מדבר יהודה. המבט ממעלה אדומיםמנזר מר סבא במצוקי נחל קדרוןמצוקי נחל חבר, בהם נתגלו אגרות בר כוכבא, על רקע ים המלחמבט מהאוויר מעל ים המלח. למטה מימין – היישוב מצפה שלם (ויקיאוויר)במת השוליים המזרחיים מעל נחל דוד, עין גדימצוק ההעתקים בצפון מדבר יהודה
מדבר יהודה תחום במערב על ידי גבול אקלימי. הקו התוחם עובר במורד הר יהודה, מרמאללה עד לעיר ערד. ממזרח לציר זה ממוצע המשקעים השנתי הוא 250 מ"מ. מכאן ודרומה אין הגבול אקלימי, אלא נקבע בגבול הטופוגרפי בין רמת מדבר יהודה, לבקעת ערד השייכת לנגב.
הגבול המזרחי ברור אף הוא. זהו הקו התחתון של מצוק ההעתקים. למרגלות המצוק מתחילה בקעת ים המלח, שאינה נחשבת כחלק ממדבר יהודה.
ישנו ויכוח על הגבול הדרומי של המדבר. דב ניר, מנשה הראל ויצחק גדות רואים בראש זוהר ונחל חימר את הגבול הדרומי. בעמק זה עובר הגבול בין קער רמת המדבר לבין קמר חצרה, והוא הגבול הדרומי להופעת סלעי תצורת חתרורים האופייניים לרמת המדבר. זאב משל רואה בנחל אשלים את הגבול הדרומי, ומנחם מרקוס רואה את הגבול הדרומי במפגש של נחל גורר עם נחל חימר עליון.
ישנו גם ויכוח על קו הגבול הצפוני. מנחם מרקוס רואה את הגבול במצוק ההעתקים, הפונה לצפון מערב, עד לקובת א-נג'מה (מדרום לכוכב השחר), ומשם לכיוון דרום מערב, לאורך צלעו הדרום מזרחית של קמר רמאללה. יצחק גדות רואה את הגבול בנחל עוג'ה. דב ניר ומנשה הראל רואים את הגבול בקרן סרטבה. זאב משל רואה את הגבול בנַחַל מַכּוּךְ (בערבית: ואדי אל מכוך וואדי א-נועיימה) הצפוני בנחלי מדבר יהודה.
טופוגרפיה
מדבר יהודה מתחלק לארבע יחידות טופוגרפיות עיקריות המסודרות ממערב למזרח:
מדרגת הכפיפה העליונה
החל מהגבול המערבי של המדבר ישנה ירידה תלולה לכוון מזרח, זוהי המדרגה העליונה של מדבר יהודה. היחידה נחלקת מצפון לדרום לארבעה חלקים עיקריים:
גובהו המרבי של ראש הכפיפה, כ-970 מטר (בבני נעים), גובהו המינימלי כ-500 מטר (באזור נחל פרת).
הפרש הגבהים המקסימלי בין ראש הכפיפה למרגלותיה כ-500 מטר (באגנו העילי של נחל ערוגות), הפרש הגבהים המינימלי הוא 50 מטר (באזור תל זיף סמוך לכרמל).
זווית השיפוע חריפה למדי: עד 15 מעלות, אך ישנם מקומות שבהם היא כ-5 מעלות בלבד.
רמת המדבר
רמת המדבר היא היחידה הגדולה ביחידות מדבר יהודה, והיא כוללת את רוב שטחו. גבולה המערבי הוא מרגלות מדרגת הכפיפה העליונה. גבולה המזרחי, לאורך הקו המפריד בין המסלע הרך של רמת המדבר לגיר של במת השוליים המזרחיים. היחידה בעלת מבנה קערוני, אך יש בה מספר קמרים קטנים (החשובים שבהם: קמר מונטר, קמר קרן אל חג'ר וקמר קנאים), היוצרים מדרגות משנה במורד מדבר יהודה.
