פעילות הומוסקסואלית גברית בסיירה לאון מוגדרת כעבירה פלילית על פי סעיף 61 לחוק העבירות נגד האדם 1861 (אנ') שאוסר על קיום "מעשי סדום" ומכוון נגד קיום פעילות הומוסקסואלית שעלולה לשאת בעונש של עבודת עונשין לכל החיים עבור מורשעים, אם כי לאורך השנים הסעיף דווח כלא נאכף בפועל.[2] החוק הוחל לראשונה על סיירה לאון בתקופת הקולוניאליזם של האימפריה הבריטית בשטחה, ונשאר במקומו לאחר קבלת העצמאות של המדינה מהאימפריה.[3] פעילות הומוסקסואלית נשית מוגדרת כחוקית מאז ומעולם.
"מעשי סדום ... : כל מי שיורשע בפשע המתועב של מעשה סדום, שיבוצע עם אדם, דינו להישמר בעבודת עונשין לכל החיים".[4]
תנאי מחיה
פוליטיקאים, מפלגות וארגונים פוליטיים בסיירה לאון נמנעים מהצהרות פומביות לגבי מה הוא מעמד הזכויות המשפטיות של אזרחי להט"ב במדינה או יוצאים בהתנגדות גלויה לסוגיה על רקע דתי. בשנת 2002 פעילי להט"ב בסיירה לאון הקימו את העמותה כבוד (באנגלית: Dignity Association) שהחלה לפעול למען קידום זכויות להט"ב לראשונה במדינה.[5]
בשנת 2004 נרצחה הפעילה החברתית פאניאן אדי (אנ') שהייתה למייסדת של ארגון זכויות הלהט"ב הראשון בסיירה לאון, האגודה למען לסביות והומוסקסואלים בסיירה לאון.[6] על פי דיווחים ראשוניים, מספר גברים אנסו ורצחו אותה באכזריות במשרדה במרכז פריטאון.[7] פעילי זכויות אדם רבים האמינו שהיא הייתה הקורבן לפשע השנאה בגלל היותה לסבית גלויה ובשל עבודתה למען זכויות להט"ב. חטיבת החקירה הפלילית של משטרת סיירה לאון, לעומת זאת, הצהירה בשנת 2005 כי לא קיימות ראיות לאלימות מינית נגד אדי וכי לא ניתן להאשים את הרצח ממניעי הומופוביה.[8]
מפגינים מוחים נגד מדינות שמפלילות פעילות הומוסקסואלית בקלן, גרמניה, 2015
על פי דו"ח שהוגש על ידי שגרירות ארצות הברית בסיירה לאון בשנת 2011 נקבע כי,
"רבים מתושבי סיירה לאון מאמינים שהומוסקסואליות נהוגה אך ורק על ידי זרים, או באמצעות תמריצים של זרים. ההנחה היא שהומוסקסואלים מעתיקים מנהגים מערביים, או מונעים על ידי כסף. מספר תושבי סיירה לאון, אפילו עם חשיפה ניכרת לסוגיה, הצהירו שהומוסקסואליות אינה קיימת באזור, וכל המקרים נובעים ישירות מהשפעה מערבית. תושבי סיירה לאון המעטים שהודו כי הם מכירים מישהו שהם מאמינים שהוא הומוסקסואל אמרו שבשום מקרה אף אחד לא יודה על כך בגלוי, ואם כן, ידחה על ידי משפחתו וחבריו ויקבל איומים על ידי חברי הקהילה המקומית. בעוד שסטיגמות חברתיות מחזיקות אזרחי להט"ב ב-"ארון" לא קיים "ציד מכשפות" נגד הומוסקסואלים וזאת במדינה שבה יש לקהילות שונות ציד מכשפות בפועל".
