בשנת 2021 אוכלוסיית היישוב עברה בגודלה את אוכלוסיית אריאל, והיישוב הפך להתנחלות הרביעית בגודלה ביהודה ושומרון עם 24,700 תושבים נכון לאוקטובר 2024.
היסטוריה
בשנת 1886 ביקשו יהודים להקים יישוב בקרבת אתר נבי סמואל. השם שנבחר ליישוב החדש היה 'רמה', בהתייחס למקום קבורתו של שמואל הנביא ולזיהוי שרווח בין היישוב המקראי בנחלת שבט בנימין, רמה לבין אזור נבי סמואל. חברת "נחלת ישראל - רמה" (שהוקמה על ידי ישראל רובינשטיין, יצחק צבי ריבלין ואברהם פראסט) רכשה אדמות באזור והחלה לגייס כספים להקמת יישוב[7]. במשך מספר שנים נעשו כמה ניסיונות להתיישב בפועל על הקרקע שנרכשה, 13 משפחות של יהודים יוצאי תימן הצטרפו לגרעין המתיישבים, על סמך הבטחה שלא קוימה לבנות להם בתים במקום[8]. במרץ 1895 הם עלו על הקרקע וניסו לעסוק בחקלאות[9], אך עזבו את המקום לאחר מספר שבועות, מאחר שכספי החברה אזלו[10].
בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, רחל ענבר, ממייסדות גוש אמונים, עמדה בראש קבוצה שפעלה באזור נבי סמואל במטרה לרכוש אדמות מערבים (כבר ב-1968 עברה לגור בסביבה, בבית ששכרה בבית חנינא)[11]. הקבוצה קיבלה סיוע כספי מח"כ יגאל הורביץ (שהיה גם איש עסקים אמיד והחזיק במחלבות טנא נגה). לטענת הקבוצה הם רכשו 300 דונם ממתווכים ערבים[12]. העסקאות האלה התגלו כמעשי רמיה[13], כשהמתווכים מכרו אדמות שלא היו שייכות להם, ולעיתים אף מכרו את אותן אדמות לאנשים שונים[14]. בנוסף לכך, מדיניות הממשלה באותה עת אסרה[דרושה הבהרה] על אנשים פרטיים לרכוש אדמות מעבר לקו הירוק[11].
בשנת 1977, ארגנה רחל ענבר גרעין של עולים מברית המועצות וישראלים ותיקים להתיישבות במחנה גבעון (מחנה צבאי ירדני נטוש מדרום למיקום הנוכחי של גבעת זאב). הגרעין השתלב במערך הגרעינים של גוש אמונים ונאחז במקום בלא אישור מהממשלה[15][16]. העלייה הראשונה למקום התבצעה מיד לאחר ה"המהפך" ועליית מנחם בגין לשלטון בקיץ 1977[17]. ב-14 באוקטובר 1979 החליטה הממשלה על הקמת התנחלות בגבעת התול"ר על 150 דונם שהוכרזו כאדמות מדינה, אך ההחלטה לא בוצעה. נעשו ניסיונות התיישבות ללא אישור בדצמבר 1978[18] ובספטמבר 1980. המתיישבים התפנו מרצונם, לאחר שקיבלו הבטחה בכתב מסגן שר הביטחון, מרדכי ציפורי, שהשטח יועמד לרשותם[19]. ארבעה חודשים אחר כך, לאחר שהשטח עדיין לא הועמד לרשותם, עלו שוב על הקרקע ללא אישור[20]. בדצמבר 1980, הוחלט לקרוא ליישוב באופן רשמי "גבעת זאב" (ולא "קריית גבעון" כפי שנקבע בתחילה)[21]. בינואר 1981, התפנו שוב המתיישבים מרצונם, לאחר שנפגשו עם ראש הממשלה מנחם בגין וקיבלו הבטחה שהשטח המאושר ליישוב יגדל[22]. ב-25 ביוני 1981, הונחה אבן הפינה ליישוב[23].
