הומוסקסואליות מוגדרת כעבירה פלילית ועלולה לשאת עד 3 שנות מאסר בנוסף בטריטוריה שנשלטת ברובה המוחלט על ידי מרוקו בצפון מערב אפריקה, סהרה המערבית, מאז 1944.[2]
סעיף 489 לחוק העונשין של מרוקו מפליל "מעשים לא טבעיים עם אדם מאותו המין" שמתייחס לקיום פעילות הומוסקסואלית ומטיל עונש של בין 3 עד 5 שנות מאסר וקנס של 120 עד 1,200 דירהם מרוקאי מאז 1962.[1] עם זאת, החוק נאכף באופן אופורטוניסטי על ידי הרשויות, עם מידה של סובלנות להומוסקסואליות באתרי נופש כמו מרקש. מעמדם החוקי של אזרחי להט"ב שחיים במרוקו נובע בעיקר מהמוסר האסלאמי שרואה בהומוסקסואליות וקרוס-דרסינג סימנים ל-"אי-מוסריות".[3]
הומוסקסואליות היא פלילית ונענשת ב-3 שנות מאסר בנוסף בטריטוריה השנויה במחלוקת של סהרה המערבית שנשלטת ברובה המוחלט על ידי מרוקו בצפון מערב אפריקה מאז 1944.[2]
בשנת 2016 זוג נערות מרוקאיות נעצרו במרקש לאחר שבן דודה של אחת מבנות הזוג צילם אותן מתנשקות. מעצרן עורר סערה בינלאומית ושימוש נרחב בהאשטאג "FreeTheGirls#" (בעברית: שחררו את הבנות) ברשתות החברתיות. התיק שלהן בעקבות האירוע נדחה לדצמבר 2016,[4] ובתחילת דצמבר 2016 זוכו בנות הזוג מאשמה.[5]
במאי 2019 בהערכת האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה (אנ') על השותפות עם הפרלמנט המרוקאי (אנ') במסגרת מעמדה של הדמוקרטיה, קראה האספה הפרלמנטרית לפרלמנט המרוקאי להפסיק את אכיפת קוד "הוראות הפשיעה שמפליל יחסים הומוסקסואלים בין מבוגרים בהסכמה מאותו המין עד לביטולם".[6][7]
זהות מגדרית
בשנות ה-50 של המאה ה-20, פרסומה של האמנית הטרנסג'נדרית הצרפתייהקוקסינל ברחבי העולם תרם לביסוסה של העיר המרוקאית קזבלנקה כאזור בו רופאים מסוימים היו מוכנים לבצע ניתוחים להתאמה מגדרית עבור טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית (בהיותה של מרוקו קולוניה לשעבר של צרפת) אם כי בנסיבות חשאיות לאחר שבשנת 1958 עברה קוקסינל ניתוח להתאמה מגדרית בעיר והייתה לצרפתייה הראשונה שעברה ניתוח מסוג כזה.[8] כיום, לא ברור אם מעמד זה עדיין קיים או מה היא מדיניות הממשלה הנוכחית לגבי טרנסג'נדרים. על פי דיווחים, אישה טרנסג'נדרית מרוקאית בשם רנדה פרסמה ספר בנושא מטעמה, אם כי מעט ידוע על תוכנו או על הצלחתו המסחרית.[9]
שיטות תרבותיות ודתיות מסורתיות במרוקו נוטות לקשר בין קרוס-דרסינג והומוסקסואליות. מבחינה תרבותית-היסטורית, צורות מסוימות של קרוס-דרסינג התקבלו באזורים במדינה שבהם נשים לא היו חלק. המחסור הראשוני בנשים גרם לכך שהתפקידים הלכו לעיתים קרובות לגברים, שבדרך כלל הניחו כי הם הומוסקסואלים, שהאוכלוסייה המקומית הציגה סובלנות מסוימת כלפי הנושא.
