ישנן מלחמות נוספות שהגדרתם כמלחמת מצווה נתונה במחלוקת:
מלחמת מנע – מלחמה מול אויבים המאיימים על עם ישראל אך עוד לא פתחו במלחמה[4].
מלחמת כיבוש ארץ ישראל בזמן הזה - תלוי בשאלה האם מצוות ירושת ארץ ישראל הייתה קיימת רק בימי יהושע או שהיא מצווה קבועה לדורות[5][6].
מלחמת רשות היא מלחמה שמטרתה הרחבת תחומה של המדינה מעבר לגבולות ארץ ישראל, מטעמים פוליטיים-תדמיתיים או כלכליים, מלחמות דוד המלך מובאות בתלמוד כאבטיפוס למלחמות רשות.
ההתגייסות למלחמת מצווה במקרא
במספר מקומות בתנ"ך מופיעה ביקורת חריפה כלפי המשתמטים ממלחמת מצווה.
כאשר שבטי גד וראובן ביקשו לקבל נחלה בעבר הירדן, משה חשד כי הם מבקשים להשתמט ממלחמת כיבוש הארץ, ועל כן הוא נוזף בהם בחריפות;
רק לאחר שהתחייבו כי 'יחלצו חושים' ויצטרפו למלחמה על שאר ארץ ישראל הסכים משה לתת להם את נחלתם בעבר הירדן כנתינה זו מעוגנת בתנאי שאכן יממשו את הבטחתם להצטרף למלחמה.
במלחמת מצווה ההחלטה לצאת למלחמת מצווה יכולה להתבצע על ידי המלך בלבד, ואילו במלחמת רשות, נדרש לקבל לכך אישור מן הסנהדרין[8].
החייבים בגיוס
במלחמת הרשות ישנם כאלו הפטורים מלהתגייס למלחמה. דין זה נקרא חזרה בעורכי המלחמה, והם כוללים את מי שבנה בית ועדיין לא התחיל להתגורר בו או שהוא עדיין בשנה הראשונה למגורים בו, מי שנטע כרם ועדיין לא בצר אותו אפילו פעם אחת או שהוא עדיין בשנה הראשונה לשימוש בכרם, והמאורס שעדיין לא התחתן או שהוא בשנה הראשונה לנישואיו. אך במלחמת מצווה כולם מחויבים להצטרף למלחמה.
בפרשת 'חזרת עורכי המלחמה' שבתורה מוזכר גם את 'הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב' שהוא חושש ממלחמה שמתבקש לשוב לביתו כדי לא להכניס מורך וחולשה בקרב הלוחמים. אך אותו משיבים מן המלחמה גם במלחמת מצווה[9].
פטורים אלו מסווגים לפטור חלקי ופטור מלא. ישנם כאלה המקבלים רק פטור מלחימה בשדה הקרב והם מועברים לסיוע לוגיסטיקה ויחידות עורפיות התומכות בלחימה. ובהם 'הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב' מי שאירס אישה אך עדיין לא התחתן, מי שבנה בית אך עדיין לא נכנס להתגורר בו או מי שנטע כרם אבל עדיין לא חיללו. לעומת זאת, אלו שבשנת הנישואין הראשונה, או בשנה הראשונה בבית חדש או בשנה הרביעית בכרם שננטע[10] (שהיא השנה הראשונה לשימוש בכרם משום איסור ערלה) מקבלים פטור מלא גם מסיוע לוגיסטי תמיכה בליחמה ושירות ביחידות עורפיות.
מלחמה שיש בה סכנה
לפי הרב אברהם ישעיהו קרליץ ('החזון איש') הפטורים שנתנה המשנה ב'חוזרים מעורכי המלחמה' נאמרו רק בזמן שניתן להעריך כי ישראל יכולים לנצח בלעדי המשוחררים, אבל במצב שניצחון המערכה תלוי באותם הפטורים מהמלחמה, קיימת חובה שווה גם על בעלי הפטורים להשתתף במלחמה או לסייע למאמץ המלחמתי, כיון שיש בכך פיקוח נפש.[11]
נשים
יש הטוענים שבמלחמת מצווה חלה חובת הגיוס גם על נשים, והראיה לכך היא מדברי המשנה "במלחמת מצווה הכל יוצאין – אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"[12][13], אולם רוב הפוסקים פוטרים נשים מגיוס למלחמת מצווה, כפי שחז"ל התבטאו במספר מקומות ש"אין דרכה של אישה לעשות מלחמה"[14], ואף אוסרים עליהן להשתתף בה ברוח הפסוק ”כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה” (תהילים, מ"ה, י"ד). ואת הביטוי "כלה מחופתה" פירשו כמליצה שמטרתה להדגיש את חובת הגיוס של החתן למרות הצער שיגרם לכלתו, או שכוונת המשנה היא שעל אף שהנשים אינן נלחמות, הן משתתפות במלחמה כתומכות לחימה ומספקות ללוחמים מים ומזון[15] או בשביל להתפלל למען הצלחת המלחמה[16][17].
