קאוט החל את הקריירה שלו באוטרכט ומאוחר יותר עבר לפיינורד, במדיה סיים כמלך השערים של הליגה ב-2005 וזכה בתואר כדורגלן השנה בהולנד ב-2006. באותה שנה הוא עבר לליברפול, והפך לאחד מהשחקנים הבולטים בהתקפת הקבוצה שהעפילה לגמר ליגת האלופות ב-2007. הוא היה שותף גם להעפלת נבחרת הולנד לגמר מונדיאל 2010. בשנת 2012 בגיל 31 עזב קאוט את ליברפול ועבר לפנרבחצ'ה הטורקית. מאז 2015 ועד לפרישתו שיחק קאוט בפיינורד אליה שב לקדנציה נוספת.
קריירת המועדונים
תקופתו בהולנד
קאוט חוגג את הזכייה בגביע ההולנדי עם אוטרכט
קאוט נולד וגדל בקטוויק, והיה הילד השלישי במשפחתו. בגיל 5 הוא החל את הקריירה שלו במועדון כדורגל מקומי בשם קוויק בויז. לאחר 13 שנים במערכת הנוער של המועדון הוא קודם לקבוצה הבוגרת במרץ 1998, והשתתף בששת המשחקים האחרונים של אותה עונה. יכולתו משכה את עיניו של המועדון המקצועני אוטרכט.
בגיל 18 חתם קאוט על חוזה מקצועני באוטרכט בקיץ 1998, ובמהרה ביסס את מעמדו כשחקן הקבוצה הבוגרת, ששיחקה בליגת העל ההולנדית. בעונת 2000/2001 עשה את פריצתו הגדולה כאשר הבקיע 13 שערים במסגרת הליגה ו-16 בכל המסגרות. עם זאת, הוא לא הרבה לשחק בעמדתו הטבעית כחלוץ מאחר שאיגור גלושצ'ביץ' הועדף בתפקיד זה, ותפקד בעיקר בעמדת הקיצוני.
בעונת 2002/2003 מונה פואק בוי למאמנה החדש של אוטרכט. תחת בוי תפקד קאוט בעמדות החלוץ והקשר ההתקפי במשך כל העונה, והפגין יכולת עילאית כאשר הבקיע 20 שערי ליגה. הוא סייע לקבוצתו להעפיל לגמר טורניר הגביע ההולנדי, שם פגשה את פיינורד. על אף שנחשבה ליריבה נחותה, אוטרכט ניצחה 1-4 וזכה בגביע. קאוט הבקיע שער במשחק הגמר ונבחר לשחקן המצטיין של המשחק. הוא אף זכה בפרס נעל הזהב ההולנדית באותה עונה. בעקבות הופעתו בגמר הגביע ההולנדי זכה קאוט להתעניינות מצדה של פיינורד על הצטרפותו לשורותיה.
בקיץ שלאחר אותה עונה השלים קאוט את מעברו לפיינורד, ששילמה תמורתו מיליון אירו. הוא נועד להחליף בפיינורד את פייר ואן הוידונק שעזב את הקבוצה. כבר מתחילת תקופתו בקבוצה הוא הפך לאחד מהשחקנים האהובים ביותר בקרב אוהדיה, והבקיע 20 שערי ליגה בעונתו הראשונה.
בעונה הבאה, 2004/2005, הגיע קאוט לשיא יכולתו בפיינורד. במשחק הראשון של אותה עונה הוא הבקיע את השלושער הראשון בקריירה שלו, מול דה חראפסחאפ, והבקיע שלושער נוסף בניצחון קבוצתו 3-6 על דן האג. הוא סיים את העונה כמלך השערים של הליגה ההולנדית עם 29 שערים - שיא אישי בעבורו. בקיץ 2005 הוא מונה לקפטן הקבוצה בעקבות היכולת המרשימה שהפגין. בעונה שלאחר מכן, 2005/2006, הבקיע קאוט 22 שערי ליגה ו-25 בכל המסגרות, זכה בתואר כדורגלן השנה בהולנד, ונכלל גם בסגלה של נבחרת הולנד למונדיאל 2006 בגרמניה. בסיכום תקופתו בהולנד, החמיץ קאוט חמישה משחקים בלבד בין השנים 1999 ו-2006, ואף רשם רצף של 179 משחקים בהם השתתף.
במהלך הקיץ שלאחר המונדיאל נקשר שמו של קאוט למעבר למספר קבוצות ברחבי אירופה, ובראשן ליברפול וניוקאסל יונייטד מאנגליה. הוא טען כי הוא שמח לשחק בפיינורד, אך ברצונו להגיע לשדרוג מקצועי בליגה אירופית בכירה יותר.[1] ב-18 באוגוסט הוא עבר לליברפול, תמורת שכר שלא פורסם לתקשורת.
מעבר לליברפול
קאוט משחק במדי ליברפול
מעת הגעתו תיאר קאוט את ליברפול כמועדון גדול ושזהו תענוג גדול לשחק במדיו.[2] הוא שיחק לראשונה במדי הקבוצה במשחק מול וסטהאם יונייטד במסגרת המחזור הראשון של הפרמייר ליג, והבקיע את שערו הראשון במשחק מול ניוקאסל יונייטד. בעקבות יכולת טובה שהפגין בתחילת עונת 2006/2007 הוא גרר שבחים רבים, והעיתון דיילי מירור תיאר אותו כ"גיבור בהתהוות".[3] הוא סיים את העונה עם 12 שערים במסגרת הפרמייר ליג, ובנוסף היה גורם משמעותי בהעפלתה של ליברפול לגמר ליגת האלופות, לאחר שהשתתף ב-11 משחקים. בגומלין חצי גמר הטורניר, מול צ'לסי, הוא הבקיע את הפנדל המכריע לזכות קבוצתו בדו-קרב בעיטות העונשין. במשחק הגמר מול מילאן הוא הבקיע שער מצמק, אך קבוצתו הפסידה בתוצאה 2-1.
