קנגורו (שם מדעי: Macropus) הוא סוג כיסאי גדול מסדרתקנגוראים, החי בערבותאוסטרליה. מינים אחדים של קנגורו מצויים גם בגינאה החדשה. אפיונו הבולט של הקנגורו הוא הכיס בקדמת בטן הנקבה, שבו היא נושאת את גוריה הצעירים.
הקנגורו מנתר על שתי רגליו האחוריות החזקות, אך נעזר בתנועתו גם בזנבו החזק ובטלפיו הקדמיות כדי לדחוף את גופו קדימה. ראשו של הקנגורו קטן, אוזניו ארוכות ופיו סוסי. זנבו משמש גם לשמירת שיווי משקל בעת ניתור. בתנועה למרחק קצר הוא יכול להגיע למהירות של 70 קמ"ש. בתנועה למרחק של כשני קילומטרים הוא מסוגל לשמור על מהירות של 40 קמ"ש ולמרחקים גדולים יותר הוא יכול לנתר במהירות ממוצעת של 20–25 קמ"ש. הקנגורו משתמש במהירות זו לא רק כדי להימלט מטורפים אלא גם כדי לכסות שטחים נרחבים בחיפוש אחר מזון.
תוחלת החיים הממוצעת בטבע היא כ-6 שנים ובשבי מגיעה לכ-20 שנה.[1]
הקנגורו הוא צמחוני, אוכל עשב ושורשים. את שעות היום החמות הוא מעביר ברביצה, בעוד שבלילה ובשעות הבוקר המוקדמות הוא עסוק בחיפוש מזון. בעת מרעה ואכילה הקנגורו הולך על כל ארבע רגליו, ואז הוא כפוף קדימה וראשו סמוך מאוד לקרקע. בגלל הצרכים הנובעים מאכילת עשבים ושורשים פיתח הקנגורו שיניים מתאימות. שיני החותכות מסוגלות לקצור עשב הנמצא קרוב לאדמה והטוחנות מסוגלות ללעוס אותו בקלות. מכיוון שלסתו התחתונה מחולקת לשני חלקים ואינה מאוחדת, שיניו החותכות התחתונות מאפשרות נגיסה רחבה יותר.
קנגורו יכול לנתר למרחק של 8–13 מטר בניתור בודד.
תיאור
מינים מסוימים בסוג מכונים בשם "קנגורו" ואחרים מכונים וולבי או וואלרו. בדרך כלל מיני הקנגורו הם המינים הגדולים ביותר הכוללים את 3 המינים הגדולים במשפחה. למינים אלו יש רגליים קדמיות גדולות וחזקות, רגליים אחוריות חזקות במיוחד המותאמות לניתור, זנב שרירי ומסיבי המסייע בשמירה על שיווי משקל וראש קטן יחסית. כמו שאר חיות הכיס לנקבות הקנגורו יש כיס המשמש את הוולדות שלהם בהתפתחות מוגנת ונוחה בתחילת חייהם:
קנגורו אדום (Macropus rufus) – נפוץ בערבות מרכז אוסטרליה הצחיחות או צחיחות ברובן. גובהם של הזכרים מגיע ל-1.5 מטרים ומשקלם כ-85 ק"ג. אורך הזנב הוא 1.5 מטר. בטנו וראשו אפורים, רגליו צהובות ויתר גופו אדום-חום. נקבת הקנגורו האדום היא אפורה כולה. במצבי מצוקה יכולים להיות מסוכנים לבני אדם.
קנגורו אפור מזרחי (Macropus giganteus) – הנפוץ והמוכר במיני הקנגורו. מצוי בחלקה המזרחי הפורה והמיושב של אוסטרליה.
קנגורו אפור מערבי (Macropus fuliginosus) – מצוי בדרום ודרום-מערב אוסטרליה. קטן משני המינים האחרים. זכר בוגר מגיע ל-45 ק"ג.
האירופאים הראשונים שנתקלו בקנגורו תיארו אותו כחיה מוזרה. לדבריהם היה מדובר בחיה שראשה הוא כמו של אייל (ללא קרניים), שהולכת כמו אדם, ומקפצת כמו צפרדע. גם הופעתו של הגור בתוך כיסה של אימו היה מחזה נדיר משום שחיות הכיס נפוצות בעיקר באוסטרליה, ומיעוטן נפוץ באמריקה הדרומית. התצפית הראשונה המתועדת בעולם המערבי היא זו של הקנגורו שצד והרג הימאי ג'ון גור בשנת 1770. העור והגולגולת של החיה הגיעו לאנגליה ופוחלצו על ידי אנשי מקצוע שלא נתקלו בחיה עצמה אף פעם. הפוחלץ הוצג בפני הציבור ועורר סקרנות רבה.
מקור השם
מקורו של השם בשפה האבוריג'יניתקוקו יימיטיר, המדוברת בצפון אוסטרליה. שמה של החיה בשפה זו הוא גנגורו (Gangurru, באלפבית פונטי בין לאומי: /ɡaŋuru/). לשבט זה כעשרה שמות שונים לקנגורו, השם גנגורו מתאר קנגורו גדול בוגר בצבע אפור שחור.
