זכויותיהם של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בערב הסעודית כפופות לרדיפה ואפליה רשמית, בעודם מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שלא נתקלים בהם תושבים הטרוסקסואלים. פעילות הומוסקסואלית של גברים או נשים היא פלילית על פי חוק השריעה האסלאמי הנגזר מהקוראן ומהמסורות של מוחמד הכלולות בסונה.[1] הומוסקסואליות וזהות מגדריתטרנסג'נדרית נתפסים באופן נרחב כ-"פעילויות לא מוסריות ומגונות" בעוד הדין הדתי מעניש מעשי הומוסקסואליות או קרוס-דרסינג בעונש מוות, הצלפות פומביות, מכות, התקפות משמר, הוצאות להורג, עינויים, סירוסים כימיים, מאסר עד עולם, קנסות או גירוש.[2][3][4][5]
החינוך הציבורי בסעודיה נדרש ללמד ערכים אסלאמיים בסיסיים המבוססים על פרשנות הקוראן, הכוללת גינוי חריף של הומוסקסואליות לצד קרוס-דרסינג. משרד החינוך הסעודי אישר ספרי לימוד המשקפים את ההשקפה האסלאמית והתרבותית של המחוז נגד מעשים הומוסקסואלים באומרם כי "הומוסקסואליות היא אחד החטאים המגעילים והפשעים הגדולים ביותר", וכי הענישה הראויה על מעשה מכוון של יחסים הומוסקסואלים הוא עונש מוות. עם זאת, בשנת 2020 משרד החינוך הסיר מספרי הלימוד את הגינוי של הומוסקסואליות כמעשה שדינו מוות.
מעמד בחוק
חוק העונשין
לערב הסעודית אין קוד פלילי בעוד מקור החוק העיקרי במדינה הוא השריעה האסלאמית הנגזרת מהקוראן ומהמסורות של מוחמד הכלולות בסונה, איג'מאע, או הסכמה מלומדת על משמעות הקוראן והסונה אשר התפתחה לאחר מותו של מוחמד או חשיבה אנלוגית שהוחלה על עקרונות הקוראן, הסונה והאיג'מה.[6] שופטים מיישמים את הפרשנות האישית שלהם לשריעה על כל מקרה לגופו (אג'תהאד) ואינם כבולים להחלטות קודמות כלשהן, ולעיתים מביאות לפסקי דין שונים אפילו במקרים שלכאורה זהים.[7] עם זאת, נראה שישנה מגמה במדינה לקודד, לפרסם ואף לתרגם כמה חוקים פליליים ואזרחיים.[8] עם זאת, הפרשנות המסורתית של השריעה אוסרת על מעשים הומוסקסואלים אם כי ישנם חילוקי דעות לגבי העונש המגיע לעבירה על קיום מעשים אלו, החל מעונש כלל (חנאפי) ועד לעונש מוות.[9][10][11]
בשנת 1928 המליצה המועצה השיפוטית הסעודית לשופטים האסלאמיים לחפש הדרכה בשני ספרים מאת המשפטן הנבאלי מארי בן יוסוף אל-כרמי אל-מקדיסי ליוואט (מעשה סדום) לגבי מה אמור להיות עונשו באומרה: "מתייחסים אליו כאל זנות, ויש להעניש אותו באותו אופן. אם מוחאן (מתורגם בדרך כלל כ-"נואף" אך משמעו טכנית מישהו שקיים יחסי מין חוקיים, אך ייתכן או אינו נשוי כעת) וחופשי (אם כי לא עבד), יש לסקול אותו למוות, בעוד שרווק חופשי חייב להיות נענש ב-100 הצלפת מלקות ולגורש לשנה.