בשנת 1983 החלה הבנייה במקום ובסוף 1986 התגוררו במקום כ־4,000 תושבים[24].
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, החלו בבניית שכונת "אגן האיילות" במערב היישוב. לאחר שפרצה האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, סמוך לפרויקט התרחשו תקריות אלימות, תנועת הקונים פסקה כמעט לחלוטין, ומעט הקונים שהספיקו להתקשר עם חברות הבנייה בחוזי רכישה ביקשו לבטלם. הבנייה במקום הוקפאה עד שנת 2008, כאשר ראש הממשלה, אהוד אולמרט אישר לחדש את הבנייה[25]. השכונה עברה הסבה לטובת הציבור החרדי והציבור הדתי לאומי, לאחר שמעמד הביניים החילוני שעבורו נועדו הדירות לא גילה עניין[26]. כביש הגישה לשכונה מכביש 443, נסלל על אדמות פלסטיניות פרטיות[27].
ב-26 ביולי 2001 נרצח בפיגוע ירי בכניסה לגבעת זאב רונן לנדאו, תושב היישוב בן 17[28].
ביולי 1978 קיבלה חברת עמידר הרשאה להשכיר 126 יחידות דיור במחנה. בקיץ 1981 התיישבו במקום המשפחות הראשונות בקראוונים[34]
במקביל, עוד בתחילת 1981 החל משרד השיכון בהכשרת השטח של גבעת זאב להתיישבות[35]. בשנת 1983 קיבלו רוב המשפחות במחנה גבעון מגרשים בגבעת זאב, אולם 24 משפחות שבקשו להתגורר ביישוב קהילתי ולא ביישוב עירוני רגיל[16], נותרו במקום והיוו את הגרעין להקמת גבעון החדשה[36].
בשנת 1983, עם יצירת תחום מוניציפלי למועצה מקומית גבעת זאב, נכלל המחנה, וצורף רשמית לגבעת זאב[37]. משרד השיכון התכוון להרוס את המבנים הריקים במחנה גבעון, אולם מועצת גבעת זאב בקשה להקים במקום מפעל תיירותי ולכן המבנים לא נהרסו.
ביולי 1990 פלשו למבנים במחנה 70 מחוסרי דיור מירושלים. כ-30 מהם קיבלו אישור בדיעבד להתגורר במקום. בתחילת 1992 הועברה האחריות למחנה לידי החברה לפיתוח גבעת זאב[38]. בשנת 2011 חודשה ההרשאה של מינהל מקרקעי ישראל למועצת גבעת זאב לניהול המקום ועלו רעיונות לקיים במקום תוכנית של פינוי בינוי[39].
מורשת בנימין
במקביל להקמת גבעת זאב, החלה חברה פרטית בבנייה על אדמות בדרום מזרח גבעת זאב בבניית שתי שכונות: מורשת בנימין א' ומורשת בנימין ב'. החברה הגישה הצעה לתוכנית מתאר, אולם התוכנית לא קודמה בגלל בעיות בהוכחת הבעלות על האדמות. למרות זאת, הבנייה נמשכה ונבנו במקום מאות יחידות דיור. בסוף שנת 1990 קבעה מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, פליאה אלבק, שמכיוון שעברו שמונה שנים מאז הגשת התוכנית והתחלת הבנייה ולא הועלו טענות בעלות על הקרקע, יש מקום לאשר את הבנייה במקום. עם זאת, אלבק הורתה שעל גבי מסמכי היתרי הבנייה יכתב שרשויות התכנון אינן אחראיות לבעלות על המגרשים ושהן לא תישאנה באחריות אם יתברר בעתיד שהמגרש שייך למישהו אחר[40].
ישנם אזורים בשכונה שטרם הוסדרו ובהיעדר הוכחת בעלות לא ניתן לבנות בהם[41].
