מקור השם הוא בשמו של יישוב יהודי קדום שישב במקום עד המאה ה-6 לספירה ואחריו ישב במקום יישוב ערבי קדום בשם בית אילפא. על פרוש השם הקדום יש שתי סברות: האחת מהמילה 'אלוף' שפרושה שור, כלומר מקום שגידלו בו שוורים. השנייה מהמילה 'אולפנא', כלומר מקום לימוד, בית ספר. הגן הלאומי בית אלפא ובתחומו בית הכנסת עם רצפת הפסיפס שנתגלו בשנת 1928 נמצאים בשטחו של קיבוץ חפציבה הסמוך[3].
היסטוריה
הקמה ועלייה לקרקע
הקיבוץ הוקם על ידי בוגרי תנועת הנוער השומר הצעיר, ברובם מגליציה, ששהו כפליטים בווינה בזמן מלחמת העולם הראשונה ושם התוודעו לתנועה. במהלך 1920 עלו לארץ בוגרי התנועה, וחלקם הגדול התקבץ בשלושה מקומות: חוות אום אל-עלק (שוני) סמוך לבנימינה, בית גן (יבנאל) ומאוחר יותר ביתניה עילית וכביש חיפה-ג'דה - שם הוקם גדוד שומריה בהנהגת אבא חושי (שנלר) ומרדכי שנהבי. באפריל 1921 כל הקבוצות התאחדו והקימו את קיבוץ א' של השומר הצעיר. באוקטובר 1921 עזב את הקיבוץ מנהיגו מאיר יערי, לאחר סכסוך שהתגלה בינו לבין שאר החברים, שהונהגו על ידי דוד הורוביץ. באפריל 1922 הוציא הקיבוץ את הקובץ 'קהליתנו' בעריכת נתן אגמון (ביסטריצקי), שנתן ביטוי להגותם ולקורותיהם הסוערים בימי ביתניה עילית, והפך לאבן דרך ספרותית ורעיונית של העלייה השלישית. המחזה ליל העשרים של יהושע סובול מתבסס על הספר ועל המיתוסים של ביתניה עילית, כפי שהשתקפו גם בזיכרונותיהם של מי שהיו שם.
אחרי תקופת הכשרה בעבודות חלוציות, סמוך לנהלל ובמחנה ליד גבע, הקיבוץ עלה על הקרקע ב-4 בנובמבר 1922, י"ג חשון תרפ"ג. המוסדות הציוניים לא נתנו ברכתם למהלך, בשל גילם הצעיר של המייסדים וחוסר בשלותם להתיישבות, כמו גם העובדה שבקרקעות גוש נוריס בהם התיישבו כבר הוקמו הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף. הקיבוץ הוקם על קרקעות של הקרן הקיימת לישראל וגם הודות לתרומות של יהודי גליציה שגויסו על ידי חברי הקיבוץ וחברי הקיבוץ הסמוך חפציבה. השם שיועד לו היה כפר שטנד, על שם הפעיל הציוני האוסטרי שנפטר ב-1919 אדולף שטנד, אך מייסדיו בחרו בשם בית אלפא בשל הזיקה ליישוב הקדום. עד 1936, עם הקמת תל עמל בית אלפא היה הנקודה המזרחית ביותר בעמק.
השנים הראשונות
בחג השבועות 1924 נערך בבית אלפא כנס ארצי של השומר הצעיר, בו נקבע המשך דרכה של התנועה בארץ ובגולה והוא נחשב אבן יסוד בתולדות התנועה. בנובמבר 1925 הוקם בוועידה בבית אלפא חבר הקבוצות, לימים איחוד הקבוצות והקיבוצים, והקיבוץ הצטרף כחבר בו. ב-1925 הוקמה חברת הילדים של בית אלפא, בה למדו גם ילדי הקיבוצים השכנים, ביניהם חפציבה, לצד ילדי חוץ. חברת הילדים[4], שהוקמה ביוזמת חבר בית אלפא אליהו רפפורט, התאפיינה בשיטות לימוד חדשניות ולימדו בה אנשי החינוך הידועים דוד אידלסון, שמואל (מילק) גולן ויהודה רון-פולני. היא פעלה עד 1929 והוקמה מחדש ב-1930.