מעשה הומוסקסואלי הידוע כ-"סדום" במדינה מוכח או על ידי הנאשם שהודה 4 פעמים או על ידי עדותם של 4 גברים מוסלמים אמינים, שהיו עדי ראייה למעשה. אם יש פחות מ-4 עדים, או אם אחד אינו עומד בקנה מידה עם השאר, כל ארבעת הגברים נענשים עם הצלפת 80 מלקות על "לשון הרע". [12]
תקנת "כללי מעצר, משמורת זמנית ומשמורת זהירות" קודדה את הקוד הפלילי בנושא הומוסקסואליות על ידי רישומה בין הפשעים שהצדיקו מעצר ומאסר. בנוסף לאכיפת החוק, צו מלכותי שני הקים רשמית את הוועדה לקידום מידות טובות ומניעת סגן (CPPVPV) ונתן לוועדה זו את הסמכות לעצור ולעצור אנשים המפרים את הוראות האסלאם המסורתיות, לרבות מעשי הומוסקסואליות וקרוס-דרסינג. רדיפת הומוסקסואלים נותרה אחת ממטרותיה העיקריות של הוועדה לקידום סגולה ומניעת סגן (PVPV).[13]
בספטמבר 2013 פורסם כי כל מדינות שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (בהן ערב הסעודית) הסכימו לדון בהצעה להקמת בדיקות כלשהן לא ידועות, על מנת לאסור כניסת זרים הומוסקסואלים לאחת מהמדינות.[14][15] עם זאת, הדאגה מביקורות בינלאומיות באירוח המונדיאל 2022 בקטר, וחשש למחלוקת במקרה שאוהדי כדורגל המוגדרים כחברי קהילת הלהט"ב היו מוקרנים, גרמו למדינות להתחרט בתוכניתן ולהתעקש כי "מדובר בהצעה בלבד". מאוחר יותר נחשף כי הצעה זו באה ממדינת כווית.[16]
הליך פלילי
מקרי הרשעות ידועים
בשנת 2000 דיווחה ממשלת סעודיה כי גזרה על 9 גברים סעודים תקופות מאסר נרחבות על רקע פעילות הומוסקסואלית.[17] באותה שנה הוציאה הממשלה להורג 3 עובדים תימנים בגין "הומוסקסואליות והתעללות בילדים".[18]
בשנת 2001 הואשם המורה והמחזאי הסעודי מוחמד א-סוהיימי ב-"קידום הומוסקסואליות". בשנת 2006, קיבל חנינה והורשה לחדש את הוראתו.
במאי 2005 עצרה הממשלה 92 גברים בגין הומוסקסואליות, שנגזרו עליהם עונשים שנעו בין קנסות ועד עונשי מאסר של מספר חודשים. כמו כן, ב-7 בנובמבר 2005 פשטה משטרת ריאד על מה שהעיתונות הסעודית כינתה "תחרות יופי לגברים הומואים" באל-קטייפה.[19] דינם של 5 מארגני האירוע נותר לא ידוע. אנשים שנתפסו חיים בממלכה באופן בלתי חוקי מואשמים לעיתים קרובות בפשעים אחרים, הכוללים סמים לא חוקיים, פורנוגרפיה, זנות והומוסקסואליות. מספר פעולות משטרתיות מסוגים אלה דווחו בשנים 2004–2005. פשיטה דומה לזו של 2005 התרחשה בשנת 2008 אשר התקיימה כלפי עובדים פיליפינים שנעצרו באשמת "אלכוהול וזנות הומוסקסואלית". במאמר העיתון Arab News על המעצרים נכתב כי "זכויות הומואים אינן מוכרות במדינות המזרח התיכון ופרסום חומרים המקדמים אותן נאסר".
