ב-2016 הורה בית המשפט העליון במדינה לממשלה לרשום את ארגון הלהט"ב הראשי של בוטסואנה, "LEGABIBO", ושנה לאחר מכן פסק כי לטרנסג'נדרים ישנה זכות חוקתית לשנות את מגדרם המשפטי.[1]
בשנת 2019, לצד ביטולו של חוק הפללת פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה הקולוניאלי ברחבי המדינה, קבע בית המשפט העליון כי קטגוריית "מין" כהגדרתה בסעיף 3 של חוקת בוטסואנה, כוללת נטייה מינית בפירושה גם כן. בכך, אפליה על רקע נטייה מינית הפכה לאסורה באופן חוקתי ברחבי המדינה. אפליה בתעסוקה על רקע נטייה מינית נאסרה מאז 2010 (9 שנים לפני הפיכתה של הומוסקסואליות לחוקית במדינה) מה שהופך את בוטסואנה לאחת המדינות הבודדות באפריקה שמחזיקות בהגנות מסוג כזה עבור אזרחי להט"ב בשטחן, ולמדינה השנייה ביבשת אפריקה אחרי דרום אפריקה שהפכה אפליה על רקע נטייה מינית לאסורה באופן חוקתי.[2]
היסטוריה
יחסים חד-מיניים תועדו בקרב קבוצות שונות של בוטסואנה של ימינו. במאה ה-18 הכירו אנשי שבט הקויקוי במונחים "קואטסירא" (Koetsire), המתייחסים לגבר הנקלט מינית לגבר אחר ו-"סוראגס" (Soregus) המתייחס לאוננות הדדית, בדרך כלל בין חברים. קיום יחסים אנאליים ויחסים בין נשים התרחשו גם הם, אם כי לעיתים רחוקות יותר. גם בני שבט הסן לא התייחסו להומוסקסואליות באופן שלילי, בעוד שציורי סלעים שונים שמתארים קיום יחסים אנאליים חד-מיניים בין אנשי הסן קיימים בבוטסואנה עד היום.[3]
לעם הצוואני (אנ'), קבוצה אתנית שמהווה את רוב אוכלוסיית בוטסואנה, קיים מונח מקומי שמתייחס להומוסקסואליות הידוע כ-"מאטאניולה" (Matanyola), שתרגומו המילולי הוא "מין אנאלי" ששימש זמן רב כדי לציין הומוסקסואלים. לפני תחילת הקולוניזציה, החברה הצוואנית לא חלקה את המושגים המערביים של מה הם מיניות ומגדר, בעוד גברים צוואנים רבים היו מקיימים יחסים עם גברים אחרים, אם כי החזיקו גם במערכות יחסים הטרוסקסואליות עם נשים, בעוד שהומוסקסואליות לא נתפסה כאנטיתזה להטרוסקסואליות.
מנהיגי קגוסי (אנ') המסורתיים (התואר למנהיג תורשתי של שבט באטסואני) טוענים כי הומוסקסואליות "תמיד הייתה קיימת בחברה הצוואנית, ויש לכבד אנשים מסוגים אלה".[4]
מעמד בחוק
פעילות הומוסקסואלית בבוטסואנה בין גברים ונשים הפכה לחוקית ב-11 ביוני 2019. בעבר, בעודה הוגדרה כחלק מחוק "מעשי הסדום" הקולוניאלי שנותר במקומו מאז שלטון האימפריה הבריטית על המדינה, בין היתר, בעוד כול מעשה אשר הוגדר כסדום הן על ידי הטרוסקסואלים והן על ידי הומוסקסואלים הופלל ונשא עונש עד 7 שנות מאסר. בתחילה, הוטל על גברים בלבד בדומה למושבות אחרות באימפריה הבריטית. אולם, בית משפט במדינה מצא אותו כמפלה והטיל את החוק גם על נשים.[5] עם זאת, אכיפת החוק הוגדרה כנדירה על פי דיווח משנת 2004.[6][7]
ב-30 במרץ 2016 אישרה מועצת עיר הבירה גאבורון פה אחד על יוזמה הקוראת לביטול ההפללה של פעילות הומוסקסואלית בהסכמה ברחבי בוטסואנה.[8]
