ברגשטיין נולדה בעיירה בולשוביצה בגליציה למשפחה מיוחסת. סבה, יעקב ברגשטיין, היה נגיד העיירה. בשנות ילדותה בעיירה פיתחה ברגשטיין רגישות לטבע הסובב אותה. מאוחר יותר קישרה בין הטבע לבין תנועות ריקוד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נמלטה המשפחה לווינה, שם הצטרפה לאה לתנועת השומר הצעיר ופיתחה השקפת עולםציונית–סוציאליסטית. בגיל 17 סיימה ברגשטיין לימודים בסמינר עברי לגננות וכ-3 שנים לאחר מכן, ב-1922 החלה ללמוד מחול. היא התקבלה לבית הספר "לאבאן" בווינה, מייסודו של רודולף פון לאבאן. בין מוריה לריקוד שם היו רודולף שטיינר[דרוש מקור] ומרגרט שמידט.
בקיבוץ, כמנהג אותן שנים, עבדה ברגשטיין בכל עבודה שהוטלה עליה. לרקוד היא המשיכה בחגיגות ואירועים. ב-1926 הקימה את להקת המחול הראשונה שלה, שהופיעה באירועים שונים, וברגשטיין הייתה הסולנית של הלהקה. על מנת לחגוג את חג הגז, כתב מתתיהו שלם שירים וברגשטיין חיברה עבורם ריקודים. בין היתר נכתבו באופן זה המחולות "שה וגדי" ו"שישו ושמחו". ב-1929 הגיעה לבקר בקיבוץ גרטרוד קראוס שרצתה לראות מחולות בדואים, וברגשטיין שהכירה רקדניות בדואיות הציגה בפניה מספר ריקודים.
ב-1935 החליטה ברגשטיין כי לא תוכל להתמקד במחול בעודה בקיבוץ ונענתה להזמנתה של קראוס להצטרף ללהקה שהקימה בתל אביב. אחרי שהלהקה התפרקה החליטה ברגשטיין לחזור לבית אלפא, שם נישאה ויחד עם בעלה נסעה לבקר את משפחתה בפולין.
המעבר לקיבוץ רמת יוחנן
הריקוד "והיה כי תבואו אל הארץ" של ברגשטיין ב"חג העומר", רמת יוחנן - שנות ה-40צופים במחוללות בחג העומר, רמת יוחנן
עם הפילוג בבית אלפא ב-1940 עברו ברגשטיין ושלם לרמת יוחנן. ברמת יוחנן ניתן לברגשטיין חופש פעולה אמנותי והיא עיצבה מספר חגים קיבוציים, שחלקם נחגגים עד היום באותה מתכונת. בהם "חג הגז" (כל עוד התקיים ענף צאן), "חג הביכורים" ו"חג העומר" ו"חג המים". החגיגות של רמת יוחנן היוו מקור השראה ליוצרים אחרים ובתחילת דרכם היו אבן שואבת לאורחים רבים בקיבוץ. לטקסים אלו היו מספר מאפיינים משותפים: חג הנחגג במועד מסוים או בסיום פרק חקלאי; המשתתפים הם מבני הקיבוץ והענף ואת הטקס עורכים קרוב ככל האפשר למקום בו מתבצעת העבודה (גז ליד הדיר, עומר בשדה שיבולים).
בנוסף לחגי הקיבוץ שלה, יצרה ברגשטיין מחרוזת ריקודים לחג האסיף, ט"ו בשבט ולטקסי החתונה בקיבוץ. היא חיברה באותה תקופה כ-50 מחולות. חלק מריקודים אלה הפכו לריקודי-עם הנרקדים עד היום, בהם "שירו השיר", "רב ברכות", "רועה ורועה", "שישו שישו שמחו נא" ו"שיבולת בשדה" (במעגל).
ב-1947 הופיעו רקדני רמת יוחנן בכנס המחולות בדליה בריקודי מסכת העומר של הקיבוץ שחוברו על ידה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הקימה ברגשטיין את להקת הקיבוץ רמת יוחנן. משהתפרקה הלהקה (בעיקר מסיבות כלכליות וחוסר היכולת של הקיבוץ לאפשר לרקדנים לרקוד ולא לעבוד) הוזמנה ברגשטיין על ידי גורית קדמן להדריך את הלהקה המרכזית של ההסתדרות להופעה בריקודי רועים. במקביל הוקמה להקת המחול של "בני איחוד הקיבוצים" וברגשטיין ניהלה אותה. לאחר התפרקות הלהקה, הוזמנה ברגשטיין בשנות ה-60 של המאה ה-20 ללמד מחול באקדמיה למוסיקה ומחול על שם רובין בירושלים ומאוחר יותר שימשה בוחנת באקדמיה.
ברגשטיין נפטרה ב-14 במאי 1989 ונקברה בקיבוצה, רמת יוחנן.
לקריאה נוספת
יורם גורן, "שדות לבשו מחול", הוצאת קיבוץ רמת-יוחנן, 1983
