כללי התעתיק שלהלן מבוססים על הגיית השפה הטורקית המודרנית המקובלת בכלי התקשורת – בהתבסס על הניב המדובר באיסטנבול – והנכתבת באלפבית לטיני. ההגייה בניבים האחרים המדוברים ברפובליקה הטורקית של צפון קפריסין ובחלקים אחרים של טורקיה עשויה להיות שונה במידה רבה.
כללים אלה מתייחסים אך ורק לתעתוק השפה הטורקית לעברית הנכתבת בכתיב מלא ואינם עומדים על כל האבחנות הקיימות בתורת ההגה של השפה הטורקית. מספר דוגמאות לאופן הגייתה המדויק של השפה במקרים שאלה אינן רלוונטיות לכתיבתה בעברית מופיעות בתחתית הערך.
השימוש בעבר באלפבית הערבי
עד שנת 1928 נכתבה טורקית באלפבית ערבי, ועל כן אימצה השפה את האותיות הערביות ע, ח', ת', ת, כ, ד' וכן הלאה, במקרים שעשתה שימוש במילים ערביות או פרסיות. עם זאת, צליליהן של אותיות אלה זרים לשפה הטורקית, ואז, כמו היום, הן נהגו בכפוף לכללים המפורטים להלן.
באותם מקומות שבהם שמות טורקיים מתבססים על מילים ממקור זר שכללו אותיות אלה, ובמיוחד ע, יש לתעתק בהתאם לכללים המופיעים להלן, ובין היתר להתייחס אל האות ע ההיסטורית כאל תנועה ולא כאל עיצור. לכן אדנאן מנדרס ולא "עדנאן מנדרס" (Adnan Menderes), ואלי פטהי אוקיאר ולא "עלי פתחי אוקיאר" (Ali Fethi Okyar). עם זאת, כלל זה לא יחול במקרה שתעתיק שונה התקבע בעברית, כמו בשמה של האימפריה העות'מאנית (Osmanlı Devleti) או בשם מייסדה עות'מאן הראשון (Osman Gazi).
עוד ראוי לציין כי בשנותיו הראשונות של השימוש באלפבית הלטיני בטורקיה רווח הנוהג לתעתק את האות ע וכן סדקי סותם (Glottal stop) כגרש ('), ולכן "של המסגד" נכתב לדוגמה כ-Cami'i. נוהג זה עבר מן העולם, וכיום כותבים Camii או אפילו Camisi (צורה שמקצינה את ההתייחסות אל ה-i שמקורה באות ע כאל תנועה ולא כאל עיצור). הנוהג נשמר רק במספר מילים מסורתיות כמו Kor'an (קוראן), וגם כאן נהגית המילה כאילו היה כתוב Koran ("קורַן").
עיצורים
B - ב (ראו הערה).
C - ג' (ראו הערה).
Ç - צ'.
D - ד (ראו הערה).
F - פ.
G - ג (ראו הערה).
Ğ - ראו להלן ב"תנועות" (אינה מופיעה לעולם בתחילת מילה).
H - ה (אף פעם לא כ-ח, ח' או כ רפה).
J - ז'.
K - ק.
L - ל.
M - מ.
N - נ.
P - פ.
R - ר.
S - ס.
Ş - ש.
T - ט.
V - ו בתחילת מילה, וו באמצע מילה למעט כאשר היא מופיעה בין תנועות אחוריות, שאז היא נשמעת כמו W ומתועתקת לפי הכללים של Ğ להלן, ב בסוף מילה.
Y - י עיצורית, למעט כאשר היא מופיעה בין תנועה קדמית (E, İ, Ö, Ü) לבין עיצור, שאז היא מאריכה את התנועה (וראו גם להלן ב"תנועות").
Z - ז.