באוגוסט 1929, בעת מאורעות תרפ"ט, הותקף הקיבוץ על ידי בדואים מהשבטים שישבו בשכנות לו ממזרח. בשל התרעה מוקדמת עזבו עוד לפני המתקפה הנשים והילדים את בית אלפא, והועברו לגבע. חברי הקיבוץ שנותרו התבצרו בבית חברת הילדים, המבנה היחיד שבבית אלפא באותה עת. יחד עם אנשי חיל הספר שהגיעו לנקודה הם הצליחו להדוף את המתקפה.
"הטרנספר"
אף על פי שחברי הקיבוץ היו בוגרי השומר הצעיר, בשנים הראשונות התנועה לא הייתה קיימת כגוף פוליטי מאגד בפלשתינה-א"י והקשר בינה לבין בית אלפא ניתק באופן מעשי. הדבר הביא לבחירה חופשית של חברי הקיבוץ בהשתייכות פוליטית, והחל מאמצע שנות ה-20 נוצרו שלושה פלגים בבית אלפא: תומכי אחדות העבודה (מ-1930 מפא"י) בהנהגת אפרים רייזנר, השמאל (גלגול של האופוזיציה השמאלית בגדוד העבודה) בהנהגת בנימין דרור והשומר הצעיר בהנהגת אליעזר הכהן. עם הקמת הקיבוץ הארצי ב-1927 חברי בית אלפא החליטו לא להצטרף אליו, ורק להתיר לחברים שמעוניינים בכך לעשות זאת באופן פרטני. המתח גאה עם השנים. בשנת 1934 הגיעה לקיבוץ השלמה של חברי השומר הצעיר מקיבוץ הסולל, ושינתה את האיזון הפוליטי הפנימי בקיבוץ לטובת השומר הצעיר. ב-1936 החליט ילדי השכבה הבוגרת של חברת הילדים, בעידוד מדריכם אברהם יפה, חבר תל עמל, להקים קן ולהצטרף לתנועת השומר הצעיר. הדבר הביא למתיחות חריפה והתפרצות סכסוך מר בין הפלגים, שגלש גם מחוץ לקיבוץ. ברל כצנלסון אף טען לגזילת הילדים בעורמה מידי הוריהם, חברי מפא"י[5]. לאחר מספר שנים של ניסיונות פשרה ובוררות, ביוני 1940 נערכו חילופי חברים עם קיבוץ רמת יוחנן (שחווה משבר פנימי דומה בין חברי מפא"י לחברי השומר הצעיר שהגיעו מהשלמת קיבוץ פלנטי). אנשי השומר הצעיר של רמת יוחנן עברו לבית אלפא והצטרפו לאנשי השומר הצעיר והשמאל שבמקום, ואנשי מפא"י והבלתי-מפלגתיים הצטרפו לאנשי מפא"י ברמת יוחנן. הפרשה נודעה בשם "הטרנספר" או "פרשת בית אלפא".
בחגיגות 25 שנים לקיבוץ, 1948
בית אלפא הצטרף לקיבוץ הארצי וב-1943 קיבל השלמה נוספת מהתנועה, של בוגרי גדוד השדה מקן תל אביב צפון. באותה שנה הוקם סמוך לקיבוץ מוסד חינוכי גלבוע לילדי ונערי גוש קיבוצי הקיבוץ הארצי שבסביבה (בית אלפא, רשפים, מסילות וניר דוד). המוסד נסגר ב-2003 וכיום פועל בשטחו מרכז קליטה לעולים. בשנת 2018 הוקם במקום, ליד המתחם בו שכן המוסד החינוכי, בית הספר היסודי "גלבוע" לתלמידים מבית-אלפא, חפציבה ובית השיטה.
ענפים ותעשייה
בשנותיו הראשונות תפס בית אלפא מקום מרכזי בפיתוח החקלאות בארץ והענפים המשקיים. זן המלפפון "בית אלפא" פותח על ידי חברת הקיבוץ חנקה לזרסון, ופיתוחים של זנים בגידולים כגזר, בצל וכרובית נעשו על ידי חבר הקיבוץ חיים פלדנר.