לאטסואלאטסא מוטסידיאמאנג, סטודנט הומוסקסואל באוניברסיטת בוטסואנה, היה התובע הראשי בתיק לביטול הפללת הומוסקסואליות בבוטסואנה. בנובמבר 2017, הארגון "LeGaBiBo" הגיש בהצלחה בקשה להצטרף לתיק כידיד בית המשפט. התביעה ביקשה להכריז על הסעיפים 164 (א) ו-167 בקוד העונשין כבלתי חוקתיים בהיותם "מתערבים בזכות היסוד של מוטסידיאמאנג לחירות, חופש הפרטיות, וכן בזכותו להשתמש בגופו כראות עיניו". עם זאת, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה טען כי סעיפים אלה חוקתיים בהיותם אוסרים על "מעשים מיניים מסוימים אשר עשויים להתבצע על ידי בעלי כל הנטיות המיניות, בין אם הטרוסקסואלים ובין אם הומוסקסואלים, ולכן, אינם מפלים על בסיס נטייה מינית". תחילה, בית המשפט העליון היה אמור לדון בתיק במרץ 2018,[9][10] אולם, בחודש פברואר ביקש המשנה ליועץ המשפטי לממשלה להאריך זמן להגיב לטענות התובעים. לפיכך, העביר בית המשפט את הדיון ל-31 במאי 2018.[11] לאחר מכן נדחה הדיון שוב.[12] ב-6 בדצמבר 2018, דחה בית המשפט את מועד הדיון שוב ל-14 במרץ 2019.[13] פעילי להט"ב הציגו את הטיעונים שלהם בדיון וקיבלו את התאריך 11 ביוני לתאריך שבו יינתן פסק הדין בתיק.[7] ב-11 ביוני, בית המשפט העליון פסק על ביטול הפללתה של הומוסקסואליות פה אחד בהיותו קבע כי סעיף 164 לקוד העונשין של בוטסואנה איננו חוקתי.[14]
"כבוד האדם נפגע כאשר קבוצות מיעוט נדחקות לשוליים. נטייה מינית היא לא הצהרה אופנתית, היא תכונה חשובה של האישיות של האדם. לחוקים כאלה מגיע מקום במוזיאון או בארכיון, לא בעולם".[15]
- השופט העליון מיכאל לבורו
המפלגה הדמוקרטית של בוטסואנה (אנ') (BDP) בירכה על פסק דינו של בית המשפט העליון.[16] עם זאת, ביולי 2019, ממשלת בוטסואנה ערערה על הפסיקה לבית המשפט לערעורים. היועץ המשפטי לממשלה אברהם קיטשאבה טען כי בית המשפט "טעה במסקנתו בביטול חוק מעשי הסדום" באומרו "אני סבור שבית המשפט העליון שגה כשהגיע למסקנה זו ולכן החלטתי לשים לב לערעור בבית המשפט לערעורים", מבלי למסור פרטים נוספים על עילות הערעור. הארגון "LEGABIBO" ופעילי להט"ב צוואנים גינו את הגשת הערעור וכינו אותה כ-"אכזבה המאשרת את קיומן של הומופוביה וטרנספוביה מתמשכת".[17][18] ערעור הממשלה נדחה פה אחד ב-29 בנובמבר 2021, כאשר נשיא בית המשפט לערעורים הפורש, איאן קירבי, כתב לבית המשפט כי החוקים המפלילים יחסים חד-מיניים "האריכו את התועלת שלהם, ומשמשים רק כדי לתמרץ את סוכני אכיפת החוק להפוך למציצים עם חור מפתח הפולש למרחב הפרטי של אזרחים".[19]
חוק התעסוקה 1982 אוסר על אפליה בתעסוקה על רקע נטייה מינית מאז 2010.[20]
ביוני 2019, בית המשפט העליון של בוטסואנה קבע כי קטגוריית "מין" כהגדרתה בסעיף 3 של חוקת בוטסואנה, אמורה להיות "מפורשת בנדיבות ובכוונה תכליתית כך שתכלול נטייה מינית". כרמל ריקארד, בעלת טור משפטי באוניברסיטת קייפטאון, אשר משמשת ככתבת עבור המכון למידע משפטי באפריקה, הצהירה באומרה כי "ההשפעה של ממצא זה היא משמעותית ויכולה בהחלט לגרום לכך שללהט"ב מקומיים יהיה טיעון חזק עוד יותר ומבוסס חוקתית עבור כל תביעה נוספת נגד אפליה. כעת, חוקת בוטסואנה מצטרפת לזו של דרום אפריקה בהוצאת אפליה על רקע נטייה מינית מחוץ לחוק".[21]
"על בסיס כללי הבנייה או הפרשנות החוקתית שגובשו, אין לי נקיפות מצפון בקביעה שהמילה 'מין' בסעיף 3 רחבה מספיק כדי לכלול ולתפוס 'נטייה מינית', כפי שאני קובע בזאת".