הר שמואל
שכונת הר שמואל ממוקמת כשלושה קילומטר מדרום לגבעת זאב, כחצי קילומטר מערבית לנבי סמואל, ואין לה רצף טריטוריאלי עם גבעת זאב. השכונה מאוכלסת על ידי שתי עמותות: חילונית ודתית, מקור השם בעובדה שהשכונה שוכנת ליד נבי סמואל - המקום בו על פי המסורת נקבר שמואל הנביא. היוזמה להקמת השכונה הייתה של איש עסקים וסוחר קרקעות בשם שמואל עינב, שרכש קרקעות במקום כבר בשנת 1973[42][43]. בהמשך מכר אותם עינב לחברת "מורשת בנימין לבנייה ומסחר (קרני שומרון) בע"מ", שמכרה מגרשים לכמאתיים מתיישבים ומשקיעים, ביניהם: פיני זהבי, אורי שטנדל וג'רי בית הלוי[44]. בדצמבר 1980 החליטה הממשלה להקים יישוב במקום שרובו בתים פרטיים שייבנו בשיטת "בנה ביתך"[45], אך ראש עיריית ירושלים התנגד לתוכנית בטענה שהקמת היישוב תבוא על חשבון פיתוח שכונות צפון ירושלים[46]. בנוסף התברר שמדובר בקרקע חקלאית ולא ניתן לבנות עליה (ואחר כך, ב-1995, הוכרזה כחלק מגן לאומי שמואל הנביא). ניסיונות לשנות את ייעוד הקרקע, לא צלחו בתחילה[47]. כדי לפתור את בעייתם של רוכשי המגרשים החליטה הממשלה בינואר 1988, להקצות בלי מכרז או הגרלה, מגרשים למי שרכש מגרש במישרין מהחברה בשטח סמוך, באדמות שרכשה חברת הימנותא (חברה בת של הקרן הקיימת לישראל) ממערב לכביש 436[48]. על בסיס פשרה שהציעה המישנה ליועץ־המשפטי לממשלה פליאה אלבק[49]. הוחלט גם שהרוכשים יחויבו בתשלום דמי חכירה מופחתים בגובה 51% מערך הקרקע ובלבד שהמתיישב יתגורר במקום תקופה של 5 שנים לפחות מיום הבנייה[50]. החלק הדתי-חרדי עבר בראשיתו קשיי התפתחות, אולם בשנים שלאחר מכן קיבל תנופת קידום ופיתוח ואכלוסו יצא לפועל. נושא החלפת הקרקעות הגיע לשולחנה של ממשלת ישראל[51]. חברת מורשת בנימין פשטה רגל ומונה לה מפרק, עקב כך חלק מהתשתיות הבסיסיות בשכונה לא הושלמו. בנוסף, הזכויות במגרשים אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין (כנהוג ביהודה ושומרון), אלא ב"חברה המשכנת", שהיא חברת מורשת בנימין[52].
מורשת וקריית יערים (דרום שכונת המכבים) - השם "קריית יערים" מוזכר לראשונה בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ט': "וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה, הִיא קִרְיַת יְעָרִים".
גני יהודה ויהודית (צפון) - שכונה חדשה אשר החלה להתאכלס באוגוסט 2021 ועודנה בבנייה, מאופיינת בבניינים בעלי 11 קומות ובעלת אוכלוסייה מעורבת.
מחנה גבעון (דרום) השם "גבעון" מוזכר לראשונה ביהושע ט, ג: "וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ--וְלָעָי".
הרימון (דרום) - שכונה המתאפיינת בבניינים ובבתים פרטיים, היא קרויה על שם הרחוב היחיד בה ובעלת אוכלוסייה מעורבת, השכונה מוקפת בשטחים חקלאיים של תושבי אל ג'יב.
משכנות גבעת זאב (מערב) - שכונה חדשה המאוכלסת בעיקר על ידי דתיים לאומיים. נקראת גם בשם 'שכונת משהב'.