הערה - ככלל, העיצורים הקוליים B, C, D ו-G אינם מופיעים בסופן של מילים טורקיות, ותחתיהם יופיעו העיצורים האטומים המקבילים P, Ç, T ו-K, בהתאמה. כלל זה חל גם על מילים ממקור זר, ולכן "מורט" (Murat) ולא "מורד", "אהמט" (Ahmet) ולא "אחמד", ו"קיטאפ" (Kitap - "ספר") ולא "כיתאב". בעבר היו מעטים שנהגו לשמר את התעתיק המקורי וכתבו Murad או Kitab. נוהג זה לא השפיע על הגיית המילים, ובכל מקרה הוא אינו מקובל עוד.
תנועות
בטורקית שמונה תנועות. ניתן להביע 4 מהן בעברית באופן מקורב להגייתן בטורקית (A, İ, O, U), ול-4 האחרות אין צליל מקורב בעברית (I, E, Ö, Ü). יש לשים לב להבחנה הקיימת בין İ/i ל-I/ı, שהינן שתי אותיות שונות בעלות צלילים שונים בתכלית.
אות
בתחילת מילה
באמצע מילה כאשר מודגשת או ארוכה
בסוף מילה
A
א
Xא
ה
E
א
-
ה
I
Xי
Xי
Xי
İ
אי
Xי
Xי
O
או
Xו
Xו
Ö
א
-
ה
U
או
או
Xו
Ü
אי
Xי
Xי
התנועות בטורקית הן קצרות. במילים ממקור ערבי ופרסי, תנועות הן ארוכות כאשר הן מופיעות בצורות Î ו-A, ורק לעתים כאשר הן מופיעות כ-Â או Û (ראו להלן לשימוש האחר באותיות אלה). בנוסף, מאחר שהשימוש בסימן הגג (circumflex: ^) הולך ונעלם, שוב לא ניתן לסמוך על אי הופעתו כערובה לכך שהתנועה אכן קצרה. התארכות תנועות במילים ממקור טורקי מתרחשת בעיקר באמצעות האותיות Y או Ğ. במקרים אלה יחולו הכללים הבאים:
Ğ:
בסוף מילה או לפני עיצור היא מאריכה את התנועה שלפניה.
בין תנועות אחוריות (A, I, O, U), התנועה הראשונה מתארכת והשנייה נעלמת, אלא אם כן אחת מהתנועות היא U - שאז תקף הכלל הקודם ויש לכתוב "אוֹאוּ" (Oğu, "אאו" (UğX) וכו'.
בין תנועות קדמיות (E, İ, Ö, Ü) נשמעת כצליל י קצר.
Y - כאשר מופיעה בין תנועה קדמית (E, İ, Ö, Ü) לבין עיצור יש לסמן את התנועה הקודמת לה כארוכה, ואין לייצג את האות Y בדרך נוספת. בכל יתר המקרים האות Y מייצגת י עיצורית.
הטעמה
ההטעמה בטורקית בעייתית במובן זה שהיא נתונה לפירושים שונים, ומילים מסוימות אף עשויות להישמע כאילו הן נעדרות הטעמה לחלוטין. עם זאת, לצורך ניקוד ושימוש באות א' בעברית, ניתן לבסס את הכללים הבאים (רק הכללים הרלוונטיים מפורטים להלן):
ככלל, ולמעט תארי הפועל, הלחמים ומספר מוספיות, ההטעמה בטורקית היא על ההברה האחרונה.
בשמות מקומות ההטעמה לעולם לא תהיה על ההברה האחרונה. ההטעמה עשויה ליפול על התנועה שלפני האחרונה (איס-טנ-בול, איז-מיר) או אף קודם לה (אנ-ק-רה). כאמור, יש מילים ושמות מקומות שנהגים ללא הטעמה של ממש על אף אחת מההברות, ועל כן נשמעים כשתי מילים נפרדות (בט-מן, יוז-גט), ויש אף מקרים שבהם ההטעמה כה חלשה עד שקשה לבסס קביעה מדויקת על איזו הברה היא נופלת.