הגובה הממוצע במערב הרמה הוא כ-600 מטר, במזרחה גובהה הממוצע כ-150 מטרים מעל פני הים. הפרש הגבהים הממוצע בין חלקה המערבי והמזרחי של רמת המדבר הוא כ-450 מטר, והשיפוע מתון: 4 מעלות בממוצע.
במת השוליים המזרחיים
במת השוליים המזרחיים היא רצועה צרה לכל אורכו של מדבר יהודה. גבולה המערבי הוא גבול רמת המדבר, גבולה המזרחי הוא שפת מצוק ההעתקים. רוחבה המרבי הוא 6.5 ק"מ (באזור נחל צאלים), רוחבה המינימלי 200 מטר (באזור נחל קדם). צורתה כשל טבלה שטוחה, נטויה מעט לכוון מזרח, הנשברת מדי מספר קילומטרים על ידי קניוני הנחלים העמוקים. דרומה של במת השוליים לא תחום על ידי מצוק ההעתקים, אלא יורד במדרגת כפיפה חריפה לעבר ים המלח.
מצוק ההעתקים הוא המדרגה העליונה והתחתונה, בעלת הפרש הגובה הרב והתלול ביותר ליחידה שממזרח. שפת המצוק מהווה את גבולה המערבי של היחידה, הקו שבו נושק המצוק למישורי הסחף של עמק ים המלח מהווה את גבולה המזרחי. במקומות מסוימים מכוסה חלקו התחתון של המצוק בבלית (חלקי סלעים שנפלו מהמצוק), וגובהו היחסי ושיפועו הרב לא ניכרים.
גובהו המרבי של המצוק הוא 270 מטר מעל פני הים (מעל נחל קדם), גובהו המינימלי 50 מטר תחת פני הים (מעל נחל קדרון). הפרש הגבהים בין ראש המצוק לבסיסו נע בין 670 ל-250 מטר. השיפוע חד מאוד, השיפוע המרבי הוא בן 73 מעלות (מעל נחל חצצון), והמינימלי 27 מעלות (באזור נחל רחף).
במדרגת הכפיפה העליונה, שולטת צורת הכפיפה ואין בה מצוקי שבירה. זווית הנטייה (Dip) של שכבות הסלע חדה ומקבילה לזווית המדרון. רוב אגני הנחלים יורדים במקביל למורד ואינם מתחתרים לעומק. מספר נחלים הצליחו לפרוץ את הסלע הקשה, ויצרו קניונים עמוקים החורצים את המדרגה, בעיקר בנחלים היורדים מקער בית סחור דרך קמר תקוע.
ברמת המדבר, הנוף מתון, ושולטת בו צורת הגבעות המעוגלות, החרוטיות והטרפזיות, שקירותיהן אינם זקופים. קיימים קטעים של תצורה המיוחדת למדבר יהודה, הנקראת "תצורת חתרורים". קטע נרחב כזה מצוי מדרום לנחל בוקק, וקטעים נוספים נמצאים באזור הצפוני של המדבר. באזורים אלו שולטת צורה של אלפי גבעות מעוגלות, שביניהן ערוצים רבים. הנחלים ברמת המדבר רדודים, והם מפתחים קניונים של ממש במקומות בהם הם חוצים קימוטי משנה ברמת המדבר.
בבמת השוליים המזרחיים שולטת צורת השבירה. המצוקים בנויים בצורת הורסטים וגראבנים (גושי סלע ענקיים המורמים או מורדים, יוצרים מצוק זקוף בקו החתך). בדרום במת השוליים ישנה גם צורת קימוט (באזור נחל חימר). על אף שהנטייה הטופוגרפית מזרחה, שכבות הסלע נוטות מעט מערבה. הנחלים הגדולים חותרים כאן קניונים עמוקים, אליהם הם נופלים במפל ענק (מלבד נחל דרגה היורד לקניונו בהדרגה).
