קנגורו אילני שפלתי (שם מדעי: Dendrolagus spadix), הוא מין יונק כיס בסוג קנגורו אילני שאנדמי לדרום-מזרח האי גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1936 בתור תת-מין של מינים אחרים, וקיבל מעמד של מין נפרד בשנת 1990. נכון לשנת 2020, רק שבעה פרטים נצפו בחיים על ידי זואולוגים מערביים מאז גילויו של המין.
מידע כללי
אף על פי שהוא שונה למדי מבחינה חיצונית, הקנגורו השפלתי קרוב ביותר מבחינה גנטית ומורפולוגית לקנגורו הואון וקנגורו גודפלו, ובעבר נחשב לסירוגין כתת-מין של שניהם. לקנגורו השפלתי גוף כבד ומוצק, ראש קצר וזנב ארוך במיוחד. הפרווה שלו דלילה, דקה וקצרה. צבעה הוא אדום-ערמוני אחיד, והיא נוטה להיות חיוורת יותר באזור הבטן, החזה והראש. מלבד זאת, הווריאציה היחידה בצבע, היא מראה צהבהב סביב בסיס הזנב, ולעיתים שני פסים צהבהבים חיוורים באמצע הזנב. להוציא את המראה החדגוני יחסית של הפרווה, הקנגורו השפלתי דומה בכל מאפייניו הפיזיים לקנגורו גודפלו. אורך ראשו וגופו: 74-50 סנטימטרים ואורך זנבו: 72-61 סנטימטרים; רק שני זכרים בוגרים נשקלו אי פעם, וטווח המשקל היה 7–9 קילוגרם. גורי הקנגורו השפלתי נבדלים מהבוגרים בפרוותם הצפופה ובבטנם הצהובה.
הקנגורו השפלתי אנדמי לאי גינאה החדשה. תפוצתו מוגבלת לדרום-מזרח האי בשטחה של פפואה, בתחומי מחוז פלאי ומחוז המפרץ. כפי שמרמז שמו, הקנגורו השפלתי הוא המין היחיד מבין קנגוריי העצים אשר חי בשפלות נמוכות, לעומת שאר קרוביו המאכלסים רכסים הרריים גבוהים; טווח הגובה המקסימלי שלו הוא 800 מטר מעל פני הים בלבד. מאחר שבית גידול זה נגיש מאוד לציידים, הקנגורו השפלתי הפך לנדיר מאוד באזור התפוצה המקורי שלו, והוא מוגבל יותר ויותר לרכסי הקרסט הבלתי נגישים בשפלה הפפואנית ובמספר יערות מנגרובים ויערות ביצתיים לא מיושבים על נהר פלי ודרומית לאגם מארי. במקומות מסוימים הוא נמצא גם בקרבת החוף.
אין שום מידע אודות הביולוגיה והאקולוגיה של מין זה. על פי אמונות עממיות של הילידים הפפואנים באזור השפלה, ישנו אזור גדול דרומית-מזרחית לאגם מארי שאינו מיושב על ידי האדם מפחד הקנגורו השפלתי; לטענת המקומיים, הקנגורו השפלתי הוא יונק מסוכן שמנסה לצוד את האדם באותה דרך שמנסים לצוד אותו. האמונה העממית הזאת שאמיתותה מוטלת בספק, היא ככל הנראה פרט המידע היחיד שידוע כיום אודות מין זה.
מצב שימור
הקנגורו השפלתי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), על בסיס ההערכה שאוכלוסייתו חוותה ירידה בשיעור של 30% בשלהי המאה ה-21. תופעת בירוא היערות הפכה לשכיחה יותר ויותר בעשורים האחרונים של המאה ה-20, והיא מתרחשת כעת בלא פחות מ-75% מטווח התפוצה המקורי של המין. ככל הנראה בירוא היערות הוא הגורם העיקרי לירידה באוכלוסיית הקנגורו השפלתי, אולם לא ניתן לקבוע זאת בבירור בטרם יהיה מידע מפורט יותר על סוגי בתי הגידול שהמין תופס.
בעוד שבעבר הצפיפות האנושית בתחומי המחייה שלו הייתה נמוכה כתוצאה מרכסי הקרסט הבלתי נגישים וגרמו לו להיות מוגן מפני ציד, כריתת העצים לצד קידוחי נפט וגז, הובילו לסלילת כבישים לתוך יערות השפלה ולרכסי הקרסט, והפכו את בית גידולו של הקנגורו לנגיש יותר עבור ציידים. המשך חדירת הפעילות האנושית לבית גידולו, צפויה לסכן בעתיד את מרבית האוכלוסיות ברכסי הקרסט. ארגון IUCN ממליץ לחקור בדחיפות את האקולוגיה והביולוגיה של המין, ולהעריך את האיומים הנשקפים לו מצד הפעילות האנושית בשביל לקבוע אסטרטגיית שימור עבורו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