בהלחמים מכל סוג שהוא (ובין היתר בשמות עצם פרטיים או כלליים) ההטעמה היא על ההברה האחרונה של המילה הראשונה בהלחם: קוש-א-ד-סי (Kuşadası מ-Kuş ו-adası); ס-ראי-בוס-נה (Saraybosna מ-Saray ו-bosna "הסראיה בבוסניה" – סרייבו). גם כאן ייתכנו יוצאי דופן. את שמה של העיר גזיאנטפ שהנו הלחם (Gaziantep מ-Gazi ו-antep), יש ההוגים ג-זי-אנ-טפ בהתאם לכלל, ואחרים הוגים ג-זי-אנ-טפ.
סטייה מההגייה הטורקית המדויקת
במספר מקרים אין לתעתק מילים טורקיות באופן המשחזר בדיוק נמרץ את ההגייה בפועל. דוגמאות:
R בסוף מילה נהגית במקורב ל-"רש" או "ז' " (בדומה ל-Rz בפולנית או ל-Ř בצ'כית). לעתים נשמע העיצור כנשיפת אוויר ותו לא (הְ). למרות זאת אין לכתוב "איזמירש" או "דיארבקיהְ".
צירופים שונים של האות Ğ יחייבו את כתיבת האות "ו" שלוש פעמים ברציפות. לדוגמה, יש להגות Oğlu כאילו היה כתוב אווולו. כדי להימנע ממצב זה הוצעו הכללים שלעיל. יוצא דופן הוא הצירוף Üyü כמו ב-Büyük הנכתב "ביייק" שכן ה-י' הראשונה והשלישית הן תנועה, והאמצעית היא עיצור.
G ו-K עשויות להתחנכך (חינכוך או פלטליזציה - הוספת צליל י' עיצורי וקצר לאחריהן) בהשפעת תנועה קדמית סמוכה: Göz - "עיין" נהגית גֶיֶז. הדבר עשוי להתרחש גם בסמוך לתנועות אחוריות, אך רק במילים ממקור ערבי או פרסי, ואז נעשה שימוש אחר מהנ"ל באותיות Â ו-Û שאינו מצביע על הארכת התנועה, אלא על כך שיש לחנכך את העיצור G או K הסמוך כך שישמעו כ-Gʲ או Kʲ בהתאמה. דוגמה לכך בשמה של הנפה "Hakkâri" - נפת האקארי, הנהגית "האקיארי". עם זאת, צליל החנכוך קצר והאבחנה מורכבת מדי וקשה ליישום בעברית, שבה האות "י" מביעה גם את התנועות הקדמיות Ü ו-İ וגם את צליל החנכוך Y. ראוי לציין גם כאן כי עם הנסיגה בשימוש בסימן הגג קיימים בלבול וחוסר אחידות בכתיבה גם בשפה הטורקית עצמה, וכך, נפת האקארי בוויקיפדיה הטורקית מופיעה בערך Hakkâri, ואילו עיר בירתה מופיעה תחת הערך Hakkari.
שימוש שלישי ואחרון לאותיות Â ו-Û, שגם הוא אינו רלוונטי לעברית, נועד להראות כי האות L שמופיעה לפניהן במספר מילים זרות, נוהגת בניגוד לכללים בדבר L "צרה" ו-L "רחבה" (L לעומת Ł, אבחנה הקיימת בטורקית בדומה לאנגלית, אך לא ניתן להביעה בעברית).
כאשר שני עיצורים זהים באים זה אחר זה, תופעה המתרחשת בעיקר, אך לא רק, כאשר מוספית מצורפת למילה, יש להגותם במובחן, בדומה לתופעה זו באיטלקית (Gitti - Git-ti "הוא הלך"; Hayatta - Hayat-ta "בחיים"). בעברית יש לכתוב את העיצור פעם אחת בלבד. התופעה קיימת גם בהלחמים (Pamukkale) ובמספר מילים "פשוטות" (Elli - "חמישים").
כללי התעתיק הנ"ל אינם חלים על שמות שהשתרשו בעברית, כגון איסטנבול ולא "אֶסטמבול", דיארבקיר ולא "דיארבקר", אטאטורק ולא "אטאטירק", "עבדוללה" ולא "אבדולה", וכן טונל ולא "טינל".
Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!