מצוק ההעתקים בנוי משלוש מדרגות עיקריות, בדרך כלל צרות, אך יש מקומות בהם מגיע רוחב המדרגה ל-500 מטר ויותר. המדרגות נוצרו עקב תהליכי בליה הנובעים מכך ששכבות הסלע לא אחידות בקושיין, ועקב תהליכי שבירה לאורך קווי העתק. חזית המצוק פרוצה על ידי שערי הקניונים הגדולים. בתחתית המצוק, בחלקו הדרומי, ישנה סדרת מדרגות זעירות. הן נוצרו בעקבות קווי חוף קדומים של ימת הלשון, שהייתה בעבר גבוהה בכ-200 מטר מגובהה כיום.
במדרגת הכפיפה העליונה, ישנה מערכת ערוצים צפופה למדי (צפיפות מערכת הניקוז היא האורך הכולל של הערוצים, מחולק בשטח), היורדת במורד המדרגה. רוב הערוצים רדודים, מיעוטם (נחל ערוגות ויובליו, נחל תקוע ויובליו) יוצרים קניון.
ברמת המדבר, מערכת הערוצים צפופה עוד יותר. ערוצים רבים יורדים במורדות הגבעות המתונות, ומתאספים לערוצים מרכזיים למרגלותיהן. באזורי תצורת חתרורים, עולה צפיפות הערוצים, והם עוברים בינות לאלפי הגבעות הנמוכות האופייניות לתצורה זו.
באזור במת השוליים המזרחיים מתאספים כל ערוצי המשנה לערוצי הנחלים המרכזיים, מערכת הניקוז דלילה, אך הנחלים גדלים ומתחתרים לעומק רב. בבמת השוליים ישנה תופעה המכונה "צלחות". צלחות אלו הם שקעים רדודים, בדרך כלל עגולים, חסרי ניקוז. שקעים אלו מתמלאים בסחף חרסיתי בהיר העשיר במלחים.
במצוק ההעתקים יורדים הנחלים המרכזיים בקניוני ענק, אליהם מתחברים עוד ערוצונים היורדים בתלילות בסדקים של קווי העתק. בנוסף ישנם ערוצים צעירים היורדים מראש המצוק או סמוך לו. ערוצים אלו לא יצרו קניונים, והם יורדים על פני המצוק במפלי ענק, היוצרים פרסות רחבות (ידועים בעיקר נחל קדם וערוץ הסלוודורה).
צילום פנורמי מהר נמר ליד נחל צאלים לכיוון מערב בו נראית מדרגת הכפיפה העליונה ורמת המדבר
המסלע של מדרגת הכפיפה העליונה הוא בעיקר גיר מגיל הטורון. בקניונים הבודדים באזור המדרגה נחשף גם דולומיט מגיל הקנומן. בקעת בית סחור, והמורדות הצפוניים של המדרגה, מכוסים בחלקם בקירטון מגיל הסנון ובצור.
ברמת המדבר אפשר למצוא סלעי גיר, דולומיט וקירטון בני גיל הקנומן בתחתית הקניונים. הקמרים ברמת המדבר מכוסים גיר מגיל הטורון, ורוב הקערים בקירטון מגיל הסנון. חלקים גדולים ברמת המדבר מכוסים בשכבות סלע וחצץ של צור מהקמפן.
קטעים נרחבים ברמת המדבר מכוסים בתצורת חתרורים מגיל המאסטריכט. תצורה זו "אנדמית" למדבר יהודה. היא כוללת סלעי גיר, חרסית, חוואר, קירטון, פוספט וגבס שהתערבבו יחד כתוצאה מהתמרה. סלעים אלו צבעוניים מאוד: צהוב, ירוק, ורוד, אדום, חום ושחור. מספר בקעות מכוסות בסחף מתור הקווטר. באזורים אלו אפשר לראות "פריזמות" משושות של גיר.
במת השוליים בנויה גיר ודולומיט מגיל הטורון. במקומות מסוימים היא מכוסה קירטון מגיל הסנון, למשל בגראבן מצדה, המגן על הקירטון מפני סחיפה. בקרקעית הקניונים נחשפות כל חמש השכבות של הקנומן (להלן), וחוואר הלשון שנסחף לקניונים עם ימת הלשון.