במהלך השנים פיתח הקיבוץ גם תעשייה. בשנת 1957 הוקם בקיבוץ מפעל "קב־קור" ליצור תרמוסטטים, במטרה לספק תעסוקה לחברים המבוגרים. את התרמוסטטים פיתח חבר הקיבוץ משה גולדנברג[6], והם נמכרו ליצרני מקררים ודודי חשמל[7]. במהלך השנים המפעל הרחיב את קו המוצרים שלו. הוקם קו ייצור למנורות בטיחות בשם "קב־אור", סיפק שירותי ציפוי אלקטרוליטי ושיחום מתכות, ובשנת 1977 קנה המפעל גם קו ייצור לכריות וסדינים חשמליים[8]. המפעל נקלע לקשיים בתחילת שנות ה-2000[9], והוקם מחדש בשם "אלפא סמארט". אחר כך המפעל נמכר לחברת "סי.פי.סי סולושנס" (CPC) ועבר ליקנעם עילית[10].
במהלך שנות ה-60, במטרה לגוון את מקורות הפרנסה של הקיבוץ, החל הקיבוץ לספק שירותי תכנון ובצוע של עבודות עפר וביצורים באמצעות ציוד מכני כבד שרכש[11]. בשנת 1969 הוקמה מחצבה מדרום מערב לקיבוץ, סמוך לגן השלושה, במטרה לספק חומרי חציבה להקמת מקלטים ליישובי האזור[12]. רשות שמורת הטבע ביקשה לסגור אותה, עקב הפגיעה בנוף[13], אך לבסוף היא קיבלה רישיון הפעלה[14]. המחצבה הפסיקה לפעול בשנות ה-90 והתמלאה במי תהום. הקיבוץ הקים מחצבה נוספת, בין הקיבוצים בית השיטה ושדה נחום, מצפון לכביש 71, המפיקה מוצרי חציבה מאבן בזלת בשטח כולל של כ-230 דונם[15].
מפעל "בית-אלפא טכנולוגיות"
לוגו חברה "בית-אלפא טכנולוגיות"
בשנת 1967, החל חבר הקיבוץ גדעון צימנד, לייצר במסגריה של הקיבוץ עוקבי מים נגררים, ועד מהרה ייסד את מפעל "נגררים"[16]. המפעל ייצר מיכלי מים ודלק נגררים, ובהמשך ציוד לכיבוי אש, זרנוקים, משאבות כיבוי אש ושאיבת מים, מתקני תאורה ניידים, מכונית לניקוי ביוב וסולמות ניידים[17][18]. בשנת 1977 זכה המפעל בהזמנה לייצור כלי רכב משוריינים לחברת ברינקס[19]. בשנות ה-80, סיפק המפעל רכבי פיזור הפגנות (מכת"ז) למשטרת ישראל, למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, לדיקטטורה הצבאית בצ'ילה[20], לצרפת, תאילנד ומדינות נוספות[21].
בתחילת השנות ה-2000, שונה שם המפעל ל"בית-אלפא טכנולוגיות" והוא התמקד בייצור כבאיות, רכבי חבלה ורכבי פיזור הפגנות[22], בין השאר מכרה ציוד לרוסיה[23], סין[24], טורקיה[25], ארצות הברית[26], משטרת ישראל, נציבות כבאות והצלה[27] ומשרד הביטחון[28]. על המפעל נמתחה ביקורת, על כך שהוא מוכר ציוד לפיזור הפגנות למשטרים רודנים ברחבי העולם[20]. בתגובה נהג מייסד המפעל, גדעון צימנד, לומר "עדיף שיתיזו מים משיירו על ההמון"[16].
בתחילת שנת 2020 מכר הקיבוץ את המפעל לחברת "גבעסול"[29].
אירוח כפרי בית-אלפא
מאז סוף המאה ה-20 עבר הקיבוץ תהליך הדרגתי של הפרטה, בעקבות התהליך הוקמו בקיבוץ מספר עסקים קטנים. בנוסף פיתח ענף חדש, אירוח כפרי[30].
בבית אלפא חיו ויצרו במהלך השנים אנשי ונשות תרבות רבים, והקיבוץ עצמו זכה לאזכורים שונים ביצירות מגוונות. המוכר מכולם הוא שיר העמק של נתן אלתרמן (לחן: דניאל סמבורסקי), שנכתב ב-1934 ומוכר בשורה החוזרת "מבית אלפא עד נהלל". מתתיהו שלם, שהיה רועה צאן בבית אלפא, שאב השראה ממשלח ידו ומהנופים והמראות של הקיבוץ, והרבה לכתוב על כך בשיריו. אחד המוכרים שבהם הוא יוחנן וגבריאל, שנכתב על גבריאל רפפורט מבית אלפא ויוחנן להמן מחפציבה. אזכורים בולטים נוספים לבית אלפא הם בשירו של עמנואל הרוסישכב בני, שנכתב בעקבות מאורעות תרפ"ט וכולל את השורה: "בוערת הגורן בתל יוסף, וגם מבית אלפא עולה עשן"; ובשיר ארבע אחרי הצהריים שכתב יורם טהרלב: "בחמש, בשש, בשבע, עין חרוד, בית אלפא, גבע".
