הירגזי ירוק־הגב הוא ציפור שיר קטנה; אורכו 11–13 ס"מ. הוא דומה מאוד לקרובו ירגזי מצוי, אם כי הבטן והגב שלו בצבע ירוק.[2]ראשושחור עם כתם לבן על העורף ולחיים לבנות. הבטן בצבע צהוב־ירקרק, החזה שחור, והגב ירוק. הצווארון שחור. על הגחון עובר פס שחור מהחזה ועד לתת־השת הלבן. הכנפיים שחורות־כחולות, כאשר יש שתי שורות של סוככות ששוליהן לבנים. הזנב שחור במרכזו וכחול בשוליו, ולבן מלמטה. הנקבה דומה לזכר, אם כי הפס השחור על בטנה צר יותר. הצעירים דומים לבוגרים, אבל דהויים יותר עם לחיים צהבהבות, פס גחון צר, וצווארון צר. המקור קצר ושחור, וכף־הרגל כחלחלה.[3] לאוכלוסיות בדרום וייטנאם פס גחון רחב.[4]
הקריואת מאוד דומות לקריאות הירגזי המצוי, אבל צלולות ורמות יותר, ונשמעות כ–"סי–סי–סי" ו–"טי–טי–וי".[4]
הירגזי משתמש בתיבות קינון. הקן בנוי בעיקר מטחב, ומרופד בפרווה. בממוצע, עומק בקן הוא 46.8 מ"מ, וקוטר הקן 52.9 מ"מ. הטלת הביצים מתחילה באפריל. הנקבה מטילה 4–9 ביצים. הביצים עגלגלות ולבנות עם נקודות אדמדמות. נפח הביצה הממוצע הוא 1.33 סמ"ק. גודל התטולה קטן ככל שהביצים מוטלות מאוחר יותר. הנקבה דוגרת על הביצים 10–15 ימים, ומפסיקה לדגור כאשר הגוזלים בני 7–10 ימים. לעיתים הנקבה אוכלת את קליפות הביצים לאחר הבקיעה. שני ההורים מאכילים את הגוזלים. הגוזלים פרחים בגיל 17–21 ימים. אחוז ההצלחה של הקינון גבוה במעט מחצי, ואחוז הגוזלים השורדים מרגע הבקיעה ועד שלב הפרחון קרוב ל–70%–80%. רוב מקרי המוות בקן נגרמים עקב טריפה, השתלטות מינים אחרים על הקן, או נטישה על ידי ההורים.[2]
בית גידול ותפוצה
הירגזי ירוק־הגב חי ממערב הרי ההימלאיה לדרום וייטנאם ובטאיוואן.[2] הירגזי חי בגבהים של 200–4,000 מטרים מעל פני הים.[3] טווח התפוצה (כ–7,470,000 קמ"ר) של מין זה גדול, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה לא כומת, אך לא סביר שהוא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, ירגזי ירוק־גב מסווג כמין ללא חשש.[6] הירגזי ירוק־הגב הוכרז כמין בסכנת הכחדה במיאנמר ב-4 במרץ2020.[7]
.jpg)
_(47714223832).jpg)