שבט לוי ותלמידי חכמים
הרמב"ם[18] פסק שבני לוי "הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל", ומוסיף לכך שדיני בני לוי נאמרו ב"כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו ולדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם". במקומות שונים בחז"ל נאמר שתלמידי חכמים אינם יוצאים למלחמה או מחויבים בצרכי ההגנה כשאר העם[19].
ונחלקו פוסקי ההלכה בדורות האחרונים האם להלכה שבט לוי ולומדי התורה פטורים מלצאת להילחם אף במלחמת מצווה[20], או שבמלחמת מצווה הם מחויבים להילחם כשאר העם[21].
תחילת מצור
הבדל נוסף בין מלחמת רשות למלחמת מצווה הוא המועד בו מתחילים לצור על האויב. במלחמת רשות צריך להתחיל את המצור לפחות שלשה ימים לפני שבת על מנת למעט בחילול שבת בעוד שבמלחמת מצווה מותר להתחיל מצור אפילו בשבת עצמה[22].
פטור מקיום המצוות בשעת העיסוק במלחמה
הבדל נוסף הקיים בין מלחמת מצווה למלחמת רשות הוא הפטור מקיום שאר המצוות לעוסקים במלחמה. כאשר הגדרת המלחמה היא מלחמת מצווה הלוחמים וכל העוסקים במלחמה פטורים מקיום כל המצוות מדין 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'. ואילו כאשר הגדרת המלחמה היא מלחמת רשות פטור זה לא תקף ומחויבים העוסקים במלחמה בשאר המצוות[23].
מלחמת מצווה ומלחמת רשות בימינו
דיונים רבים מתקיימים בהגדרות מלחמת מצווה ומלחמת רשות בימינו.
מדברי הרמב"ם בספר המצוות משמע, שכיון שאין סנהדרין וכהן גדול בזמן הזה, לא שייכות מלחמות מצווה ורשות בימינו:
"ידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול כמו שאמר (במדבר כז כא) ולפני אלעזר הכהן יעמוד. ולפרסום הענינים האלו כלם אצל רוב האנשים כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות או בעבודות או במיתות בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך או מלחמת מצוה או מלחמת רשות לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית".
— הקדמה למנין המצוות לרמב"ם
בין היתר ניתן לציין את מחלוקת הרמב"ן והרמב"ם האם קיימת בכלל מצוות כיבוש הארץ בימינו או רק בתקופת יהושע או כאשר בית המקדש היה בנוי[24][25].
דברי הרמב"ם הנ"ל אינם מתייחסים למלחמה של עזרת ישראל מיד צר שהיא מלחמת מצווה בכל מצב גם ללא מלך וסנהדרין[26].
קיים נידון בפוסקים על תוקף ההגדרה 'עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם' שכתב הרמב"ם[27] שהיא אחד האופנים למלחמת מצווה[5][28].
גם השאלה אלו פעולות מכלל המערכה חוסות תחת המונח מלחמת מצווה, כדוגמת אימונים והכשרה, נתונה במחלוקת[29].
מלחמת מצווה כביטוי
הביטוי 'מלחמת מצווה' משמש לעיתים רבנים ודרשנים במובן סימבולי בהקשר למלחמות רוחניות וגשמיות שיש מצווה לקיימן ולהכריע את הרוע.
^לדוגמה גמ' ב"ב ז:-ח. בדין רבנן לא בעי נטירותא, גמ' שבועות לה: בדין מאתיים לנוטרים את פריו וביאור הריטב"א ועוד שם ששישית מהעם מוקדשים להיות רבנן ולא מוצאים למלחמות.
^תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ד, עמוד ב'. נחלקו רבי יהודה וחכמים לעניין מלחמת מנע ואילו לעניין מלחמת מצווה ומלחמת רשות הדין מוסכם.
ראו רש"י שם ד"ה דברי הכל רשות – ואפילו רבי יהודה להא לאו מצווה קרי לה והעוסק בה אינו פטור מן המצוה.
