וולבי צבי שחור (שם מדעי: Dorcopsis atrata; קרוי גם דורוקופסיס שחור) הוא מין של וולבי קטן בסוגוולבי הצבי, המצוי אך ורק באי יחיד בים שלמה לחופי גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1957 על ידי חוקר הטבע האמריקני הובארט מריט ואן דוסן (Hobart Merritt Van Deusen) והוא המין הנדיר בסוגו ובעל טווח התפוצה המצומצם ביותר.
תיאור
הדורוקופסיס השחור מתאפיין בגוף קומפקטי המותאם לתנועה בסבך, בראש צר במיוחד, בלוע ארוך ומחודד ובאוזניים קטנות ומעוגלות; כל אלו גורמים לו להיראות כצורת ביניים בין הוולבי לבין החולדה, והוא דומה במובנים רבים לקרוביו הקטנים בני הסוג וולבי יערוני. חוטמו הקירח גדול ורחב ועיניו גדולות ושחורות. זנבו העבה חסר שיער בחלקו האחורי ומשמש עבורו כרגל חמישית.
הדורוקופסיס השחור יוצא דופן ממרבית הקנגורים בכך שגפיו הקדמיות מפותחות וחזקות בהרבה מרגליו האחוריות הדקות והקטנות. כתוצאה מכך, הוא אינו מסוגל לקפוץ היטב כיתר הוולבים, ומסתמך יותר על זנבו וגפיו הקדמיות במהלך התנועה. הטפרים שלו גדולים וחזקים.
כפי שמרמז שמו, הפרווה של מין זה היא הכהה ביותר מבין מיני וולבי הצבי: שחור-פחם באזור הגב, הצלעות והירכיים, וחום-שוקולד כהה באזור הגחון והחזה. הראש דומה לצבע הגוף, עם חרטום שחור ולחיים חיוורות מעט. צידן הפנימי של האוזניים קירח משיער ובעל מראה חיוור. בניגוד לצבע הכללי הכהה, כפות הרגליים הקדמיות וקצה הזנב של הדורוקופסיס השחור בצבע לבן בוהק. הדורוקופסיס השחור הוא כיסאי קטן יחסית: אורך ראשו וגופו: 69-55 סנטימטרים, אורך זנבו: 42-25 סנטימטרים, ומשקלו 2.3-1.8 קילוגרם.
תפוצה ואקולוגיה
תקריב של האי גודנו ובמרכזו הר וינאו.
הדורוקופסיס השחור אנדמי לאי גודאנף (אנ') מקבוצת איי ד'אנטריסקו הממוקמים בקצה ים שלמה לחופי דרום-מזרח גינאה החדשה. האי גודאנף שייך מנהלית לפרובינציית מפרץ מילן של מדינת פפואה. שטחו 687 קילומטרים רבועים וצורתו עגולה. את מרבית שטח האי תופס הר וינאו (Vineuo) אשר מתנשא לגובה 2,536 מטר. אוכלוסיית הדורוקופסיס מוגבלת למורדות ההר, בטווח גובה של 1,800-900 מטר מעל פני הים. טווח התפוצה הכולל של המין הוא 100 קילומטרים רבועים לכל היותר.
בית הגידול של הדורוקופסיס מורכב מיערות גשם טרופיים לחים במורדות הר וינאו שמורכבים בעיקר מסוגי אלוניים (אלון, אשור דרומי וקסטנופסיס); היערות הללו מתאפיינים באדמה בוצית עם עלווה סבוכה של טחב, חזזיות ושרכים.
אין כמעט מידע זמין אודות המין. הדורוקופסיס השחור הוא יונק פעיל לילה, אך עשוי לנוע לעיתים קרובות במהלך היום בחסות האפילה השוררת ביער הצפוף. הוא ניזון מעשבים, פירות, עשבי תיבול ושורשים אותם הוא מלקט בפיו או באמצעות ידיו. בחילופי העונות, הדורוקופסיס נוהג לרדת לאזורים נמוכים יותר ואז הופך לפגיע מפני ציד. לא ידוע על טורפים טבעיים של המין. לאחר תקופת היריון קצרה נולד גור יחיד בדרך כלל; אף על פי כן, בכיס של הנקבה יש ארבע פטמות.
מצב שימור
הדורוקופסיס השחור מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה (CR), בהתחשב בטווח התפוצה המצומצם שלו והיותו מוגבל לאי יחיד. האיומים העיקריים עליו נשקפים מצד אובדן בית הגידול על ידי בירוא ושריפת יערות וציד לבשר על ידי תושבי האי; אוכלוסייתו נמצאת במגמת ירידה מתמשכת כתוצאה מהאיומים הללו. נכון לשנת 2020, הדורוקופסיס השחור אינו מצוי באזור מוגן. ארגון השימור IUCN ממליץ להקים בדחיפות אזור שימור עבור המין וכן לפקח על הציד על מנת להבטיח את הישרדותו של הדורוקופסיס.