קיימת אמונה שגויה הטוענת שפירושו של השם הוא "אינני מבין את דבריך"; מקור הטעות בשנת 1770, אז העלה לראשונה ג'וזף בנקס, חוקר טבע שהתלווה למגלה הארצות הבריטיג'יימס קוק את השם קנגורו בכתב. חמישים שנים מאוחר יותר התייחס קצין אחר בצי הבריטי, פיליפ ק. קינג, לאותה החיה, אך טען שקוראים לה מי-נואה (Mee-nuah); כתוצאה מכך פשטה השמועה שקוק טעה, ושפירוש המילה ששמע הוא "איני יודע" או "אינני מבין", כנראה בתשובה לשאלה בלתי מובנת ששאל את התושבים באנגלית. רק בשנת 1971 אושר במחקר בלשני שהמילה "קנגורו" אכן משמשת לתיאור החיה בקרב שבטים בצפון אוסטרליה. פירוש המילים Mee-nuah התברר כ"חיה שניתן לאכול".
שמו של הקנגורו מאוית בשפה האנגלית "Kangaroo", אך בשל מקורותיו האבוריג'יניים של השם הוא נהגה לרוב כ"Kangooroo".
בעברית, שמה התקני של החיה הוא "קנגוּרו", אך בשל האיות האנגלי נפוצה גם ההגייה "קנגֶרו". כמו שמות שאולים אחרים, המסתיימים ב־וּ, צורת הרבים של המילה קֶנְגּוּרוּ היא בסיומת ־וּאִים, כלומר קֶנְגּוּרוּאִים.
אויביו העיקריים של הקנגורו עד לפני 2,000 שנים היו הזאב הטסמני, לטאת מגלניה ואריה כיס והם כולם נכחדו. כלב הבר דינגו הוא אויבו הטבעי היום. זוחלים שונים כמו הכוח (במקרים של מחסור במזון אחר), הפיתון ותנין הים עלולים לטרוף קנגורואים. יש אפילו עיט – עיט מחודד זנב (Aquila audax) הטורף קנגורואים קטנים בטפריו הענקיות. אך אויבו הגדול ביותר הוא האדם: החל מהגעתם של בני האדם לאוסטרליה לפני 50,000 שנים לפחות וכלה בשימושם בכלבי דינגו למטרת ציד שהחל לפני 5,000 שנים בקירוב גרם לקנגורואים להיאלץ להסתגל אליהם. הציידים השתמשו בכלבי דינגו מאולפים ובכלבים אחרים וצדו קנגורו לשם הנאה. כיום הדבר אסור על פי חוק.
קנגורו מסוגל להיאבק בכלב ואינו נכנע בקלות. ידועים מקרי התקפה של קנגורו על בני אדם, אך ברובם המכריע של המקרים הייתה זו תגובה להתגרות מוקדמת מצד האדם. במקרה מתועד משנת 1936 התגבר קנגורו על שני כלבי ציד שהתקיפו אותו ופצע אותם. הצייד שחש לעזרתם הותקף גם הוא ונהרג על ידי הקנגורו. בעת התגוננות או לצורך התקפה תומך הקנגורו את כל משקל גופו על זנבו החזק ובועט ברגליו האחוריות. בכל אחת מרגליו האחוריות שתי אצבעות חזקות מצוידות בציפורניים חדות, ועוד שתי אצבעות מחוברות יחד וכמעט מנוונות.
אויב חדש של הקנגורו מהווים הכבישים הרבים החוצים כיום את מדבריות אוסטרליה. בכל שנה נהרגים מאות קנגורואים לאחר שנדרסו על ידי כלי רכב; עשרות בני אדם נהרגים גם כן כתוצאה מהיתקלות מכוניתם בקנגורו. הקנגורואים נוטים לקפוץ אל הכביש בפתאומיות, בחשכת הלילה, מפני שרעש המנוע ואורות הרכב מסקרנים אותם. כלי רכב החוצים כבישים אלו באופן תדיר מצוידים ברשתות הגנה מיוחדות. אמצעי נוסף למניעת תאונות עם קנגורואים, הוא מתקן ה"שו-רו", מעין משרוקית המפיקה שריקה בתדירות גבוהה, אותה אין בני אדם שומעים, אך מרתיעה את הקנגורואים.
חיזור ורבייה
בעת שהנקבות מגיעות לייחום, הזכר נוהג לבצע טקס חיזור כדי למשוך אליו נקבות. הוא נשען לאחור על זנבו ומתמתח לכל מלוא קומתו, כדי להדגיש את גובהו, לאחר מכן הוא נשען קדימה ומשפשף בקרקע את חזהו שבו יש בלוטות מיוחדות. הזכרים מבצעים ביניהם קרבות התגוששות שבהם הם חובטים ובועטים אחד בשני, בדומה לקרבות אגרוף. הזכר המנצח זוכה בנקבות שבאותו תחום.
נקבת הקנגורו ממליטה ולד אחד בכל עונת רבייה. גודלו של הוולד בעת לידתו אינו עולה על 3–4 ס"מ בלבד, אך אף על פי כן הוא מסוגל לזחול ולהיכנס אל תוך כיס החזה של אמו מיד לאחר הלידה. בתוך הכיס יש ארבע פטמות יניקה.[2] בשלב הראשון הוולד אינו חזק דיו כדי לינוק והאם מתיזה חלב אל תוך פיו. מאוחר יותר הוא לומד לינוק בעצמו.
בגיל שישה חודשים הוא מסוגל להציץ מתוך הכיס ובגיל שמונה חודשים הוא יכול לצאת לתקופות זמן קצרות ולשהות על הקרקע בקרבת אמו, ולחזור אל הכיס לאחר מכן.
_(10007596115).jpg)
