בשנת 1988, ארגנו הזואולוגים האוסטרלים טים פלנרי (אנ'), לסטר סרי, וירי קולה ופאוול גרמן, משלחת לאזור החוף הצפוני של פפואה במטרה לחקור את המגוון הביולוגי באזור, שלא היה מוכר עדיין דיו לעולם המערבי. במהלך 5 השנים הבאות, ביקרה קבוצת הזואולוגים בכל פסגה הררית גבוהה באזור הצפוני במטרה לגלות מינים לא מוכרים. בשנת 1990, הגיעה לאוזנם שמועה מפי ציידים פפואנים מקומיים, על יצור בשם "וימאנג" החי ברכס הרי טוריצ'ילי אשר על פי התיאורים דמה לקנגורו אילני. הזואולוגים שהראו למקומיים ספר תמונות של מינים שהתגלו, שמעו מפיהם שהווימאנג דומה מאוד לקנגורו אילני גודפלו שתמונתו הופיעה בספר, אך נבדל ממנו בפניו לבנות. במהלך ראיונות עם ציידים ותושבים מקומיים, הסתבר שרק זקנים ספורים במספר כפרים צפו בפרטים חיים לפני מספר עשורים, והזואולוגים הגיעו למסקנה שהווימאנג הוכחד מהאזור לפני כ-60 שנה. עד אותה עת, היה ידוע על שני מיני קנגורו אילני החיים על הרכס: קנגורו אילני אפרורי, והטנקיל הכהה והנדיר שהתגלה שנה קודם לכן על ידי טים פלנרי.
במהלך 1990, לסטר סרי ופאוול גרמן נסעו לבקר בכפרים באזור הר סאפאו שהוא הפסגה הגבוהה ביותר בכל רכס טוריצ'ילי. הציידים המקומיים סיפרו שלהם שהחיה שאותה הם מחפשים אכן נמצאת ביערות שעל ההר. זמן קצר לאחר שהגיעו להר סאפאו, חלה לסטר סרי במלריה ובקושי הצליח ללכת; למרות זאת, הוא סירב לעצור את המסע, וייעץ לפאוול גרמן לטפס לפסגת ההר בליווי מקומיים במטרה למצוא הוכחה לקיומו של הווימאנג. גרמן יצא לדרך, ולאחר שבוע חזר עם פרט אחד שנראה כמו קנגורו אילני יוצא דופן, והפך לזואולוג המערבי הראשון לכאורה שצפה בווימאנג. הדגימה נשלחה על ידי סרי וגרמן לטים פלנרי, וכאשר הלה פתח את החבילה שהגיעה לידיו, היה ברור לו שזהו הווימאנג האגדי עוד לפני שקרא את המכתב שצרפו עמיתיו, והוא ציין ביומניו שברור לו שמדובר במין חדש ולא בתת-מין של קנגורו אילני אחר. פלנרי העניק לו את השם המדעי: "Dendrolagus pulcherrimus", שפירושו: "ארנב-עצים יפהפה". בבדיקת יומנים של חוקרי טבע נוספים שביקרו בצפון פפואה, הסתבר שהביולוגג'ארד דיימונד צפה בווימאנג כבר ב-1981 בעת שביקר בהרי פוג'ה המבודדים בצד האינדונזי של גינאה החדשה, אך חשב שמדובר באוכלוסייה של קנגורו גודפלו. אף שבתחילה הווימאנג או בשמו המערבי "קנגורו אילני עטוי-זהב" סווג על ידי זואולוגים מסוימים כתת-מין של קנגורו גודפלו, בסופו של דבר, בשנת 2005 הוא קיבל מעמד של מין נפרד על ידי הזואולוג האוסטרלי קולין גרובס.
כבר בעת גילויו, העריך טים פלנרי על פי עדויות המקומיים שקנגורו עטוי-זהב איבד 95% מהתפוצה ההיסטורית שלו, וכי מדובר באחד המינים הנדירים ביותר של קנגוריי העצים שעשוי לעמוד בפני הכחדה מוחלטת. פלנרי ששמע על מקומיים אשר מחזיקים וימאנגים כחיות מחמד, הציע לאסוף את הפרטים הללו בדחיפות ולהקים אוכלוסייה שבויה, אותה הגדיר כתקווה האחרונה להציל את מין זה מהכחדה מוחלטת.
