אביגדור בן-גל נולד בלודז' שבפולין בשם ינוש לוּדוִיג גולדלוסט[1], בנם של יעקב וינינה (יונה) ואחיה הצעיר של אילנה (אילונה) רפאלי. בהיותו בן שלוש פלשו הנאצים לפולין ופרצה מלחמת העולם השנייה, בעקבותיה ברחו הוריו עמו ועם אחותו לברית המועצות והגיעו לסיביר. לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות הם הורשו לנדוד דרומה והגיעו לאוזבקיסטן שם סבלו מרעב. האם נפטרה מטיפוס ב-1942 והאב נאלץ להכניס את ינוש ואילנה (אילונה) לבית יתומים. לבסוף הגיעו השניים לפרס ומשם עלו לארץ ישראל עם ילדי טהראן ב-1943. לאחר המלחמה הם התאחדו עם האב ואשתו השנייה.
ערב מלחמת יום הכיפורים כללו כוחות צה"ל בגבול עם סוריה חטיבת שריון אחת בלבד (חטיבה 188). לאור הצטברות הידיעות על אפשרות של מלחמה קרבה, הועלתה חטיבה 7 - בהוראת הרמטכ"ל דוד אלעזר - מסיני, לתגבור הכוחות ברמת הגולן, אף על פי שכל הצמרת הביטחונית, לרבות דיין, אימצו את הערכות המודיעין בדבר "סבירות נמוכה" לאפשרות של מלחמה. פעולה זו הכפילה את מספר הטנקים המאוישים של צה"ל בחזית הסורית ערב המלחמה. פלוגה של החטיבה בפיקודו של אלי גבע הייתה מיועדת, לפי התוכניות, להיות זו שתגרור את גשר הגלילים לצורך צליחת תעלת סואץ בחזית הדרום. בניגוד לפקודה מפורשת שקיבל להשאיר את הפלוגה המיועדת לגרירת גשר הגלילים בסיני, הוא העלה אותה איתו לרמת הגולן, מתוך הנחה שעיקר הלחימה תהיה ברמת הגולן[3].
החטיבה בפיקוד בן גל תרמה תרומה מכרעת למאמץ בלימת המתקפה הסורית ברמת הגולן, שכללו את קרב עמק הבכא[4], עד להגעת כוחות המילואים לחזית. בהמשך המלחמה, לאחר הטיית מאזן הכוחות בחזית, וסילוק צבא סוריה מכל השטחים שכבש ברמת הגולן, השתתפה החטיבה גם בפלישה לשטח סוריה וכיבוש המובלעת.
פיקודו של בן גל על החטיבה לאורך המלחמה זכה להערכה רבה בצה"ל ובציבור, ורבים מהלוחמים בפיקודו זכו בעיטורי צה"ל, ובראשם אביגדור קהלני מג"ד 77, שקיבל את עיטור הגבורה.
באוגוסט 1977 מונה למפקד פיקוד הצפון, תפקיד אותו מילא עד 1981. תקופת כהונתו כמפקד הפיקוד התאפיינה במתח גובר בגבול הצפון, מצד המחבלים של אש"ף בראשות יאסר ערפאת, שביצעו פיגועי טרור, רצח אזרחים, וירי קטיושות לעבר יישובי הצפון.
ב-1981 סיים את תפקידו כמפקד פיקוד הצפון. בהמשך התמנה למפקד גיס 446 בפיקוד הצפון, תפקיד במסגרתו פיקד על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בתפקידו זה היה אחראי (יחד עם סגנו, האלוף אהוד ברק) על כל מהלכי הקרבות מול הסורים, וכיבוש כל השטח בגזרה המזרחית עד כביש ביירות-דמשק. במהלך התקדמות הכוחות, נקלע כוח מהגיס למארב ליד סולטאן יעקוב, הקרב זכור בעיקר בשל ההרוגים, הפצועים והשבויים הרבים שהיו בו לצה"ל, ושלושת חיילי המילואים הנעדרים. בן-גל קיבל את האחריות לאירוע.
בין 1981 ל-1983 הפעיל מרחוק את החזית לשחרור לבנון מזרים שביצעה פיגועי טרור בלבנון. ההפעלה נעשתה על בסיס הוראותיו של אריק שרון, ובן-גל סיפק לארגון מטענים שהורכבו בקיבוצו - מחניים. הארגון ביצע עשרות פיגועים בהם נהרגו מאות לבנונים.
