לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) במונגוליה מתמודדים עם אתגרים משפטיים שאינם חווים תושבים הטרוסקסואלים. הומוסקסואליות הופללה במדינה בשנת 1961 תחת חוק העונשין הפלילי. בעקבות המעבר השליו של מונגוליה לדמוקרטיה בשנות ה-90, הומוסקסואליות עברה אי-הפללה והמודעות לאנשי להט"ב הפכה נפוצה יותר. פשעי שנאה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית נתונים תחת עונשים משפטיים נוספים ודברי שנאה המבוססים על שתי קטגוריות אלה הוצאו מחוץ לחוק במדינה מאז 1 ביולי 2017. עם זאת, משקי בית בראשות זוגות חד מיניים אינם זכאים לאותה הגנה משפטית העומדת לרשות זוגות הטרוסקסואלים.
המרכז הגאה במונגוליה הפעיל מאז 2007 קובע כי "דגילה בזכויות אדם של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים במונגוליה" היא הבסיס שלו. המרכז ידוע כמניע העיקרי מאחורי המדיניות ושינויי החקיקה במדינה סביב זכויות להט"ב.[1] מבחינה היסטורית, הארגון הראשון לזכויות אדם של גברים הומואים הוקם במרץ 1999, ונקרא "Tavilan" אשר פירושו "גורל" במונגולית.
מעמד בחוק
ג'ינגיס חאן, מייסדה שליטה הראשון של האימפריה המונגולית, אסר על מעשים הומוסקסואליים והטיל עליהם עונש מוות, בתקווה "להרחיב את האוכלוסייה המונגולית" שהייתה מוגדרת עם כ-1.5 מיליון איש, בעוד ששושלת סונג היריבה, השולטת במרכז סין כיום, הוגדרה עם כ-100 מיליון.[2]
המונגולים החאלקהאים, בדומה להרבה עמים סיביריים מוקדמים, העניקו הערכה רבה לפריון, אהבה ויחסים הטרוסקסואליים ולכן ראו בעניינים הומוסקסואליים "תועבה".
בשנים האחרונות של המאה ה-17, המונגולים החאלקים אשר היו בשליטת שושלת צ'ינג ירשו את חוק האנטי-הומוסקסואליות שלה, שהעניש מעשים הומוסקסואליים עם שנת מאסר ומאה מלקות על ידי במבוק כבד.
לאחר שהופללה שוב בשנת 1961, כל האזכורים של הומוסקסואליות הוסרו מהמשפט הפלילי המונגולי בשנת 1993, ובכך יחסים הומוסקסואלים בהסכמה על ידי זוגות חד מיניים הותרו לראשונה בחוק. גיל ההסכמה ברחבי המדינה מוגדר כגיל 16 שנים, הן להטרוסקסואלים והן להומוסקסואלים.
הכרה במערכות יחסים חד מיניות
מערכות יחסים חד מיניות אינן מוכרות על פי החוק המונגולי, בעוד סעיף 16 (11) לחוקה המונגולית מגדיר את הנישואים כהטרוסקסואלים בלבד באומרו כי הם "מתבססים על שוויון והסכמה הדדית של גבר ואישה שהגיעו לגיל הקבוע בחוק".
הגנה מפני אפליה
עד לאחרונה, אלימות ואפליה כלפי אנשים להט"ב במונגוליה היו נפוצות למדי ולעיתים קרובות לא דווחו למשטרה. בשנת 2001, אישה לסבית נאנסה, נחטפה ונדקרה על ידי שני גברים. בשנת 2009, קבוצה נאו-נאצית אולטרה לאומנית חטפה שלוש נשים טרנסג'נדריות ותקפה אותן מינית. אף אחד מהפשעים הללו לא דווח למשטרה מחשש הקורבנות לנקמה.[3] בפברואר 2014, נער הומוסקסואל הותקף מינית על ידי קבוצה נאו-נאצית.[4] בעקבות סערה ציבורית מצד חברי קהילת הלהט"ב המונגולית וארגוני חברה אזרחית על רקע ההתקפות, הממשלה הודיעה במאי 2014 כי תשקול חקיקה נגד אפליה כלפי אנשי להט"ב.