מצוק ההעתקים חושף את כל שכבות הסלעים הימיים מהקנומן והטורון, הנקראות יחד בשם "חבורת יהודה".
מגיל הקנומן:
1-CE – "חביון" – גיר דולומיט וחרסית, עובייה כ-130 מטר. רק חלקה העליון חשוף.
"חוואר הלשון" – גבס, קירטון וחרסית, עם שכבות חלוקים וסחף.
דרכים
מדרגת הכפיפה העליונה, רמת המדבר ובמת השוליים אינן מהוות מכשול טופוגרפי משמעותי. במדרגת הכפיפה וברמת המדבר יש דרכים רבות לאורך ולרוחב. בבמת השוליים, המחורצת על ידי הקניונים הגדולים, אפשרית התנועה ברכב רק ממערב למזרח. מהצפון לדרום הדרך קשה אף להולכי רגל.
המכשול העיקרי במדבר הוא מצוק ההעתקים, המקשה על המעבר ממערב למזרח.
ישנם שני נתיבי רכב החוצים את מדבר יהודה לרוחבו. העיקרי בהם הוא כביש ירושלים – ים המלח, החוצה את המדבר במקום שבו מצוק ההעתקים אינו ניכר. כביש דומה, הוא כביש ערד – נווה זוהר, היורד גם הוא במקום שבו ישנה מדרגת כפיפה ולא העתק.
ישנן שתי דרכי רכב העולות במצוק ההעתקים עצמו. כביש מעלה שלם (מחוף ים המלח אל כפר הנופש מצוקי דרגות) עולה במצוק ההעתקים במקום נוח במיוחד, ושיפועו מתון. נתיב הרכב הקשה ביותר, הוא מעלה יאיר, שנסלל על ידי יאיר פלד שהיה מפקד סיירת צנחנים. בנתיב זה אפשרית ירידה בלבד, וברכב חזק במיוחד.
לאורך המדבר עוברות דרכים רבות החוצות קטעים קצרים, בעיקר לאורך רמת המדבר. רובן מתאימות לרכבי שטח בלבד. דרך האורך החשובה ביותר, היא הדרך העוברת לאורך קו המגע בין רמת המדבר לבמת השוליים. דרך זו, חוצה את המדבר כמעט לכל אורכו.
דרכים עתיקות
במדבר יהודה סלולות דרכים עתיקות רבות, בהן מספר דרכי רוחב היורדות במצוק ההעתקים. דרכים אלו נוחות להליכה ולהובלת בהמות משא. חלק מהדרכים עדיין ראויות לשימוש. מדרכי הרוחב, ידועות בעיקר דרך מואב ודרך אדום המקראיות, ומספר דרכים רומאיות ששימשו ללוגיסטיקה של המצור על מצדה. דרך אורך חשובה היא הדרך ההולכת דרך מרכז רמת המדבר, מיריחו עד ערד. עם פיתוח רמת המדבר וסלילת דרכים חדשות, נמחקו קטעים רבים מדרכים אלו.
בניגוד לנגב, מדבר יהודה איננו חלק מרצועת המדבריות העולמית של קו הרוחב 30°, אלא מדבר מקומי הנקרא "מדבר צל גשם". כלומר תנאי השטח הייחודיים לאזור הפכו אותו למדבר. ענני הגשם העולים מהים התיכון נעים מזרחה וממטירים את רוב המים שבהם כגשם מעל מישור החוף והרי יהודה, שבהם הטמפרטורות נמוכות יחסית. כאשר העננים גולשים במדרון מעל מדבר יהודה, הטמפרטורה גבוהה יותר, הם מתרחבים ואינם יכולים להמטיר עוד גשמים מהלחות שעוד נותרה בהם. כאשר הם מגיעים מעל ים המלח הם מתמלאים שוב מים וממטירים אותם מעל הרי מואב.
כך, ככל שפונים מזרחה, נעשה מדבר יהודה צחיח וחם יותר. באזורים הצחיחים ביותר שלו יורדים כ-50 מ"מ גשם בשנה. במערב מדבר יהודה ובספר המדבר, יורדים כ-250 מ"מ גשם, כמות המספיקה לגידולי בעל מסוימים, כמו זיתים, חיטה ושעורה.