אנטומיה ומראה
קנגורו אילני עטוי-זהב מתאפיין בגב קמור ועגלגל, במותניים וירכיים רחבות, ובראש וצוואר קצרים. פלג גופו האחורי רחב וכבד יותר מפלג גופו הקדמי. רגליו האחוריות ארוכות במעט מזרועותיו, אם כי אין זה ניכר, ובוודאי שלא כמו הקנגורו הקרקעי. הזרועות עצמן מפותחות היטב וחזקות, ומותאמות לטיפוס ואחיזה בענפים. יש לו אוזניים משולשות וקטנות שאורכן אינו עולה על 5 סנטימטרים, וחרטום רחב וקצר במיוחד עם אף גדול ועגול ושפה שסועה. העיניים קטנות יחסית למינים אחרים. כפות ידיו ורגליו גדולות ורחבות, והן בעלות טפרים ארוכים ומעוקלים עם כריות ספוגיות בצידן הפנימי. העצמות שלו מסיביות וחזקות ומאפשרות לו לבצע נפילה חופשית ממרומי העצים לקרקעית היער מבלי להינזק. הזנב הגלילי שלו ארוך מאוד - אף יותר מאורך הגוף, והוא עבה בצורה אחידה לכל אורכו. ממדי גופו של קנגורו עטוי-זהב אינם ידועים במדויק, אך הוא קטן מקנגורו הואון או מקנגורו גודפלו. אורך ראשו וגופו בסביבות 58–63 ס"מ ואורך זנבו כ-72 ס"מ. המשקל המרבי שלו הוא 7.2 ק"ג.
היה כאן פעם קנגורו עצים שהיו לו פנים ממש כמו של אדם לבן. קראו לו וימאנג. אבי תפס אחד כשהייתי ילד קטן וגידלנו אותו כחיית מחמד...
יליד פפואני מבוגר בראיון לזואולוג האוסטרלי טים פלנרי, הרי טוריצ'ילי, 1990.
הפרווה של קנגורו עטוי-זהב עבה וצפופה, והיא בעלת מרקם משי רך. הפרווה של מין זה היא אולי אחת הססגוניות ביותר בקרב קנגוריי העצים, עם ניגודיות חדה ויוצאת דופן: הצלעות, הזרועות והירכיים בצבע אדוםמהגוני או ארגמני, אשר עשוי להתכהות לערמון או אף לבורדו, בעוד שהבטן, המפשעה, החזה והגרון בצבע חום-צהבהב חיוור עד לבן. סימן ההיכר המפורסם ביותר של המין אשר העניק לו את שמו, הוא גלימת הזהב המדהימה שלו אשר מקיפה את כל אזור העורף, הצוואר והכתפיים ומשתרעת עד למרכז הגב; לעיתים קרובות הגלימה עשויה להיות כתומה או צהובה בוהקת, בסתירה מוחלטת לפרווה האדומה-מהגונית שסביבה. את גלימת הזהב חוצה פס ערמוני-שוקולדי כהה המשתרע מהקודקוד והעורף עד לזנב; בנוסף, בפלג גופו האחורי והכהה של הקנגורו, ישנם שתי פסי זהב עבים הממוקמים משני צידיו של הפס הגבי הכהה ומשתרעים ממרכז הגב עד לבסיס הזנב. רצועה אדומה מהגונית מפרידה בדרך כלל במרכז הגב בין קצה גלימת הזהב לפסי הזהב האחוריים, אך הם עשויים להתחבר. שלא כמו הזרועות והירכיים הארגמנים והכהים, הרגליים וכפות הידיים בהירות בהרבה וצבען חום קפה או אדמוני דהוי.
החלק האחורי של ראש הקנגורו, מושפע עדיין מגלימת הזהב שמסתיימת בעורף וצבעו נע בין זהוב לכתמתם או צהבהב החיוור במעט מהגלימה; בחלק הקדמי לעומת זאת, הצבע הבהיר מקצין עוד יותר: הפנים מורכבות משכבה דלילה וקצרה של שערות צהובות ואדומות, אשר מקנות להן מראה חיוור של וורדרד-לבנבן. האף קירח משיער לחלוטין ובעל צבע וורוד בולט, וסביב העיניים השחרחרות יש טבעות קירחות וורודות. האוזניים הורודות מחופות בשיער לבן בוהק, והן מייצגות את החלק הבהיר ביותר בגופו של הקנגורו.
זנבו של קנגורו זה בצבע אדום-מהגוני כהה, עם חצאי טבעות צהובות בבסיסו ורצועות לבנות בקצהו שמספרן יחדיו נע בין 3 ל-8; דפוס הטבעות וצבע הזנב עשויים להשתנות מפרט לפרט ולשמש כסימן זיהוי: הדפוס הנפוץ הוא צבע אדום בחציו הראשון של הזנב ובקצהו, כאשר בחציו השני הוא בעל טבעות לבנות וצהובות; דפוסים אחרים הם זנב צהוב כולו עם טבעות אדומות או זנב שחציו אדום וחציו לבן עם טבעות אדומות. הכריות הספוגיות בכפות הידיים והרגליים בצבע ורוד, צהוב או לבן, והטפרים בצבע אדום-אפרפר דהוי.
תפוצה וביולוגיה
סביבת מחיה אופיינית לקנגורו עטוי-זהב.
