במלחמת ששת הימים פיקד על טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום"), שבאותה תקופה הייתה טייסת אוראגן. במהלך המלחמה הוביל מבנים לתקיפת שדות תעופה במסגרת מבצע מוקד. באחת מהגיחות שבה הוביל רביעייה לתקיפת כוח שריון ירדני נפגע מטוסו באש נ"מ, אך הוא הצליח להנחית את מטוסו הפגוע בישראל.
טרנר יזם והקים את מוזיאון חיל האוויר בחצרים אותו ניהל מיום הקמתו ועד 2015. גם לאחר שחרורו מצה"ל המשיך להטיס את מטוסי המוזיאון, עד שהגיע לגיל 75.[3]
שירותו במשטרת ישראל
לאחר שחרורו מצה"ל התגייס למשטרת ישראל, שם כיהן כראש אגף כוח אדם (כיום אמ"ש) בשנים 1985–1989, וכמפקד מחוז מרכז בשנים 1989–1990. ב-1 באפריל 1990 הוענקה לטרנר דרגת רב ניצב והוא מונה למפכ"ל העשירי של המשטרה. בשלוש שנות כהונתו כמפכ"ל הקים את משטרת התנועה הארצית ואת היחידה האווירית של משטרת ישראל, הפעיל את מדיניות ה"דלת הפתוחה" לאזרח בכל תחנות המשטרה, פעל לקידום השוטרים ומבחינת תושבי באר שבע והנגב הייתה גולת הכותרת לפעילותו הקמת המחוז הדרומי בתחומי באר שבע.[דרוש מקור]
כמה חודשים אחרי תחילת תפקידו כמפכ"ל, ביום הכיפוריםה'תשנ"א, 29 בספטמבר 1990, עלתה קבוצה גדולה של מפגינים מוסלמים לכיוון הכותל המערבי. המשטרה עצרה את התקדמותם אך היו נחבלים רבים משני הצדדים, והאירוע נתפס כחריג בהיקפו בירושלים, וכאיום על ביטחון המתפללים בכותל.[4] ההפגנה נוצרה אחרי פרסום כרוז של הוואקף הקורא להתנגד לכוונת נאמני הר הבית להציב אבן פינה טקסית לבית המקדש השלישי. למחרת נערכה ישיבה ובה הנחה ראש הממשלה יצחק שמיר את שר המשטרה רוני מילוא ואת מפכ"ל המשטרה טרנר לדאוג "להנמכת האש" בירושלים. בהתאם הוחלט שלא לאפשר לנאמני הר הבית לקיים את הטקס והדבר פורסם והועבר לוואקף. בתפילות המוסלמים ביום שישי, 5 באוקטובר 1990 (חג סוכות תשנ"א), הכריז המואזין שיש למנוע את טקס הנחת אבן הפינה המתוכנן ליומיים לאחר מכן.[4] ביום שני, ד' חול המועד סוכות, תשנ"א (8 באוקטובר 1990) נזרק מטר אבנים מאזור הר הבית על המתפללים והמבקרים הרבים ברחבת הכותל, וכ-20,000 איש פונו משם לאחר שחלקם נפצעו. השוטרים בהר הותקפו, תחנת המשטרה ברחבת הר הבית ננטשה והועלתה באש. המשטרה הסתערה על המתפרעים באש חיה, ו-17 מהנוכחים בהר נהרגו. בהופעה טלוויזיונית למחרת, ולמרות ביקורת משמעותית, הודיע טרנר כי הוא מצדיק את החלטת המשטרה ואת פעולתה, בייחוד לאור תקיפת המתפללים ברחבת הכותל מתוך רחבת הר הבית, בפעם הראשונה מאז שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים.[4]
לפני כהונתו של טרנר כראש עיריית באר שבע, קיבל הצעות להתמודד לראשות עיריית תל אביב ורמת גן, אך סירב להצעות ואמר "אם אני אהיה ראש עיר זה רק של העיר באר שבע". בשנת 1998 נבחר לראשות עיריית באר שבע, ובשנת 2003 נבחר לכהונה שנייה עם 48.29% מהקולות.[5] טרנר עמד בראש רשימת "באר שבע 1", רשימה מקומית שנתמכה על ידי מפלגת העבודה. עם הקמת מפלגת קדימה ב-2005 הודיע על תמיכתו בה.
כראש עירייה, טרנר שם למטרה לבנות שני דברים שהיו חסרים בעיר: היכל תרבות ואצטדיון כדורגל. היכל התרבות (משכן האומנויות) הושלם בימי כהונתו, ואילו האצטדיון נבנה לאחר תום כהונתו ונקרא על שמו.[6] כמו כן, השקיע במוסדות חינוך ורווחה בעיר וגייס כספים למיזם פארק נחל באר שבע ולפארק ההייטק.[7]
בשנת 2013 זכה בפרס יקיר הרשויות המקומיות מטעם מרכז השלטון המקומי על תרומתו לפיתוח באר שבע והנגב ותרומתו לביטחון המדינה. הפרס הוענק לו בטקס בכנסת על ידי יו"ר הכנסתיולי אדלשטיין כנציג ראש הממשלה וע"י שלמה בוחבוט יו"ר מרכז השלטון המקומי.