תנאי מחיה
דעת האוכלוסייה המרוקאית כלפי הומוסקסואליות וזכויות להט"ב מוגדרת כעוינת, בהתאם לעמדות לגבי זכויות להט"ב בשאר העולם המוסלמי. במדינה קיימת תרבות רחבה שנשלטת על ידי גברים, המוגדרת כחברה פטריארכלית בעלת תפקידים מגדריים נוקשים, שכוללת מערכות יחסים הטרוסקסואליות בלבד ולחץ חברתי לכריתת נישואים והבאת ילדים לעולם.[8] לאורך השנים, הממשלה המשיכה לאכוף את האיסורים הפלילים על קיום פעילות הומוסקסואלית עם מספר מעצרים פומביים, אף על פי שהאכיפה הוגדרה לרוב באופן אופורטוניסטי.
ב-10 בדצמבר 2007 בית משפט באל-קסר אל-כביר הרשיע 6 גברים בהפרת סעיף 489 של חוק העונשין של מרוקו על רקע קיום פעילות הומוסקסואלית. עם זאת, לטענת עורכי דינם של הנאשמים, התביעה לא הציגה כל ראיה לכך שהגברים אכן ביצעו פעילות הומוסקסואלית.[10] הגברים נידונו לתקופות מאסר שונות ב-17 בדצמבר 2007, לאחר שסרטון שהופץ ברשת כולל באתר יוטיוב הציג מסיבה פרטית שכללה לכאורה את הגברים באל-קסר אל-כביר ב-18 בנובמבר. דיווחים בעיתונות טענו שהמסיבה הייתה חגיגה של נישואים חד-מיניים. בעקבות המעצרים צעדו עשרות אזרחים מרוקאים ברחובות העיר כמחאה נגד המעשים לכאורה של הנאשמים וקראו להעמיד אותם לדין.
הסופרים המרוקאים עבדאללה טאיה (אנ') וראצ'יד או. (אנ') שידועים כהומוסקסואלים כתבו בגלוי לאורך השנים על תפקידי מגדר וזהות מינית במרוקו, למרות שאינם מתגוררים במדינה. בשנת 2007 הסופר טאיה הצהיר על היותו הומוסקסואל בראיון שנתן לעיתון המרוקאי-צרפתי "TelQuel" (אנ') שבעקבותיו התעוררה מחלוקת במרוקו נגד טאיה שכללה עוינות הומופובית רבה על רקע נטייתו המינית.[11][12]
הסופר עבדאללה טאיה (אנ') שכתב לאורך השנים על סוגיות הומוסקסואליות וזכויות להט"ב במרוקו.[13][14]
בשנת 2010 הממשלה המרוקאית התירה לזמר הבריטי אלטון ג'ון שידוע כהומוסקסואל גלוי להופיע במהלך פסטיבל המוזיקה "Mawazine" (אנ') למרות התנגדויות של חברי מפלגת הצדק והפיתוח (אנ') שידועה כמי שמחזיקה בעמדות איסלאמיסטיות והומופוביות בגלוי שכיהנה באותה עת כמפלגת האופוזיציה הגדולה בפרלמנט.[15] הפסטיבל זכה לאישור המלך מוחמד השישי אשר היווה חלק מתוכניותיו "ליצור אומה פתוחה ומודרנית יותר".[15]
מגזין הלהט"ב "Mithly" הותר להיות מופץ בדיסקרטיות למבוגרים במרוקו אף על פי תוכנו המוצהר שמדבר על מעמדה של קהילת הלהט"ב המרוקאית, אם כי הממשלה הצהירה שלא תעניק רישיון לפרסום הפצתו, בעוד המגזין עצמו צריך להתקיים בספרד השכנה.[9] במובן דומה, הממשלה לא הכירה רשמית בארגון זכויות הלהט"ב כיף-כיף אשר נוסד בשנת 2004, אך אפשרה לו להתקיים ונתנה חסות למספר סמינרים חינוכיים מטעמו. הארגון רשום עם מעמד חוקי בספרד מאז 2008.[9] תולדות הקמת הארגון החלו בשנת 2004 לאחר שב-1 ביוני 2004 עצרה משטרת מרוקו 43 בני אדם בתטואן באשמת הומוסקסואליות.[16] בשל כך, נפתח קמפיין מקוון בין-לאומי, על ידי פעילים מקומיים שונים, לשחרורים של 43 העצורים. בשל הרצון לתאם בין פעילים, הוקמה הקבוצה כיף-כיף באופן רשמי ב-2005. מאז 2006 קיים מאבק לרשום את הארגון כעמותה במרוקו ללא הצלחה.[17]