אגן האיילות (מערב) - שכונה חדשה המאוכלסת בעיקר על ידי חרדים, השכונה נקראת על שם הצבאים והאילות שהיו פזורים בעבר בשטחי העמק שבה.
רמת גבעת זאב (מערב) - שכונה חדשה (רובה בבנייה), מעורבת המאוכלסת בעיקר על ידי חרדים עובדים, במעמד סוציו-אקונומי גבוה.
גבעת זאב הוכרזה כמועצה מקומית ב-2 באוגוסט 1983. ענייני היישוב נוהלו על ידי מועצה ממונה ובראשה גדעון הוכפלד. חברי המועצה היו נציגי היישוב הזמני גבעון ונציגי המתיישבים הראשונים.
ביישוב קיימים מעון ויצו, מעון נאות מרגלית ומערכת גני ילדים. במבנה המתנ"ס פועל, משנת 2000, מרכז מדע ואומנויות, המספק פעילויות העשרה לגיל הרך ולילדי כיתות א-ג. ישנם שבעה בתי ספר יסודיים: שניים ממלכתיים (בי"ס אגמים ובי"ס יע"ד) ואחד ממלכתי-דתי (בי"ס ממ"ד אתרוג), שני תלמודי תורה חרדיים לבנים, ואחד לבנות של החינוך העצמאי. ביישוב פועלת חטיבת ביניים קהילתית על שם יצחק רבין. כמו כן, קיים בית ספר לחינוך מיוחד (בי"ס שבילים), בית ספר כוללני, על-אזורי מכיתות א'-י"ב., ביישוב אין בית ספר תיכון ולכן התלמידים המסיימים את המסלול בחטיבת הביניים עוברים בדרך כלל לבתי ספר שונים ברחבי ירושלים. תלמידים מהחינוך הדתי עוזבים את מסגרת החינוך היישובית כבר לאחר בית הספר היסודי, בהיעדר חטיבת ביניים דתית ביישוב.
פארק הגיא אשר בשנת 2022 החליטה המועצה על שיפוץ הגן והרחבת המתקנים, העבודה הסתיימה באפריל 2022.
ביישוב קיימת קבוצת כדורגל עירונית, בית"ר שבי גבעת זאב, המשחקת כיום בליגה ג'. הקבוצה, שיש לה גם מחלקות נוער וילדים, הוקמה בשנת 1999 ובשיאה שיחקה בליגה א'. לקבוצה מגרש ויציע המכיל עד 200 איש.
ארכאולוגיה
בגבעת זאב ישנם מספר אתרים ארכאולוגיים:
ח'רבת א-לתאתין - בחורבה נערכו חפירות ביוני 1995, ונמצאו בה שרידי כנסייה ותחנת דרכים מתחילת המאה ה-5 לספירה, רצפת פסיפס ובית בד. מסקירות ארכאולוגיות שנעשו באתר בשנת המנדט הבריטי, אותרו בו גם ממצאים מתקופת בית שני. החורבה מזוהה מתחילת המאה ה-20 עם תחנת הדרכים הנזכרת במפת מדבא בשם TO ENNATON (מילולית: "התשיעית"). זאת, בשל שימור מסוים של שם האתר בשם החורבה, בשל ממצאי תחנת הדרכים במקום, ובשל מיקומו של האתר בסביבות המיל התשיעי בדרך הרומית שבין ירושלים ללוד, היא דרך בית חורון
חורבת ג'עפר - ישוב שתחילתו בימי בית שני וסופו בתקופה המוסלמית הקדומה. נחפר לראשונה בתחילת שנות התשעים במקום בית בד משוכלל וכן קירות רבים של בתים שהשתמרו, בתוך כל בית ישנו בור מים. בחפירות שבוצעו בשנת 2014 נמצא בית בד נוסף באתר, בית מרחץ ביזנטי ובית יוצר לכלי חרס מתקופת בית אומייה.
