פדמלון ההרים (שם מדעי: Thylogale lanatus) הוא מין של כיסאי קטן ונדיר בסוג פדמלון, האנדמי לחצי האי הואון במזרח גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1922 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס ונחשב עד לשנת 2005 כתת-מין של פדמלון בראון.
תיאור
פדמלון ההרים הוא כיסאי קטן למדי, עם מבנה גוף עגלגל ומקושת המאפשר לו לצלול בסבך במהירות. ראשו עגלגל ובעל חרטום קצר ומחודד, אוזניו גדולות ועגולות, וזנבו קצר ועבה. רגליו האחוריות גדולות וחזקות, ואילו רגליו הקדמיות קצרות במיוחד. חוטמו גדול ועיניו בינוניות.
הפרווה של פדמלון ההרים רכה, צפופה וצמרירית ומסייעת לו להתמודד עם האקלים הקריר בבית גידולו ההררי. צבעה הכללי חום-אוכרה בהיר או בז', והיא הופכת לזהובה-אפרפרה באזור הצוואר, העורף והמותניים. הכתפיים, הגב ולעיתים גם הירכיים כהים מעט ונוטים לחום-קפה. החזה, הגרון, הבטן והמפשעה בצבע צהבהב-קרמי חיוור, והזרועות והשוקיים זהובים. הקרסוליים וכפות הידיים צבע חום כהה. בניגוד מובהק לגוף הבהיר יחסית, ראשו של פדמלון ההרים בצבע חום-שוקולד או חום-שחרחר, אך לחייו וסנטרו צהבהבים. פיו ואוזניו שחרחרים, וסביב עיניו טבעות בהירות מעט. זנבו בצבע חום-זהוב בהיר.
תפוצה ואקולוגיה
פדמלון ההרים אנדמי לאי גינאה החדשה, בו הוא מצוי אך ורק בחצי האי הואון הנמצא במחוז מרובו של פפואה.
כפי שמרמז שמו, המין חי באזורים הרריים גבוהים במיוחד, בטווח של 3,800-3,000 מטר מעל פני הים. בית הגידול שלו מורכב מיערות עננים המנוקדים בכרי דשא תת-אלפינים, והוא מתאפיין באדמה בוצית ורטובה, באפיפיטים, שרכים וחזזיות, ובטמפרטורות קרות.
אין כמעט מידע אודות הביולוגיה שלו. הוא ככל הנראה פעיל לילה, וחי מרבית הזמן בבדידות להוציא מפגשים קצרים בעונת הרבייה. התזונה שלו מורכבת מעשבים, עשבי תיבול ועלים. הנקבה ממליטה גור יחיד לאחר תקופת היריון קצרה, והוא שוהה במשך כ-6 חודשים בתוך הכיס ומגיע לבגרות לאחר כשנה.
מצב שימור
פדמלון ההרים מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), מכיוון שטווח התפוצה הכולל שלו קטן מ-5,000 קילומטרים רבועים, הוא מוגבל לשני אזורים בלבד, ובנוסף ישנה ירידה מתמשכת במספריו כתוצאה מציד לבשר. הרשימה האדומה ממליצה לארגוני השימור לבצע מחקרים אודות האקולוגיה וגודל האוכלוסייה של המין, וכן לפתח תוכניות להגנה עליו ולאסור את הציד שלו כליל. פדמלון ההרים אינו מצוי באזור מוגן רשמי, אך באזורים מסוימים הוא זוכה להגנה מצד קהילות מקומיות בזכות העלאת המודעות בקרב הילידים הפפואנים לנדירותו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