בשנת 2017, בעקבות הסקירה התקופתית האוניברסלית (אנ') של מרוקו על ידי ועדת האו"ם לזכויות אדם בז'נבה שבה נבדק מעמדן של זכויות להט"ב במדינה, מרוקו קיבלה המלצות מצד מספר מדינות לבטל את ההפללה הקיימת נגד קיום פעילות הומוסקסואלית בקרב מבוגרים בהסכמה. משלחת מרוקו דחתה את ההמלצות. בעקבות הסקירה, מוסטפא ראמיד (אנ'), שר המשפטים והחירויות לשעבר ממפלגת הצדק והפיתוח בממשלות של עבד אל-אילה בן כיראן וסעד א-דין אל-עות'מאני, כינה בראיון אנשים הומוסקסואלים כ-"זבל" באומרו: "די, כולם נותנים חשיבות להומוסקסואליות הזו ורוצים לדבר על זה. האנשים האלה הם זבל".[18] הצהרתו ספגה ביקורת שליליות מצד ארגוני זכויות אדם שחתמו יחד על עצומה שהופנתה לראש ממשלת מרוקו סעד א-דין אל-עות'מאני לפתוח בחקירה נגד ראמיד על "הצהרות מפלות ובלתי חוקתיות כלפי מיעוטים מיניים".[19] שנתיים קודם לכן ב-7 ביולי 2015 במהלך ראיון בתחנת הרדיו "Chada FM" ראמיד קרא להומוסקסואלים "לשנות את המין שלהם כדי להימנע מבעיות".[20]
אף על פי המעמד הפלילי שלה בחוק, על פי סקר שנערך במרוקו בשנים 2018–2019 עבור פורטל החדשות "BBC News Arabic" (אנ') על ידי רשת המחקר "Arab Barometer research network", נחשף ש-21% מהנסקרים הצהירו כי נטייה מינית הומוסקסואלית צריכה להתקבל על ידי החברה.[21]
באפריל 2020 דיווח ארגון משמר זכויות האדם על קמפיין של הטרדות מקוונות במרוקו בו אזרחים משתמשים באפליקציות היכרויות חד-מיניות כדי להוציא משתמשים אחרים מהארון. ב-24 באפריל משרד הביטחון הלאומי של מרוקו הצהיר שהמשטרה פתחה בחקירה ראשונית בנושא על רקע "הסתה לשנאה ואפליה".[22][23]
בנובמבר 2022, אישה טרנסג'נדרית הוכתה באכזריות על ידי המון בטנג'יר שקרא קריאות הומופוביות וטרנספוביות נגדה, רוססה בתרסיס אל עבר פניה והופשטה מהבגדים שלה. במהלך התקיפה עוברי אורח שונים שיבחו את התוקפים. לאחר מכן נעצרו שלושה קטינים ובגיר בגילאי 13–24 בקשר לתקיפה.[24] פעילי זכויות להט"ב במרוקו הצהירו בתגובה לתקרית שהיא "שופכת אור על הפחד והטרור המתמידים שחווים אזרחי להט"ב מרוקאים מדי יום שכן הם נחשבים כמטרות קלות על ידי רבים וללא הגנה". ארגוני זכויות אדם בינלאומיים קראו לרשויות להעמיד את התוקפים לדין.[25]
כיף-כיף מוגדר כיום כארגון היחיד הפועל למען קידום זכויות להט"ב במרוקו והמוציא לאור של המגזין "Mithly". לאחר שהוקם בשנת 2004, לא זכה להכרה משפטית על ידי משרד הפנים, אך הותר באופן לא רשמי לארגן סמינרים חינוכיים מסוימים.[26][9] במאי 2010, חברי הארגון הקימו את קבוצת "Menna w Fena", קבוצה פנימית מטעם הארגון המוקדשת במיוחד לכבוד נשים לסביות, טרנסג'נדריות, ביסקסואליות וקוויריות.[27]
(פלילי מאז 1962, עונש: בין 3 עד 5 שנות מאסר וקנס של 120 עד 1,200 דירהם מרוקאי. הומוסקסואליות היא פלילית ונושאת עד 3 שנות מאסר בנוסף בטריטוריה שנשלטת ברובה המוחלט על ידי מרוקו בצפון מערב אפריקה, סהרה המערבית, מאז 1944)
.svg)