ב-1983 התמודד על תפקיד הרמטכ"ל ה-12, אך במרץ 1983 נבחר משה לוי לתפקיד ובן-גל פרש מצה"ל.
לאחר פרישתו מצה"ל
שלט הרחוב על שמו של בן-גל בעיר נתניה
עם שחרורו השתלב בעסקים: הוא כיהן כיו"ר דירקטוריון במספר חברות השקעות, סחר, ייעוץ והנדסה. בשנים 1988–1996 כיהן בתפקיד מנכ"ל תה"ל (תכנון המים לישראל), ובשנים 1996–1999 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית.
בשנת 2005 היה יו"ר הקונסורציום V.I.D שהקים את מתקן ההתפלה הראשון באשקלון.
בן-גל היה נשוי שלוש פעמים. מאשתו הראשונה, אסתר, נולדו לו גלית ואבנר. מנישואיו השניים לגליה (נפטרה ב־1993) נולדו דוד, יונתן ושאול. מנישואיו בשלישית לאביטל נולדו התאומים טהר ועילי.
באוגוסט 1979 אמר לפני קבוצה של חברי כנסת שביקרו ברמת הגולן שהוא מתנגד לפשרה עם הסורים על רמת הגולן בגלל החשיבות האסטרטגית של השטח כדי להגן על הגליל. עם זאת, הוא הביע התנגדות להקמת יישובים נוספים בגולן מאחר שלטענתו הדבר לא ישאיר לצה"ל שטחי אימונים והיערכות בגולן. במקום זאת הוא הציע להקים יישובים יהודיים בגליל ואמר שערביי הגליל מזדהים יותר ויותר עם העניין הלאומי הערבי ומחכים להזדמנות להכות בישראל. בעקבות הדברים נזף שר הביטחון, עזר ויצמן, בבן-גל[8].
לאחר שחרורו מצה"ל התבטא בעיקר בנושא מלחמת לבנון. בן גל טען ששיתוף הפעולה עם הנוצרים בלבנון היה מוצדק כי לא היה שותף אחר בלבנון. כן אמר שללא לחימה נגד הסורים לא היה ניתן להביא לפתרון בלבנון. עם זאת הוא אמר ששינוי מטרות המלחמה המוצהרות במהלך המלחמה לא התקבל טוב בציבור והשפיע לרעה על הלחימה והיכולת להשיג את המטרות[9]. בן-גל הודה שצה"ל לא עמד במשימות שהוטלו עליו במלחמה בזמן שהוקצה לו וייחס זאת להערכה לא נכונה של היכולת של לוחמי אש"ף בלחימה בשטח בנוי. בן-גל גם טען שלא ניתן לצה"ל מספיק זמן כדי להילחם נגד הסורים והיה צריך לתת לגיס לצאת למלחמה נגד הסורים מיד ביום הראשון של הלחימה[10]. הוא טען שהטעויות במלחמה נבעו מניהול כושל[11] ומכך ש"יצאנו למלחמה עם טשטוש די גדול של היעדים הטקטיים והמטרות המערכתיות". על הבקורת של עמנואל ולד אמר כי ולד אינו מתאים להטיל ביקורת בצבא ושדרך פרסום הדו"ח מעיד על נקמנות[12].
בתוכנית ראיונות 'קול מן העבר' בערוץ 1, טען בן גל כי לקח אחריות על הכישלון בקרב סולטאן יעקוב מתוך אבירות ורוחב לב, היות שלא היה בפיקוד בתחילת האירועים. לדעתו של בן גל, קרב זה מנע את מינויו לרמטכ"ל[13]. חשיבותו של הקרב הייתה בכך שהכישלון בו סיכל את תוכנית המלחמה של שר הביטחון, אריאל שרון, להגיע לכביש ביירות-דמשק במטרה לעצור את השתלטות הסורים על לבנון.
לקריאה נוספת
יעקב אגמון, שאלות אישיות - מבחר ראיונות - ריאיון עם אביגדור בן-גל, יאנוש שנערך בתאריך 21 בנובמבר 1973, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994, עמ' 86–94
.jpg)