בשנת 2010, נכדו של המלך עבדאללה, מלך ערב הסעודית ה-6, סעוד בן עבד אל-עזיז בן נאסר אאל סעוד נמצא באשמת רצח משרתו בנדר עבדולאזיז (32) בסוויטה שלהם במלון לנדמרק בלונדון.[20] במהלך משפטו, נטען כי הנסיך קיבל "עיסוי מיני" לפני הרצח, כסופו של בילוי ביום ולנטיין, וכי הוא ועבד אל-עזיז היו בקשר הומוסקסואלי.[21] בן נאסר נידון למאסר עולם ובמרץ 2013, הורשה לחזור לסעודיה לשרת את שארית כהונתו בכלא הסעודי. על פי ההסכם בין הממלכה המאוחדת לסעודיה, עליו לרצות לפחות 20 שנה לפני שניתן יהיה לשחררו אם כי על-פי הערכות, בן נאסר יבקש מקלט בממלכה המאוחדת לאחר שיסיים לשאת את עונשו במדינה.[22] באותה שנה, דיפלומט סעודי הומוסקסואל בשם עלי אחמד אסרי הגיש בקשת מקלט בארצות הברית לאחר שטען כי ממשלת סעודיה גילתה את נטייתו המינית.
מחאות בינלאומיות של ארגוני זכויות אדם גרמו למספר פקידים סעודים בשגרירות ערב הסעודית בוושינגטון הבירה לרמוז כי הממלכה "תשתמש בעונש מוות רק כאשר מישהו הורשע בהטרדת ילדים, אונס, תקיפה מינית, רצח או מעורבות בכל דבר הנחשב לסוג של הסברה פוליטית".[23]
בשנים 2011–2012, העיתון הסעודי Okaz הודיע כי הממשלה עצרה למעלה מ-260 בני אדם על אשמת "פשעי הומוסקסואליות" במשך שנה אחת.[24]
בשנת 2014, גבר ערבי סעודי בן 24 נידון לשלוש שנות מעצר ו-450 מלקות לאחר שבית משפט במדינה מצא אותו אשם ב-"קידום הטרדה והפרקטיקה של הומוסקסואליות", לאחר שנתפס משתמש בחשבונו בטוויטר כדי לארגן דייטים רומנטיים עם גברים אחרים.[25]
ב-13 באוקטובר 2019, הרשויות הסעודיות עצרו אזרח בן 23, סוהיל אל-ג'מייל, על כך שפרסם תמונה שלו לבוש במכנסיים קצרים בחוף הים. אל-ג'מייל הוא איש מדיה חברתית הומוסקסואל בערב הסעודית, שתיעד בגלוי את הצהרתו על נטייתו המינית ברשתות החברתיות סנאפצ'ט וטוויטר. אל-ג'מייל כתב בסנאפצ'ט כי נעצר באשמת "שיתוף עירום באינטרנט זמן קצר לאחר שמעריציו החלו להשתמש בהאשטאג "FreeSuhail#" (שחררו את סוהיל) בטוויטר.[26]
זהות מגדרית
ממשלת סעודיה רואה בקרוס-דרסינג וזהות מגדרית טרנסג'נדרית התנהגות פלילית,[27] בעוד הסנקציות הפליליות על התנהגות זו נוטות להיות זהות לגבי הומוסקסואליות, בהם: הצלפות, קנסות, מאסר, עונש מוות, וגירוש עבור זרים. הממשלה אינה מתירה לבצע פעולות לשינוי מגדר, בעוד אינה מאפשרת לאזרחים להשיג מסמכים משפטיים חדשים כדי לשנות את מינם החוקי.