ב-3 בדצמבר 2015, הפרלמנט המונגולי אימץ חוק פלילי חדש המכסה פשעי שנאה, כשהסיבות המוגנות כוללות נטייה מינית, זהות מגדרית ומצב בריאותי, מה שהופך את מונגוליה לאחת ממדינות אסיה הראשונות המוגדרות עם רמת הגנה כזו עבור אנשי להט"ב בשטחן.[5] כניסתו של החוק הפלילי תוכננה ל-1 בספטמבר 2016 אך עם זאת, הקבינט החדש שנבחר דחה את התאריך ל-1 ביולי 2017. החל מאוגוסט 2018, מרכז הלהט"ב הכשיר יותר מ-300 שוטרים, תובעים ושופטים עבור הכשרה היכן מדובר בפשעי שנאה נגד קהילת הלהט"ב וכיצד להתמודד איתם כראוי.[6] למרות זאת, דיווחים מקומיים ופעילי להט"ב הצהירו כי המשטרה ממשיכה להתעלם ואינה מתייחסת ברצינות לתלונות על פשעי שנאה, וכי פעמים רבות מתקפות אלו אינן מובילות לעונשים כלפי התוקפים.[7]
תוכניות לימודים בבתי ספר
תוכנית הלימודים של מונגוליה שהוצגה בשנת 1998 כוללת דיון בנושאי להט"ב ובריאות מינית, אם כי מורים הוגדרו כמי שיכולים לבחור אם לכסות הצגת מידע בנושאים אלו.
זהות מגדרית
תיקון שנעשה ביוני 2009 לסעיף 20 (1) לחוק הרישום האזרחי (מונגולית: Улсын бүртгэлийн ерөнхий хууль) מאפשר לאנשים טרנסג'נדרים לשנות את מגדרם החוקי בתעודות לידה או בתעודות זיהוי אזרחיות לאחר ניתוח לשינוי מין. דברי שנאה על בסיס זהות מגדרית מוגדרים כמחוץ לחוק מאז 2017 כמו כן פשעים המבוצעים על בסיס זהותו המגדרית של הקורבן, המכונה פשעי שנאה, מובילים לעונשים משפטיים נוספים.[3]
תנאי מחיה
בשנת 2009, לאחר יותר מ-10 ניסיונות כושלים, רשמה ממשלת מונגוליה את המרכז הגאה מונגוליה (מונגולית: ЛГБТ төв), כארגון זכויות האדם הנוגע לזכויות להט"ב היחיד במדינה לאחר שבתחילה סירבה סוכנות רישום המדינה לרשום את הארגון מבטענה כי הוא "מתנגש עם המנהגים והמסורות המונגוליות ויש לו פוטנציאל להוות דוגמה לא נכונה לבני נוער ומתבגרים".[3] דו"ח שנערך על ידי מרכז הלהט"ב לשנת 2013 גילה כי למעלה מ-73% מונגולים להט"בים חשבו להתאבד בגלל חוסר קבלה חברתית מצד האוכלוסייה.[8]
קבוצות למען זכויות להט"ב מרובות החלו להימצא במהלך השנים. קבוצת ההומואים הראשונה, טאווילאן (במונגולית: тавилан), נוסדה בשנת 1999 ונרשמה בהצלחה כעמותה, אם כי בשנת 2000 נשלל רישיונה אך המשיכה לפעול באופן לא פורמלי. הארגון הראשון למען נשים לסביות, "MILC", הוקם בדצמבר 2003 בעקבות כישלון מצד מקימי טאווילאן לנסח מחדש את חוקי העזר שלו כך שיכלול תת-קהילות נוספות בתוכנו. הארגון "Zaluus Eruul Mend" הוקם בשנת 2003 כדי להמשיך את עבודת של טאווילאן בנפרד למען מאבק במחלת ה-HIV בקרב אנשי להט"ב.
במונגוליה לא קיימים חסמים דתיים המתנגדים להומוסקסואליות, שכן הדת הדומיננטית, הבודהיזם טיבטי, שותקת בנוגע הומוסקסואליות בעוד הומופוביה נחשבת לסוג של לאומנות.[12] בדצמבר 2018 ערך מרכז הלהט"ב ניסוי חברתי באולן בטר, והציב שלושה אנשי להט"ב (הומו, לסבית וטרנסג'נדר) בצד הרחוב על מנת לבדוק את תגובות העוברים. התגובות המקוונות היו מעורבות, החל מאיומי מוות ועד הערות שליליות לתגובות חיוביות. הסקר קבע כי הציבור מוגדר כמסביר פנים יותר כלפי לסביות וטרנסג'נדרים מאשר כלפי הומוסקסואלים.[13]
האו"ם
מונגוליה ידועה כמדינה אשר תמכה ברפורמות ציוני זכויות להט"ב באו"ם לאורך השנים. בשנת 2011 חתמה על "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" באו"ם הידועה כהצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית, וגינתה אלימות ואפליה כלפי קהילת הלהט"ב בעולם.[14] בשנת 2016, תמכה במינויו של מומחה עצמאי מטעם הארגון אשר יזהה גורמים לאלימות ואפליה כלפי אנשי להט"ב ודרכים להגנתם.[15]
.svg)
.jpg)