- השופט העליון מיכאל לבורו
זהות מגדרית
בספטמבר 2017 קבע בית המשפט העליון כי סירובו של רשם הרישום הלאומי לשנות את הסמן המגדרי של גבר טרנס היה "בלתי סביר והפר את זכויותיו החוקתיות לכבוד, לפרטיות, לחופש הביטוי, להגנה שווה תחת החוק, לחופש מאפליה וחופש מיחס לא אנושי ומשפיל".[22][23] תחילה, הודיעה ממשלת בוטסואנה כי תערער על פסק הדין, אך הפכה את עמדתה בחודש דצמבר, והעניקה לאזרח מסמך זהות חדש המשקף את זהותו המגדרית.[24]
מקרה דומה, בו אישה טרנסית ביקשה לשנות את סמן המגדר שלה לנקבה, נדון בדצמבר 2017 אשר לאחר מכן קבע בית המשפט העליון כי על הממשלה להכיר בזהותה המגדרית המועדפת. לאחר מכן הודיעה כי הקדישה את הכרת שינויה המגדרי "עבור כול אדם טרנסג'נדר בבוטסואנה".[25]
תנאי מחיה
הומוסקסואליות הייתה בדרך כלל נושא טאבו בבוטסואנה, ונראתה כ-"מחלה מערבית" ו-"לא אפריקאית" לאחר קבלת עצמאותה של המדינה. עם זאת בתחילת המאה ה-21 נראתה התפתחות רחבה בתפיסות החברתיות של האוכלוסייה בנושא לצד הפיכתם של להט"ב צוואנים בשטחה לגלויים יותר מבעבר.[6]
בשנים 2010 ו-2011 נשיא בוטסואנה ה-3 לשעבר, פסטוס מוגאה, התבטא נגד אפליה מינית, והצהיר כי דעות קדומות מעכבות את המאמצים להילחם ב-HIV במדינה בה אחד מכל ארבעה מבוגרים לקה במחלה, באומרו, "אנחנו לא רוצים להפלות. מסר ה-HIV שלנו חל על כולם. אם אנחנו נלחמים בסטיגמה הקשורה למין, בואו נחיל אותה על אפליה מינית באופן כללי". בראיונו לתאגיד השידור הבריטי (BBC) הצהיר כי במהלך 10 שנות כהונתו, הורה למשטרה לא לעצור או להטריד הומוסקסואלים באומרו "לא יכולתי לשנות את החוק כי זה היה מעורר קן מיותר של צרעות. לא הייתי מוכן להפסיד בבחירות בשם ההומוסקסואלים. רוב האנשים שלנו עדיין מתנגדים להומוסקסואליות אז אני חייב להסביר להם על כך קודם כול לפני שינוי החוק באופן חד צדדי".
בספטמבר 2016 בתגובה לגירושו מבוטסואנה של הכומר האמריקאי סטיבן אנדרסון (אנ') אשר ידוע בהצהרותיו ההומופוביות והאנטישמיות בגלוי וכמנהיגה של הכנסייה הבפטיסטית של מילה נאמנה (אנ') שהוגדרה לאורך השנים על ידי כלי תקשורת בינלאומיים כ-"כת", הצהיר נשיא בוטסואנה ה-4 איאן ח'אמה (אנ') כי "אנחנו לא רוצים דברי שטנה כאלה במדינה הזו. תנו לו לעשות את זה במדינה שלו".[26]
בנובמבר 2018 הצהיר נשיא בוטסואנה ה-5 מוקגווצי מסיסי במהלך נאומו בפני קהל:
"יש גם הרבה אנשים במערכות יחסים חד-מיניות במדינה הזו, שזכויותיהם הופרו וגם סבלו בשתיקה מחשש שיופלו. בדיוק כמו אזרחים אחרים, הם ראויים להגנה על זכויותיהם".
ארגונים
ארגון זכויות הלהט"ב העיקרי של בוטסואנה הוא "LEGABIBO" (אנ'). הממשלה דחתה פעמיים את בקשתו להירשם באופן חוקי כארגון, לפיכך, יכולתו לגייס כספים הייתה מוגבלת בעוד הרשם הצהיר באומרו כי אינו יכול לרשום כל קבוצה אשר "עלולה לשמש לכל מטרה בלתי חוקית או לכל מטרה הפוגעת או אינה מתיישבת עם השלום, הרווחה או הסדר הטוב בבוטסואנה".[27] ב-2013, כ-14 חברים בארגון העסיקו את יוניטי דאו לתבוע את ממשלת בוטסואנה על רקע אי רשימת הארגון.[28] בנובמבר 2014 פסק בית המשפט העליון כי יש לרשום את "LEGABIBO" כארגון.[29] הממשלה ערערה על פסק הדין וב-16 במרץ 2016 קבע בית המשפט לערעורים פה אחד כי הסירוב לרשום את "LEGABIBO" כארגון אינו חוקי.[30][31] הארגון מארח את "Batho Ba Lorato", פסטיבל סרטי להט"ב אשר מוקדש להעלאת המודעות לנושאי להט"ב שונים, שציונו השלישי נערך בין ה-28 בפברואר ל-28 בפברואר 2015 באודיטוריום של אוניברסיטת בוטסואנה. באותה שנה, ציין את היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה.[32] מטה הארגון ממוקם בבירה גאבורון.[33]
.svg)
