המובן המילולי של שם המקום הוא: ביתו של אדם (אשה או גבר) בשם חנינא.
הוצע לזהות את הכפר בית חנינא עם עֲנִיָּה המקראית, הנזכרת בחזון מסע סנחריב לירושלים – או עם עֲנַנְיָה המקראית, עיר שהתיישבו בה עולי בבל מבני בנימין[2][3].
גרן מסר כי לפי הנוסע היהודי-ספרדי רבי יצחק חילו (1344), היהודים כיבדו במקום את קברו של רבי חנינא בן דוסא, וייתכן שבהשפעת שמו השתנה שם הכפר מ"ענניה" ל"חנינא"; מנגד, רבי יעקב טען כי קברו של חנינא בן-דוסא הוא בעין זיתים שבגליל.[4]
יש חוקרים שאומרים ש"חנינא" נגזר ממלה סורית שפירושה "הראוי לרחמים" (ח-נ-נ). כמו כן הועלתה סברה שהשם נגזר מהשורש ח-נ-י בהוראה "חנה" (במקום), או "מחנה".[5][6]
היסטוריה
על פי צבי מסיני, משפחת נאסים-סולימאן המתגוררת בשכונה ובארצות הברית מקורה יהודי, והשתמרו אצלה מסורות שונות המצביעות על מקור זה כדוגמת קיום ברית מילה שבוע לאחר הלידה, הארכת האבל על נפטרים למשך שבוע, טקסי פדיון בן המתקיימים 40 יום לאחר הלידה, וכן שימוש בפמוטים לצורך הדלקת נרות.[7]
התקופה העות'מאנית
במאה ה-16 השתייך הכפר לנפת ירושלים והוא נזכר בכתב ההקדשה של בית התמחוי של האסקי סולטאן.[8]ברישום מס עות'מאני מ-1596 נמנו בכפר 28 בתי אב. ברישום גרמני משנת 1870 לערך נזכר בית חנינא ככפר עם 28 בתים ו-240 תושבים[9].
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנת 1863, וכתב כי מתגוררים בו כ-300 איש. הוא ציין כי שם הכפר נכתב בדרך כלל בית-חנינא, אך יש גורסים גם בית-ענינא. הוא הזכיר כי במקום מספר בתים עתיקים בעלי תקרה קמורה, ומסגד המוקדש ל"סידי אבראהים".[4]
סקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1881 מתאר את בית חנינא "כפר בגודל בינוני עם בתי אבן, העומד על אדמה סלעית מאוד ברכס שבין שני עמקים. הוא מוקף בעצי זית, ויש לו מספר מעיינות במרחק מה מערבה. יש גם כרמים בכפר"[10].
המנדט הבריטי
בתקופת המנדט הבריטי גדלה משמעותית אוכלוסיית הכפר, ו-1945 הגיעה אוכלוסייתו לכדי 1,590 נפש[11].
בשנות השלטון הירדני החלו בני הכפר לבנות בתים על האדמות המזרחיות של הכפר, שגבלו בכביש ירושלים–רמאללה משני עבריו ואזור זה, שנקרא "בית חנינא החדשה", קיבל אופי עירוני יותר. עם זאת, תחת השלטון הירדני לא נכלל החלק העירוני של בית חנינא בתחום השיפוט של מזרח ירושלים. בית חנינא נחשבה פרבר אמיד של ירושלים הירדנית והתגוררו בה שרים, חברי בית הנבחרים הירדני, אנוור אלח'טיב, מושל מחוז ירושלים, ראש העירייה הירדני רוח אלח'טיב, וכן משפחת דג'אני העשירה, ומשפחת אלקטב האמידה, שבביתה התגורר חוסיין, מלך ירדן בביקוריו בירושלים.
ישראל
עם איחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים נכללה "בית חנינא החדשה" בתוך שטחה המוניציפלי של ירושלים היות ששכנה על הדרך שהובילה אל שדה התעופה עטרות שהוחלט לספחו לשטח העיר, אך הכפר בית חנינא המקורי נותר מחוץ לשטחה המוניציפלי של העיר המאוחדת והשתייך, בתקופת הממשל הצבאי הישראלי בשטחים ובתקופת המנהל האזרחי, לנפת רמאללה. תושבי בית חנינא החדשה קיבלו תעודת זהות ישראלית והחלה בה תנופת אכלוס מרשימה. כך התפשטה שכונת בית חנינא עד שכונת שועפאט בדרום, נווה יעקב ופסגת זאב במזרח ואזור התעשייה עטרות בצפון. משרדי הצלב האדום עברו אז לבית חנינא. ב-1968 התיישבו בשכונה, בבניין המכונה בית השבעה, שבע משפחות יהודיות.
מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ובעקבות בניית גדר ההפרדה בקטע "עוטף ירושלים", החלה השכונה להתנתק מתפקידה המסורתי כמחברת בין ירושלים לרמאללה, וקיבלה ציביון עירוני יותר המחובר למרכז ירושלים מבחינת שירותים, לימודים, מסחר ותעסוקה. הגדר גם יצרה הפרדה בין הכפר המקורי בית חנינא ("בית חנינא אל-בלד"), שנותר מחוץ לה, לבין שכונת בית חנינא (בית חנינא החדשה – "בית חנינא אל-ג'דיד") שנכללה ב"עוטף ירושלים". תושבים רבים עברו לבית חנינא החדשה כדי להישאר בצידה הישראלי של גדר ההפרדה[13]. הכפר הפלסטיני בית חנינא משתייך, מאז הסכמי אוסלו, לנפת אל-קודס של הרשות הפלסטינית ואוכלוסייתו כ-1,000 תושבים.
בתל עדסה, בצפון מערב השכונה, הייתה כוונה להקים את השכונה הראשונה בירושלים, מאז שנת 1967, שתוכננה מראש למגורי תושבים ערבים. בשנת 2023, חזרה בה עיריית ירושלים מתמיכתה בתוכנית. מצפון לבית חנינא, עיריית ירושלים מקדמת שכונה לחרדים על שדה התעופה עטרות[14][15].
ארכאולוגיה
בתקופת המנדט הבריטי, במרכז הכפר נחשף ריצוף של לוחות שיש.[16]
רוב החרסים שהתגלו במקום הם מהתקופה העות'מאנית. בנוסף, התגלו חרסים מעטים עד בודדים מתקופת הברזל, התקופה ההלניסטית, התקופה המוסלמית המוקדמת ומימי הביניים. איסוף החרסים נערך בטראסות הקרובות לגרעין של הכפר ובקרבת מגרש הכדורגל.[17]