בשנת 2017, שני פקיסטנים טרנסג'נדרים הידועים בתור "קאסטת ההיג'רה", "נארזו בשקים, נחבטו במקלות ועונו למוות" על ידי המשטרה הסעודית בשל זהותם המגדרית.[28] עם זאת, בהצהרה ממשרד הפנים הסעודי נאמר כי הדיווחים היו "שגויים לחלוטין" בעוד כי "אף אחד לא עונה".[29][30]
אנשים בהם מוסלמים בעלי תעודת זהות טרנסג'נדרית אינם מורשים לעלות לרגל למכה.[31]
תנאי מחיה
אפליה והטרדה
ערב הסעודית מחזיקה בחוקים נגד אפליה על רקע מגדר אך לא נטייה מינית, בעוד הטרדה או אלימות נגד להט"ב אינה מטופלת בשום חוק נגד הסתה או פשעי שנאה. הסברה למען זכויות להט"ב אינה חוקית בממלכה בעוד לאורך השנים היה נראה כי הקבוצה היחידה שעשתה זאת הייתה מפלגת הירוקים של ערב הסעודית אשר הייתה ארגון פוליטי חשאי בסעודיה מאז שנת 2001 אשר נעלם בין 2009 ל-2012 אם כי החל משנת 2018, אדם בשם אחדיר אלנאדי מתחזק עמוד פייסבוק עבור הארגון. מכיוון שמפלגות פוליטיות אסורות בממלכה, המפלגה פועלת באופן חשאי ולא חוקי. הן אזרחים סעודים והן זרים משתתפים בפעילויותיה.[32]
בשנת 2011, מירל רדוי, שחקן כדורגל רומני שמשחק במועדון אלחילאל הסעודי, נקנס ב-20,000 ריאל סעודי והושעה לשני משחקים לאחר שקרא כעלבון "הומוסקסואל" לשחקן הכדורגל הסעודי, חוסיין עבדול גאני המשחק במועדון נסר. ההערה הציבורית, שנועדה כעלבון, הייתה שנויה במחלוקת רבה ויצרה לא מעט סיקור בעיתונות הסעודית, כולל סירובו של עבדול גאני ללחוץ את ידו עם רדוי לאחר משחק מאוחר יותר.[33]
חינוך
החינוך הציבורי בסעודיה נדרש ללמד ערכים אסלאמיים בסיסיים המבוססים על פרשנות הקוראן, הכוללת גינוי חריף של הומוסקסואליות לצד קרוס-דרסינג. משרד החינוך הסעודי אישר ספרי לימוד המשקפים את ההשקפה האסלאמית והתרבותית של המחוז נגד מעשים הומוסקסואלים באומרם כי "הומוסקסואליות היא אחד החטאים המגעילים והפשעים הגדולים ביותר", וכי הענישה הראויה על מעשה מכוון של יחסים הומוסקסואלים הוא עונש מוות. עם זאת, בשנת 2020 משרד החינוך הסיר מספרי הלימוד את הגינוי של הומוסקסואליות כמעשה שדינו מוות.[34] בשנת 2012, ממשלת סעודיה ביקשה מהוועדה לקידום מידות טובות ומניעת סגן (CPPVPV) לסייע בגירוש תלמידים שנשפטו, לפי הגינונים וטעמם באופנה, להיות הומוסקסואלים או לסביות.[35]
חופש הביטוי וצנזורה
ממשלת סעודיה מצנזרת את התקשורת במדינה בקנסות ומאסרים אם כתגובה להפרת מדיניותה, בעוד מדיניותה כלפי זרים, גירוש לכל אדם המחזיק, מייבא, מפיץ או מפיק מדיה ללא אישור ממשלתי בעוד לא ניתן לראות בתוכן מדיה, לרבות פרסום, עלבון משפחת המלוכה או כמי שמתנגש עם התורות והערכים האסלאמיים.[36] כמו כן נאסר על תוכניות רדיו וטלוויזיה להביע תמיכה בזכויות להט"ב, אם כי ניתן לדון בהומוסקסואליות כל עוד הזכרתה שלילית. הממשלה אמנם מאפשרת לבתי קולנוע ציבוריים להתקיים, מאז 2018, אם כי הסרטים מצונזרים על ידי הממשלה, וכך גם תקליטורי די וי די אשר נרכשים בחנויות קמעונאיות רבות. נושאי להט"ב הם בדרך כלל מהנושאים המצונזרים ביותר בסרטים.
