תחפושת

תחפושת היא בגד המציג את הלובש בזהות שונה מזהותו האמיתית. לעיתים כוללת מסכה או איפור. תחפושת נהוגה בחגיגות מסוימות כמו נשפי מסכות. ובחגים בדתות השונות, בהם: פורים ביהדות, ליל כל הקדושים ומרדי גרא בנצרות. תחפושת משמשת לעיתים למטרות התחזות.

בסיפורי המקרא

בסיפורי המקרא נכללים סיפורים אחדים של התחפשות, לשם הסתרת הזהות או לשם התחזות:

בספר בראשית מתואר כיצד הלבישה רבקה את יעקב בתחפושת, כדי שיצחק יעניק לו את הברכה שהתכוון לתת לעשו: ”וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת; וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן. וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה, עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו” (ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוקים ט"ו–ט"ז) יצחק חושד ואומר: ”הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”, אך התחפושת משיגה את מטרתה: ”וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ”.
כאשר שאול המלך הלך אל בעלת האוב מעין דור הוא התחפש, משום שידע שאם בעלת האוב תזהה אותו, היא תסרב לתת לו את שירותיה: ”וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ, וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה” (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ח') כאשר שמואל עולה באוב מבינה בעלת האוב מי הגיע אליה וזועקת: ”לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל”.
כאשר ירבעם מלך ישראל שולח את אשתו אל הנביא אחיה השילוני, הוא מורה לה: ”קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית, וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם” (ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק ב')
כאשר יהושפט ואחאב יוצאים למלחמה במלך ארם, אחאב מתחפש, ומציע גם ליהושפט לעשות כן: ”וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוֹשָׁפָט, הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה, וְאַתָּה, לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ; וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה” (ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק ל') התחפושת אינה מצילה את אחאב, והוא נהרג בקרב.

פורים

ערך מורחב – תחפושת בפורים
מקור מנהג ההתחפשות בפורים, שראשיתו במאה ה-12, הוא יהדות גרמניה, שהושפעה מהנוצרים בגרמניה שנוהגים לערוך קרנבל בסמיכות זמנים לחג הפורים, ומשם התפשט לקהילות היהודים באירופה^[1] (אך המנהג לא הגיע ליהדות תימן^[2]). המנהג השתרש בישראל בעקבות העדלאידע (שנקראה עד 1932 ה"קרנבל" של תל אביב) תהלוכה היתולית שנערכה בחג פורים בראשית ימיה של תל אביב, החל מ-1912 והייתה לאירוע המוני בתקופת היישוב^[3].

קרנבל

ערך מורחב – קרנבל

קרנבל הוא פסטיבל תחפושות וריקודים בהשתתפות הקהל. קרנבלים לרוב מלווים בתהלוכה בעלת אלמנטים קרקסיים. הקרנבל נחגג כאירוע נוצרי, אך אפשר לאתר את שורשי הקרנבל עוד לפני הנצרות בחגיגות היווניות לכבוד דיוניסוס ובחגיגות הרומיות לכבוד סטורנאליה. המילה "קרנבל" משמעותה "סילוק הבשר" או "פרידה מהבשר" (מלטינית: carni = בשר, vale = פרידה). באירופה נהגו הנוצרים הקתולים להתנזר מבשר ומכל הנאה גופנית אחרת במשך 40 יום או שישה שבועות לפני חג הפסחא, כהזדהות עם סבלו של ישו, תקופה הידועה כ'לנט'. לפני צום הבשר התקיימו חגיגות זלילה וחטאים, שבאיטליה, שווייץ, צרפת, פורטוגל וספרד התלוו למסיבות רחוב של ריקודים, תחפושות ומסכות. הקרנבל הגיע לשיאו בימי הביניים, אז היה נחוג במקומות רבים באירופה. בערים הגדולות התארכו החגיגות עד שלושה חודשים. אפשר למצוא סימנים לדעיכת הקרנבל האירופי, בעיקר במישור הסמלי, כבר בתקופת הרנסאנס, מאז נחוג יותר כמסורת ולא כחג דתי^[4].

מרדי גרא

ערך מורחב – מרדי גרא

מרדי גרא הוא חג שמקורו במסורת הקרנבל הנוצרית, הנחוג ביישובים נוצריים רבים בעולם. פסטיבל המרדי גרא המתרחש זה כ-250 שנה בעיר ניו אורלינס שבארצות הברית הוא אחד המפורסמים שבהם. הרחובות של ניו אורלינס הופכים לחגיגות חסרות מעצורים הנמשכות מספר שבועות, של ריקודים, צעדות ושכרון חושים, בתחפושות ובגדים צבעוניים במיוחד^[5].

חגיגות המרדי גרא ברובע הצרפתי בניו אורלינס, 2003

ליל כל הקדושים

ערך מורחב – תחפושות של ליל כל הקדושים

ליל כל הקדושים הוא חג נוצרי שחל ב־31 באוקטובר. בחג נהוג שילדים בתחפושות מפחידות מסתובבים בחוצות נושאים בידיהם לפידי חג מיוחדים - דלעות מנוקבות שפרצוף מפחיד נחתך בצידן האחד ונר דולק מאיר בתוכם. החג נולד בסקוטלנד שם רווח פחד מרוחות. על פי אמונתם, בכל ליל 31 באוקטובר, פרצו לביתם רוחות. המעשה שעשו על מנת להתמודד עם פחד זה היה לשים מתנות על מפתן הדלת בשביל הרוחות שיירגעו ולא ייכנסו לבית. מאז יש מנהג בקרב הנוצרים שב-31 באוקטובר מתחפשים ילדים בתחפושות מפחידות, ודופקים על דלתות הבתים בדרישה לקבל ממתקים. אם הילדים אינם מקבלים את מבוקשם, הם נוהגים לבצע תעלולים כנגד בני הבית^[6].

עיד איל-בורברה

ערך מורחב – עיד איל-בורברה

עיד איל-בורברה בערבית (عيد البربارة) הוא חג בקרב נוצרים במזרח התיכון, בעיקר בלבנון וסוריה לזכרה של ברברה הקדושה, מרטירית נוצרייה מהמאה ה-3 לספירה. החג נחוג בתחילת דצמבר ומתאפיין בלבישת תחפושות, אכילת ממתקים ומתן כסף לילדים.