בשנים 1960–1967 פעלה בבית אלפא חמישיית גלבוע, בניהולו המוזיקלי של נחום היימן. ההרכב הופיע והקליט בתוכניות רדיו רבות, ליווה להקות זמר וזמרים ידועי שם והוציאה שורה של אלבומים. בשנת 1965 יצרו הסופרת לאה נאור ונחום היימן את המחזמר "זרעים של מסטיק" עבור הצגת הסיום של ילדי כיתה ו' בחברת הילדים בבית אלפא. כשנה לאחר מכן הופק תקליט עם כל שירי המחזמר בביצוע דליה פרידלנד ובליווי ילדי בית אלפא. בעקבות ההצלחה הוא הפך לתקליט ילדים מוכר ואף זכה לביצועים מחודשים ברבות השנים.
סי היימן, שנולדה וגדלה בבית אלפא, כתבה ושרה את השיר "בדרך לבית אלפא" - שיר של אדם השב בבגרותו אל מחוזות ילדותו ומשקיף על המקום במבט עכשווי וביקורתי: "בדרך לבית אלפא עוברים את ואדי עארה, ומבית אלפא לבית שאן - אותו מרחק קיים... בדרך לבית אלפא רואה מקומות לא שלי, והר הגלבוע שותק, השקט כאן מקרי".
בשנת 1977 הוקמה חבורת הזמר של קיבוץ בית אלפא, לימים היא נקראה "האירוסים". הלהקה הוציאה חמישה אלבומים. המנהל המוזיקלי הראשון היה רפי פסחזון, שנפטר בשנת 1991. משנת 1994 המנהל המוזיקלי הוא עוזי אסנר. אחד משיריה הוא השיר "בית אלפא ביתי" (מילים: תלמה אליגון, לחן: רפי פסחזון): "ביתי, ביתי, כאן עצי צאלון ושלווה אמיתית, על הדשא יושבים סבי ובִתי, בית אלפא ביתי". בקיבוץ התגוררו גם המוזיקאים שלמה יפה ודוד עורי. מזה כשלושים שנה, מתקיים סמוך ליום העצמאות ערב השירה הגדול בבית אלפא שמושך קהל רב מרחבי הארץ.
משנות ה-50 עד שנות ה-70, קבוצת הכדורסל "הפועל בית אלפא" (מסוף שנות ה-60 "בית אלפא-ניר דוד") שיחקה בליגה הלאומית בכדורסל לסירוגין 11 עונות.
מתתיהו מינץ, חבלי נעורים: התנועה השומרית 1911-1921, ירושלים: הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, 1995
דוד זית, החולם והמגשים: פרקי חייו של מרדכי שנהבי, גבעת חביבה: יד יערי, 2005.
דוד זית, חלוצים במבוך הפוליטי: התנועה הקיבוצית 1927-1948, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1993.
משה שביט, "חינוך בצל עימות": החינוך המשותף בקבוץ בית אלפא על רקע עימות אידאולוגי חברתי ואישי תרפ"ג-ת"ש (1922-1940), עבודת מאסטר באוניברסיטת תל אביב, 1990.
^קיבוץ חפציבה הוקם בקרבה רבה לבית אלפא, ובאותו זמן, על ידי חלוצי העלייה השלישית עולים מגרמניה וצ'כוסלובקיה, (ראו חפציבה). שני הקיבוצים הוקמו בסמיכות על מנת שיוכלו לספק הגנה זה לזה בסביבה שהייתה אז עוינת. בית הכנסת העתיק התגלה בשטח ריק בין שני הקיבוצים, אשר התרחבו עד ששטחיהם המיושבים נושקים אחד לשני, והאתר הארכאולוגי ממוקם כאמור בשטח קיבוץ חפציבה.
.jpg)
.jpg)