בשנת 2010, גבר סעודי בן 27 הואשם בהומוסקסואליות והתחזות לשוטר, כאשר פרסם סרטון קומי שלו באתר יוטיוב, שבו הוא דן בתרבות פופולרית, מציג את שיער החזה שלו ומפלרטט עם איש המצלמה. הוא נידון לשנת מאסר, עם הצלפת 1,000 מלקות, וקנס של 5,000 ריאל (1,333 דולר אמריקאי).[37]
ב-28 ביולי 2020, גזר בית משפט סעודי על מוחמד אל-בוקארי, בלוגר תימני, 10 חודשי מאסר, קנס בסך 10,000 ריאל ($2,600 דולר אמריקאי) וגירוש מהמדינה בגין פרסומו פוסט בחשבונו בטוויטר שתמך בשוויון זכויות עבור אנשים הנמצאים במערכות יחסים חד מיניות.[38] ארגון זכויות האדם "Human Rights Watch" דחק ברשויות הסעודיות לשחרר את הבלוגר באופן מיידי בעודו סקר את הסרטון, בו הפעיל הגיב לשאילתות המדיה החברתית, הצהיר הארגון כי, "לכל אחד יש זכויות וצריך להיות מסוגל לתרגל אותן בחופשיות, כולל הומוסקסואלים".[39]
HIV/איידס
לא קיימת תוכנית בממלכה לעצירת התפשטות מחלות ה-HIV/איידס בקרב אזרחי להט"ב סעודים. על פי החוק, כל האזרחים אשר נדבקו ב-HIV/איידס זכאים לטיפול רפואי חינם, הגנה על פרטיותם והזדמנויות תעסוקה. הממשלה הפיקה חומר חינוכי על אופן התפשטות המחלה ומאז שנות ה-80 עבדאללה אל-חוקאיל, רופא סעודי המתמחה במגפה, הורשה לשדר הודעות שירות לציבור בטלוויזיה על המחלה וכיצד היא מופצת.[40] עם זאת, בורות, פחד ודעות קדומות מופנים לרוב כלפי אנשים החיים עם המחלה. בעוד שהממשלה ייעדה מספר בתי חולים לטפל באותם אנשים שנדבקו ב-HIV/איידס, בתי חולים אחרים מסרבים לעיתים קרובות לטפל באנשים אלה או לא מצליחים לטפל בהם באופן חומל ואנושי.[41] בתי חולים ובתי ספר נרתעים לעיתים קרובות מלהפיץ מידע ממשלתי על המחלה בגלל טאבו חברתי חזק והסטיגמה הקשורה לאופן הפצת הנגיף.
בסוף שנות ה-90, ממשלת סעודיה החלה להגביר את פעילותה עבור קמפיין החינוך הציבורי בנושאי HIV/איידס בעודה החלה להכיר ביום האיידס העולמי, והעיתונים היומיים הערביים והאנגלים הורשו לפרסם מאמרים ודעות המבטאים את הצורך בחינוך נוסף לגבי המחלה וחמלה רבה יותר כלפי אנשים שנדבקו. מספר האנשים שחיו בממלכה שנדבקו היה סוד שמור היטב, שכן המדיניות הרשמית הייתה לעיתים קרובות שהמחלה אינה מהווה בעיה רצינית בממלכה בעוד כי הסעודים פעלו על פי עקרונות המוסר האסלאמי המסורתי. ב-2003 הודיעה הממשלה כי ידוע לה על 6,787 מקרים, ובשנת 2004 עלה המספר הרשמי ל-7,808. הסטטיסטיקה הממשלתית טענה כי רוב המקרים הרשומים הם "גברים זרים שנדבקו במחלה באמצעות קיום יחסים הומוסקסואלים אסורים".[42] ביוני 2006, משרד הבריאות הודה בפומבי שיותר מ-10,000 אזרחים סעודים היו נגועים ב-HIV/איידס.[43]
.svg)