בנוסף ליובש, מדבר יהודה מאופיין בטמפרטורות גבוהות במשך היום. קרינת השמש החזקה מעלה את טמפרטורת הקרקע עד ל-70 מעלות[דרוש מקור].
גם רמת המדבר וגם מדרגת הכפיפה עשירות במאגרי מים מלאכותיים – בורות, בריכות ומאגורות (בריכות תת-קרקעיות). רוב הבורות נמצאים ברמת המדבר, שכן המסלע הרך מקל על הכרייה והוא אטום למים.
במת השוליים המזרחיים עשירה יחסית במים. נמצאים בה עין דוד ועין שולמית בנחל דוד, עין ערוגות בנחל ערוגות, עין משמר בנחל משמר, עיינות צאלים, ענבה, צפצפה ונמר בנחל צאלים, עין בוקק ועין אשד בנחל חימר. ביניהם בולטים בגודלם עין דוד ועין ערוגות, עם ספיקה של למעלה מ-100 מטר מעוקב (מ"ק) לשעה. מי המעיינות (למעט עין צפצפה) ראויים לשתייה.
בכל במת השוליים ידוע רק על בור מים אחד – סמוך לנחל בוקק, מלבד מערכת אגירת המים הגדולה במצדה.
במצוק ההעתקים נובעים שלשה מעיינות: עין גדי, בין נחל דוד לנחל ערוגות, ספיקתו 50 מ"ק בשעה ומימיו ראויים לשתייה; עין נואית, סמוך לנחל בוקק; ועין סלוודורה, בערוץ הסלוודורה, כקילומטר צפונית לנחל קדם. למרגלות המצוק נובעים עין קנה, עין סמר ועינות צוקים (עין פשח'ה), שספיקתם רבה.
הצומח במדבר יהודה מושפע בעיקר מן המסלע וכמות המשקעים. גורם חשוב נוסף מהווה הרעייה המסיבית, המכלה את הצמחים באזורי המרעה. מדבר יהודה מהווה נקודת מפגש בין ארבעה אזורים פיטוגאוגרפיים (הים-תיכוני במערב, הסהרו-ערבי והאירנו-טורני במדבר עצמו, והסודני בנאות המדבר), ולכן קיימות בו חברות צומח מגוונות.
סוקצסיה של ממש, אי אפשר למעשה לראות במדבר. התנאים הקשים של המדבר הם כה חזקים, עד שאין הצמחים החיים בו יכולים לשנותם אם תאפשר את כניסת חברת הצומח הבאה בטור הסוקצסיוני. לכן, יש לראות את חברות הצומח השולטות במדבר, בתות עשבוניות דלילות, כחברות הקלימקס. עם זאת, חלק מהחוקרים סוברים כי חברת הקלימקס של מדבר יהודה, היא ערבת דגניים, וכי הצומח השולט בו כיום, הוא תוצאת הרעייה.
ברמת המדבר, המכוסה ברובה בקירטון האטום למים, נוצר מצב בו שכבת הקרקע העליונה נשטפת, אך שכבת הקרקע בעומק של כ-20 ס"מ נעשית מלוחה מאוד. הדבר גורם לכך שצמחים חד שנתיים ששורשיהם סמוכים לפני הקרקע צומחים בה ללא קושי, בעיקר אהרונסוניה ומקור חסידה מדברי. מבין הצמחים הרב שנתיים מעמיקי השורש, יכולים לצמוח רק צמחים המותאמים למליחות גבוהה, כמו אשליל שעיר, מלחית אשונה, מלוח, ואוכם מדברי המכסה קטעים נרחבים במדבר. במערב המדבר, מקום בו ישנה כמות משקעים גדולה יותר, נפוצה לענת המדבר.
בתחומי מדבר יהודה מצויים גם צמחים נדירים יחסית. סלוודורה פרסית צומחת ליד מספר מעיינות. ידועה בעיקר הסלוודורה שעל שמה נקרא ערוץ הסלוודורה מצפון לנחל קדם. כמו כן, מצויה במדבר פתילת המדבר הגדולה, באזור ים המלח.
