הרצל שפיר (10 ביולי 1929 – 26 בספטמבר 2021) היה אלוף בצה"ל והמפכ"ל ה-7 של משטרת ישראל.
נולד בשם הרצל שכטרמן למרים לבית פרידמן ולצבי שכטרמן בתל אביב. למד בבית הספר תחכמוני במקווה ישראל ובבית הספר הימי בחיפה שליד הטכניון. התגייס לפלמ"ח בשנת 1947, והשתתף בשורה ארוכה של פעולות במסגרת הגדוד השלישי. בין השאר עמד בראש המסתערים על משטרת נבי יושע. לאחר גיוסו לצה"ל סיים קורס קצינים ושירת כמדריך בבית הספר לקצינים. ב-1950 שוחרר משירות סדיר בצה"ל, והחל לשמש מפקד פלוגת חי"ר במילואים. באותה שנה, בגיל 21, היה לאיש המילואים הראשון שסיים קורס מג"דים. לאחר זמן-מה חזר לשירות קבע, ומונה לקצין אג"ם בחטיבת מילואים. בשנים 1951–1952 שירת כקצין המבצעים של פיקוד הדרום ומפקד פלוגת סיור. לאחר שעבר הסבה לשריון, החל לשמש כמפקד פלוגת טנקים, קצין אג"ם במפקדת גייסות השריון ובמלחמת סיני היה קצין אג"ם של אוגדה 77.[1] לאחר מלחמת סיני מונה למג"ד גדוד 52, והסב אותו מגדוד חי"ר בחטיבת גבעתי לגדוד שריון בחטיבה 7.
בשנת 1959 נשלח שפיר לבית הספר לפיקוד ומטה בקימברלי, ואחרי שסיים ושב לישראל מונה למפקד בית הספר לשריון, מפקד חטיבה 7 וסגן מפקד גייסות השריון. יצא ללימודי תואר ראשון בגאוגרפיה ובכלכלה באוניברסיטה העברית. לקראת מלחמת ששת הימים מונה לסגנו וראש מטהו של ישראל טל באוגדה 84. לאחר המלחמה שירת כראש מטה פיקוד המרכז, וב-1969 מונה לעוזר ראש אג"ם.[2] ב-1972 היה מפקד עוצבת עמוד האש במינוי חירום.
בספטמבר 1972 מונה לראש אגף כוח האדם והועלה לדרגת אלוף.[3] הוא שירת בתפקיד זה במהלך מלחמת יום הכיפורים[4] באפריל 1974 מונה לראש אגף המטה הכללי ובמרץ 1976 למפקד פיקוד הדרום. לקראת סיום שירותו בצה"ל יצא בשנת 1978 לחופשת לימודים בארצות הברית.
ב-1 בינואר 1980 מונה שפיר לתפקיד המפכ"ל ה-7 של משטרת ישראל. שפיר הכניס למשטרת ישראל שיטות טיפול בכוח אדם שהיו מקובלות בצה"ל, במטרה לשפר את איכות המשרתים במשטרה. בין השאר, פורסם בדבר שהוא עובר על תיקיהם של כל המועמדים לתפקידים בכירים ולא הסתפק, כמו קודמיו, בהמלצות שקיבל מפקודיו.[5] בתאריך 31 בדצמבר 1980 פיטר שר הפנים ד"ר יוסף בורג, שהיה גם השר הממונה על משטרת ישראל, את הרצל שפיר מהמשטרה בטענה כי לא דיווח אמת בשורה של מקרים. לטענת שפיר הפיטורים נעשו בגלל רצונו של השר בורג כי המשטרה לא תחקור ב"תיק אפרסק", מחשש שהחקירה תסבך אותו. היועץ המשפטי לממשלה, פרופ' יצחק זמיר, שבדק את החומר, דחה את רוב האשמות של שפיר נגד בורג.[6] שפיר גם נמנע מלהצטרף לעתירה לבג"ץ נגד פיטוריו והיא נמחקה.[7] שפיר אמר כי בעקבות פיטוריו, הוא נמנע מלקבל על עצמו כל תפקיד בשירות המדינה אף על פי שטען שהוצעו לו כמה תפקידים בכירים.[8]
לקראת הבחירות לכנסת ה-10 ב-1981, שובץ שפיר במקום החמישי ברשימת מפלגת תל"ם בראשות משה דיין לכנסת, אך המפלגה קיבלה רק שני מנדטים ושפיר נשאר מחוץ לכנסת.
לאחר פרישתו מהמשטרה ב-1980 שימש שפיר כיו"ר וחבר במספר ועדות ציבוריות, בהן:
בשנת 2004 היה בין החותמים על מכתב תמיכה של בכירי מערכת הביטחון בתוכנית ההתנתקות, הקובעת שהתכנית חיונית לביטחון ישראל[10].
שפיר היה אחיו הצעיר של חבר הכנסת לשעבר אברהם שכטרמן. היה נשוי לאורה (1931–1977) ואב לשלושה ילדים. בנו, צבי, נפצע באורח קשה במלחמת יום הכיפורים ונפטר ב-1997.
שפיר התגורר ברמת השרון. נפטר ב-26 בספטמבר 2021, בשנתו, בגיל 92. נקבר בבית העלמין ברמת השרון.[11]