קנגורו אילני עטוי-זהב אנדמי לצפון האי גינאה החדשה. הוא מוגבל כיום לאזור מצומצם בגודל 250 קילומטרים רבועים במזרח הרי טוריצ'ילי הנמצאים בצד הפפואני של האי, ולהרי פוג'ה המבודדים בצד האינדונזי של האי. בעבר היה נפוץ לכל אורך רכס טוריצ'ילי, אך בתחילת המאה ה-20 הוא הוכחד ממרביתו כתוצאה מציד אינטנסיבי, ושרד בעיקר סביבות הפסגות הגבוהות במרכז הרכס. בין האוכלוסייה המבודדת בהרי פוג'ה לבין האוכלוסייה בהרי טוריצ'ילי מפרידים לפחות 400 קילומטר; אף על פי כן, משלחות ביולוגים לא מצאו כל עדות לקיומו בהרי באווני, הרי קיקלופים או הר מאנאווה אשר נמצאים בין טוריצ'ילי לפוג'ה; ההשערה היא שהטווח ההיסטורי של המין השתרע באופן רציף מטוריצ'ילי לפוג'ה דרך כל רכסי ההרים הנזכרים, והוא נכחד מהם מסיבה לא ידועה. שרידי מאובנים מצביעים על כך שהוא היה מצוי בתקופה הקדומה גם בחצי האי ראש-ציפור שבקצה המערבי של האי.
בית הגידול של קנגורו אילני עטוי-זהב מורכב מיערות גשם טרופיים ויערות עננים בגבהים של 1,700-600 מטר מעל פני הים. אזור זה מתאפיין בסביבה סבוכה ומיוערת במיוחד, עם רמות יוצאות דופן של משקעים המובילים לקרקע בוצית אשר עשירה בטחב, חזזיות, שרכים ואפיפיטים. המקומות האחרונים שבהם המין שורד, קשים במיוחד לגישה. אין שום מידע זמין אודות האקולוגיה של המין. הסיבה לכך היא שילוב של בית הגידול הבלתי נגיש, הנדירות של המין, והזהירות שלו מפני האדם. על פי מצלמות נסתרות שנפרסו במרומי הרי טוריצ'ילי, נראה שהוא פעיל יום, ומבלה זמן ניכר על האדמה בחיפוש אחר מזון.
ייתכן שהוא חי בקבוצות חברתיות. ככל הנראה, אין לו טורפים טבעיים.
הביולוג ג'ארד דיאמונד שהיה המערבי הראשון שצפה במין זה, נתקל בפרט אחד בגובה של 1,500 מטר בהרי פוג'ה בשעת בוקר מוקדמת; אותו פרט, שהה על ענף נמוך בגובה 2 מטר, ודיאמונד ציין ביומניו שהוא התקרב אליו עד למרחק נגיעה מבלי שהלה הפגין חשש ממנו. מפגש כה קרוב בין האדם לקנגורו עצים בלתי אפשרי במקומות אחרים בגינאה החדשה, אולם הרי פוג'ה הם יוצאי דופן בהקשר זה: כתוצאה מכך שהם אינם מיושבים והילידים הפפואנים אינם נכנסים לתוכם, עולם החי שבהם חי ללא הפרעה במשך מאות שנים, ובעלי החיים שם אינם חוששים מפני האדם.
מצב שימור
קנגורו אילני עטוי-זהב מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה (CR), בשל ירידה דרסטית בגודל האוכלוסייה, שמוערכת בלא פחות מ-90% במהלך המאה ה-20. הירידה נגרמה בעיקר מציד אינטנסיבי לבשר ולפרווה על ידי הילידים הפפואנים, וכן מצד אובדן בית גידול באמצעות בירוא יערות למטרות חקלאיות. הברית לשימור הטנקיל, אשר הוקמה בשנת 2001 במטרה להגן על הטנקיל הנדיר בהרי טוריצ'ילי, הרחיבה במהלך 2006 את פעילותה להגנה גם על הקנגורו האילני עטוי-הזהב. הברית הקימה תוכנית שימור קהילתית, שכללה העלאת המודעות בקרב המקומיים למצבו הגרוע של המין, ושילוב המקומיים בפעולות השימור. בעקבות מאמצי הברית, כ-30 כפרים הנמצאים סביבות אזור המחיה של הקנגורו האילני עטוי-הזהב, הסכימו להפסיק לחלוטין את הציד ולהתייחס אליו כיונק מוגן. כתוצאה מכך, לחץ הציד הפסיק לחלוטין, וישנן אינדיקציות לכך שהמין מתחיל להתאושש והאוכלוסייה מתייצבת בהדרגה. עם המגמה הזו תימשך, צופה ארגון השימור IUCN שניתן יהיה להוריד את רמת האיום על המין לסכנת הכחדה (EN). ארגון IUCN ממליץ להקים אזורים מוגנים רשמיים באזורי המחיה שלו בטוריצ'ילי ובפוג'ה, ולהרחיב את הפעילות של הברית לשימור הטנקיל.
האוכלוסייה העולמית של קנגורו אילני עטוי-זהב מוערכת בכ-500 פרטים בהרי טוריצ'ילי, בעוד שגודל האוכלוסייה בהרי פוג'ה אינו ידוע, אך סביר שהיא די קטנה. ישנם מספר פרטים החיים בשבייה במתקנים של הברית לשימור הטנקיל.
לקריאה נוספת
Flannery, T. F. "Taxonomy of Dendrolagus goodfellowi (Macropodidae: Marsupialia) with description of a new subspecies." Records of the Australian Museum 45 (1993): 33-42.