במדבר צומחים שני עצי אלה אטלנטית: האחד בנחל קדם, והשני סמוך למעלה נמר בנחל צאלים. עץ תאנה יחיד צומח במדבר (מחוץ לנאות המדבר), מעל המפל הגדול בנחל קדם.
תנאי השטח והאקלים הקיצוניים של מדבר יהודה מנעו התיישבות קבע בו בימי קדם. לעומת זאת, תנאים אלו היו מצוינים עבור מורדים ונמלטי חוק. רמת מדבר יהודה ריקה יחסית מממצאים ארכאולוגיים מכיוון שאינה נוחה למגורים עקב האקלים הקשה ותנאי השטח. בשולי המדבר, לעומת זאת, מצויים אתרים ארכאולוגיים רבים.
מערות מדבר יהודה היוו מקום מקלט לפליטי ומורדי שלטון עוד בתקופה הכלקוליתית. מערות אלו היוו מקום מחסה מצוין עבור אותם נרדפים בשל התכסית הקשה באזור זה, המקשה על נגישות אנשים בכלל וצבא בפרט.
עקב גילוי מגילות מדבר יהודה נערך חיפוש מדוקדק במערות מדבר יהודה אחר מגילות נוספות בשנים 1960–1961, שהביא למציאת ממצאים נוספים שהעידו על כך שהמקום שימש כמקום מפלט עוד מהאלף הרביעי לפני הספירה. בין הממצאים החשובים ניתן למנות את:
מערכת מדרגות חקלאיות ומקדש גדול באזור עין גדי – גם הם מהתקופה הכלקוליתית.
ברמת המדבר נמצאים מספר מבנים עגולים, קוטרם בין 30 ל-60 מטרים, ומהם נמשכים קירות ישרים וארוכים העולים ויורדים עם פני השטח. לא נמצא הסבר מספק למבנים אלו.
מזמן תקופת המקרא מצויים מספר אתרים קטנים. ביניהם תל מעון ותל תקוע, ומצודות מתקופת המלך עוזיהו – חירבת אל מכארי וכרם א-סמרא.
על פי תיאור המקרא את בריחתו של דוד מפני שאול, שהה דוד תקופה מסוימת עם מאות מאנשיו במדבר יהודה. בהקשר זה נזכרים מדבר זיף, מדבר מעון, צורי היעלים ומצדות עין גדי – כולם בתחום מדבר יהודה.
בתקופת הבית השני חיו במדבר האיסיים – כת יהודית סגפנית שהתרחקה מחברת אנשים שלא היו מחבריה. בתקופת השלטון הרומי, היה מדבר יהודה למעוזם של לוחמים ומורדים, בזמן המרד הגדול בשנת 70 לספירה ובזמן מרד בר כוכבא בשנת 132. הלוחמים והמורדים חיו במצודות הגדולות – מצדה, הורקניה והרודיון, ובמערות במצוקי הנחלים.
אתרים ארכאולוגיים בולטים מתקופה זו:
הרודיון – הר מבוצר שנבנה על ידי הורדוס. במקום נמצאו גם ממצאים מתקופת מרד בר כוכבא.
הורקניה – מבצר מהתקופה החשמונאית, עם מערכת מים גדולה.
מצדה – מבצר גדול מהתקופה החשמונאית, ששופץ בימי הורדוס, עם ארמונות ומאגרי מים ענקיים. זהו אחד האתרים הארכאולוגיים החשובים בארץ, אשר נודע בשל המצור הרומי עליו בימי המרד הגדול והתאבדות הנצורים בו.
שביל הסימון הראשון במדבר יהודה, מעלה בני המושבים, נפרץ בשנת 1963 בידי חניכי חטיבת בני המושבים בהנחיית איתן גולן ויוסי פלדמן, כשביל תלול המחבר את נחל ערוגות למצודה הישראלית בראש הר מצפה עין גדי.
