מסוק מעמיס אספקה צבאית מספינה צבאית במטרה להעביר אותה ליחידת שדהקופסאות שימורים צבאיות אמריקניות במהלך ארוחה של לוחם בווייטנאם
כוח תומך לחימה הוא חלק מיחידה צבאית, המורכב מחיילים שאינם מוגדרים כלוחמים, אך נותנים ללוחמים שירותים הכרחיים המאפשרים את מילוי תפקידם, בשגרה ובחירום.
תפקידו של הכוח תומך הלחימה שונה בעת שגרה ובעת חירום, כמו גם תנאי עבודתו. בעת חירום, הכוח תומך הלוחמה עובד באופן המאפשר לו לנוע במהירות בעקבות הכוח הלוחם, ולהיערך לעומס עבודה בלא התרעה. ביחידות הלוחמות ביבשה, הכוח תומך הלחימה מצוי בעת חירום בסמיכות לזירת הקרב, וחלקים ממנו עשויים להיות תחת אש.
היסטוריה
לפני העת החדשה, לא לכל הצבאות היו כוחות תומכי לחימה, ועל כן הצבאות שלא היו להם כוחות כאלה קיבלו את אספקתם בביזת האויב ואחרים, כתוצאה ממגבלה זו, יצאו למסעות כיבוש קצרים בלבד. מי שהעלה את חשיבותם של הכוחות תומכי הלחימה לתודעה הביטחונית הציבורית היה נפוליאון בונפרטה, שטבע את הביטוי "הצבא צועד על קיבתו". כמפקד צבא צרפת, הציע בונפרטה פרס כספי גדול למי שיפתח את קופסאות השימורים שהיו מאפשרות לצבא לצאת למסעות כיבוש ארוכים בלא התעסקות בשוד, בביזה, בצייד ובליקוט מזון.
לצד אספקת המזון והביגוד התפתחה אספקה של תחמושת וחלקי חילוף לכלי נשק. לפני המצאת התותח והרובה, כלי הנשק שדרשו אספקת תחמושת היו הקשתות והבליסטראות. הבליסטראות היו כלי נשק נייחים, ולא היה דרוש כוח שיוביל את התחמושת שלהם, ואילו גילוף חצים עבור הקשתות הייתה משימה פשוטה שהקשתים היו יכולים לערוך בין הקרבות.
כלי הנשק הקרים לא היו בנויים מחלקים שניתן להחליף. כשהם נשברו, היה צורך לתקן אותם או להחליף את הכלי כולו. עד למהפכה התעשייתית, הרובים והתותחים היו בנויים ביד, ועל אף שהיו להם חלקים, חלקים אלה היו שונים במעט מכלי נשק אחד למשנהו, ולא הייתה יכולת לייצר חלקים זהים לחלוטין שישמשו כחלקי חילוף. לכן, במקרה שחלק מנשק התקלקל, היה צורך להשקיע בתיקון אותו החלק או להחליף את הנשק כולו. המלחמה הראשונה שבה הכוחות בחזית לא נדרשו להתעכב על תיקון חלקי נשק, ולא נדרשו לשאת עמם מלאי גדול של כלי נשק חליפיים הייתה מלחמת העצמאות האמריקנית. הנשק של הצבא האמריקני הצעיר יוצר כולו לקראת אותה מלחמה במספר מצומצם של מכונות, והדבר אפשר להרכיב כלי נשק תקין משני כלי נשק שהתקלקלו להם חלקים שונים, ואפילו להזמין מלאי גדול של אותם חלקי נשק שנוטים להתקלקל יותר מהאחרים.
למעשה, במלחמת העצמאות האמריקנית, החלה טקטיקה של פעילות מכונאים בחזית. במלחמה זו החלו לחשוב באילו תיקונים כדאי לנשק המלווה את הכוחות הלוחמים להשקיע, אילו חלקים כדאי לנשק להחליף ולשלוח אל העורף למטרות תיקון ואילו חלקים כדאי להחליף ולזרוק.
צה"ל
ההגדרה הרשמית לתומך לחימה היא חייל המשרת ברמת פעילות א' או א'+ אך אינו לוחם. שימוש בהגדרה זו נעשה לצורך חישוב משכורת צבאית, מענקי שחרור ועוד.
דוגמאות לתומכי לחימה בצה"ל:
בפלוגה לוחמת יש כוח תומך לחימה קטן, שמפקדו הוא הרב-סמל הפלוגתי (בצה"ל מכונה בקיצור: רס"פ),[1] ושכפוף ישירות לסגן מפקד-הפלוגה. הכוח מכיל את רב-הסמל הפלוגתי עצמו, את סגנו, את הפקידה הפלוגתית, את נהג רכב המנהלה, את החובש הפלוגתי,[2] וחיילים שנקראו למטרות תמיכת לחימה מהמחלקות הלוחמות. כוח זה בפיקוד רב-הסמל הפלוגתי מרכז גם את הסיוע תומך הלוחמה שהפלוגה מקבלת מבחוץ, לרוב מפלוגת המפקדה של הגדוד (במקרה שמדובר בפלוגה ששייכת לגדוד). בפלוגת שריון יש בדרך כלל גם חוליה טכנית, בפיקוד סמל טכני.
בגדוד לוחם יש פלוגת מפקדה שבראשה מפקד פלוגה, שמתוקף תפקידו מרכז את ענייני הלוגיסטיקה - במובנה הרחב - בגדוד. פלוגה זו מכילה מספר מחלקות תומכות לחימה. בראש כל מחלקה עומד קצין מקצועי בתחומו (כגון במחלקת הרפואה - התאג"ד, שמפקדו הוא רופא, מחלקת התקשוב והקשר שמפקדה הוא קצין הקשר הגדודי ), או נגד. על פי רוב, המחלקות המפותחות ביותר בפלוגת המפקדה, הן מחלקות החימוש והלוגיסטיקה. בראש מחלקת החימוש עומד קצין-חימוש, והיא מחולקת לתת-מחלקות שמכילות חיילים מקצועיים המתקנים כלי נשק וכלי רכב, ובוחנים ומתקנים תחמושת. בראש תת-המחלקה המטפלת בכלי הרכב מצוי קצין או נגד נוסף. מחלקת הלוגיסטיקה מורכבת מקצין-לוגיסטיקה ומתתי-מחלקות בראשות נגדים, והיא מופקדת על הצרכים הבסיסיים של כוח-האדם שבשדה הקרב, כמו מזון ושתייה, וציוד בסיסי שאינו נשק.
