לאומית
ביאליאצקי זכה להכרה בין-לאומית נרחבת כקל בולט של פעילות זכויות האדם בבלארוס, ואף כונה בניו יורק טיימס "עמוד התווך של תנועת זכויות האדם במזרח אירופה מאז סוף שנות ה-80".[26]
בשנת 2012, האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה העניקה לו את פרס ואצלב האוול לזכויות אדם על עבודתו כמגן זכויות אדם, "כדי שאזרחי בלארוס יוכלו יום אחד לשאוף לסטנדרטים האירופיים שלנו".[30] מאחר שהיה עצור באותה עת, קיבלה רעייתו את הפרס בשמו. לאחר שחרורו, הוא ביקר בשטרסבורג כדי להודות לאספה על תמיכתה.[31] כמו כן, הוענק לו פרס לך ולנסה עבור "דמוקרטיזציה של הרפובליקה של בלארוס, קידום פעיל של זכויות אדם והענקת סיוע לאנשים הנרדפים כיום על ידי הרשויות הבלארוסיות" באותה שנה,[32] וכן, יחד עם קואליציית החברה האזרחית של אוגנדה, פרס מגיני זכויות האדם לשנת 2011 מטעם מחלקת המדינה של ארצות הברית. מאחר שעדיין היה כלוא בזמן הטקס הוענק לביאליאצקי הפרס ללא נוכחותו, והפרס הועבר לאשתו, נטליה פינצ'וק, בשגרירות ארצות הברית בוורשה, פולין, ב-25 בספטמבר2012.[33]
באוקטובר 2022 זכה ביאליאצקי בפרס נובל לשלום לשנת 2022 יחד עם ארגוני ממוריאל והמרכז לחירויות אזרחיות.[40] לפני שהוענק לו הפרס ב-2022 היה ביאליאצקי מועמד חמש פעמים אך לא זכה,[41] כולל ב-2006 וב-2007. ב-2012 הוא שוב היה מועמד לפרס נובל לשלום, אך הפרס הוענק לאיחוד האירופי. בפברואר 2013 הוא היה מועמד על ידי חבר הפרלמנט הנורווגי יאן תור סננר. בשנת 2014, חברי הפרלמנט הפולני הציעו את ביאליאצקי לפרס נובל לשלום. על המינוי חתמו 160 חברי פרלמנט פולנים.
לאחר הענקת פרס נובל לשלום לשנת 2022, חגגו אותו חברי האופוזיציה הבלארוסית, כשמנהיגתה, סבטלנה טיכאנובסקאיה, צייצה בטוויטר: "הפרס הוא הכרה חשובה לכל הבלארוסים הנלחמים למען חופש ודמוקרטיה. יש לשחרר את כל האסירים הפוליטיים ללא דיחוי."[42]
חיים אישיים
אלס ביאליאצקי נשוי לנטליה פינצ'וק. הם נפגשו ב-1982 כאשר הם היו סטודנטים. בני הזוג נישאו בשנת 1987. לשניים בן בשם אדם.
^["Václav Havel Human Rights Prize 2013 awarded to Ales Bialiatski". Parliamentary Assembly of the Council of Europe. 30 September 2013. Retrieved 30 April 2014.]