באותה שנה ממשלת סיירה לאון באמצעות התוכנית הלאומית לבקרת HIV/איידס (NACP) ערכה את המחקר הראשון שלה אי פעם על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM).[8] באוקטובר 2011 ראש ממשלת הממלכה המאוחדתדייוויד קמרון הצהיר כי המדינה רשאית למנוע סיוע כספי ממדינות שאינן מכירות בזכויות להט"ב בסיסיות. בתגובה, סגן שר ההסברה של סיירה לאון, שקה טרוואלי, הצהיר לתקשורת בנובמבר 2011 באומרו כי "לא ייתכן שנכשיר נישואים חד-מיניים מכיוון שהם נוגדים את התרבות שלנו". נשיא הכנסייה המתודיסטית בסיירה לאון, הבישוף ארנולד טמפל, הצהיר בתגובה להצהרת ראש הממשלה קמרון באומרו כי "הכנסייה בסיירה לאון תעשה כל מה שאפשר כדי להגן על הדמוקרטיה, אבל הערכים שלנו לא יקבלו את הקריאה מאדון קמרון למדינות חבר העמים לקבל את הנוהג של לסביות וגאהיזם. אנו קוראים לממשלה להודיע למנהיג הבריטי ששיטות אלו אינן מקובלות ואנו מגנים זאת מכל וכל. אין לראות באפריקה יבשת הזקוקה להשפעה מהשטן מכיוון שהערכים שלנו שונים לחלוטין".[9]
דו"ח מעמד זכויות האדם בסיירה לאון לשנת 2012 שפורסם על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית מצא כי,[10]
"קיים חוק משנת 1861 שאוסר על פעילות הומוסקסואלית גברית (תחת הקטגוריות "מעשה סדום" ו-"פשעים נגד הטבע"). עם זאת, אין איסור חוקי על פעילות הומוסקסואלית נשית. החוק נושא עונש של מאסר עולם בגין "תקיפה מגונה" בזכר או 10 שנים על ניסיון תקיפה שכזו. עם זאת, לא נאכף בפועל. במהלך הסקירה התקופתית האוניברסלית (אנ') של מעמד זכויות האדם במדינה בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם במאי 2011, התובע הכללי אמר לקבוצת העבודה כי "כלל האנשים במדינה יהיו מוגנים ללא קשר לנטייתם המינית". עם זאת, משלחת סיירה לאון דחתה לאחר מכן 3 מתוך 129 ההמלצות של קבוצת העבודה, בהן 2 שקוראות לבטל את הפללתה הקיימת של כל פעילות מינית בין מבוגרים בהסכמה ואחת שקוראת להעברת חקיקה לאיסור אפליה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית. למרות היעדר האכיפה של החוק משנת 1861, המשטרה המשיכה להטריד, לעצור, להכות ולדחות אנשים שנתפסו כלהט"ב. גברים הלבושים כנשים נשלחו למעצר, ועברו הטרדה והשפלה פומבית אך לא הואשמו רשמית בקיום פשע או עוון. מספר ארגונים בהם "DignitySL" והסניף המקומי של "Why Can't We Get Married.com" פעלו עבור תמיכה בזכויות להט"ב, אך שמרו על פרופיל נמוך מאוד. מצעדי גאווה וגילויי סולידריות פומביים אחרים לא יכלו להתקיים בבטחה. אפליה חברתית על בסיס נטייה מינית התרחשה כמעט בכל תחומי החיים של הומוסקסואלים ולסביות גלויים, ורבים בחרו לקיים יחסים הטרוסקסואלים במסגרות משפחתיות כדי להגן על עצמם מפני עוינות. בתחומי התעסוקה והחינוך, נטייה מינית הייתה הבסיס ליחס פוגעני שהוביל אנשים לעזוב את העבודה שלהם או את מסלולי הלימוד שלהם. לגברים הומוסקסואלים ולנשים לסביות היה קשה לקבל שירותי בריאות בשל החשש שזכויות הסודיות שלהם יזכו להתעלמות אם יהיו כנים לגבי המחלות שלהם. דיור בטוח היה גם כן בעיה עבור אזרחי להט"ב. משפחותיהם של אזרחי להט"ב התנערו לעיתים קרובות מילדיהם ההומוסקסואלים, מה שהוביל חלק מתוכם לפנות לזנות כדי לשרוד כלכלית, בעוד מבוגרים היו עלולים לאבד את חוזה השכירות שלהם אם נטייתם החד-מינית תהפוך לידועה בציבור. נערות ונשים לסביות היו קורבנות של "אונס מתקן" שיזמו בני משפחותיהן במטרה לשנות את נטייתן המינית להטרוסקסואלית. על פי דיווחים, קבוצות דתיות שונות קידמו אפליה נגד אזרחי להט"ב".
.svg)