בעונתו השנייה, 2007/2008, המשיך קאוט להוות שחקן הרכב קבוע בליברפול. במהלך העונה הוא החל לתפקד בעמדת הקיצוני הימני בעקבות הצטרפותו של פרננדו טורס לקבוצה והסתגל בצורה טובה לתפקיד החדש, וכתוצאה מכך פיתח תדמית של שחקן המצטיין בכל תחומי המשחק. הוא הבקיע באותה עונה שלושה שערים בלבד בליגה, אך הבקיע שבע פעמים במסגרת ליגת האלופות, כולל במשחק שמינית הגמר מול אינטר מילאנו ובמשחק הראשון של חצי הגמר מול צ'לסי. השער האחרון של קאוט לא עזר לליברפול, שהודחה בשל הפסד 4-3 בסיכום שני המפגשים.
בעונת 2008/2009 חזר קאוט להפגין את יכולתו הטובה בכיבוש שערים כחלוץ, כאשר הבקיע 12 שערי ליגה ו-15 בכל המסגרות, ובנוסף בישל עשר פעמים. הוא סייע לליברפול לסיים במקום השני בפרמייר ליג, ארבע נקודות מתחת לאלופה, מנצ'סטר יונייטד. בעונה הבאה, 2009/2010, החל קאוט לשחק פעמים רבות כחלוץ במרכז המגרש בעקבות פציעות של שחקנים בקבוצה. לאחר שהבקיע שער נגד דברצן במסגרת ליגת האלופות הוא עלה למקום השלישי בדירוג הכובשים של ליברפול בגביע אירופה, כשרק איאן ראש וסטיבן ג'רארד הבקיעו יותר ממנו. עונה זו הייתה מאכזבת עבור הקבוצה, שהודחה כבר בשלב הבתים של ליגת האלופות וסיימה שביעית בלבד בליגה.
המעבר לפנרבחצ'ה
בתאריך 3 ביוני 2012 עבר דירק קאוט לפנרבחצ'ה הטורקית תמורת מיליון יורו. ב-18 באוגוסט 2012 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה מול אלזיגספור בה הבקיע את שער הבכורה שלו במועדון.
החזרה לפיינורד
באפריל 2015 הודיע קויט כי חתם על חוזה לשנה אחת במדי פיינורד והוא יחזור לקדנציה שנייה בקבוצה החל מעונת 2015/2016. בעונתו הראשונה בקבוצה הוא עזר למועדון לזכות בגביע ההולנדי.
בעונתו השנייה זכה יחד עם פיינורד באליפות הליגה ההולנדית לראשונה אחרי 18 שנה, כאשר במשחק האליפות הבקיע שלושער. ב-17 במאי2017 הודיע על פרישה בגיל 36.
על אף ההצלחה בתחילת דרכו בנבחרת, במונדיאל 2006 שימש קאוט בתור שחקן מחליף. במשחק הראשון של הולנד בטורניר, מול נבחרת סרביה ומונטנגרו, הוא נכנס כמחליף בדקה ה-69, אך ישב על הספסל לאורך כל המשחק השני מול חוף השנהב. לאחר שהנבחרת הבטיחה את העפלתה לשמינית הגמר נתן ואן באסטן מנוחה לשחקנים רבים שפתחו קודם לכן בהרכב הראשון, וקאוט פתח בהרכב בעמדת הקיצוני הימני במשחק האחרון של שלב הבתים, מול ארגנטינה. בשלב שמינית הגמר פתח קאוט באופן מפתיע בהרכב על חשבונו של רוד ואן ניסטלרוי, אך לא רשם לזכותו הצלחה במשחק ונבחרתו הודחה לאחר הפסד 1-0.
קאוט נכלל בסגל הולנד גם ליורו 2008, והפעם פתח בקביעות בהרכב הפותח של הנבחרת. בשל שינוי מערך המשחק של נבחרתו למערך 4-2-3-1, שיחק קאוט בעמדת הקיצוני ויצר שיתוף פעולה בחוליית הקישור יחד עם וסלי סניידר ורפאל ואן דר וארט. במשחק הראשון של נבחרתו, בו ניצחה 0-3 את איטליה, בישל קאוט שני שערים, ובמשחק השני, בו ניצחה 1-4 את צרפת, הוא הבקיע בנגיחה את השער הראשון. על אף היכולת הטובה בשלב הבתים הודחה הולנד בשלב רבע הגמר, לאחד הפסד 3-1 בהארכה לנבחרת רוסיה.
קאוט הבקיע שלושה שערים במסגרת משחקי מוקדמות מונדיאל 2010, וסייע לנבחרתו לנצח בכל המשחקים בקמפיין. במונדיאל עצמו, שבו שיחק בעמדת הקיצוני מאחורי החלוץ רובין ואן פרסי, הבקיע קאוט שער ובישל שלושה נוספים שסייעו לנבחרתו להעפיל עד לגמר, בו הפסידה 1-0 לנבחרת ספרד.
.jpg)
